עינת לב למדה סוד מסבתות חכמות ומנשים שקשובות ללבן: הקשיבו לסרעפת, שמחברת בין שני הלבבות ושני הפיות.
עמוק עמוק בתוכך, שני לבבות. הלב העליון, והלב התחתון – הרחם שלך.
באופן מרגש, בתוך גופך, קיימים גם שני זוגות שפתיים. שני פיות.
הפה משמש כמוצא הלב העליון
והפות – כמוצא הלב התחתון.
הלב העליון מחזיק בתוכו את עולם הרגש שלך. ביטויים כמו "לב שבור" או "אוהבת אותך בכל לבי" הם דוגמה טובה לכך.
הלב התחתון אוצר בתוכו את המצפן האינטואיטיבי שלך. את הידיעה עבור מה את חיה ולאן עליך לכוון את חייך. הוא גם סופג עבורך את מה שמיותר לך – ומשחרר את המיותר החוצה יחד עם הווסת, בכל חודש מחדש.
במרכז הגוף, בין שני הלבבות, נמצא שער. מקלעת השמש שמו.
השער הזה ממוקם במפגש בין הצלעות התחתונות – כן, בדיוק במקום בו מרגישים מועקה כשהיא נמצאת.
מבחינה אנטומית, שער מקלעת השמש נמצא במרכז הסרעפת – שריר הרוחב הגדול ביותר בגוף. הסרעפת חוצה את הגוף כולו לרוחב, ובמרכזה שלושה חורים – דרכם עוברים כלי הדם המרכזיים, תמסורת הורמונלית ועצבית, הוושט ועוד.
כשהסרעפת עובדת כהלכה, היא עולה ויורדת עם כל נשימה, ועל הדרך עורכת מסאג' נהדר למעיים, לקיבה, ללב, לריאות, לרחם וכן הלאה. אפשר להבחין בכך בקלות בקרב תינוקות ופעוטים – הבטן שלהם מתנפחת ומתכווצת עם כל נשימה, כיוון שהסרעפת עובדת באופן אינטנסיבי ומדויק.
לשמוע את המיית הלב
והנה תחילתו של הסוד – כשהסרעפת עובדת כהלכה, היא משמשת "מעלית" למטען הרגשי הנמצא בבטן, והוא מבוטא היטב דרך הפה העליון ולמעשה דרך הגוף כולו. רעבה – בוכה. שמחה – צוחקת. זה מאוד פשוט.
מתישהו, לצערנו, הסרעפת ננעלת. אולי למדנו שאסור לבכות. אולי צמצמנו את מנעד הרגשות שמותר לבטא. אולי צמצמנו את הפעילות הגופנית שלנו. אולי חווינו פגיעה בדימוי העצמי או במערכות יחסים ומקלעת השמש הגיבה. כך או כך, הסרעפת הופכת להיות שער במקום מעלית. וככזו, היא נועלת את הדרך בין שני הלבבות.
עכשיו, חשבי על זה, יקירתי. רגשות מצטברים בבטן הרכה. נערמים שם זה על גבי זה. כמו נהר, הגוף מבריא את עצמו דרך זרימה. אם הדרך למעלה חסומה, מתחילה הצטברות, ובדומה למים עומדים, זה מתחיל להיות לא נעים. הרגשות השמורים בבטן מחפשים אחרת לפרוץ דרכה ולהתבטא, ופעמים רבות הם יעשו זאת דרך הפה התחתון.
כלומר, כשאת חווה כאב, כיווץ, צריבה, אי נוחות, גרד, כאבי מחזור, אי סדירות הורמונלית וכן הלאה בפה התחתון שלך, ובייחוד כשהתופעה חוזרת על עצמה, אני מבקשת שתשאלי את עצמך – מה הפה התחתון שלי מנסה לומר? לו היו לו מילים – כמו לפה העליון – מה הוא היה אומר? אם המילים חסרות לו, ויש לו "רק" קול בסיסי – איך הוא היה נשמע? מהי המיית הלב התחתון שלך?
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
לעיתים, כל שדרוש הוא לצאת אל היער ולהשמיע קול. כן, קול. קול גולמי כמו יבבה, שאגה, יללה, צרחה, נהי ובכי. לאפשר למה ששמרת בבטן לצאת החוצה, לאפשר לפתחייך לדבר. מה שפרויד כינה "תרפיה בדיבור" הוא רק דרך אחת לבטא את אשר על לבך (התחתון).
לעיתים, כדי להשמיע את המיית הלב (התחתון), עליך לשחרר נשימה, ולשחרר את הסרעפת הלכודה. ללמוד מחדש לנשום, לקחת אוויר לבטן, למלא אותה היטב, להחזיק מעט ולשחרר ארוכות, תוך שהבטן שואפת לפגוש את הגב. או אז, הדרך אל הלב והפה (העליונים) נפתחת, ואת מוצאת את הדרך להתבטא. עבודות אמנות גדולות צמחו מתהליכים כאלו. אולי הבאה תהיה שלך.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
שירים על הגוף:
- ימי גוף, ימי נפש – עדינה בן-דוד
- גיל ומעבר – גליה גל אלברט
- הלואי ותהיי זקנה – אסתר שקלים
- בסוף את מתרגלת – רעות גזבר
- הפה ופה והפות – חוה פנחס כהן
- במטפחת – שרה פרידלנד בן ארזה
- גחלת – סלעית לזר
כתיבה בנושא:
- בחזרה אלייך: שיבה אל הגוף באמצעות שיטת שרמן – מירב שרמן
- שימי לב אל הגוף: היכרות עם מערכת הרביה והמין – הרבנית שרה סגל-כץ
- בבואך אל הקודש – שירה ברונשטיין
- לשחרר את פאולה – גילי כ"ץ
- על הגוף במגזין גלויה: הצעות קריאה
