חותמי אהבה גופניים

שולמית שפרבר מסבירה את החוויה של חותמי אהבה שנחקקו בזכרון גופני.
ברשומה, היא מתארת כי אותם חותמים הם שער עוצמתי לעוררות מינית ולתשוקה. עבור זוגות רבים גילוי מקומות אלו בגוף הם פתח להתנסויות אינטימיות חדשות ומרגשות.

קרה לכם פעם שבזמן מגע אינטימי נגעו בגופכם באזור שלא נחשב מיני והמגע שם עורר בכם רגשות עזים והתרגשות, אפילו עד דמעות? האם יש מקומות בגופכם שאינם איברי מין ואתם חשים צורך עז וכמיהה שבן או בת הזוג יגעו בהם שוב ושוב? האם קורה שנוגעים בכם, ואתם חווים תחושת עונג ואושר שבמבט אובייקטיבי נראית לכם לא מותאמת לעוצמת המגע, משך המגע או כוונת הנוגע?

מה פשרם של חוויות אלו?

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, בהתייחסו לחוויות לא מודעות כתב:

"אפילו מה שלכאורה נשכח לחלוטין קיים בכל זאת  בצורה כלשהי ובמקום כלשהו, והוא פשוט קבור הרחק מהישג ידו של הפרט"

תיאורטיקנים רבים ממשיכי דרכו ניסו להבין היכן מאוכסנות חוויות נשכחות אלו. וילהם רייך, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי מתלמידיו של פרויד גרס:  "כל התנסויות העבר נוכחות בגוף בהווה" – הווה אומר – הזיכרונות הבלתי מודעים רשומים בגופנו. לטענתו, ישנו מידע אצור בגוף – בלא ייצוג מנטלי, הגישה למידע זה אפשרית רק באמצעות תשומת לב למסרים גופניים ולא באמצעות חשיבה מילולית או סמלית.

השיח על זיכרונות הרשומים בגוף הפך פופולארי בעשור האחרון, בעיקר בהקשר של זיכרונות שליליים בעת טיפול בטראומה, אולם גם זיכרונות חיוביים רשומים בגוף והם עשויים להיות משאב יקר ערך במהלך החיים.

דונלד ויניקוט, רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי, ערך תצפיות מדוקדקות באימהות ובילדים והתבונן באופן שבו אימהות מחזיקות את תינוקותיהן. הוא טען כי אינטראקציות גופניות אלו מניחות את היסוד לתחושת העצמי של התינוק – ובהמשך, לתחושת הזהות שתלווה אותו בחייו. האופן שבו האם מחזיקה את ילדה, כך סבר, מצוי בבסיס היכולת להרגיש את הגוף כמקום שבו שוכנת הנפש. דרך המגע, ההחזקה והטיפול האוהב של האם התינוק לומד על עצמו ועל העולם. כאשר האם מטפלת בתינוקה באהבה, הוא חווה מגע נעים ומיטיב וזיכרון מגע זה רשום בגופו ומשפיע על התחושה שלו כי הוא "קיים".

כהמשך לויניקוט, הפסיכואנליטיקאיות ריי ו- וולס טבעו את המושג  body loveprints –  חותמי אהבה גופניים, שהם המקומות בהם נגעו בנו ברוך ובאהבה בשנות החיים הראשונות. את המגע המיטיב הזה איננו זוכרים בצורה מילולית או סמלית אלא כזיכרון תחושתי וגופני בלבד. בתוך קשר משמעותי ובטוח, כאשר נוגעים במקומות אלו בגופנו, הזיכרון החיובי התחושתי של המגע האוהב משנות הינקות מתעורר לחיים.

המגע בהווה בשילוב עם זיכרון המגע החיובי מן הינקות עשויים לעורר תגובה רגשית חזקה מאוד. עבר והווה מתמזגים. האהבה שנאהבנו בינקותנו והאהבה שנוכחת בחיינו הבוגרים נפגשים ברגעים עוצמתיים אלו. חותמי האהבה הגופניים הם עדות לאהבה קדומה וראשונית שחווינו, הם מספרים לנו שהדמויות שטיפלו בנו אהבו אותנו ואהבה זו נצרבה בגופנו. הם מחזירים אותנו לזיכרונות גופניים של תינוק החש כמיהה לגוף אמו ומעוררים בנו תשוקה וכמיהה לגוף האהוב או האהובה בחיינו הנוכחיים.

למעשה, חותמי אהבה גופניים הם שער עוצמתי לעוררות מינית ולתשוקה. עבור זוגות רבים גילוי מקומות אלו בגוף הם פתח להתנסויות אינטימיות חדשות ומרגשות.

זאת ועוד, זוגות רבים המקיימים  מערכות יחסים יציבות וארוכות טווח חווים תחושת שחיקה ואבדן חשק הפוגעות בחיי המין שלהם. בספרה "אינטליגנציה ארוטית", הפסיכולוגית אסתר פרל שוטחת את משנתה לפיה אהבה זקוקה לקרבה, אינטימיות והיכרות כדי לפרוח ואילו תשוקה צריכה מרחק, אי ודאות, חידוש והפתעה. לטענה, ההיכרות העמוקה הקיימת במערכת יחסים ארוכת טווח עשויה לפגוע קשות בתשוקה המינית. גילוי חותמי אהבה גופניים מייצרים הזדמנות לחידוש וריענון חיי המין של זוגות ביחסים ארוכי טווח מכיוון שהם נוטים להתגלות בעיקר בקשרים אלו המשחזרים ומעוררים את היחסים הראשוניים משנות הינקות.

בשירו של אלי אליהו "ולו ללילה אחד", המשורר מתאר לילה בו הוא מטפל באהבה ובמסירות בביתו ומנסה להרגיע אותה עד שתירדם. הוא חותם את השיר בכך שעל אף שלא תזכור את הלילה ההוא, עדיין במשך שארית חייה תחפש אחר התמסרות של מישהו כלפיה כפי שכבר חוותה באירוע המתואר בשיר:

ולו ללילה אחד / אלי אליהו

דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מֵהַלַּיְלָה הזֶּה.
לֹא אֶת עֲרִיסַת זְרוֹעוֹתַי
שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתָךְ, כְּפִי
שֶׁהַקּוֹל נוֹשֵׂא אֶת הַהֵד,
לֹא אֶת הָעַקְשָׁנוּת
הָאִלֶּמֶת שֶׁל רַגְלַי שֶׁצָּעֲדוּ
עַל פְּנֵי הַחֶדֶר בִּדְבֵקוּת
שֶׁל מִתְאַבֵּד, לֹא אֶת אוֹר הַמְּנוֹרָה
שֶׁנָּח עַל פָּנַיִךְ, וְלֹא אֶת לַחֲשֵׁי
הָאַהֲבָה שֶׁפִּנַּקְתִּי בְּאָזְנַיִךְ
עַד שֶׁנִּרְגַּעְתְּ וְנִרְדַּמְתְּ.

דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מִכָּל זֶה.
אֲבָל מִכָּאן וְלִשְׁאֵרִית
חַיַּיִךְ, תְּבַקְּשִׁי
נֶפֶשׁ אַחַת
בָּעוֹלָם שֶׁתִּדְבַּק בָּךְ,
כְּפִי שֶׁאֲנִי.

וְלוּ לְלַיְלָה אֶחָד.

בשיר, מופיעים דימויים גופניים רבים: זרועותיו של האב המערסלות את גופה של התינוקת הפעוטה, צעדי רגליו העקשניים על רצפת החדר אשר עשויים להחוות דרך צליל הצעדים או דרך תחושת ההדף העדינה שנוצרת מהפגישה בין כף הרגל לרצפה, אור המנורה המשתקף על פני התינוקת ומילות האהבה הנלחשות באוזניה. השיר מזמין אותנו לחוש את אהבתו של האב דרך כל ההתרחשויות החושיות שהתינוקת חווה, הוא מתאר רגעים של אהבת אב לבתו, אשר באים לידי ביטוי דרך הטיפול בה והמגולמים בקשר הגופני ביניהם. המשורר מבהיר שאת החוויות הראשוניות האלו בתו לא תזכור, אולם למשך כל שארית חייה תחוש כמיהה למה שחוותה שם. השיר מתאר בצורה מופלאה אהבת אב לבתו, אשר תשמר כזיכרון תחושתי אצל הפעוטה, ואשר תייצר בהמשך חייה כמיהה ותשוקה לשחזור החוויה המיטיבה הזו בזרועות בן או בת זוג במסגרת קשר בוגר. חותם אהבה גופני.

אני ממליצה בחום לזוגות לחפש אחר חותמי אהבה גופניים כאלו גם אצלם ואצל בני ובנות זוגם. אני סבורה כי גילוי זה עשוי להיות אחת החוויות המרגשות, המחיות והמשמעותיות ביותר עבור בני ובנות זוג. גילוי חותמי אהבה גופניים פותח אפשרות לעומק רגשי אינסופי בתוך המרחב המיני, שזירה של גוף ונפש וכינון קרבה ואינטימיות עוצמתיים במיוחד.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• שם ידעתי חמדה: על האורגזמה – צוות גלויה
• שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבֹּעַ: לדבר גלויות על העונג הגברי – אליעוז ברקוביץ
• "אני הולכת אליי": לדבר גלויות על אוננות נשית – צוות גלויה
• אנטומיה אינטימית: איורי השראה נשיים – מיטל פאר
• בכל לבבך, בכל פיך – עינת לב
• אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום
• הדגדגן : הרבה יותר ממה שנראה לעין – צוות גלויה
• "בגוף אני מבינה": לפגוש את המיניות – ללא תלות בסטטוס הזוגי – טל נוימן
• בְּאַהֲבָתֵנוּ וּבְזִכְרוֹנֵנוּ: זוגיות בריאה והדדית בעזרת שיטת האימאגו – אורלי ורמן

• שריר וקיים: פיזיותרפיה של רצפת האגן בשירות הזוגיות – ליאת שיק נוה
• גברים, תכירו את רצפת האגן שלכם – נעם לוי
• אור בקצה המנהרה: על דיספראוניה, וולוודיניה ואתגרים נוספים – צוות גלויה

• שעת רצון: על קיומו של הרצון בתוך המפגש הזוגי – הרבנית שרה סגל-כץ
• מצוות עונה: על מענה בתוך הזוגיות, לפי הרצון והצורך – הרבנית שרה סגל-כץ
• לדבר גלויות לקראת ביאת חיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ