לחצות את הגשר ולנהל שיח רגשי

קל להאשים ולהגיד ש"עשו לנו". במקום לברוח לשיח המאשים, מדריך החתנים בנימין מאלב נותן כלים לניהול ריבים באמצעות חציית הגשר וניהול שיח רגשי.

תחילת הקשר הזוגי הוא זמן מלהיב ומרגש. זוהי תקופה בה בני הזוג חווים אהבה חזקה אחד כלפי השני שבכוחה לטשטש את השוני ביניהם, הקיים מעצם היותם בני אדם שונים. אך ככל שהקשר ביניהם הולך ומעמיק, השוני ביניהם נוכח יותר ומתגלים נושאים מסוימים הגורמים למתח ביניהם ואפילו למריבות.

לפעמים מנסים להימנע מלדבר על הנושאים הללו ולפעמים נגררים לדינמיקה של הטחת דברים אחד בשני. כך בלי לשים לב נוצר מרחק בין בני הזוג. ככל שיש יותר נושאים לא מדוברים, שמפחדים לגעת בהם, כך מתקשים בני הזוג להעמיק את הקשר ביניהם מה שגורם להם לאט לאט להתרחק האחד מהשני.

 מה שגורם לדינמיקה הזו לחזור על עצמה שוב ושוב היא ההתמקדות של בני הזוג במפגש המתקיים ביניהם ברובד הגלוי בזמן שהמציאות האמיתית קורית מתחת לפני השטח, ברובד הרגשי, שבדרך כלל פחות מודעים אליו ולכן איננו מקבל תשומת לב מספקת.

המרק יצא מלוח מדי

כשאני מדריך חתן לחיי הנישואין, המפגש המשמעותי ביותר בעיני בין המפגשים שאנחנו מקיימים הוא המפגש איתו ועם ארוסתו. במפגש הזוגי חשוב לי לתת לבני הזוג את הכלים להיפגש ברבדים העמוקים יותר, שם הדינמיקה המוכרת לא מתקיימת. שם יש מפגש ברובד הרגשי של נפש מול נפש.

 הכלי החשוב ביותר בעיני והוא הבסיס לקשר יציב ולתנועה מתמדת של העמקת הקשר בין בני הזוג, הוא כנות. לא כנות טריוויאלית של משפטים כמו "המרק יצא מלוח מדי" שיכולה דווקא להרחיק וליצור ריב. אלא כנות רגשית. כנות לגבי מה אני מרגיש או מה אני מרגישה.

 אותו מרק מלוח בזמן של רגשות חיוביים וקרבה בין בני הזוג היה יכול להיות זניח, אבל חוסר הסכמה לפגוש רגשות מסוימים גורם למליחות המרק להיות יותר נוכחת ומפריעה. זאת על רקע התסכול או הכעס שאחד מבני הזוג מרגיש. כלומר, יכולים להיות כל מיני טריגרים שיפעילו אצלנו רגשות לא נעימים, אבל למעשה הטריגר איננו העניין, אלא הוא רק זה שמעלה את הרגשות האלו לפני השטח.

שיח רגשי מול שיח רגשני

בשביל להבין מה זה "להסכים להרגיש רגשות מסוימים" ומה זאת "כנות רגשית" כדאי לעשות הבחנה חשובה הנוגעת לשימוש שלנו ברגש או בדיבור עליו. קודם כל, חשובה ההבחנה בין "שיח רגשני" ל"שיח רגשי".

שיח רגשני מכיל דבר והיפוכו – דיבור על הרגש, תוך חוסר הסכמה לחוות ולהרגיש אותו. הרבה פעמים שיח רגשני הוא שיח הנוגע ברגשות באופן שטחי בלבד ובמקרים רבים גולש לתיאור של מה שאחרים עשו לי. זהו שיח המלווה ברצון לעורר רגש מסוים אצל השומע, תוך ניסיון להיפטר מהרגש הזה אצל הדובר. כיוון שהרגש מדובר, קל להתבלבל בין שיח רגשני לשיח רגשי.

שיח רגשי מתנהל בכנות רגשית. זה שיח שבו כל אחד מסכים לפגוש את הרגשות שלו. כלומר, הוא קודם כל כן בינו לבין עצמו עם מה שהוא מרגיש. אין רגש שאסור להרגיש. גם אם האדם מרגיש כעס או שנאה, הוא לא דוחה או מתעלם מהרגשות הללו כאילו אינם קיימים, אלא הוא מודה בפני עצמו – ככה אני מרגיש עכשיו. אין הכוונה לתת לגיטימציה לומר לעצמך "אני כועס עכשיו" ואז אני יכול בגלל זה להכאיב לאחר, אלא הסכמה לשהות ברגש בלי לפעול מתוכו. 

למשל, להסכים לשהות בכעס, להודות בפני עצמי שזה מה שאני מרגיש עכשיו ואולי אפילו לשים לב לתחושה בגוף המתעוררת עם הרגש הזה. רגשות לא נעימים יכולים להעלות בגוף תחושות לא נעימות כמו כיווץ בבטן או תחושה בגרון כשעולה רגש אותו לא רוצים לחוות. כשמסכימים לחוות את הרגש הזה, לפנות לו מקום בלי לנסות לפתור אותו, יכולים לחוות אף בגוף תחושה של הרפיה, שהכיווץ בבטן משתחרר. חוסר הסכמה לחוות את הרגש תוקעת אותנו בתוכו. לעומת זאת הרפיה מהנסיון לפתור את הרגש או לדחות אותו, מאפשרת לנו לשחרר את האחיזה שלנו ממנו ולתת לו לחלוף. כשלא פוחדים להיות ברגש וכשהרגש חולף, יכול להתגלות משהו עמוק יותר שיושב לו מתחת, למשל רצון כמוס שלנו שמאוד חשוב לנו ואנחנו באופן לא מודע מגינים עליו.

כשמסכימים לפגוש את הרובד העמוק

ממקום בו אנחנו מסכימים להרגיש את כל קשת הרגשות מבלי לפעול מתוכם, אפשר להגיע לכנות רגשית. כנות רגשית, קודם כל של האדם כלפי עצמו ואחר כך כלפי בן או בת הזוג, הופכת את השיח של הטחת דברים אחד בשני – המרחיק בין בני הזוג, לשיח המקרב ביניהם ומפגיש אותם ברובד אחר, עמוק יותר וחשוף יותר.

שיח של "המרק מלוח מדי" ושל "תמיד אתה מתלונן, אתה לא עושה כלום בבית" יכול להפוך לשיח של "אני מרגיש מתוסכל מהעבודה, חסרה לי ההערכה שאני זקוק לה. זה גורם לי להרגיש חלש, חסר יכולת" ולקבל מענה של "אני שמחה שאתה משתף אותי. ראיתי שמשהו עובר עליך וחששתי לשאול"

 בשני המקרים הללו בן הזוג מגיע עם מטען מסויים של רגשות.

בשיח הראשון הוא לא מסכים להודות בפני עצמו במה שהוא מרגיש, לא מסכים לפגוש את הרגשות שלו. ממקום כזה מליחות המרק – הרובד הגלוי – תופס את הבכורה והשיח המתעורר ביניהם סובב סביב הרובד הזה. חוסר הסכמה לפגוש את הרובד העמוק יותר יוצר ריחוק והתכנסות או לחלופין פינג פונג של הטחת דברים אחד בשני.

בשיח השני בני הזוג מפנים מקום לרגשות שלהם ומסכימים להודות בהם, קודם כל בפני עצמם ואז בפני השני. בדומה לנהוג בתקשורת מקרבת, בשיח השני הרובד הגלוי הופך להיות לרקע לא משמעותי והמפגש בין בני הזוג קורה ברובד הרגשי והנפשי שלהם.

 תרגיל לחיזוק הכנות

אני הולך להציע תרגיל לחיזוק הכנות הזאת. התרגיל שאציע יכול לעזור לבני הזוג ללמוד לעבור מסוג השיח הראשון לסוג השיח השני.

הוא מאפשר לעצור את הדינמיקה הרגילה של הטחת דברים אחד בשני ולעבור לאמפתיה אחד כלפי השני, כל אחד בתורו. דבר זה מאפשר לבני הזוג להיפגש ברובד הרגשי ואף מזמין כל אחד מהם להתחיל להכיר את העולם הפנימי שלו עצמו הכולל את רגשותיו ורצונותיו הכמוסים. היכרות עם העולם הפנימי מפתחת את היכולת של בני הזוג להיפגש מלכתחילה ברובד עמוק יותר אף בלי להזדקק לכלי המתואר בתרגיל.

מומלץ מאוד לבצע את התרגיל בזמן רגוע כששורה קרבה בין בני הזוג, על מנת לא להגרר לריב אמיתי.

 תרגול כזה הכולל את שלב המתח בין בני הזוג ולא רק את השלב המקרב מאפשר לחזק אצלם את יכולת הבחירה לעבור ממצב של מתח וריחוק שהזוג נגרר אליו, לתנועה של קרבה. בנוסף הזוג יכול להתחיל לראות כיצד כל מיני טריגרים הם כלל לא העניין העמוק שעליו יושבים הדברים שמפריעים, מרחיקים ומפרידים ביניהם.

ריב לדוגמה 

ניתן שוב דוגמא לריב כזה שעובר מהלך מהטחת דברים אחד באחר אל עבר חציית הגשר וסקרנות כלפי האחר:

א: "אתה כל הזמן נכנס לפינות עם אח שלי"
ב: "אני? אני נכנס לפינות עם אח שלך?! ומה את? את עושה את זה לא פחות ממני"
א: "אי אפשר לדבר איתך, מה הקשר? מה, אתה עושה איתי השוואות?"
ב: "לא עושה השוואות. אבל למה רק אני לא בסדר?"
א: "אתה רואה שאתה עושה השוואות?"
ב: "נמאס לי שאת כל הזמן באה אלי בטענות"
א: "ולי נמאס שאתה בכלל לא רואה אותי, אתה לא מבין מה זה עושה לי"
ב: "אני לא רואה אותך? את לא רואה אותי ממטר!"

הטיימר מצלצל ואחד מבני הזוג, במקרה הזה האיש, חוצה את הגשר: 

"קשה לי עם אח שלך"
"קשה לך עם אח שלי? מה קשה לך איתו?"
"אני מרגיש שהוא מקטין אותי"
"מה הכוונה? מה אתה מרגיש מולו?"
"אני מרגיש קטן, חוסר אונים, סוג של אפס כזה"
"ואיך זה בשבילך להרגיש חוסר אונים? להרגיש אפס?"
"זה בלתי נסבל בשבילי. כי אני יודע שיש בי המון טוב ואני לא מצליח להביא את זה לידי ביטוי מולו. המפגש עם אחיך גורם לי לתחושה שאני סתם אחד, במקום להיות מי שאני גם לידו. אני מבין שאני יכול להיות עצמי לידו אבל אני עדיין לא מצליח."

הטיימר מצלצל שוב ובת הזוג חוצה את הקשר:

"אני מרגישה שאתה לא רואה אותי"
"מה אני לא רואה?"
"אתה לא רואה את המאמצים שאני עושה בשבילך. לא רואה כמה אני מנסה שיהיה טוב בינך לבין אחי."
"ואיך זה גורם לך להרגיש שאני לא רואה את המאמצים שלך?"
"זה גורם לי להרגיש מושפלת, חלשה."
"מה יכול לחזק אותך?"
"שתהיה איתי, להרגיש אותך נוכח, לא מתבלבל מאחי, נשאר יציב"

מטרת השיח הרגשי היא מתוך תרגול מתמיד להגיע למצב שבו כבר לא זקוקים לכלים אלה, לקביים האלה של "חציית הגשר", אלא ניהול הקונפליקט יתקיים מלכתחילה ברובד הרגשי, בכנות רגשית. מפגש כזה הוא בין עולמות פנימיים. רגשות, רצונות, מאוויים.

אחרי מספיק אימון, הריב המתואר למעלה יכול להתנהל כשיחה אינטימית, חשופה ולכן מקרבת:

"אתה כל הזמן נכנס לפינות עם אח שלי"
"וואלה? למה את מתכוונת?"
"אתה תמיד אומר ההפך ממנו"
"בכללי יש לי תחושה לא נוחה ליד אחיך".
"למה? מה אתה מרגיש לידו?"
"אני מרגיש קטן וחסר ערך, כאילו הוא לא סופר אותי"
"אני גם מרגישה ככה לידו"
"שהוא לא סופר אותך?"
"כן, מרגישה שאחים שלי יותר חשובים לו ממני"
"למה את מתכוונת?"
"אני הכי קטנה, אז אני מרגישה שלא נשארה לו סבלנות אלי. יש לו כוונות טובות אבל אני לא מקבלת ממנו הרבה תשומת לב, אף פעם לא קיבלתי".
"וממני את מקבלת מה שאת זקוקה לו?"
"אני שמחה ששאלת. אני מרגישה שכן, אבל אני זקוקה להרגיש אותך יותר יציב"
"יותר יציב? את מתכוונת עם יותר נוכחות של הרצון שלי?"
"בדיוק ככה"
"זה בדיוק מה שאני זקוק לו, אני מרגיש שאני צריך להשמיע יותר את הרצון שלי מבלי לחשוש."

שיח כזה מפגיש בין בני הזוג ברובד הפנימי שלהם. זהו שיח אינטימי, המצליח להתגבר על החששות מלחשוף את עצמי, את הרגשות שלי ואת הרצונות הכמוסים שלי. הוא יוצר מרחב בטוח בו כל אחד מבני הזוג לומד לשחרר מהכיווץ שלו לתוך עצמו ולהיות נוכח לגמרי במרחב המשותף של שניהם. זהו שיח שבכוחו להעשיר ולהעמיק את המפגש בין בני זוג, ולגלות עד כמה הוא אינסופי.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

תקופת האירוסין

• ביחד, ביחד: להתייחס אל הדרכת חתנים כאל חובה – יהושע ברלין
• הדרכת כלות: מה זה ועל מה זה – הרבנית שרה סגל-כץ
• לקראת כלולות: הדרכה פרטנית או הדרכה זוגית? – הרבנית שרה סגל-כץ
• אמא, סבתא, דודה, מדריכת כלות – מיכל מינצר
• הדרכה לקראת כלולות של זוג עם מערכת יחסים ותיקה – מעין רבינוביץ'
• "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" – אירוסין אז והיום – צוות גלויה
• 10 עצות לתקופת האירוסין – הרבנית שרה סגל-כץ
• דיאלוג במפגש משפחות לפני החתונה – עו״ד שירה לב-ציון
• 10 עצות לתקשורת עם ההורים בזמן תכנון החתונה – הרבנית שרה סגל-כץ
• מבט על התקשורת עם המשפחות של בן/בת הזוג – קרן חדד-טאוב
• השמחה שלך והכאב של החברות הרווקות – הרבנית שרה סגל-כץ
• הענקת תשומת לב לכל המבקשים זוגיות והינם עדיין בחיפוש – נילי בן אבו שטרן

בניה זוגית ויחידאית לקראת חיי היחד

• קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• לדבר לקראת ביאת חיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
• אחריות אישית מבורכת: בשבח האוטונומיה על האינטימיות – הרבנית שרה סגל-כץ
• השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות – חננאל רוס
• מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
• מצוות עונה על מענה ותדירות קיום יחסי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• לדבר גלויות על מצוות עונה בפודקאסט ״בגוף ראשון״ של מרכז יהל – ד״ר מיכל פרינס והרבנית שרה סגל-כץ
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• ליל הטבילה: בין הלכה 'פשוטה' להרגשה למעשה – חננאל רוס
• אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
• לא דיברנו עוד על האהבה – על מחירי שיח הצניעות – אפרת ביגמן

חופה וקידושין

• מעשיות ורוחניות: מנהגי חתונה – הרבנית שרה סגל-כץ
• חלקי הפאזל: מה עושים בטקס הנישואין תחת החופה? הרבנית שרה סגל-כץ
• הרהורים מותרים על חופה וקידושין – איך לקיים טקס הקרוב ביותר לעולמם של בני הזוג?– הרבנית שרה סגל-כץ
• הטקס שלנו – הענקת טבעת לחתן ופיוט לשבע הברכות – אביעד עברון ורינה איבלמן
• החופה – כולם התכנסו ובאו לך – חן דרעי
• מחדשים את הקידושין – ד"ר תניא ציון-וולדקס
• למה לחתום על הסכם קדם נישואין – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• אילו הסכמי קדם נישואין קיימים היום? – עו"ד אלה סקעת
• תנאי בקידושין – פיתרון ישן-חדש לבעיה ישנה – עו"ד ניצן כספי-שילוני
• לבחור לבנות את טקסי חיינו – מיכל יחיאלי קופנהגן
• מעשיות ורוחניות: מנהגי חתונה – הרבנית שרה סגל-כץ
• "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" – אירוסין אז והיום – צוות גלויה