חלקי הפאזל: מה עושים בטקס הנישואין תחת החופה? מאת: הרבנית שרה סגל-כץ - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

חלקי הפאזל: מה עושים בטקס הנישואין תחת החופה?

ו' בכסלו תש"ף 4.12.2019
קו מפריד גלויה

טקס החופה בנוי משלבים שונים. כל שלב תפקיד ובכל שלב יש מרחב תמרון בין מספר אפשרויות שונות. היכרות עם החלקים השונים של הטקס מאפשרת בנייה של טקס משמעותי ששני בני הזוג ירגישו מחוברים אליו.

כשמתכננים חתונה, ישנם מנהגי חתונה רבים שאפשר לשלב בימים שלפני החתונה או ביום החתונה עצמו, ותשומת לב רבה מושקעת בתכנון החתונה, אך לב האירוע הוא טקס החופה, השלב שבו הופכים החתן והכלה לזוג נשוי כדת משה וישראל. הטקס בנוי משלד של שלבים הסדורים בזה אחר זה, ובכל שלב ישנו מרחב תמרון בין מגוון אפשרויות הנתונות לבחירת בני הזוג. היכרות טובה עם החלקים השונים מסייעת לבנות את הטקס בצורה משמעותית, מתוך עמדה של ידע, אכפתיות ומעורבות.

מבנה החופה, טקס הקידושין - הרבנית שרה סגל-כץ Rabbanit Sarah Segal-Katz
צילום: Wu Jianxiong

לפני החופה- קבלת הפנים

חלק מן הזוגות בוחרים לקבל את פני האורחים שלהם בכניסה ולהסתובב בקהל במהלך קבלת הפנים, לברך ולהתברך. בקרב זוגות הנוהגים שלא להתראות עד לחופה, מגיעים החתן והכלה בנפרד, ומתמקמים במקומות שונים: הכלה יושבת בכסא הכלה מלווה בחברות, חברים ובני משפחה. החתן יושב עם בני משפחה וחברים וקרובים, במקום אחר. נהוג לקיים מעין התוועדות או 'טיש' במהלך קבלת הפנים. עם או בלי התכנסות שכזו, נהוג ומקובל לעבור על הכתובה, למלא את פרטיה ולעתים גם לחתום עליה, כשנהוג שבחתימת הכתובה נוכחים מסדר/ת הקידושין, ההורים והעדים. 

יש כלות המעוניינות לחתום על הכתובה גם הן, לעתים בליווי שתי עדות. מדובר במעשה הצהרתי ובעל משמעות רגשית, ולהלכה המעשה אינו מהווה עדות ואינו מעלה ואינו מוריד בכתובה.

בשנים האחרונות עלתה ב"ה המודעות להסכמי קדם־נישואין מכל מיני סוגים, ויש החותמים עליהם בשעה זו, לצד הכתובה. ישנן דרכים שונות לוודא כי הכלה מעורבת בשלב סידור הכתובה אם היא מעוניינת בכך: בין אם היא נוכחת בשולחן החתימה, ובין אם (במקרים בהם היא נפרדת מן החתן עד לחופה) מביאים אליה את הכתובה וההסכמים הנוספים לחתימה. 

כיסוי בהינומה

חכמים מחזיקים בדעות שונות בשאלה מהי הינומה, ומה תפקידה. כיסוי הכלה בהינומה על ידי החתן מסמל צניעות, בקשת היעתרות לנישואין, בתולין, התכנסות פנימה ועוד. חתנים וכלות נוהגים לומר זה לזו וזו לזה מילות אהבה ברגע הכיסוי. מנהג רווח (בעיקר בקרב קהילות האשכנזים) הוא שהחתן מגיע אל הכלה הישובה בכסא הכלה, ושם מכסה אותה, וממשיך בליווי הוריו (או בליווי אביו ואבי הכלה) אל החופה, ולאחר מכן הכלה מצטרפת עם הוריה (או עם האמהות). על פי מנהג הספרדים (וכן בקהילות אנגלוסקסיות מסוימות) החתן מגיע לחופה, לאחר מכן מגיעה הכלה, טרם הכניסה אל החופה החתן יוצא אליה ומכסה אותה בהינומה והם נכנסים אל החופה יחד. 

לפני או אחרי כיסוי ההינומה ישנם מנהגים שונים כגון ברכות הורי החתן והכלה לילדיהם, "ברכת כלה" ותפילות נוספות, הדלקת נרות ונשיאתם על ידי ההורים המלווים את ילדיהם לחופה, ועוד. שעה זו נחשבת לעת רצון, ויש מקום להקדיש מילים או מחשבות לתפילה מכל סוג, על ידי החתן, הכלה, ההורים וגם האורחים.

מה עושים בטקס הנישואין, להלכה - הרבנית שרה סגל-כץ Rabbanit Sarah Segal-Katz
צילום: Tamar Eisenberg Photography

החופה

הבד הנפרש מעל ראשי החתן והכלה מסמל את הבית שהם מקימים יחד. בקרב חלק מהעדות מקובל כי פורשים טלית מעל החתן והכלה, ונהוג לעתים לכבד בהחזקת הטלית ארבעה מהאורחים כאות כבוד או כסגולה לדברים טובים. בחלק מהעדות מקובל כי במהלך החופה החתן מתעטף בטלית חדשה וכך זוכה לברך את ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"; בשלב זה הכלה מברכת 'שהחיינו' כפי רצונה- יחד עם החתן או בנפרד.  נהוג גם שהחתן פורש את הטלית גם על הכלה בבחינת "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ" האמור במגילת רות, וגם זה ביטוי וסמל לכניסה אל הבית המשותף והחדש. 

בקרב חלק מקהילות האשכנזים נהוג שעם הכניסה לחופה הכלה מסתובבת שבעה סיבובים סביב החתן, בליווי האמהות או לבדה, כביטוי קבלי לרבדים העמוקים של החיבור המתרחש בין האשה לאיש בטקס הנישואין. 

תחת החופה נוהגים לעמוד בליווי בני המשפחה הקרובים: הורי החתן והכלה, ויש מקום גם לכבד קרובים נוספים בעמידה בחופה, כגון אחים וסבים. נוכחים גם מסדר/ת הקידושין, העדים (שלא חייבים לעמוד תחת החופה, אך לכל הפחות צריכים לעמוד בסמוך, בזווית המאפשרת לצפות בכל המתרחש תחת החופה), ויש הנוהגים גם להעמיד מנחה לטקס.

קידושין

תחת החופה מתקיימים למעשה שני טקסים הלכתיים – קידושין ונישואין – שבעבר התקיימו בנפרד, ובתקופת הראשונים (בסביבות המאה ה-13-14) הוצמדו. הקידושין (המכונים בתורה "אירוסין") מחילים סטטוס הלכתי חדש על בני הזוג ומייחדים אותם זו לזה. מבחינה הלכתית הקידושין הופכים את האשה לאשת איש, אך עם זאת היא אסורה על בעלה – עד לנישואין. בשל הבעיות שנגרמו ממצב לימינלי זה, הוצמדו שני הטקסים וכיום הם נערכים בזה אחר זה תחת החופה.

טקס הקידושין נפתח בברכה על היין (בורא פרי הגפן), אליה מוצמדת ברכת האירוסין. מקובל כי מסדר/ת הקידושין מברך אותה, אך יש הנוהגים שהחתן הוא שאומר אותה. בשלב זה בני הזוג עדיין לא מותרים אחד לשני. רכיב נוסף של טקס הקידושין הוא הטבעת, ועליה בחלק הבא.

מבנה חופה - הרבנית שרה סגל-כץ Rabbanit Sarah Segal-Katz
צילום: Tamar Eisenberg Phothography

הטבעת

על פי ההלכה, הקידושין יכולים להיעשות באחת משלוש דרכים: כסף, שטר וביאה. המקובל מזה דורות הוא שהקידושין נערכים בכסף בלבד, בסכום שיש בו ערך מינימלי (בלשון חכמים: "פרוטה"). בכל קהילות ישראל מקובל כיום שהקידושין נערכים באמצעות טבעת. על הטבעת להיות רכושו של האיש המקדש, ועל כן היא נרכשת מכספו הפרטי ועל כך הוא מצהיר לפני מסירת הטבעת. 

ענידת הטבעת על אצבע הכלה, בליווי האמירה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", הן האקט המכונה "מעשה הקידושין". בביצוע מעשה זה מוּחָל הסטטוס החדש למעשה, ועל כן נהוג להכריז "מקודשת, מקודשת, מקודשת", על מנת לבטא כי הטקס הושלם והסטטוס החדש נכנס לתוקף. במסגרת ההלכה ישנן אמירות נוספות שניתן לומר במקום "הרי את מקודשת לי", למשל "הרי את לי לאישה", "הרי את שלי" ונוסחים נוספים.

מנהג הענקת הטבעת רווח גם בכיוון ההפוך: ענידת טבעת לחתן על ידי הכלה. הענקת הטבעת מבטאת את ההדדיות במיסוד הקשר, את עצמאותה ובחירתה של הכלה ואת השוויון בין הצדדים. אין משמעות הלכתית להענקה זו, ובכדי להחצין את ההבדל בין הטבעות יש הנוהגים להפריד ביניהן: לא להעניק טבעות זו בסמוך לזו, אלא לשלב את הענקת הטבעת לחתן בשלב אחר בטקס החופה. משום שזה אינו מעשה הלכתי יש גמישות וחירות בדרכי הביצוע, וניתן לענוד את הטבעת בליווי כל אמירה שהיא, מפסוק ועד מילים אישיות, או ללא אמירה כלל.

נוסחים נפוצים הם משפטי האהבה של הרעיה לדוד משיר השירים או משפטים בהשראתם, כמו "שימני כחותם על ליבך והיה לי לאיש ולריע", "מים רבים לא יכבו את האהבה" ו"אני לדודי ודודי לי".

יש דעה שגויה לפיה אם הכלה מעוניינת להגיד לחתן לשון קידושין, "הרי אתה מקודש לי" – הקידושין נפגמים או מתבטלים. נתינת הטבעת לחתן על ידי הכלה לא מעלה ולא מורידה מבחינת תוקפם ההלכתי של הנישואין אלא היא טקסית והצהרתית, לכן בניגוד לנוסח של החתן, שהוא מובְנה עם גמישות מועטה, הכלה יכולה להגיד מה שהיא רוצה. עם זאת יש מסדרי קידושין שלא יראו זאת בעין יפה. 

מבנה חופה - הרבנית שרה סגל-כץ Rabbanit Sarah Segal-Katz
צילום: Tamar Eisenberg Phothography

כתובה

הטקס, כאמור, מורכב מן הקידושין והנישואין – שני טקסים נפרדים. על מנת ליצור הבחנה בין שני הטקסים נוהגים להפריד ביניהם, ולרוב נהוג להקריא בקול את הכתובה: בשפתה המקורית – ארמית – או בתרגום לעברית. הכתובה היא ההסדר המשפטי המפרט את ההתחייבויות שבנישואין ומסדיר את הקשר גם מבחינה כלכלית. תוכן המסמך אינו רוחני רומנטי אלא מעשי, הוא מבטא את התפיסה ההלכתית-אחראית שבכניסה לחיי זוגיות ממוסדים רשמית. את הכתובה מוסר החתן לכלה, ובכך נשלם ההליך המשפטי של ההתחייבות. זה המועד גם לקרוא בקול מתוך הסכמי קדם-הנישואין (או לכל הפחות להזכיר בפני קהל האורחים את החתימה עליהם, למשל על ידי הוספת "ע לפי התנאים עליהם חתמנו" אחרי "הרי את מקודשת לי"). החתימה על ההסכמים וההודעה בפרהסיה מבטאים אף הם את לקיחת האחריות, השוויון והכבוד של בני הזוג. לרוב, מעמד החתימה על הכתובה וההסכמים ייעשה כאמור לפני החופה, אולם ניתן גם לחתום תחת החופה ממש. 

שבע ברכות

טקס הנישואין מורכב משבע ברכות הנאמרות על כוס יין ואז נאמרות שוב לאורך השבוע שאחרי החתונה באירועים שנקראים אירועי שבע ברכות. הברכה הראשונה היא ברכת היין, והשלוש שלאחריה הן ברכות שבח לקב"ה על הבריאה, ובפרט בריאת האדם. הברכה החמישית היא בקשה לקיבוץ גלויות ולגאולה. הברכות השישית והשביעית מוסבות על שמחת החתן והכלה.

נהוג להזמין אישים קרובים או דמויות משמעותיות בחיי החתן והכלה לברך את הברכות. כחלק מהתחדשות המסורת ותיקון הקול הנשי גם במסגרת חיי הרוח וההלכה הולך ומתרחב הנוהג לתת מקום לנשים במסגרת טקס הברכות, בין אם בשבע הברכות עצמן, ובין אם בברכות נוספות.

ברכה נאה ואהודה היא "הברכה השמינית" שמקורה ככל הידוע לנו בסידור רב עמרם גאון (בבל, המאה ה-9. הסידור העתיק ביותר המוכר לנו כיום). הברכה מיוסדת על סדר הא"ב ועניינה תפילה על ישראל ועל שמחת החתן והכלה. יש מקום להוסיף ברכות מקוריות נוספות, פסוקים מתאימים או כל נוסח אישי בו חפצים. הכיבוד של נציגים מקרב הקהל בברכות מבטא את היותה של שמחת החתונה אירוע הנטוע במעגלי המשפחה, הקהילה והחברים. השיתוף של קרובי משפחה ודמויות נוספות בברכות, הוא הזדמנות להבעת רגשי כבוד ותודה, ויש נדבך נוסף של התרגשות מיוחדת בפסיפס הנרקם ומייצג את הקשרים השונים של כל אחד מבני הזוג עם הדמויות בחייו.

מבנה חופה - הרבנית שרה סגל-כץ Rabbanit Sarah Segal-Katz
צילום: Marc A. Sporys

שבירת הכוס

מנהג שבירת הכוס מוזכר בגמרא, אך ללא הסבר בצידו. מקובל ללוות את שבירת הכוס באמירה או בשירה של הפסוקים (תהלים קל"ז) "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" וגו', המבטא את זיכרון החורבן והציפייה לגאולה שלמה גם ברגעי רוממות הרוח והשמחה. הפרשנות והמחקר זיהו במרוצת הדורות את שבירת הכוס עם משמעויות נוספות: צמצום והגבלת השמחה לשמירה על פרופורציות וגבולות, שמירה מאגית, זכרון אפסות הקיום, סמל לבתולי הכלה ועוד. 

בתלמוד מוזכר מנהג נוסף המבטא האבלות על החורבן, ויש שאימצוהו בשנים האחרונות: נתינת מעט אפר על ראשו של החתן. יש המנצלים את מעמד שבירת הכוס להזכיר שברים סימבוליים, אישיים או כלליים: הזכרת קרובים שלא זכו לנכוח החתונה, חורבן הבית או עוולות חברתיות שונות שבני הזוג מתפללים לסיומן. הזמן שבו שניים הופכים לשלם, הוא עת רצון שיפה להקדיש לתפילה לאיחוי השברים, והזדמנות לתת מקום גם בתוך רגעי האושר למה שכואב ושטרם נשלם ובא על תיקונו.

יש הנוהגים שרק החתן שובר כוס ויש השוברים שתי כוסות – אחת על ידי החתן ואחת על ידי הכלה. פעולת שבירת הכוס נתפסת פעמים רבות בקהל כרגע של דריכות קלה וציפייה ל"הצלחה במשימה", ועל כן עם השבירה מתפשטת כמו-הקלה בקהל וברוב המקומות מקובל להריע ולמחוא כפיים. כך מתהפכת האווירה במהרה בחזרה לשמחה והודיה. את שבירת הכוס ניתן למקם גם בשלב מוקדם יותר בטקס, לפני שבע הברכות. כאשר שבירת הכוס נערכת בסוף החופה, לאחר שבע הברכות, מחיאות הכפיים מבשרות את תום הטקס ופעמים רבות הקהל נוהר אל החופה לחיבוקים, נשיקות ואיחולים לזוג ולמשפחות. 

* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

כלות וזוגות ממליצים על מרכז גלויה

קו מפריד גלויה

היוזמת והמנהלת של מרכז גלויה ושל מגזין גלויה.
מורת הלכה, מדריכת כלות וזוגות ובלנית.
חברה בארגון הרבנים והרבניות ״בית הלל״, עמיתה ב״רבנות ישראלית״ במכון הרטמן ומנהלת מיזם ״ברית אמונים״.
עמיתה בכולל ההלכה של ישיבת מהר״ת.
אקטיביסטית בתחום של יחסי דת ומדינה.
מנחה קבוצות לימוד בית מדרשי וכתיבה יצירתית.

שרה נשואה לאדם ואם לשלושה, גדלה וחיה כמעט כל חייה בירושלים. מתגוררת עתה בניו יורק.

לאתר האישי של הרבנית שרה>>
לקריאה נוספת על הרבנית שרה במגזין גלויה>>
לעמוד הפייסבוק של הרבנית שרה>>
ליצירת קשר עם הרבנית שרה>>

פוסטים נוספים מאת הרבנית שרה סגל-כץ

ט"ו באב תש"ף 5.8.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
החזון העומד בבסיס "נָחוּגָה": ספריית טקסטים במגזין העוסקת בטקסי חיים במעגל החיים היהודי והאישי.
י"ט בכסלו תש"ף 17.12.2019
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
הגמרא מצפה מאיתנו להמשכיות, למסירת הידע והמיומנויות, להעברה בין דורית, מאב לבנו. ומה לגבי מאם לבתה? בימינו מקובל שכלה מקבלת הדרכה ממדריכת כלות מוסמכת ולא ישירות מאימה, האמנם כך ראוי שימשיך והאם יש דרך אמצע לתהליך הלימוד לקראת הנישואין ובתוכם?
כ״ח באלול תשפ״ג 14.9.2023
גלויה מארחת
חגית זוהרה מנדרובסקי
המשוררת חגית זוהרה מנדרובסקי הוציאה בשנה האחרונה לאור אנתולוגיה שערכה העוסקת בזקנה. בראיון היא משתפת על היצירה בכלל, על השירה שלה שיצאה בספר ב-2020 ועל ההירתמות למלאכת עריכת ספר הכולל את קולותיהם של משוררות ומשוררים שונים, דווקא על נושא הזקנה שלעתים מודחק מן השיח.
י"ט בכסלו תש"ף 17.12.2019
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
כיצד יכול זוג צעיר לחוות את השבת כזמן זוגי נעים ונינוח, כהזדמנות לבנייה והשקעה בזוגיות?
כ' בניסן תש"ף 14.4.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
מה חשוב לברר ביחס לתפקוד המקוואות, כשאת שוקלת להגיע לטבול בימי ההתנגוננות מנגיף הקורונה?
ט״ז באב תש״ף, 6.8.2020
מאמר מתארח מאת
הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד״ר חנה אדלר-לזרוביץ׳
מאמר שפורסם ב״מקור ראשון״ כתזכורת לחשיבות התברואה במקוואות, בחלוף חמישה חודשים של מגיפת הקורונה.

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם