לזכרה של דבורה (וייץ) סגל ז"ל - מגזין גלויה
לזכרה של דבורה (וייץ) סגל ז"ל
קו מפריד גלויה

אתר גלויה מוקדש לזכרה של אמי האהובה

דבורה (וייץ) סגל ע"ה

י"א טבת התש"ו 15.12.1945 – ג' אלול התשמ"ד 31.8.1984

אמי, דבורה, נולדה בשיאו של חורף 1945. בת למשפחות טרגר ווייץ מאישביצה שבפולין, שבאותה העת איש מהם כבר לא התגורר בביתו. הולדתה בתום השואה, ללא מולדת וללא שיוך מסודר היתה מאפיין שליווה אותה בשנותיה הראשונות. לאחר נדודים בין גרמניה, בלגיה, ישראל וקנדה התיישבה לבסוף משפחתה בישראל ב-1960. 

בארץ למדה אנגלית, מחשבת ישראל ופילוסופיה ושימשה כמורה אהובה עד מאוד במשך כשני עשורים. 

נישאה וילדה שלושה ילדים.
חלתה ונפטרה בדמי ימיה.

גלויה מוקדשת לזכרה של אמי, דבורה, כמקום שמוקדש למה שנשמר לאורך ההיסטוריה כנחלת המרחב שבין אֵם לבִתה. 

חוויות שנות הילדות וההתבגרות לאחר פטירת אמי יולדתי, זימנו לי תדיר התמודדויות עם החיים בהעדר דמותה המוחשית, לצד חקיקתה והכרה בנטיעותיה. בסביבתי הקרובה היו לי רבות ורבים למשענת וליַעַץ, לימדוני וליווני. ועם כל זה, שום קשר לא מילא ולא יכול היה למלא את החלל.

אתר גלויה קם על יסודות אלה: הקרבה והחלל שבין אם לבתה, על הגלוי והנסתר שבו, על הנאמר והנשתק, על שנוכח ושנעדר. קרבה ומרחק מתקיימים גם עם בנות ובני משפחה אחרים ועם הסביבה החברתית, לעיתים דווקא סביב הרווקות, האירוסין והנישואין שיחה נרקמת ותשורות של בינה ונסיון מוענקות. על בסיס רגעי חסד אלו ועל הסולידריות האנושית שבכוחה לתת חום ונחמה, ושמאפשרת לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס, אתר גלויה מיוסד.

אני מקווה כי הקוראות והקוראים בו ימצאו באתר מקום של הנגשת ידע חשוב, הגשת יד ודיאלוג השוזר יחד את המחשבות והרגשות במפגש של זוגיות, הלכה ומיניות.

את האתר הקמתי בשלב בו, תודה לאל, אני נשואה לאדם שמעניק לי אדמה ורוח ואמא לצור-ישראל, זהר דבורה וכרם חמדה.

ותמיד, תהודת לידתי מניעה אותי:

תְּהוּדַת לֵדָה

אַבְקְנֵי קְשָׁתוֹת צִיְּנוּ אֶת תֹּם הַחֹרֶף.
צִפּוֹרִים שָׁבוּ מִנְּדִידָתָן
סָבִיב הַכֹּל מֵרְקוּ עַצְמָם וְשַׁאֲפוּ גְּאֻלָּה.
הַבְטָחָה מָשְׁכָה
חֲלוֹם. אֹרֶךְ חַיִּים נִלְפַּת.
בָּאתִי.

הִצְטַלְּלוּת הַצְּבָעִים וּתְנוּפַת הָאָבִיב
מִסְּכוּ אִמָּא
נִסְדֶּקֶת מִתּוֹךְ גּוּפָה וְאֵינָהּ
יוֹדַעַת.

נוֹלַדְתִּי לָאוֹר
בְּבַקָּשַׁת נִצְחוֹן
אִמִּי אֶת מִיתַת אִמָּהּ וְסָבָתָהּ
טֶרֶם עֵת.
שִׁגְרָה נִתְאַוְּתָה וּכְאֵבֵי שָׁדַיִם מֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁבוּעוֹת הֻדְחֲקוּ
בְּשֵׁם הַגְשָׁמַת הַחֲלוֹם וְחֶרְדַת הַבִּעוּת.
לֹא לְבַד, בְּמֶרְחָק שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדַיִם
גָּדַל בַּסֵּתֶר שֵׁד,
מְנַסֶּה לְהַרְחִיב מְקוֹמוֹ.

אוֹר הַיְּנִיקָה הָיָה אֹפֶל הַהִתְכַּוְּצֻיּוֹת
הוֹדָיַת הַלֵּדָה הָיְתָה קִלְלַת הַגִּלּוּי
וְהוֹלִיכוּהוּ לִכְרִיתוּת.
חָמֵשׁ שְׁנוֹת נִצָּחוֹן הִגִּישׁוּ שַׁי תַּעְתּוּעַ.
גְּרוּרוֹת גַּל שֵׁנִי הִכְרִיעוּ
בְּקוֹל הַיּוֹצֵא מִסּוֹף עַד סוֹף
בְּמִכְוָה חֲקוּקָה
הַמְּצַוָּה, חֲיִי
פִּי שְׁנַיִם חֲיִי.

גלילה למעלה

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

כבר קראת את "נָחוּגָה"?

קו מפריד גלויה

מחשבות והצעות לטקסי חיים
של צוות "גלויה"
בשיתוף כותבות וכותבים נוספים

רוצה לקבל את
מגזין גלויה למייל?

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

רוצה לקבל את
מגזין גלויה למייל?

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם