מתוך היומיום השוקק כשמוקם בית, בשטף ההמולה והמטלות, אמא שלי מתגלה בהיעדר שלה
אֲנִי מַפְנָה אֶת מַבָּטִי אֶל
הַשָּׁמַיִים. בְּכָל אֵימַת שֶׁתִּתְגַּלֶה
הַקֶּשֶׁת בְּעָנָן, סַפְּרִי לִי, אֲחוֹתִי אֵלָה,
דִּבְרֵי הוֹרֵינוּ הַמֵּתִים, דְּבַר
אֱלוֹהֵינוּ הַמְּבַקֵּשׁ
לִחְיוֹת.
(מתוך שיר של מיה טבת-דיין)
"דווקא לא רואים עלייך", המשפט התמים הזה, המפרגן לכאורה, מוכר לי כל כך. דווקא לא רואים עלייך. כל אישה צריכה מייקאפ טוב ומכסה, וכנראה שלי, לעיתים, יש אחד טוב במיוחד. בנערות אולי יותר קל לכסות את היתמות, החסרון והאבל, כשאת בתוך חבורה עליזה של חברים וחברות והחיוך מתלבש באופן טבעי. מכסה את חסרונה של מתבגרת החוזרת לבית בלי אמא, ועם המון אחריות. אבל האגרוף בבטן, או נחשול מי הים שמותיר אותך ללא כסות, מתגלה באתגר הכי גדול בחיים, להיות אֵם.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
אֵם לְלֹא אֵם לא זוכה לריפוי בין דורי
מתי אם ללא אם מתגלה, מתעצבת?
מתוך שעות ראשונות כאמא, עם תינוק ריחני שנולד, רבות משכנותי למחלקת היולדות, שכנות למקום מגורים וחברות טובות, מקבלות "שעות אם", שעות של עצה, רחיצת תינוק שברירי בידיים בוטחות, שעות של משענת.
חברה טובה אמרה לי שלאחר כל לידה, היא נהיית קרובה יותר לאמא שלה, כאילו הלידה של הבת, מחזקת את חבל הטבור בין האם לבת, וקושרת ביניהן עוד קשר דם. אֵם לְלֹא אֵם, לא זוכה לריפוי בין דורי זה. אֵם ללא אֵם מגלה שהדבר הכי קשה ואולי גם הכי מעצים ומרפא הוא דבר הגילוי שהיא האם של עצמה.
מתוך היומיום השוקק כשמוקם בית, בשטף ההמולה והמטלות, אמא שלי מתגלה בהיעדר שלה, מעל סיר המרק. שותקת כמו הקירות, כפי שכתבה מיה טבת דיין. "כשהיית בבטן שלי", כך אמרה, "חלמתי עלייך כאמא בעצמך, כשאת ואני יוצאות לשתות קפה, ותינוק בעגלה יושב לימינך…"
חלמה, ואני נותרתי לדמיין, שעל יד העגלה והתינוק הישן בשלווה, יושבת לצידי אמא, ומרעיפה אהבה עלי ועליו, ואני מתרגלת להיות האמא של עצמי.
* / מיה טבת-דיין
אַחֲרֵי הַכֹּל, גַּם הַיַּתְמוּת הִינָּהּ
מָקוֹם. הִיא חֶדֶר רֵיק. אַתְּ
מַכִּירָה אוֹתוֹ הֵיטֵב, טִיפַּסְתְּ עַל
קִירוֹתָיו, הָלַכְתְּ עַל
הַתִּקְרָה (מָצָאתִי אֶת עֲקֵבוֹת
רַגְלָיִיךְ הַיְּחֵפוֹת כְּשֶׁרַק
נִכְנַסְתִּי). אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁמִּשָּׁם
הִגַּעַתְּ גַּם אֶל
נַפְשִׁי.
*
בְּדִמְיוֹנִי אַתְּ כָּךְ: בִּשְׁמוֹנֶה זְרוֹעוֹתַיִיךְ
הַיְּלָדִים, וְהַכְּבִיסוֹת, חוֹתָם הַלֵּב
אֲשֶׁר נִשְׁאַר תָּמִיד פָּתוּחַ, הָאַהֲבָה,
נִשְׁמַת הַצַּעַר, רָעָב
הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף וְהַשִּׁירָה.
אֲבָל בַּמְּצִיאוּת, וּבִרְצִינוּת:
כְּשֶׁמַּלְאָכֵי הַשֶּׁלֶג שׁוֹאֲלִים אוֹתִי הֵיכָן
הַחוֹם, אֲנִי מַפְנָה אוֹתָם
אֵלַיִךְ
*
(אֵינִי מוּדְאֶגֶת מֵאַדְמַת הַלָּבָה
הַבּוֹעֶרֶת שֶׁבָּהּ אַתְּ מִתְהַלֶּכֶת:
הֲרֵי אֵשׁ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִישָּׂרֵף
בָּאֵשׁ)
*
גַּם אַתְּ יוֹדַעַת: בִּשְׁקוֹט
הַבַּיִת בַּלֵּילוֹת, בְּהִתְבַּשֵׁל
סִיר הַמָּרָק,
שׁוֹתְקִים הוֹרֵינוּ הַשְּׁקוּפִים
כְּמוֹ הַקִּירוֹת. אֲבָל
אַהֲבָתָם פּוֹעֶמֶת.
*
אֲנִי מַפְנָה אֶת מַבָּטִי אֶל
הַשָּׁמַיִים. בְּכָל אֵימַת שֶׁתִּתְגַּלֶה
הַקֶּשֶׁת בְּעָנָן, סַפְּרִי לִי, אֲחוֹתִי אֵלָה,
דִּבְרֵי הוֹרֵינוּ הַמֵּתִים, דְּבַר
אֱלוֹהֵינוּ הַמְּבַקֵּשׁ
לִחְיוֹת.
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
מאמרים:
- 20 טיפים לחופשת לידה בימי קורונה, ולא רק – לימור לוי אוסמי
- ללמוד להיות אבא, לא "מסייע במעגל השני" – ד"ר עדי שרצר-דרוקמן
- אמן יתומה: קדיש נשים בקהילה – אלומה מוניקנדם-לאו
- על חוויית אמירת הקדיש שלי – ד"ר גילי זיוון (מבצרי)
