ראיון עם המטפלת טלי רוזנבאום - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

״אין לי אג'נדה לתקן אף אחד, אני רוצה להעניק בחדר הטיפולים שלי מרחב בטוח ומכיל״ – ראיון עם המטפלת טלי רוזנבאום

כ׳ בסיוון תשפ״ב 19.6.2022
קו מפריד גלויה

גלויה שמחה לראיין את המטפלת טלי רוזנבאום כדי לשמוע על פועלה המקצועי, על הדרך ועל הספר ״אני לדודי״, שהוציאה בשנה החולפת ועל המרחב הבטוח שהיא מבקשת ליצור עבור זוגות ויחידים


ספרי לנו עלייך.

שמי טלי רוזנבאום ואני מטפלת פרטנית וזוגית ומטפלת מינית ומדריכה מוסמכת. יש לי תואר שני בסוציולוגיה קלינית ותעודה כמטפלת לבריאות הנפש. אני מוסמכת כמטפלת מינית בישראל ובארצות הברית. יחד עם ד"ר דוד ריבנר, כתבתי את הספר 'אני לדודי: מדריך להעשרת האינטימיות לזוגות נשואים', שיצא לאור במקור באנגלית.

איך נראה יום טיפוסי בחייך המקצועיים?

את רוב זמני המקצועי אני מבלה כיום בקליניקה, במפגשי טיפול אישי או זוגי. בעבר הקדשתי את עיקר זמני, במשך שנים רבות לכתיבת מאמרים אקדמיים ולהוראה בנוסף לטיפול. היום אני מתמקדת בעיקר במה שאני הכי נהנית ממנו – טיפול. במקביל להיותי מטפלת אני גם מעניקה הדרכה מקצועית למטפלות ולמטפלים אחרים ומשתדלת כך להיות כצינור לתפקיד המשמעותי הזה. אני גם מארחת פודקסט באנגלית יחד עם הרב סקוט קאהן, בשם 'יהדות אינטימית' (Intimate Judaism) – זהו הסכת חודשי העוסק בסוגיות של אינטימיות ובריאות מינית בחיי המשפחה היהודית.

גלוית עיניים - ראיון עם טלי רוזנבאום  מגזין גלויה זוגיות הלכה מיניות טיפול מיני פיזיותרפיה של רצפת האגן חיי אישות הלכה כאבים ביחסי מין משבר טיפול זוגי פודקאסט הרבנית שרה סגל-כץ
אני לדודי – כריכות הספרים בעברית ובאנגלית.
עיצוב תמונה: צוות מגזין גלויה

האם הייתה נקודת מפנה בחייך שהביאה אותך לתפקיד זה?

המסע שלי שהביא אותי בסופו של דבר להתמחות בתחום בריאות הנפש התחיל באופן מאוד לא שגרתי. התחלתי את הקריירה שלי כפיזיותרפיסטית, וכבר בשנות העשרים שלי, כשהייתי בעצמי אם צעירה, התמחיתי בתפקוד לקוי של רצפת האגן (PFD), הקשור להיריון ולידה, אשר כולל תופעות כמו דליפת שתן וצניחת איברי האגן. באופן טבעי, התחילו להגיע אליי נשים עם תסמונות של כאבים בזמן קיום יחסי מין או עם קושי לאפשר חדירה. בתוך זמן קצר הפכתי למומחית בכל הקשור לווגינה וידעתי לטפל בכל התסמונות בעלות השמות הארוכים כמו 'וגיניזמוס' ו'וולוודיניה'.

איך הגעת למקום שלך היום? איך החלטת שאת רוצה להיות מטפלת?

במהלך עבודתי, עוד כשעבדתי כפיזיותרפיסטית, שמעתי מהמטופלים שלי דברים שהדאיגו אותי. רציתי לעזור להם ללמוד כיצד להירגע וכיצד לחוות יחסי מין נטולי כאב. לעתים קרובות העבודה כללה שימוש במרחיבים לנרתיק, מה שדורש מהמטופלת להקשיב לגוף שלה ולהתחבר לעצמה. אבל המטופלות שלי היו אומרות לי משפטים כמו "תשמעי, אל תתייחסי אליי, פשוט תעשי מה שצריך שם למטה כדי לתקן אותי, אחרת בעלי חוטא בגללי". ואם דיברנו על עונג מיני הן היו לפעמים אומרות לי: "תראי, לא אכפת לי אם אני נהנית או לא, אני פשוט חייבת לעשות את זה, ובקרוב". אף שלא הייתי אז אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש, היה לי ברור שזה מצב לא תקין. אפשר היה ממש להרגיש את החרדה שעמדה בחדר.

שמתי לב שנשים היו מתנתקות או נכנסות למצב של דיסוציאציה במהלך הטיפול והבנתי שכך הן גם חוות יחסי מין; שהניסיונות שלהן לקיים יחסים מתוך תחושת מחויבות יצרו אצלן את הצורך להתנתק. כמו כן, היו שהגיבו בפחד או בפאניקה לטיפול, ושיקפו לי בכך את החוויה שהן חוות בניסיונות החדירה. 

הבנתי שהטיפול הפיזי להרחבת הנרתיק, אם הוא אינו כולל גם התייחסות לחשש או לתגובות הטראומטיות שראיתי בקליניקה, אינו יכול להיות בריא ולמעשה, אף עלול להיות מזיק.

"בטיפול שלי אני נותנת מקום לאדם בשלמותו"

נשים היו נפתחות בפניי. הן באו עם חשש עצום, עם צורך "להצליח", ונשאו על כתפיהן עול כבד סביב החובה לקיים יחסי מין וקושי לנווט את המעבר הנפשי ביחס למיניות, ממשהו שנחשב 'אסור' כל חייהן, למשהו שכעת הן חייבות לעשות כדי לספק את בעליהן, וכפי שאמרו לי לא פעם, כדי לא להכשיל אותם. למעשה, הפחד מכך שהבעל ישפוך זרע מחוץ לנרתיק במהלך יחסי מין או במצב אחר, גבר על הנוחות האישית שלהן, על האוטונומיה שלהן על גופן, ואפילו על תחושת הביטחון הנפשי והפיזי שלהן. החוויות האלה שינו אותי ושינו את האופן שבו עבדתי. הרגשתי שהתייחסות לסימפטומים הפיזיים בלבד, מבלי להתייחס לחשש, לטראומה ולדינמיקה של מערכת היחסים, היא התייחסות מצמצמת ומגבילה מאוד.

גלוית עיניים - ראיון עם טלי רוזנבאום
צילום: נעמה רוזנבאום

קיבלתי נשים שהופנו אליי ממדריכות כלות ומגינקולוגים, וגם מרבנים וממדריכי חתנים של בעלים, ונוכחתי לדעת שייתכן שאף אחד לא שואל את האישה אם היא בכלל רוצה לבוא – היא פשוט "נשלחה". התחלתי לשאול אותן אם הן מעוניינות בטיפול ואיך הן מרגישות ביחס לפיזיותרפיה. רבות מהן הגיעו אליי במצב קפוא או של דיסוציאציה, כלל לא מוכנות, מנטלית או רגשית, לטיפול כזה, וללא תחושת אוטונומיה על גופן או תחושת זכות לקבל החלטות על עצמן. דיברתי אתן על גבולות ועל הסכמה, ועל כך שהן לא חייבות לעשות איתי שום דבר שהן אינן רוצות, ובוודאי שאינן חייבות לקיים יחסי מין אם הן אינן רוצות או מרגישות שהן מוכנות לכך.

ושוב עלו החששות של ״אבל מה יעשה בעלי?״ חלק מהנשים קיבלו היתר מהרב שהבעל יכול להוציא זרע בפתח הנרתיק או על הגוף אבל היה לי ברור שהיו נשים שסבלו מזה וזה גרם לטרואמה או שחזור טראומה מהעבר במקרה של רקע של פגיעה מינית. התחלתי בהרצאות שלי למדריכי חתנים וכלות לדבר על החשיבות של אוטונומיה גופנית, מה זו הסכמה ורצון והצורך לזוגות לתקשר ולנשים להיות נוכחות בקיום יחסי מין ושתהייה ציפייה לעונג וחיבור הדדי. דיברתי על זה שלהגיע לחדירה יכול לקחת זמן וכדאי לא להלחיץ את בני הזוג. קיבלתי תגובות חיוביות אבל גם נתקלתי עם תגובות קשות והתנגדות. באותה תקופה הצגתי בכנס ״קולך״ ביחד עם הרב אלישיב קנוהל ז״ל וניסיתי לשקף לו ולקהל את הדילמה הקשה. כתוצאה גם פרסמתי בספר קולך ״להיות אישה יהודייה״ קריאה לרבנים להבין את חויית האישה כחפץ להכלת צרכי בעלה במאמר בשם ‘אני כלי שרת בידו’ – תרומתם של מסרים תרבותיים לתפיסה העצמית של נשים דתיות וחרדיות בחיי האישות.

בשלב זה, העדפתי להקשיב לנשים שהגיעו אלי ולא רק לעודד אותן שהן יכולות אם הן רק ׳יעבדו על עצמן להירגע׳. רבנים התחילו לכעוס עלי שלא עשיתי את מה שהנשים נשלחו אלי כדי לעשות. הרגשתי שאני לא יכולה יותר לקחת חלק בתעשייה הזאת וידעתי בוודאות שאני לא יכולה לעבוד יותר עבור הרבנים. 

הבנתי שאני עובדת עם נשים שחוות טראומה. לחלקן הייתה היסטוריה קודמת של טראומה, מינית או אחרת, אבל חלקן חוו טראומה מינית במהלך הנישואין. לא משום שבעליהן פגעו בהן בכוונה; למעשה, גם הגברים היו קורבנות של אותה מערכת שערערה את האמונה שלהם ביכולתם לשלוט על המיניות שלהם ושעודדה אותם לחשוב שהם זכאים ליחסי מין כחלק מהנישואין. ידעתי שאני זקוקה לכלים מקצועיים כדי לדעת כיצד לטפל בטראומה, וללמוד לראות אנשים וזוגות עם כל המורכבות שלהם – מי שהם, האישיות שלהם, האופן שבו גורמים פסיכולוגיים וחברתיים תרמו למצוקה שלהם – ולא רק "לטפל בתפקוד מיני לקוי". הלכתי ללמוד תואר שני בטיפול בבריאות הנפש ולאחר מכן עמדתי בדרישות לקבלת תעודה כמטפלת מינית מוסמכת. עם הזמן הבנתי שאני לא יכולה לעשות רק "טיפול מיני"; מין הוא חלק מהעצמי של אדם, חלק חשוב מאוד, אבל זה לא נכון ובעצם בלתי אפשרי לטפל בבעיות בתחום המיני כהפרעת תפקוד נקודתית. לכן, בטיפול שלי אני נותנת מקום לאדם בשלמותו, כפי שהוא או כפי שהיא, ולזוג כמכלול, אם מדובר בטיפול זוגי.

מה התרומה שאת מבקשת להעניק כיום בחדר הטיפולים?

אין לי אג'נדה לתקן אף אחד. אני רוצה להעניק בחדר הטיפולים שלי מרחב בטוח ומכיל. אני חשה זכות וכבוד גדול להיות עדה לסיפורו של אדם, להיסטוריה שלו, לנרטיב שלו. היכולת לתת תוקף לחוויה שלו ולהתחבר אליה, יש בכוחה להעניק ריפוי לטראומות ולפצעי ילדות, וליצור מסגרת לפגיעוּת, שהיא הכרחית כדי להרגיש בטוחים במערכת יחסים אינטימית. אם אני עובדת עם זוג, אני רוצה שהם יוכלו ליצור את אותו חיבור זה עם זו; שילמדו להכיר את הדינמיקה ביניהם, איך הם מניעים זה את זו ואיך אפשר להיחלץ מאותם רגעים של קונפליקט וניתוק. לעתים קרובות, ברגע שהם יכולים להתחבר מחדש ולהרגיש מאוהבים, להרגיש שרואים אותם – זה מה שמעניק להם את תחושת הביטחון שבונה אינטימיות, הן בממד הפיזי־ארוטי והן בממד הרגשי.

גלוית עיניים - ראיון עם טלי רוזנבאום
צילום: Priscilla Du Preez

מה היית מציעה לשנות בחינוך, בחברה הדתית ובכלל, מתוך הפרספקטיבה המקצועית שלך?

זאת שאלה רחבה יותר המתייחסת לכלל החברה. היא רלוונטית כי כמטפלת, וספציפית בתחום של טיפול מיני, אנחנו מסתכלים כמובן על המרכיבים הביולוגיים והפסיכולוגיים אבל גם על גורמים חברתיים ותרבותיים – גישה שמכונה המודל הביו־פסיכו־חברתי.

יש הרבה מה לומר על האופן שבו מסרים בכל רחבי הספקטרום של החברה הדתית יכולים לעצב את התפתחות העצמי, וספציפית את העצמי המיני. לעתים קרובות התפתחות הזהות הדתית מבוססת על ניסיון להתנתק ממיניות, וכתוצאה מכך – מהגוף בכלל, כך שהחוויה הגופנית טעונה בתחושות של בושה ואשמה, והדבר נכון ביחס לנשים ולגברים כאחד.

"אנחנו צריכים להיות מסוגלים להבין מה מניע את ההתנהגות שלנו ולא רק לבקר את עצמנו"

עבור נשים, הבושה מבוססת לעיתים קרובות על מסרים הקשורים ללבוש ולצניעות, לאופן שבו הן צריכות להגן על גברים מפני מחשבות מיניות על ידי לבוש צנוע, ויחד עם זה, לאחר החתונה עליהן להגן על הגבר שלהן מפני עבירות מיניות באמצעות התנהגות מינית רצופה ומספקת איתם. עבור גברים, יש לעתים קרובות קונפליקט מתמשך סביב האיום של עוררות מינית, שדורש מאמץ מתמיד. בהסכת שלנו אנחנו מדברים על הקונפליקטים – על אוננות ומיניות לפני הנישואין, על בחירות בתחום שמירת ההלכות של טהרת המשפחה. אנחנו מדגישים את חשיבות החינוך המיני ומושגים של בריאות מינית שאינם תלויים בהלכה כגון מוסר מיני, גבולות, אוטונומיה והסכמה. אנחנו דנים בשילוב המרכיבים המיניים שלנו עם המרכיבים הרוחניים, ובניסיון המתמשך לחיות את העצמי האותנטי שלנו בכבוד, הן כלפי עצמי הן כלפי הזולת.

גלוית עיניים - ראיון עם טלי רוזנבאום  מגזין גלויה זוגיות הלכה מיניות טיפול מיני פיזיותרפיה של רצפת האגן חיי אישות הלכה כאבים ביחסי מין משבר טיפול זוגי פודקאסט הרבנית שרה סגל-כץ

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

האם את מזהה דפוס חוזר או שאלה שחוזרת על עצמה בקרב הקהל שאת פוגשת?

אחת התימות שאני פוגשת הרבה היא השאלה "האם אני מספיק טובה?" האם אני אדם מספיק טוב, גבר או אישה, עובד ה', בן/בת זוג מספיק טוב, הורה או מאהב.ת? כילדים, אנחנו רואים את ההורים שלנו (ולפעמים את המורים שלנו) כאנשים אידיאליים ומאמינים שהם יודעים הכול, כי אחרת, איך הם יספקו את הצרכים שלנו ואיך נשרוד? לכן, כשהדברים משתבשים, והאדם שלידנו כועס או עצוב, אנחנו מאשימים את עצמנו ויוצרים קולות של ביקורת בתוך ראשנו. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להרגיע את עצמנו גם עם קולות של חמלה עצמית. אנשים רבים מרגישים תחושות של קונפליקט ואשמה סביב נושאים הקשורים למין, לאוננות ולפורנוגרפיה. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להבין מה מניע את ההתנהגות שלנו ולא רק לבקר את עצמנו.
רבים מהזוגות שמגיעים אליי נתקלים בקשיים כאשר אחד מבני הזוג (או לעתים שניהם) חווה טריגר ומתקשה להתמודד עם תגובתיות ועם חוסר ויסות רגשי.

כאן בארץ, אנשים רבים חוו סוג של טראומה. אולי הם מתמודדים עם תגובות של פחד אבל גם של ״פגיעה מוסרית״, למשל, אם לא הצליחו להציל מישהו בשדה הקרב. לא כל אחד מודע למידה שבה טראומה, חוסר בחמלה עצמית ותחושת רווחה לא מספקת, יכולים להשפיע על מערכות יחסים אינטימיות – וכתוצאה טבעית מכך, גם על אינטימיות מינית. בספר שכתבתי יחד עם דוד ריבנר, 'אני לדודי', יש פרק על מקרים קליניים. באחד המקרים אנחנו מדברים על ברוך, חייל צה"ל עם הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית (PTSD) ועל האופן שבו זה יכול להשפיע רגשית ופיזית על האינטימיות הזוגית.

גלוית עיניים - ראיון עם טלי רוזנבאום מגזין גלויה זוגיות הלכה מיניות טיפול מיני פיזיותרפיה של רצפת האגן חיי אישות הלכה כאבים ביחסי מין משבר טיפול זוגי פודקאסט הרבנית שרה סגל-כץ
צילום: נעמה רוזנבאום

על מה את נשענת, רוחנית, בתפקידך?

אם לשפוט לפי סוג המצבים שתיארתי בהתמודדות שלי במהלך טיפול – הבושה המינית, כפייה מינית בשם הדת – הייתי אמורה מזמן לאבד את אמוני במערכת. אך למעשה, הבנתי שהמערכת היא שהשחיתה את המצב הרצוי של האינטימיות שאמורה להיות בנישואין יהודיים. בספר שלנו אנחנו פותחים כל פרק בציטוט מתוך דברים שנשא אבי, הרב ד"ר צבי יהודה ז"ל, מתחת לחופה בחתונתי. אבי היה תלמיד קרוב של החזון אי"ש, תלמיד חכם ופרופסור לתלמוד. במילים מתחת לחופה הוא השווה את הנישואין היהודיים למתן תורה, ולימד אותנו, בהשראת שיר השירים, שנישואין יהודיים מגלמים באופן אינהרנטי את ערכי ההדדיות וההסכמה. הציטוט הבא ממחיש זאת היטב: "בשיר השירים הרעיה מזמינה את הדוד 'לגנו' להתענג וליהנות: 'יבוא דודי לגנו'. מכאן באה ההלכה שאסור לחתן להיכנס לחופתו, לחדר אהובתו, ללא אישור הכלה. היא חייבת לומר קודם 'יבוא דודי לגנו'".

אבא שלי גם הסביר שהיהדות רואה ערך רב באיחוד בין שני אנשים ומלמדת שהעניין בנישואין אינו הרכושניות או איבוד הזהות העצמי; אחת הברכות תחת החופה מתייחסת לחתן ולכלה ואילו בברכה אחרת כתוב על ׳החתן עם הכלה׳, המשמעות של זה היא ש״אנו מתפללים לה' שיביא שמחה לחתן ולכלה, כל אחד כאדם, ולחתן עם הכלה, שניהם כזוג מאוחד. השניים יכולים להפוך ליחידה מאושרת רק כאשר כל אחד מאושר בעצמו. אין כניעה, אין כיבוש, אין סימביוזה. הזוג חייב ללמוד לחיות ביחד, אבל גם להשאיר מקום זה לזו״.
הערכים והאמונות הללו הם חלק מהמורשת הרוחנית שלי ואותם אני מבקשת להעביר בטיפול, בכתיבה ובהדרכות שלי, מדי יום שעה-שעה.

האם יש בך צד מפתיע שרוב האנשים אינם מצפים לו, למשל תחביב מפתיע?

מכיוון שיש לי פודקסט ואני גם מעבירה הרצאות, ומכיוון שאני נחשבת אישה דעתנית שלא חוששת להשמיע את קולה – נראה לי שאנשים יופתעו לשמוע שלמעשה בתוך תוכי, אני אדם מופנם.

גלוית עיניים - ראיונות אישיים במגזין גלויה

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

מאמרים של טלי רוזנבאום במגזין גלויה:

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

עוד על אתיקה ותמרורי אזהרה בטיפול:

סימני אזהרה לניצול מיני בטיפול נפשי – קבוצת פסיכואתיקה

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

***

קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

 1202: נשים |  1203: גברים
02-6730002: נשים דתיות  |  02-5328000: גברים דתיים
סיוע דרך WhatsApp ב-052-8361202  |  קולמילה – צ'אט סיוע אנונימי

מענה רפואי ראשוני | הליך פלילי והליך אזרחי | סיוע וליווי בהליך הפלילי | מענה טיפולי ורגשי
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית | רקע, חזון ומטרות להקמת האיגוד

כתיבה ועריכה משותפת (בהווה) של חברות.י צוות מגזין גלויה: יותם פוגלפלג בר-און, רחל רזחורש אל-עמיתפארת גולדפרדעדן לויטה ואודיה גולדשמידט-אלחדד.

לקריאה מורחבת על חברות הצוות בהווה ובעבר, ועל השותפות הכוללת בעמל שבקדמת מגזין גלויה ומאחורי הקלעים – היכנסו>>
לקריאת תודות לכל מי שנתנו ונותנים רוח גבית לאתר – היכנסו>>
להמלצות קריאה במגזין גלויה שהצוות מציע מעת לעת – היכנסו>>

פוסטים נוספים מאת צוות גלויה

ג׳ באדר א׳ תשפ״ב 4.2.2022
מאת
צוות גלויה
ביום שלישי הקרוב יתקיים ערב עיון מקוון של נאמני תורה ועבודה ומרכז גלויה, בעקבות הגליון האחרון של כתב העת דעות. פרטים על האירוע כאן>>
י״ט באדר תשפ״ג 12.3.2023
מאת
צוות גלויה
שירים רבים הצטרפו למגזין גלויה במהלך החורף, אולי במשהו - ימתקו הימים
ט"ז בכסלו תשפ"ד 29.11.2023
גלויה מראיינת את
הרבה ענת שרבט
שיחה גלויית עיניים עם הרבה ד"ר ענת שרבט על פעילותה עם משפחות החטופים, על יהדות התפוצות חוסן קהילתי בזמן משובש
מאת
צוות גלויה
המסע אל ההורות והמסע בתוך תפקיד ההורות מעלים יחד התמודדויות שונות. בין הכמיהה ומסע הייחולים לבין הזכות להיות הורים - משתרע מנעד רחב של רגשות והתמודדויות. במגזין גלויה ניתן מקום לקולות של נשים, גברים - יחד ולחוד - על ההורות בחייהם, גם במבט על הילדוּת והנערוּת שחוו.
ג׳ בטבת תשפ״ד 15.12.2023
מאת
צוות גלויה
שירים ותפילות שעלו לכבוד ״זאת החנוכה״ החותמת את החג. האתר ממשיך להוות במה לכתיבה המגיבה אל העת הזו ומתוכה, תוך שילוב טקסטים שאינם תלויים בזמן הזה.
כ"ב בסיוון תש"ף 14.6.2020
מאת
צוות גלויה
עוד מאמרים ועוד שירים חדשים במגזין גלויה. התוכן צומח במגזין - חלקו עוסק בלבלוב וחלקו עוסק בצמיחה לאחר כאב ופגיעה.

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

קראת את הראיון ונהנית?

קו מפריד גלויה

לדעתך כדאי שנראיין דמות נוספת
לגלוית עיניים?

נשמח לשמוע על כך,
עם נימוקים כמובן :)

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם