ראיון עם כנרת סמואל-פולק על עבודתה המשלבת את היותה עובדת סוציאלית, לצד לימודי חסידות ורוח וכמטפלת רגשית. אחד הפרויקטים שמעסיקים אותה עומד בלב הראיון שערכה עימה פלג בר-און, על היוזמה שנטלה על עצמה יחד עם בן-זוגה גדי: פיתוח תוכן להדרכת כלות שחוו בעברן פגיעה מינית, ולבני זוגן.

התרה / כנרת סמואל-פולק

כָּל מִינוּנֵי וְאִיזוּנֵי
וּצְרִיכֵי וְאִיסוּרֵי
שֶׁגָּזַרְנוּ עָל נַפְשֵׁנוּ
(שֶׁנִּדְמוּ עָלֵינוּ כִּכְלוּבִים וּכְקָבָּיִים)
סִימָנֵי קְרִיאָה שֶׁהִצַּבְנוּ
בְּסוֹף כָּל מִשְׁפָּט
כָּל חֲסָדִים שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ
עִם גּוּפֵנוּ וְעִם הַנְּשָׁמָה הָעַתִּיקָה
כּוּלָם בְּטֵלִים וּמְבוּטָלִים וּמִתְרַכְּכִים בְּחֻלְשׁוֹת אָדָם
וּבְחַסְרֵי שָׁמַיִם
מְטַפְטְפִים עַל הַסִּדּוּר וְהוֹפְכִים לְמִילֵי דְעָדינוּתָא:
הָרֵי אָנוּ מַבְטִיחִים
שֶׁנִּשְׁתָּדֵל,
וּנְבָקֵשׁ,
שֶׁנִּשְׁאָל
כְּמוֹ יְלָדִים נוֹשְׁפִים בְּרִכּוּז עַל סַבְיוֹן.

(מתוך הספר 'שושנת רצון', הוצאת פרדס, 2020)

לראיון עם כנרת חיכיתי זמן רב. את כנרת אני מכירה מאז שהייתי ילדה כחברת המשפחה, ובכל המפגשים שלנו, בין אם בלימוד ובין אם במפגש משפחות, בלטה דמותה המיוחדת. לכנרת כובעים מקצועיים רבים – היא עוסקת בטיפול רגשי בשילוב אמנות וכלים מחשיבה הכרתית, מנחה בשיטת ימימה, ומלמדת חסידות במסגרות שונות.

כנרת, בת קיבוץ סעד וחברת הקיבוץ, נשואה לגדי ואם לחמישה, למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ויהדות במכון הרטמן, ומזה כמה שנים עוסקת בלימוד זוהר עם שפרה אסולין, בתכנית 'חכמת הלב' במסגרת 'זהר חי'. בתוך כל אלה היא משלבת את עולמות היצירה, ובפרט הציור והשירה.

דמותה של כנרת משמשת לי כמגדלור של רוחניות, אמפתיה ויצירתיות, ובצמתים רבים בחיי הרגשתי שמילותיה, אלה שבעל פה ואלה הכתובות בשירים, מתוות את דרכי. ובתוך כל אלה, דבריה הם תמיד בגובה העיניים, בשפה שיש בה רוחניות ופואטיקה, יחד עם קשב לחיים עצמם.

אחד הפרויקטים שמעסיקים את כנרת בדרכים שונות, הוא פיתוח תוכן להדרכת כלות שחוו בעברן פגיעה מינית, ולבני זוגן.

כנרת, איך הגעת לעסוק בתחום הייחודי של הדרכת כלות שעברו פגיעה מינית?

גדי בן זוגי ואני הגענו לתחום הזה יחד, בראש ובראשונה מתוך ההתמודדות הפרטית שלנו בתוך הזוגיות. בתחילת חיי הנישואין עברנו תקופות של קשיים, ואחרי כמה שנים אמרנו לעצמנו- אנחנו כנראה לא הזוג היחיד שמתמודד עם דברים כאלה. אם הייתה לנו הדרכה, אם היו מסבירים לנו מראש שאלה דברים שיכולים לצוף, אם היו מדריכים אותנו איך לזהות קשיים שקשורים לפגיעה מינית ומה אפשר לעשות – היינו חוסכים הרבה אנרגיות של חיפוש, תסכולים וקונפליקטים. חשבנו שצריך לבדוק מה קורה בתחום זה של הדרכת כלות וחתנים בנושא, וגילינו שיש כמעט ואקום וקיים רק מספר קטן של ארגונים שהכירו את הנושא והתעסק בו. הבנו שיש פה צורך אמיתי, שכנראה פוגש זוגות רבים מאוד, שאין לו מענה, וגם אין בו כמעט הכרה. ומתוך החוויה שלנו, בשותפות עם אנשים נוספים שליוו אותנו והתעסקו בנושא, התחלנו לנסות לתת לו מענה.

מי היו השותפות והשותפים לדרך?

היו לי שותפים רבים לדרך – קודם כול גדי, שיחד אנחנו מעבירים הדרכות משותפות; אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי והרב אלישיב קנוהל ז״ל ליוו אותנו, והרבנית מלכה קישרה אותנו לתניה אורן, שהפכה לאחת השותפות המרכזיות ביותר לדרך שלנו. תניה היא עובדת סוציאלית קלינית שמתמחה בטיפול מיני, ובדיוק באותה תקופה היא פגשה בקליניקה שלה נשים שעברו פגיעה מינית ושהיה להן קושי דומה, בעיקר סביב הלכות טהרה. היא התחילה להתעסק בנושא ולכתוב עליו ממש במקביל אלינו. בזכות מלכה נפגשנו ויצאנו לדרך יחד עם התובנה שצריכה להיות הדרכה מסודרת, שמיועדת ומכוונת לנשים שעברו פגיעה מינית.

כיצד התחלתם לפעול בנושא?

"ראשית התחלנו בעבודת מיפוי. הגדרנו שלושה תחומים מרכזיים שצריך לתת עליהם את הדעת בהדרכה לקראת נישואין לנשים שעברו פגיעה מינית, מעבר לתוכן הבסיסי של הכנה לקראת החתונה: הראשון, הלכות טהרה והמפגש של הנשים עמן; השני, הקושי של נפגעות במגע בכלל ובמיניות בפרט; והשלישי, המקום של בן הזוג עבור אישה שנפגעה מינית ופיתוח תקשורת זוגית מיטיבה. כמובן שלא כל אישה ולא כל זוג חווים בהכרח קושי בכל אחד מהנושאים הללו, ואיננו רוצים כמובן להעמיס ולהפחיד שלא לצורך, אלא לתת מקום לקשיים שעולים ולהכין לקראתם – בטוב ולמען הצמיחה המיטיבה של שניהם.

ההדרכה יוצאת תמיד מתוך התחומים שמעסיקים את האישה ואת הזוג; אני אנסה להבין קודם כול מה האישה פוגשת בעצמה, מהם אזורי החשש שלה, ומשם נמשיך. כך למשל, אישה יכולה להגיד לי שהלמידה של הלכות הטהרה לא מפריעה לה, אבל המגע מעורר אימה עבורה, ולהפך, אישה שלא חוששת ממגע אבל לא מסוגלת אפילו לשמוע על הלכות טהרה. בהדרכה אני עובדת עם מה שעולה בחדר, ומנסה לראות מה האישה צריכה ומה יעזור לה, איך אפשר להיערך, לפתוח את מרחב האפשרויות, ולתווך את הקושי שלה לבן הזוג."

מהם העקרונות המנחים בהדרכה שפיתחת?

"יש שני קווים מנחים חשובים בעבודה עם מישהי שעברה טראומה: הראשון, לנרמל את החוויה. הרבה נשים שעברו פגיעה מרגישות שהן משוגעות, שהן לבד בעולם עם החוויה הזאת, שרק הן מרגישות ככה ושהן לא בסדר הלכתית, וזאת חוויה נוראית ובודדה מאוד. אפילו היום, בעידן 'מי-טו' Me_Too#, עם כל המודעות שיש לזה גם בתקשורת – בסוף, כשאישה חווה את הסימפטומים, היא מרגישה מאוד בודדה. אז בראש ובראשונה חשוב לתת מקום לחששות – גם אלה שהיא מרגישה עכשיו, וגם אלה שאולי יצוצו במהלך חיי הנישואין – ולהגיד לה שיש סיבה טובה שהיא מרגישה ככה. זה יכול לחסוך הרבה אנרגיות שמושקעות בשאלה מה לא בסדר איתי.

העיקרון השני הוא לתת לאישה תחושה של שליטה. בפגיעה, השליטה נלקחת, והרבה פעמים הכניסה לעולם חדש של זוגיות ומיניות ולתחום הלכתי חדש, יכולה להיחוות גם כמשהו שלוקח מהאישה את השליטה בהמון מרחבים ומעורר גם מתח. זה יכול להציף ולעורר חרדות ולגרום לתחושת חוסר אונים. המטרה שלי היא לתת לה כמה שיותר תחושה של שליטה ובחירה. למשל, במרחב ההלכתי, להראות שיש כמה אפשרויות בתוך ההלכה. בצורה כזאת החוויה שלה איננה שדברים נכפים עליה מלמעלה, לא משנה מה היא מרגישה, אלא שהיא זו שבוחרת כיצד לפעול – וכבר יש לה מרחב נשימה".

שנינו יחד: שותפות בני הזוג בהדרכה

שיטת ההדרכה שכנרת וגדי פיתחו מתקיימת במפגשים פיזיים, אבל לפני כשנתיים הם יצרו גם קורס מקוון. "הבנו שיש זוגות שלא מגיעים להדרכה, או שלאחד מבני הזוג קשה להגיע, וזה באמת מאוד קשה ומצריך להתגבר על מחסום הבושה. רצינו שהקורס יהיה מונגש גם להם". במפגשים הפיזיים, בנוסף להדרכה פרטנית עבור כל אחד מבני הזוג, מתקיים גם מפגש משותף לשני בני הזוג.

מה הערך של הדרכה משותפת לשני בני הזוג? 

למשל, נשים בכלל, ובייחוד נשים שעברו פגיעה מינית, נוטות מאוד לרַצות. גם אם לא מתאים לה מגע מיני מסוג מסוים או מגע מיני בכלל, היא אומרת לעצמה, "למה שהוא יסבול בגללי?" ועושה את זה בכל זאת, למען שלום בית או למען כל מיני מסרים שעליהם חונכה. כך, בלי להתכוון כמובן, היא מייצרת בתוך מערכת היחסים מעין שחזור של הפגיעה, משום שהיא בעצם ממקמת את בן הזוג, בלי רצונו ובלי ידיעתו, בעמדה של הפוגע שמתעלם מרצונותיה. זה כמובן קורה ללא שום כוונה שלו או שלה, אבל חשוב ששני בני הזוג יהיו מודעים לכך, כדי לא לגרום לנסיגה בקשר ולהימנעות מכל מגע.
היבט מורכב נוסף סביב הלכות טהרה הוא המעברים החדים, כמו המעבר בליל הטבילה, משבועיים של הרחקה אל קיום יחסים. הציפייה שבליל המקווה יהיו יחסי אישות, יכולה לגרום ללחץ אדיר עבור אישה שעברה פגיעה, ולהשפיע על כל חוויית המקווה שלה ולהרחיק את התעוררות הרצון בקרבה מלאה מחדש. בהדרכה ננסה לזהות את החשש הזה ולתווך לבן הזוג שלרעייתו יש צורך במעברים הדרגתיים יותר – גם אחרי הטבילה וגם בכיוון השני, במעבר מטהרה לנידה. ננסה להבין ביחד עם שניהם, אילו תנאים יעזרו להם לחוות חוויה טובה – אולי צריך יותר שיח, אולי צריך עוד זמן. אלה דברים שהאיש יכול להיות שותף בהם, אבל כדי שהוא יגיב נכון הוא צריך להכיר את האתגרים ואת החוויות של בת זוגו.

ומה עם הקושי של בן הזוג? 

"כשהגבר מרגיש רתיעה או דריכות אצל האישה, בלי לדעת מה הגורם לכך, הוא עשוי להגיע למסקנות ולפתח מחשבות וחרדות שיושבות על חוסר ביטחון שלו: היא לא אוהבת אותי, היא לא נמשכת אליי, אני לא מספיק גברי בשבילה. לכן כל כך חשוב לשתף ולהסביר לו את החוויה שלה, להכיר לו את העולם של פוסט טראומה, ולאפשר לו להבין שהרתיעה ממגע אינה קשורה בו, אלא שעצם המגע הוא טריגר לטראומה. כשבן הזוג מבין את הרקע ואת הסימפטומים, הרבה יותר קל לו להתמודד, להכיל, וגם להבין איך אפשר לעזור.

עבור האישה, הרגע שבו היא אומרת 'לא' בתוך מגע – הוא רגע מדהים, זה הניצחון שלה. וזה גם הניצחון של בן הזוג, משום שהוא הצליח לתת לה את מרחב הביטחון שהיא כל כך זקוקה לו. במקום לפרש עצירה במגע האינטימי כדחייה – בן הזוג יכול להבין שזו הבעת אמון מאוד גדולה כלפיו. זה רגע שצריך לחגוג בתוך הזוגיות, רגע שמעיד על הַקִּרְבָה והביטחון שהאישה חשה איתו. היכולת שלה לומר 'לא' הוא הישג גדול, ואם בן הזוג יבין זאת, גם הוא יחווה אותו כניצחון, ויוכל גם לשקף את זה לבת זוגו.

מדהים לגלות פעם אחר פעם איך זה באמת עובד. הרבה פעמים נשים אומרות – "הוא לא יכול", "גברים לא יכולים". אבל הרוב הגדול של הגברים כן יכולים וכן מבינים ורוצים להקל על הסבל של בנות זוגם. גדי תמיד אומר לבני הזוג, אל תסתכל על הלילה הזה, על החודשים הקרובים; תסתכל שלושים שנה קדימה עם האישה הזאת. אז אולי בתקופה הקרובה תצטרך לוותר על הספונטניות, ותצטרך לאפשר לאישה הרבה יותר שליטה בכל הנושא של מגע. זה אולי לא כל כך נוח בתקופה הקרובה, אבל כך אתה בונה אמון, וכך נבנים הקשר והמיניות שלכם שנים קדימה.

חשוב לי להדגיש שבן הזוג לא אמור להפוך למטפל של אשתו, ולא צריך לרחם עליה. הוא צריך להיות עבורה בן הזוג, שגם לו יש צרכים וקשיים וגם הוא זקוק לפעמים לתמיכה ומקום להביע את הקושי שלו – אם אצל האישה, ואם – במקרה שלאישה קשה להימנע מהלופ של אשמה וריצוי – בכתובת אחרת. אבל ברור שהאמירה שהדברים לוקחים יותר זמן ושהאישה זקוקה לשליטה, אין משמעה שהגבר אמור לוותר על צרכיו ולהתעלם מרגשותיו".

'זה גדול עלי?'– הדרכה למדריכות

בשנים האחרונות מקדישה כנרת את עיקר זמנה בנושא זה להכשרת מדריכות כלות, יועצות הלכה ובלניות, למתן תגובה נכונה ורגועה במפגשיהן עם כלות שעברו תקיפה מינית מתוך תשומת לב למרכיבים שרלוונטיים לסיטואציות במקווה, בהדרכה, בשאילת שאלות הלכתיות ולמפגש המכאיב בין הדברים. כיום הנושא הזה מדובר ובמוסדות הכשרה רבים קיימת יחידה העוסקת בנפגעות תקיפה מינית כהכשרה בסיסית. כנרת משתתפת כמרצה גם בקורס ממושך ומעמיק יותר של מרכז הסיוע בתל אביב בהנחיית יונינה פלנברג, למדריכות מנוסות. בימים אלו היא מפתחת יחד עם ורד גלאס הדרכה מעמיקה יותר למדריכות, כדי לתת להן כלים לעבודה פרקטית. "חייב להיות מאגר טוב של מדריכות שמוכנות ויכולות לעשות את זה", היא אומרת. "המטרה שלי היא שיהיו יותר נשים שיכולות להכשיר את המדריכות הבאות. הפניות הן רבות. ברוך ה', כיום, הרבה כלות מבינות בשלבים מוקדמים שהן צריכות מענה".

האם השאיפה היא שתהיה קבוצת מדריכות מובחנת שמתמחית בנפגעות פגיעה מינית, או שלכל מדריכה יהיה סל כלים מתאים?

"האידיאל מבחינתי הוא, שכל מדריכה שנתקלת בכלה שנפגעה מינית, לא תיבהל ותדע לתת מענה ראשוני נכון. הייתי רוצה שכולן יסכימו לפחות לפגוש את הנושא הזה ולא יגידו "זה גדול עליי, אני אעביר את זה למישהי אחרת". חשוב שיהיה בשטח מאגר של מדריכות מנוסות בתחום, שמכירות את הרגישויות ואת האתגרים הייחודיים. לכן צריך לתת לכל המדריכות קווים מנחים לשיח בנושא, ובעיקר לתת לכלה תחושה שהכול בסדר, ושיש לה כתובת לפנות אליה אם יעלה הצורך."

אולי החשש של המדריכות נובע גם מטשטוש גבולות מסוים בין הדרכה לטיפול, שנוכח אפילו יותר בהדרכת כלות שעברו פגיעה

"אכן, טיפול בפגיעה מינית חייב להיעשות על ידי גורם טיפולי מוסמך. אבל חשוב להפריד בין הדברים, הדרכת כלות איננה טיפול! זה נושא שאני תמיד מדגישה במפגשיי עם המדריכות, וכמי שמשמשת בשני הכובעים, של מדריכת כלות ומטפלת, חשוב לי להבהיר גם למדריכות שהן מטפלות בהכשרתן – כשאתן מדריכות כלה אתן לא מטפלות! אמנם הכלים מעולמות הטיפול יכולים לעזור, למשל להיות אמפתית, לנרמל את החוויה וכדומה, אבל בהתמקמות – אני מדריכה, וחשוב מאוד לא להתערבב שם, לטובת המדריכה וגם לטובת המודרכת. אם הבחורה זקוקה לטיפול, אפנה אותה לטיפול. אבל באו אלי בתור מדריכה, ולא בתור מטפלת, וחשוב להיות נאמנה לגבולות.

זה אומר, למשל, לא לשאול שאלות שאינן רלוונטיות להדרכה. לעולם לא לבקש אינפורמציה על הפגיעה, מה קרה, מי היה. זה חודרני, פולשני ולא מתאים. אגב, גם את בן הזוג אני מנחה לא לשאול שאלות כאלה. אפשר לשאול שאלות הקשורות להשלכות: מה ההשלכות שנגרמו מהפגיעה, מה החששות, מה יעזור לך, ומה הכוחות שלך שיעזרו לך בזה."

האם לא חשוב שבן הזוג ידע מה עבר עליה? 

"אני יודעת שיש תפיסה כזאת, שבני זוג חייבים לספר הכול אחד לשני וכל אחד חייב לדעת כל פרט בחיי האחר", כנרת מחייכת, "אבל אני לא דוגלת בזה. במקרה של פגיעה, החשש הגדול לשתף את בן הזוג נובע הרבה פעמים מהפחד שהוא יתחיל לחקור, והשאלות יכולות להיות מאוד מציפות. אגב, גם את בן הזוג המידע יכול להציף בצורה שאין לו כלים להכיל ולהתמודד איתה. אני כן דוגלת, כמובן, בשיתוף במקומות שבהם הפגיעה יכולה להשפיע על המרחב הזוגי. הרבה פעמים זוגות מפחדים להודות בכך שיש לזה השלכות ושצריך להיערך לכך, וזאת סכנה מבחינתי."

ברגישות ובנגישות – התמודדות עם אתגרי ההלכה

קושי בולט של כלות שעברו פגיעה מינית הוא ההתמודדות שלהן עם הלכות הטהרה, המפגישות אותן עם הגוף, אתר הטראומה, בספירת הימים הנקיים, בהכנות לקראת הטבילה וכדומה. כאן יש למדריכות הכלות תפקיד חשוב בתיווך המפגש עם ההלכה, בעיקר משום שפעמים רבות, נשים אלה יימנעו מלפנות לבעלי סמכות הלכתית. כנרת מסבירה כי למרות שבמקומות מסוימים יש כיום הרבה יותר הבנה ונכונות לשמוע ולאפשר מרחב בעולם ההלכתי, לרוב, אישה שעברה פגיעה מינית לא תפנה לרב או לרבנית שמשיבים בהלכה, וגם אם הם פוסקים רגישים וגמישים – הפסק לא יגיע אליה.

למה שאישה תמנע מלפנות לרבנים?

"יש כל מיני מחסומים. הרבה נשים חושבות שאולי הקושי שלהן לא קשור לפגיעה המינית, וחושבות שאולי הן מוותרות לעצמן. גם אם אישה כן רואה קשר, לרוב היא לא חושבת שאפשר לפסוק אחרת ומניחה שאין בהלכה מרחב גמישות ופוחדת לשמוע פסק שיחמיר ויקשה עליה. מעבר לכך, יש הרבה מאוד בושה ואשמה סביב הפגיעה המינית, והרבה נשים מרגישות שהקושי הוא שלהן בלבד. כך שהצעד הנחוץ, ללכת לרב או ליועצת הלכה ולבקש מענה הלכתי, הוא צעד קשה מאוד, שהרבה נשים נמנעות ממנו. נוצרת פה חולייה חסרה, וחבל שכך, כי ייתכן שיש פסיקות שיוכלו מאוד להיטיב איתן ולהקל עליהן, אבל איך הן יידעו זאת?

לדברי כנרת, אחד התפקידים המשמעותיים של מדריכות הכלה הוא לתווך זאת לאישה – ליידע אותה בדבר הלגיטימציה לפנות לדמות הלכתית בעקבות הפגיעה.

"שאלה שעולה כמעט כל פעם אצל המדריכות ואצל הכלות, היא איך אפשר לדעת אם הקושי עם ההלכה נובע דווקא מהפגיעה המינית. יש שני דברים שצריך לשים לב אליהם כדי להבחין בקושי הנובע מטראומה: הראשון, הוא המילים בהן האישה מתארת את החוויה שלה. אם מישהי מתארת למשל, את חוויית המקווה שלה במילים שקשורות לחרדה, גועל וחוסר אונים- אני מבינה שאלה מילים שקשורות לעולם הפוסט טראומה, וזה מדליק אצלי נורה אדומה.

הדבר השני שיש להיות בקשב אליו, הוא עוצמת החוויה. יש הבדל בין התחושה שלא כל כך נעים ללכת למקווה (ואולי גם זה נושא שצריך לתת לו מענה, אבל זה למפגש אחר), לבין מצב בו המחשבה על המקווה גורמת לי לחרדה ולרעד, וביום של הטבילה אני לא מצליחה לתפקד. העוצמות האלה צועקות שקורה פה משהו שלא אמור לקרות, לא ככה הדברים צריכים להיראות."

האם נתקלת בהתנגדות מצד רבנים לכתיבה בנושא?

"ההתנגדות ששמעתי מרבנים היא לעצם הכתיבה הגורפת, והטענה היא שעדיף לפסוק באופן פרטני, כל מקרה לגופו. אני מבינה את זה, אבל בשורה התחתונה מה שמשנה הוא לא מה יהיה כתוב בפסיקה, אלא עצם זה שההתייחסות תהיה קיימת. מה שחשוב לי זה שהכּלה שעכשיו מרגישה כל כך לבד, תדע שהיא לא לבד, שהיא לא המציאה את הרגשות שלה, ושיש מה לעשות. אני שואפת לכך שגם בכתיבה ההלכתית תהיה הנכחה לנושא, וכמובן גם בהדרכות.

השינוי התודעתי הזה כבר ניכר היום; למשל, בשאלונים של 'צהר' הם הוסיפו שאלה: "האם היית רוצה מדריכה שעברה הכשרה בנושא של פגיעות מיניות?" זה צעד קטן אבל פורץ דרך, כי עצם הכללת השאלה הזאת בשאלון, כבר מחוללת משהו באישה, ומעבירה לה את המסר שיש לה מקום, שיש מי שמוכן לשמוע אותה, ושיש לה אפשרות לבקש מענה אם תרצה.

זה צעד חשוב בכיוון הנכון, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. צריך להיות הרבה חומר מונגש שיתן את המענים הנצרכים."

לצד פיתוח ההכשרה והעשייה העמוסה, תופסים גם עולמות היצירה, ובעיקר הציור והשירה, מקום מרכזי בחייה של כנרת. בשנת 2020 יצא ספר שיריה הראשון, 'שושנת רצון', בהוצאת פרדס, הנע סביב הבית והמשפחה, חדרי הטיפול וחוויית הנשיות.

כיצד עבודתך בתחום הדרכת כלות שנפגעו מינית נכנסת אל תוך היצירה שלך?

"יצירה, מטבע הדברים, מנקזת את כל מה שמעסיק את הנפש. אמנם לא כתבתי בשיריי ישירות על פגיעה מינית, אבל הרבה שירים קשורים לעבודה פנימית, לתהליכי ריפוי, תיקון. הפצע האנושי, הקיומי, מעסיק אותי, וכך גם אפשרויות הריפוי שלו. זה מה שמעסיק אותי גם בהדרכה ובטיפול, וגם בכתיבה. לעומת זאת, בציור אני מרגישה הלך רוח אחר, זה יותר כמו מדיטציה עבורי, זמן שמאפשר לשים הכול בצד."

מהפרספקטיבה שלך, כמי שעוסקת בנושא שנים רבות, וכמי שהייתה בין הראשונות שהחלו בשיח עליו – מה את מרגישה שהשתנה במהלך השנים, ומה עדיין חסר?

"בניגוד לעבר, היום הנושא הזה נמצא בשיח באופן ברור וכבר לא צריך לדחוף אותו ולשאת את הדגל שלו, וגם פיתוח המענים התקדם, וזה נותן תקווה. אבל אנחנו עדיין באמצע הדרך. כמו שהזכרתי לפני כן, יש צורך להרחיב את מאגר המדריכות המוכשרות לנושא. ועוד לא נגענו בנושא של גברים שנפגעו מינית – שגם הוא נושא בוער שדורש פיתוח והתייחסות, אך אני לא מגיעה לכך. גם הם זקוקים ליותר מדריכים ואנשי מקצוע שילוו אותם ויתנו להם מענה. 

המטרה שלי להמשך היא לא רק שיהיה מענה בסיסי, אלא שהוא יהיה בעוצמה גבוהה הרבה יותר, שעוטפת את כל הזירות  שבהן בני הזוג מתמודדים בשנים הראשונות לנישואים. הזוגות הללו זקוקים להדרכה, לליווי, לטיפול נגיש, ולהרבה יותר ידע כתוב."

תיקון / כנרת סמואל-פולק

חָפַרְנוּ לְעֹמֶק שָׁמַיִם.
אֶצְבְּעוֹתֵינוּ מְמוֹלְלוֹת רִגְבֵי אֲדַמֶּה לְעֶלְיוֹן
מְחַפְּשׂוֹת בִּבְהִילוּת זְרָעִים שֶׁלְּךָ לְיַבֵּא אַרְצָהּ.
הִפַּלְנוּ תַּחֲנוּנֵנוּ אַרְצָהּ לְפָנֶיךָ
שֶׁיִּהְיוּ אֶצְבְּעוֹתֵינוּ נְכוֹנוֹת לִקְרֹוא כְּתַב הַבְּרַייל
בְּלִיטוֹת וּשְׁקָעִים
שֶׁזָּרַעְתָּ בָּהֶם עוֹלָמְךָ.
לְבַסּוֹף בִּקַּשְׁנוּ,
עֲזֹר לָנוּ לְתַקֵּן בִּמְתִיקוּת,
בַּחֶלְקִיּוּת הַפְּשׁוּטָה,
תָּמָר אֶחָד
לִפְתֹּחַ
בְּאֶצְבְּעוֹתֵינוּ הַמַּבְשִׁילוֹת תָּדִיר.

(פורסם במשיב הרוח)

כנרת, מה המסר שלך לסיום?

"הרבה פעמים, כשאנחנו שומעים על אישה שעברה פגיעה מינית, אנחנו מסתכלים עליה רק דרך המשקפיים האלה, מרחמים עליה ומניחים הנחות עליה ועל הזוגיות שלה. חשוב לי להזכיר שלצערנו, נשים שעברו פגיעה מינית הן חלק לא קטן מהאוכלוסייה, רבות מהן הן נשים חזקות וחכמות שבנו את עצמן ויש להן הרבה איכויות שהן מביאות לתוך הזוגיות. חשוב לתת מקום לפגיעה שהן עברו, להכיר בהשפעה שלה על חייהן, אך יחד עם זאת, לא להפוך אותה לחזות הכול. לא לשכוח את כל האיכויות שיש בנשים, לפני ואחרי הפגיעה, ולהאמין ביכולת שלהן לצמוח ממנה.

האתגרים קיימים ומצריכים עבודה, ויחד איתם, יש בי אמונה חזקה בזוגיות וביכולת שלה לרפא."

שירים ומאמר של כנרת סמואל-פולק במגזין גלויה:

• סופרת סת"ם (טבילה)
• התעוררות הרצון
• התרה
• * (אתה אב לכל יצוגים דהויים שאנחנו)
• טיוטה
• למרות הכל, בוחרים לִבְנוֹת: הכנה וליווי של זוגות דתיים במקרים בהם הכלה עברה פגיעה מינית

המלצות קריאה נוספות במגזין גלויה:

• לקראת כלולות: הדרכה פרטנית או הדרכה זוגית? – הרבנית שרה סגל-כץ
• ביחד, ביחד: להתייחס אל הדרכת חתנים כאל חובה – יהושע ברלין
• הדרכת כלות: מה זה ועל מה זה – הרבנית שרה סגל-כץ
• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
• לא דיברנו עוד על האהבה – על מחירי שיח הצניעות – אפרת ביגמן
• דיאלוג במפגש משפחות לפני החתונה – עו״ד שירה לב-ציון

• מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
• מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
• השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות – חננאל רוס
• מצוות עונה על מענה ותדירות קיום יחסי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• ביאה דרך אברים בבני זוג – חננאל רוס
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• התמודדות נשים דתיות עם כאבים בעת קיום יחסי אישות – סיון דרשן

• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
• כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן
• מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
• מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד״ר דבורה לדרמן-דניאלי

• אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות – חננאל רוס
• נפגעות תקיפה מינית ועומק בדיקות בנידה – אלומה פלורסהיים דור
• בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה – ד"ר יהונתן פיאמנטה
• אל תשלח ידך אל הנער: התמודדות הקהילה הדתית עם עבריינות מין בקטינים – יונתן האורד
• האם ניתן להלבין חטאים אפורים ושחורים? – הרבנית שרה סגל-כץ
• איזהו גיבור? הפוגש את יצרו – אורי שרמן
• להיות גבר: על אלימות גברית כתופעה תוך מגדרית – חננאל רוס
• שתלטנות קיצונית בזוגיות: "את הצלקות שלי אי אפשר להסתיר עם מייק אפ" – ד"ר אילנה קוורטין
• חומרת עבירת אונס והטרדה מינית ביהדות – הרבנית רחל קרן