במשך תקופה את דוחקת את הצורך שלך להנות למקום האחרון בסדר העדיפויות שלך. אם הפרטנר שלך היה יודע כמה שכואב לך הוא בחיים לא היה ממשיך והיה אפילו רוצה שתפסיקי אותו.
בהתחלה כשאת חולמת על יחסי מין, את ממש מצפה לזה, לרגעים שיגיעו אחרי החתונה. את חולמת איך יהיו הפעמים הראשונות, ניזונה בעיקר מסיפורים, ספרים וקצת הזיות שהמצאת לעצמך עם חברות. בקיצור, הכל נשמע כמו חוויה אלוהית עם התפוצצות של אושר ותכלית החיים עצמם. את בטוחה שתמיד זה יהיה נפלא ותמיד תהיה תאימות מופלאה בין שניכם, בין החומר לרוח, בין הנפש לרגש ואז – באים החיים עצמם.
אז בואו נדבר על האקט עצמו, ועל מה שהוא יכול להביא, אם כי כנראה שיחוו אותו באופן מתסכל יותר אלו המקיימים יחסי מין עם פרטנר קבוע, לאורך זמן. לפעמים ההתחלה היא באמת מופלאה, מלאת תשוקה, מרוגשת ומאוהבת – זה לכשעצמו מסייע לשניכם בחיבור הפיזי, יש נוזלי סיכה טבעיים וגם סף הכאב עולה ובכל מקרה משתמרת חוויה חיובית. עם בוא השגרה, לעיתים זה קצת יותר קשה. אבל מאוד יכול להיות שכבר כשרק ביקשתם להתחיל חשתם שדברים חורקים, שצריך ללמוד שיש הרבה נעלמים שאתם לא מצליחים לפענח.
כך למשל, מאד יכול להיות שלאחר כמה פעמים של התנסות את מבינה שלא הכי נעים לך, שזה אפילו כואב, אבל את ממשיכה. כי:
א. את לא רוצה להיות מחרבת מסיבות
ב. את רוצה את האינטימיות שכרוכה בכל האקט הזה
ו-ג. את לא רוצה להפסיק גבר באמצע ה"שוונג" שלו, נכון?
אנחנו הזוג היחידי שלא מוצלח מינית
ככה במשך תקופה את דוחקת את הצורך שלך להנות למקום האחרון בסדר העדיפויות שלך. אם הפרטנר שלך היה יודע כמה שכואב לך הוא בחיים לא היה ממשיך והיה אפילו רוצה שתפסיקי אותו. אבל כבר למדתי ממיכל פרינס הנהדרת, שהנטיה התרבותית שלנו כנשים – היא לדחוק את הצרכים המיניים שלנו לתחתית הרשימה, והתוצאה הדי ישירה היא אובדן החשק המיני, כי הגוף שלך לא מטומטם. כשכואב לו הוא מפעיל מנגנוני הגנה וחוסם את הגישה. הגישה עוברת דרך הליבידו. וקל לרסק אותו ברגע.
המעגל האכזרי הזה נחווה על ידי המון נשים, ככה גיליתי. כאב-> חויה שלילית-> אובדן חשק מיני-> רגשות אשם.
קשה מאד לשכנע את עצמנו שאין מקום לרגשות אשם. התחושה המלווה היא – "אנחנו הזוג היחידי שלא מוצלח מינית", "הכל בגללי, בגלל שכואב לי", "אני לא מתאמצת מספיק" וכו'.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
אני רוצה לדבר על הכאב עצמו, ולהיות גם פרקטית.
- קודם כל, תודי בפני עצמך שכואב לך. זה בסדר. את לא מקולקלת, את לא-לא בסדר. זה קשה ומתסכל ומגיע לך חיבוק מנחם.
- יכולות להיות הרבה סיבות לכאבים בעת יחסי מין, וחשוב לפנות למקום המתאים כדי לאבחן את הסיבה המדויקת.
חשוב לי שוב לומר, שאם כואב לך, פשוט תפסיקי. תקשיבי לגוף שלך, תהיי בעדו, אל תעשי בכוח. את לא שומרת הברית של בן זוגך – הוא אחראי לעצמו ובכלל, אתם מקיימים עתה את הברית שלכם, אז למה בכאב? את לא קדושה מעונה, הוא לא רוצה שתסבלי – להפך. והכי חשוב זה שתזכרי שאת לא לבד. לרוב הקשיים יש פתרון ודרך להתמודד. יחסי מין הם לא רק אקט החדירה שכאשר התקיים הצלחתם, וכשלא – נכשלתם. יחסי מין הם בשבילכם, הם זמן אינטימי. למה לדבר מבעד ל"הצלחה" ו"כשלון"? ובכלל, גם מגע קרוב ולא כואב הוא מיני. כל הדברים שתשאירו מאחורי דלת סגורה והם פיזיים ואוהבים – הם מיניים. וכשכואב, כדאי להשקיע בהם ולדעת שהצלחתם ויותר מהכל – שאתם קשובים האחד לשניה, האחת לשני, ולגופים שלכם.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- כאבים בחבירה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מצוות עונה מענה בתוך הזוגיות לפי הרצון והצורך – הרבנית שרה סגל-כץ
- התמודדות נשים דתיות עם כאבים בקיום יחסי אישות – סיון דרשן
- אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום
- מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
המלצות להרחבה נוספת על הנושא:
- הרצאתה של העיתונאית שרה ברמק בכנס 'TED' בטורנטו: "the uncomplicated truth about women's sexuality"
- "וסטיבולודיניה" – ספוקן וורד מאת מורגל, במסגרת ערב 'פואטרי סלאם'.
- סרטון הסבר: "?What Is Vaginismus"
