בימים שלפני החתונה וביום החתונה עצמו התפתחו מנהגים יפים, חלקם בני מאות שנים וחלקים מהשנים האחרונות, שאפשר לאמץ ולקיים גם בחתונה שלכם.
הימים שלפני החתונה הם ימים נרגשים, לחוצים ומשמחים. מן הצד המעשי, כל מה שתוכנן, מוכן, ועתה אין שום דבר נוסף שיש לדאוג לו (בתקווה!). עכשיו יש יותר פְּנִיּוּת פיזית, אבל הנפש עסוקה, נרגשת, מהרהרת. ההתכוננות לימים אלה חשובה כדי לאפשר לכם להגיע אל החתונה נינוחים, רגועים ושמחים. הימים הללו הם גם הזדמנות ליצוק משמעות ורוחניות להתכוננות לקראת החתונה.
נהוג להקדיש את הימים שלפני החתונה ולשהות בתודעה הדומה ליום הכיפורים: לתשובה, תפילה וצדקה. ההתבוננות פנימה, כלפי שמים, והחוצה, אל הסביבה, תוכל להעניק לחתונה נופך של קדושה ורוחניות מיוחדת. אפשר לראות את תודעת החתונה כמעין יום כיפור אצל חז"ל, למשל באמרה של רב חמא בר חנינא "אמר רבי חמא בר חנינא כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין שנאמר (משלי יח) מצא אשה מצא טוב".
גם המדרש במסכת ביכורים בתלמוד הירושלמי (פרק ג, הלכה ג) מראה את הגישה הזאת: "חתן [מניין שנמחלים לו כל עוונותיו?] 'וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל' (בראשית כח ט). וכי מחלת שמה? הלא בשמת שמה! אלא שנמחלו לו כל עוונותיו": חז"ל דורשים שישמעאל נישא לבשמת, ושהיא מכונה "מחלת" משום שבנישואין עמה נמחלו לישמעאל כל עוונותיו.
אולי הימים שקודמים לחתונה מהווים עבור הנישאים מעין ימי סיכום ומעבר ולכן יש רצון לחתום בטוב את פרק הרווקות ולחוות את המעבר אל הפרק החדש של הנישואין באופן שלם, מיטיב ומשמח. לשם כך, נוצרו מנהגים שניתן לאמץ כדי לרומם את החתונה ושבע הברכות אפילו יותר.
רחוק מהעין ומאד קרוב ללב
כלות וחתנים רבים נוהגים שלא להיפגש בשבוע שלפני החתונה, על בסיס הנהוג בעדות אשכנז. הסיבות בגינן נוצר מנהג זה אינן בהכרח מתקיימות כולן בימינו, אבל יש מי שמזהים במנהג השראה טובה ואף בני עדות אחרות אימצו לעצמם את הדבר. יש לדעת שאין בכך חיוב הלכתי וכל זוג יכריע לעצמו, בהתאם לשיקוליו השונים.
יש זוגות אשר בוחרים לא להיפגש בשבוע ואף מוסיפים ונמנעים גם מתקשורת וירטואלית. זאת בשל העודפות הקיימת בעידן הנוכחי בכלל ובטח בימים שלפני החתונה, המלאים במשימות טכניות וכך אפשר להיפנות, להתכנס ולהתמקד לקראת החתונה. למנהג הרווח הזה אכן יש יתרונות וחסרונות. היתרונות הינם בכך ששבוע נפרד שכזה מעורר התרגשות וגעגוע שמזכירים זה לזו את עצם הבחירה להינשא יחד, המרחק גם תורם למניעת העיסוק בזוטות כמו סידורי שולחן ביחד. לאחר שבוע זה המפגש בחתונה עצמה מרגש ביותר. גם חסרונות קיימים, מטבע הדברים, ועיקרם הוא שדוקא המרחק מגביר את הלחץ ועשוי ליצור התרחקות ממי שאמור להיות השותפ/ה לחיים, דווקא בימים שבהם זקוקים זה לזו.
הדבר החשוב הוא להצליח לחוש רוגע ולראות את הטוב. כאשר פוגשים או מדברים עם בן או בת הזוג, חשוב לחוות תקשורת נינוחה וכנה, לתת מקום לדבר על הקושי והתסכול במקביל לשמחה ולהתרגשות. תקשורת פתוחה אך מתחשבת היא כלי חשוב בזוגיות בכלל, ובתקופת האירוסין וראשית הנישואין בפרט, כדי לנהל את ההתרחשויות השונות באופן שישמח ואף יתאים לכל השותפים בשמחה. הקפידו לא להתמקד רק בצד המעשי של החתונה וכמובן לא לדבר רק על החתונה עצמה, זכרו שבעז"ה צפויים לכם ימים רבים יחד אחרי היום הזה.
מהגים בימים שלפני החתונה
מתנות בשבוע שלפני החתונה
מנהג רווח נוסף, בייחוד כאשר לא מתראים, הוא נתינת מתנות זה לזה מדי יום בשבוע שלפני החתונה. המנהג נזכר כבר במשנה (מסכת קידושין, פרק ב משנה ו). ונקרא סִבְלוֹנוֹת (מילה זו בלשון חז"ל פירושה מתנות.) אין הכרח לקנות מתנות גדולות שעולות כסף רב, (ולעיתים אפילו מוטב שלא) אלא מתנות קטנות, שמעידות על חשיבה מעמיקה ותשומת לב. למשל, ספר אהוב ורלוונטי לקריאה בימים אלו או ספר ילדים ששמו או עלילתו מהווים מטאפורה או רעיון ביחס לדינמיקה הזוגית שביניכם בשילוב הומור קל. אפשר גם לתת מתנות שמספרות על החיים המשותפים שאתם מחכים להם: אם שניכם אוהבים לטייל, תנו אחד לשני מתנה שתשמש את שניכם בטיולים משותפים, קנו משהו קטן לבית המשותף וכדומה. אפשר גם להעניק שובר מתנה עבור בילוי מרגיע.
מכתבי אהבה
בין אם תתנו מתנות או לא, מנהג יפה נוסף הוא לכתוב מכתבים אחד לשני. יש משהו בישיבה עם עט מול דף שיוצר חוויה אחרת לגמרי, עבור הכותב והנמען גם יחד. כתבו מכתבים זה לזו וזו לזה, שבהם תביעו את הרגשות, החלומות והתקוות שלכם, כדי לזכור בימים האלה את הסיבות לכל החגיגה הזו ואת מהותה. אפשר גם ליצור עבור בן או בת הזוג רשימת השמעה של שירים אהובים או מרגיעים, כדרך להעניק אהבה ותשומת לב, עם או בלי תקשורת במהלך השבוע. את מנהג מכתבי האהבה לא חייבים להפסיק עם החתונה, ואפשר להמשיך אותו גם כזוג נשוי. זאת מתנה שתמיד נעים לקבל.
עם הפנים החוצה
זכרו את הסובבים אתכם. לעיתים ההימנעות מתקשורת עם בן הזוג יכולה לפנות אתכם לסביבה שלכם: לשיחות עם ההורים והאחים, לראות כיצד הם מרגישים לקראת החתונה, לנצל רגעים אחרונים של קרבה לפני השינוי המתקרב. להיפגש עם חברות וחברים טובים, שאולי היה פחות זמן להקדיש להם סביב ההכנות לחתונה, לא רק בשביל הסחת הדעת אלא סתם, בשביל שמחת המפגש.
לרוב בוחרים החתן והכלה חברים וחברות שילוו אותם לאורך תקופת האירוסין, השבוע לפני החתונה ובייחוד ביום החתונה עצמו. כדאי לערוך תיאום ציפיות בין החתן והכלה לסובבים אותם בנוגע לאווירה שירצו סביבם ביום זה, לאירועים שירצו לערוך וגם לגבי הרצון או החשש להיות לבד, לפעמים, אם יש כזה. באותה הנשימה עם תיאום הציפיות, חשוב להכיר תודה על הליווי והאכפתיות וגם לזכור לראות היטב את המלווים, ולחשוב גם על המעמסה שלהם לקראת החתונה: בתשומת לב לגבי הזמן שהן או הם מקדישים, במודעות להוצאות הכספיות, וכן כלפי המקום הנפשי שבו הם מצויים סביב החתונה, בייחוד כאשר מדובר במלווים או מלוות שנמצאים ברווקות. במקרה כזה נדרשת רגישות מיוחדת ולרוב כדאי להציף את הקושי ולשוחח עליו.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
להזמין את הקרובים שלא איתנו
יש הנוהגים לעלות לקברים של קרובים שנפטרו, ולהעניק להם הזמנות לחתונה. דווקא בימים של שמחה לעיתים החסר מורגש יותר, והגעגוע לאלה שאינם עמנו חזק יותר. ביקור בקבר יכול לסייע להנכיח אותם בשמחה הגדולה של החתונה, וברצון להרגיש שהם שמחים בשמחתנו.
חינה
חינה משתנה בין משפחות ועדות ואין חינה אחת שהיא זהה. הבסיס הוא שהחינה היא גם טקס וגם מסיבה. נהוג להתלבש בחינה בבגדים מיוחדים (אם למשפחה אין בגדים לחינה, אפשר לשכור כאלו מחברות שמתמחות באירועי חינה). מורחים חינה בצורת עיגול על כפות ידי החתן והכלה. יש שעושות חינה לנשים בלבד, ויש שעושים מעורב. החשוב הוא, שהחינה מהווה חגיגה שתמציתה המעבר מחיים יחידאיים לחיי זוגיות וערב נוסף שבו חוגגים ושמחים הקרובים עם החתן והכלה בבניית הבית המשותף שלהם.
ערב הטבילה
הטבילה הראשונה במקווה יכולה להיות אירוע מרגש, רוחני וחגיגי, באותה מידה שהיא יכולה לייצר קושי, חרדה ומועקה. הדבר נכון לכל טבילה, אך בייחוד לגבי הטבילה לפני החתונה והיא לרוב גם הפעם הראשונה במקווה. חשוב להתכונן כראוי לטבילה, כדי להפוך אותה לחוויה מיטיבה. איך כדאי להתכונן לטבילה הראשונה? לא רק בהכנות הפיזיות ובלימוד ההלכות, אלא גם בהכנה רוחנית, במחשבה וקריאה על המשמעויות הרוחניות של הטבילה, בתפילה, בקריאת שירה וטקסטים וגם, בבחירה קפדנית של המלווה שלך בערב הטבילה. בעדות המזרח נהוג לערוך חגיגה נשית סביב הטבילה, עם חברות ובנות משפחה, בעוד שבעדות אשכנז נהוג להגיע רק עם מלווה אחת או שתיים למקווה. חשוב להתאים את הערב לכלה, ולראות שמנהג העדה שלה יוצר אצלה נחת ושמחה ולא לחץ או מבוכה.
ערב עם החברות
עבור הכלה, אפשר להיפגש עם חברות למסיבת מטפחות, למדוד ולהתרגש גם מהשינוי החיצוני שעתיד להתרחש תכף (ואולי לחסוך זמן התארגנות בשבועות שאחרי החתונה…). נשים רבות נוהגות גם לערוך הפרשת חלה חגיגית לקראת החתונה, עם חברות ונשות המשפחה, בטקס שמשלב תפילות ושירה יחד עם מצווה ומסורת נשית שנהוגה מזה דורות. אפשר גם לרצות שלא לדבוק במטפחות ובהפרשת החלה וליצור ערב אינטימי אחר עם המעגל החברתי הקרוב.
מנהגים ביום החתונה
מנהגים רבים קיימים עבור יום החתונה עצמו, כנראה בשל השאיפה להוסיף רוחניות ומשמעות ליום הזה, מעבר להתכוננות הפיזית המתחייבת. כפי שנכתב לעיל, יום החתונה נתפס כיום בעל סגולה מיוחדת ובו נמחלים לחתן ולכלה כל העוונות.
צום
אצל האשכנזים נהוג שהחתן והכלה צמים ביום זה כדי להתמקד בהכנות במישור הרוחני והנפשי. הצום מתחיל בעלות השחר ומסתיים עם לגימת היין תחת החופה (בימים מסוימים, כגון ראש חודש, נהוג לא לצום). כדאי לשים לב שהצום לא מחליש את הגוף יותר מדי – החשוב הוא להצליח לשמוח בחתונה ולזכור את הצדדים הרוחניים בה, כך שאם הצום מקשה על כך והופך למכשול – כדאי לחשוב על דרכים אחרות להעניק ליום נופך רוחני וקדוש. מי שנוהגים לאכול ביום זה ומי שבוחרים שלא לצום, חשוב שיקפידו לאכול ולשתות כראוי במהלך היום ולהגיע חזקים ורעננים לחתונה.
תפילה
נהוג ביום זה שהחתן והכלה מתפללים גם עבור עצמם וגם עבור הזקוקים לברכה בשידוך, רפואה ועוד, כשאפשר לבקש רשימת שמות להתפלל עליהם במיוחד.
יש הנוהגים להתפלל את תפילת המנחה ביום זה במקום מיוחד כמו הכותל או קבר משמעותי ונהוג להתפלל תפילת מנחה של יום הכיפורים ולומר וידוי.
יש שנוהגים לסיים ספר תהילים ביום החתונה.
בקשת מחילה
יום החתונה מכפר על חטאים שבין אדם למקום בדומה ליום הכיפורים. לכן נוהגים רבים לבקש מחילה ממי שנפגע מהם על מנת להגיע אל החופה נקיים מכל חטא.
טבילת חתנים
ישנם גברים שנוהגים לטבול ביום החתונה שלהם, בדומה לטבילה לפני יום כיפור, וכדי להיטהר לקראת האירוע המרגש. כמו שלטבילת הכלה יש מימד רוחני והוא מסמל התחלה חדשה, גם החתן יכול לטבול כדי לסמל התחלה חדשה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
מנהגי יציאה מהבית
כדאי להעמיק בדרך בה בני הזוג יוצאים מביתם ביום החתונה. בעבר החתונה הייתה טקס מעבר שמחולק לשתיים, לאירוסין ולנישואין. כיום, כידוע, אוחדו שני חלקי הטקס לחופה המוכרת לנו. כשהטקס היה מחולק לשניים, היה מקום רב באירוסין שלרוב נערכו בבית הכלה לפרידה של הכלה מביתה ומילדותה, ובטקס הנישואין לקבלת הכלה למשפחתה החדשה ולביתה החדש. אורח החיים המודרני היום משנה את התמונה: הכלה לא נפרדת באופן חד כל כך מביתה הקודם, והיא ובן זוגה מתחתנים על מנת לבנות בית משותף שבו יש מקום למנהגי שתי המשפחות. עדיין יש בחתונה מימד מסוים של פרידה משלב חיים אחד ומחוויה משפחתית מסוימת ולכן יש ערך גדול להעמיק בדרך שבה תצאי מהבית, מוקפת במשפחתך וחברותייך, אל התחלה של פרק חדש בחיים.
ניסן רובין בספרו "שמחת החיים" (עמוד 281) מספר כי בבבל נהגו ללוות את הכלה כאשר היא מוקפת בענפי הדס, שמסמל חיות, ואף לרקוד מול הכלה כאשר ענפי ההדס מוחזקים בידם. במקומות מסוימים נהגו לקשט את כיסא הכלה בענפי ההדס.
התוועדות
היציאה מן הבית לכיוון מקום החתונה הוא רגע חגיגי במיוחד. אפשר למשל לערוך התוועדות משפחתית לפני היציאה מהבית וללוות את הכלה או החתן החוצה בשירה, נגינה וריקודים. אפשר לבחור שיר מסוים שיעניק לרגע היציאה מהבית את האווירה שמתאימה לחתן או הכלה.
מה נהגו במשפחה שלך?
המנהגים המרובים של העדות השונות בימים שקודמים החתונה, כמו גם מנהגים הנוגעים לכיסא הכלה ולחופה עצמה נובעים מהרצון להוסיף שמחה, משמעות והקשר רוחני בימי המעבר בין חיי הרווקות לחיי נישואין. מסיבה זו בדיוק, ראוי להעמיק לא רק במנהגים, במסורות ובמקורן, אלא גם בהשפעתם על החתן והכלה ולוודא שההשפעה של המנהגים הללו מיטיבה ומרבה שמחה והתקדשות רוחנית.
מזל טוב!
* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- עשר עצות לתקשורת עם ההורים בזמן תכנון חתונה – הרבנית שרה סגל-כץ
- לבחור את החדווה גם בתוך הפקת החתונה: 10 עצות לתקופת האירוסין – הרבנית שרה סגל-כץ
- לטקס את החיים: מבוא ל"נָחוּגָה" – צוות גלויה
- חלקי הפאזל: מה עושים בטקס הנישואין תחת החופה – הרבנית שרה סגל-כץ
- הרהורי כלולות – הרבנית ד"ר חנה פרידמן
- תפילה בדרך למקום החתונה – אורה זך
- הרהורים מותרים על חופה וקידושין – איך לקיים טקס הקרוב ביותר לעולמם של בני הזוג? – חורש אל-עמי והרבנית שרה סגל-כץ
- "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" – אירוסין אז והיום – צוות גלויה
- כתובה באהבה – חלי טביבי-ברקת ואלי ברקת
- החופה – כולם התכנסו ובאו לך – חן דרעי
- "עוֹד יִשָּׁמַע" – תכנון חופה שוויונית – ד"ר נירה נחליאל
- לבחור לבנות את טקסי חיינו – מיכל יחיאלי קופנהגן
- שבע עצות לאירועי שבע ברכות – צוות גלויה
- לקראת הטבילה הראשונה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
- נאמנות אישה להעיד על עצמה: האם כלה צריכה להביא אישור על טבילה במקווה? – הרבנית שרה סגל-כץ
- טבילה משלך: להפוך את הטבילה לבעלת משמעות אישית – הרבנית שרה סגל-כץ
- ברכת כלה: למד את שפתותי ברכה ושיר הלל – תהלה מגד-בוק
- מחדשים את הקידושין – ד"ר תניא ציון-וולדקס
- מ"אני אבחר בך" עד "את בי תבחרי": קווי מתאר להתפתחות הקידושין בספרות חז"ל – הרב דוד ביגמן
