אלומה פלורסהיים דור מציעה אפשרות עבור נשים נפגעות תקיפה מינית (להלן: נשים נפגעות) לבדוק בהפסק טהרה ובשבעה נקיים בקינוח ולא בבדיקה פנימית: הבסיס ההלכתי שעשוי לאפשר זאת לגבי הופעות שונות של הפרעות, והצעה שעשויה לאפשר להן לקיים את הלכות הטהרה בבריאות נפשית ובשמחה.
מספרן של נשים נפגעות בחברה הישראלית גבוה מאוד. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, כשליש מן הנשים בעולם עוברות פגיעה מינית פיזית במהלך חייהן. בהתאמה, על פי הערכות המשרד לביטחון פנים, אחת מכל שלוש נשים בישראל תותקף בחייה. לפי מדד האלימות הלאומי שפורסם בשנת 2014, שיעור עבירות האלימות המינית בישראל גבוה בעשרה אחוזים מהשיעור הממוצע במדינות החברות בארגון המדינות המפותחות. נשים השומרות על הלכות נידה אינן חורגות מנתונים אלה; וגם אם נניח שמסיבה מסוימת שיעורן של הנפגעות בקרב קבוצה זו נמוך יותר מהממוצע באוכלוסייה, הוא עדיין משמעותי מספיק בשביל שתהיה לגביו התייחסות הלכתית.
כמו כן, היותו של נושא נידה בכלל מושתק ושקט, שלא נוהגים לדבר בו בפומבי, עלול להקשות גם הוא על הנשים ולעורר בהן תחושות של אשמה ובושה סביב הגוף, שלעתים קרובות גם ככה מקננות בהן. דבר זה מתחבר לשתיקה סביב הפגיעה המינית עצמה פעמים רבות, דבר שאינו מיוחד לנשים השומרות על הלכות טהרת המשפחה והוא תופעה אוניברסלית הקשורה למנגנוני השתקה חברתיים ולטאבו סביב הנושא. חיבור של שני הנושאים ביחד יוצר מצב קשה מאוד עבור נשים נפגעות המבקשות לשמור על הלכות הטהרה. במאמר זה אתייחס רק להפרעת דחק-פוסט טראומטית (PTSD) שהיא נפוצה ביותר בקרב נשים נפגעות (שניה בשכיחותה רק לדיכאון, ושיעוריה מגיעים לחמישים אחוזים מן הנפגעות),[1] וגם הרלוונטית לעניין הבדיקות בו באתי לדון.
היקף תסמיני ה-PTSD ומידת השפעתם על התנהלותה של האישה משתנים בהתאם למצבה הנפשי בשעת המפגש עם הצורך בקיום הלכות נידה, כלומר רגע הנישואין. עם זאת, הפרעה זו נוכחת בגופה ובנפשה של האישה גם כאשר הטיפול בה משתפר ומתקדם וגם כאשר חלק מתסמיניה משתפרים ואף נעלמים. לכן, ההצעה במאמר זה פונה לכל אישה נפגעת בשלבים המוקדמים של המשבר והטיפול, עד לשלב בו היא אינה מרגישה שהיא זקוקה להתאמה זו יותר.
על מנת לדון בהפרעות פוסט טראומטיות, אציג את שתי התופעות הנפוצות שלהן: פלשבקים מהאירוע הפוגע וניתוק מחוויית הקיום, שתי תופעות שעשויות לקרות בזמן של בדיקה פנימית בסבירות גבוהה במיוחד. בכתיבתי אשווה בין שתי התופעות הללו לשתי גישות הלכתיות המאפשרות להקל על נשים נפגעות בשאלת עומק הבדיקה הנדרש מהן: אסביר כיצד ניתן להקל על נשים שחוות פלשבק מתוך תפיסה הלכתית של צער גדול, ועל נשים שחוות ניתוק מתוך דין חולה שאין בו סכנה.
עומק הבדיקות
הגמרא (נדה ה.) כותבת:
אמר רב יהודה אמר שמואל: עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה. מאי טעמא? אמר רב קטינא: מתוך שמהומה לביתה. וכי מהומה לביתה מאי הוי? מתוך שמהומה לביתה- אינה מכנסת לחורין ולסדקין.
ובנדה יב. כתוב:
מי משכחת לה לבדיקה כשיעור וסת? והתניא: איזהו שיעור וסת – משל לשמש ועד שעומדים בצד המשקוף, ביציאות השמש – נכנס עד, הוי: וסת שאמרו – לקנוח ולא לבדיקה.
הגמרות הללו הן הבסיס לשאלת צורת הבדיקה הנדרשת בנרתיק. בהקשרם, הם דנים בנשים הבודקות עצמן לפני ואחרי תשמיש: הגמרא בדף ה מסבירה שבדיקה שכזו אינה מספיקה עבור עיסוק בטהרות, מפני שהאישה בודקת בחופזה על מנת לשמש את מיטתה, ולכן היא אינה בודקת לרוחב הנרתיק. מדברים אלו ילמדו חלק מהראשונים שבדיקה בקינוח מספיקה עבור נשים שאינן עסוקות בטהרות. הגמרא בדף יב מסבירה שבדיקה שנעשית אחר התשמיש יכולה להיעשות בצורת קינוח, ולא בצורת בדיקה. ממנה גם ידקדקו חלק מהראשונים כי ישנו הבדל מהותי בין קינוח לבדיקה, ואילו אחרים יסיקו הפוך.
ראשונים דנו בשאלה כיצד על האישה לבדוק, האם בקינוח או בחו"ס (=בדיקה בחורים וסדקים. כלומר, בדיקה המתבצעת בעומק הנרתיק). רוב עמודי ההוראה כלל לא התייחסו לנושא זה בפסיקתם: הרי"ף לא הזכיר בהלכותיו כלל את המילה "בדיקה" אלא כתב שדי בשבעה נקיים, כלומר כמשך זמן ולא כפעולה אקטיבית, והרמב"ם לא מזכיר בהלכותיו את המילה בדיקה אלא רק קינוח.[2] לעומתם, הרא"ש בעל גישה מחמירה ביותר, מורה לבדוק עד מקום שהשמש דש, כלומר בדיקה בעומק רב. הרשב"א (תורת הבית בית ז שער ה כד, ב) לומד מהגמרא בדף יב שיש הבדל בין קינוח לבדיקה, ובדיקה ללא חורים וסדקים נקראת קינוח ולא בדיקה. ובגלל שחושש לחומרת איסור כרת, פוסק שעל האישה לבדוק בחו"ס.
הראב"ד (בעלי הנפש, שער הספירה והבדיקה, סי' ג) מנה לא שתיים, אלא שלוש בדיקות שונות. כלומר, לפי גישת הראב"ד ישנם שלושה סוגים שונים של בדיקות: בדיקת קינוח, שהיא בדיקה הדומה לניגוב לאחר עשיית צרכים; בדיקת מקום שהשמש דש, שהיא בדיקה בעומק רב ונדרשת להפסק טהרה ולשבעה נקיים; ובדיקת חורים וסדקים, שהיא בדיקה לרוחב הנרתיק, שנדרשת לטעמו רק עבור טהרות. בהמשך, כותב הראב"ד:
"הנה ראינו מכאן כי אע"פ שתקנו חכמים בדיקה לתשמיש ולטהרות, עד שלפני תשמיש המטה בדיקה הוא לתשמיש ואינה בדיקה לטהרות מפני שאינה מכניסתו לחורין ולסדקין… ויש מי שאומר דבדיקת זבה בין בבדיקת יום ההפסקה בין בבדיקת השבעה בעינן בדיקה מעולה כבדיקת הטהרות, ולא הקלו לגבי בעל אלא בדיקת המעלות באשה העסוקה בטהרות שהצריכוה בדיקה אף לבעלה. ומסתברא כלישנא קמא, מכיון שהקלו על הבדיקה אפילו בשנים לנדתה בדקה עצמה ומצאה טהור הרי היא בחזקת טהורה, אלמא בבדיקה כל דהו סגי לה."
כלומר, הראב"ד פוסק באופן ברור שכיום מספיקה בדיקה בבית החיצון בשבעה נקיים, ואולי אפילו בהפסק טהרה. עם זאת, גישה זו לא נפסקה להלכה:
הבית יוסף (יו"ד קצ"ו) כתב ששמע רבים מגמגמים על הבדיקה הקשה שהצריך הרא"ש, שהוא דבר שאי אפשר, כי אם תכניס כל כך בעומק תקלקל עצמה. הוא מביא משם תרומת-הדשן שאישה תכניס בעומק שהיא יכולה, שכן "הנח להם לישראל". כמו כן, ר' יוסף קארו מדקדק שראשונים לא נתנו שיעור לעומק הנדרש, ולכן הסיק ש"א"כ יש לנו לומר שמה שכתב הרא"ש בפרק תינוקת עד מקום שהשמש דש לאו דוקא אלא לומר שתכניסנו בעומק כל מה שתוכל ולא ליסגי לה שתכניסנו מעט". אך כיוון שחשש לדעת הרא"ש, הציע שנשים יבדקו בדיקה אחת בשבעה נקיים בעומק, רצוי בבדיקת היום הראשון, ושאר בדיקות יבצעו בצורה שטחית. עם זאת, הוא הביא גם את דעת הרמב"ן המקלה יותר: "וכתב עוד שהרמב"ן (חי' נדה ה. ובהלכותיו פ"ט הכ"ג) הכריע בדבר ואמר דבדיקת ההפסקה שהיא להעלותה מטומאה לטהרה צריכה חורין וסדקין אבל בדיקת השבעה דבחזקת טהרה עומדת בבדיקה כל דהו סגי." כלומר, לפי רמב"ן את הבדיקות בשבעה נקיים עצמן ניתן לעשות באמצעות קינוח. עם זאת, ר' יוסף קארו פסק בשולחן ערוך (יו"ד, קצ"ו ו') לפי הגישה המחמירה יותר:
"כל בדיקות אלו, בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה, צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן, או בצמר גפן, או בצמר לבן נקי ורך, ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש ותראה אם יש בו שום מראה אדמומית, ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. ואם יקשה בעיניה מאוד להכניסו כל כך בעומק, לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש. הגה: ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון, תעשה פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים; מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה."
מפסיקת השו"ע והרמ"א נראה שקשה להקל בבדיקת חורים וסדקים בשבעה נקיים. עם זאת, יש לשים לב כי בכתיבתם הם מתחשבים ביכולותיה הסובייקטיביות של כל אישה ואישה. אחרונים התמודדו עם הסוגייה בצורה מורכבת יותר.
קינוח במקום בדיקה אצל האחרונים
המקור המרכזי באחרונים שמתיר קינוח במקום בדיקה הוא הנודע ביהודה (מהדורה קמא- יו"ד מו). הרב לנדא הבין את דעת הראב"ד בצורה קיצונית עוד יותר, שמספיקה בדיקה בקינוח בלבד. בהסתמכו עליו, על רמב"ן ועוד פוסקים, פסק שרק בדיקה של הפסק טהרה צריכה להיות בחו"ס, ושאר בדיקות במהלך שבעה נקיים מסתפקות בקינוח בלבד:
"והנה פשפשתי בכל דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בהלכות א"ב… פעמים רבות בדבריו אינו קורא לה בדיקה אלא קינוח. וכיון שבגמרא דקדקו בזה לפי דעת הרשב"א עד שאמרו לקינוח ולא לבדיקה ודקדק הרשב"א מזה שהקינוח אינו עולה בשביל בדיקה וא"כ למה כתב הרמב"ם בכ"מ קינוח א"ו דקינוח סגי באמת לבעלה. ועוד אדבר מזה באופן שאני אומר דלבעלה סגי בקינוח והקינוח הוא הבדיקה לבעלה וכיון דסגי בקינוח ממילא הוה נקרא בדיקה…
אחרי אשר מצאתי און לי שלשה חמורי עולם המקילים בה בבדיקה זו והם הרי"ף והרמב"ם והראב"ד, עתה מלאני אני הפעוט לבי לדון ג"כ ולהביא סמוכים מן התלמוד ג"כ להקל בה… והנה הרמב"ן היקל יותר שכתב שרק בדיקה של הפסקת טהרה צריכה לחורין ולסדקין משא"כ בשאר הבדיקות. וכיון שבארתי שמן הדין יש להקל בכל גווני עכ"פ כדאי הרמב"ן לסמוך עליו בזה … עכ"פ לענין זה יש לצרף דעת רש"י לשאר קולות דלעיל שאף שצריכה לבדוק ביום ראשון יהיה שוב די לה בבדיקה קלה."
כלומר, הנודע ביהודה מאפשר לכתחילה בדיקה מקלה יותר עבור אישה הנזקקת לכך מסיבות רפואיות. הוא מסביר שבניגוד לבדיקה לטהרות, שכמובן לא קיימת בתקופתו, בבדיקה לבעלה לא מניחים שיש חזקה שכותלי בית הרחם מעמידים דם, כלומר שיש שאריות של דם בנרתיק שטרם יצאו, (אם האישה אינה שוכבת אלא מתהלכת ופועלת כדרכה). לכן, אישה המתקשה להיטהר למעשה יכולה לבדוק לכתחילה בקינוח, שאינו נכנס לנרתיק כלל, ולא בחו"ס כפי שנפסק בשו"ע.
ישנן גמרות אחרות שמראות צדדים נוספים בשאלת עומק הבדיקה. הגמרא (נדה מא:) כותבת:
כל הנשים מטמאות בבית החיצון: הי ניהו בית החיצון? אמר ריש לקיש כל שתינוקת יושבת ונראית. א"ל רבי יוחנן: אותו מקום גלוי הוא אצל שרץ, אלא אמר רבי יוחנן עד בין השיניים… במתניתא תנא, מקום דישה. מאי מקום דישה? אמר רב יהודה: מקום שהשמש דש.
התנאים דנים בשאלה מהו בית החיצון, שבו נשים מטמאות: ריש לקיש סובר שמדובר בחצר הערווה, ואילו רבי יוחנן סובר שמדובר בנרתיק. כיוון שהבית-יוסף מגדיר את הבסיס לחובה לבדוק בבית החיצון מתוך דין זה בגמרא, המחלוקת בין ריש לקיש לרבי יוחנן היא מהותית לעניינינו; כיוון שלשיטת ריש לקיש, הבית החיצון הוא "חצר הפות", אין כל טעם לבצע בדיקה פנימית.[3] שני האזורים הבאים המובאים בברייתא הם פנימיים יותר: בין השיניים, וכן מקום שהשמש דש, ממוקמים בנרתיק, והלכה כדעה זו. אולם, על אף שהתנאים חלוקים לגבי הזיהוי האנטומי של הבית החיצון ושם הלכה כרבי יוחנן וכתנא דברייתא, מציע הרב הלפרין שהם אינם חלוקים לגבי מקום הבדיקה הנדרשת בהפסק טהרה ובשבעה נקיים. שכן, לדעתו, קשה לשער שיהיו חלוקים ביניהם בהלכה הנהוגה בכל בית בישראל. יתר על כן, לשיטת רב האי גאון לא תתכן מחלוקת בדבר שהוא מסור לכל ומונהג בכל זמן (אוצר הגאונים תש', סוף ר"ה). [4] ולכן, הוא מציע שאולי בתקופתם הבדיקה שהייתה נהוגה הייתה חיצונית, אחרת אין שום טעם להצעתו של ריש לקיש, ובהכרח היו מקשים עליו על כך. ולכן, עצם העדר מחלוקת מפורשת בדבר כה בסיסי כמו מקום הבדיקה, מעיד לדעתו של הרב ד"ר הלפרין שמנהג נשות ישראל בתקופת התנאים היה שאין חובת בדיקה בנרתיק. אין יכולת להכריע היסטורית כיצד בדקו נשות ישראל, אך מבחינה לוגית סברתו של הרב הלפרין עשויה להיות נכונה; עם זאת, אין מכריעים מהיעדרות של דיון, שכן יכולות להיות לכך סיבות שונות, חלקן טריוויאליות, ולא מהותיות כלל. עם זאת, כפי שאראה בהמשך, חלק מן הראשונים התעלמו גם הם ממוסד הבדיקות לבעלה ועל כך התבססו אחרונים בפסיקותיהם, כך שלהתייחסות לחסר עשוי גם להיות הגיון הלכתי.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
בדיקה במקום צער גדול (דין פלשבק)
הגמרא (כתובות ה:) כותבת:
איבעיא להו… דם מפקד פקיד או חיבורי מחבר?
ורש"י כתב על כך (ד"ה מפקד פקיד):
"כמו פיקדון כנוס ועומד ואינו נבלע בדופני הרחם להיות יציאתו ע"י חבורה, אלא שהפתח נעול בפניו ופותחים לו ויוצא".
הגמרא כאן דנה בשאלה האם דם בתולים הוא דם נידה ישן שהצטבר מאחורי קרום הבתולים, או דם חבורה, כלומר דם קרום הבתולים עצמו שנקרע בזמן ביאה ראשונה. פוסקים (מהרי"ל נדה ב, מחצית השקל קצו ו) הסיקו מכך שכלה טהורה לבעלה גם ללא בדיקה עמוקה; זאת, למרות שיתכן שבזמן שטבלה לפני חתונתה היה דם נידה ישן שהצטבר מאחורי קרום הבתולים שלה, אפילו לדעת הסוברים ש"דם מפקד פקיד". כמו כן, ישנה הבנה שכמעט כל הנשים רואות דם וסת כיוון שקרום הבתולים לא סגור לגמרי. כלומר, גם לדעת המחמירים שחושבים שמדובר בדם נידה ישן, עדיין אין ציפייה שכלה תבדוק בדיקה פנימית לפני שטובלת לחתונתה, אפילו במקום שבו בדיקה זו אפשרית כיוון שהקרום פתוח חלקית.
הסדרי טהרה (סי' קצו ס"ק כג) כותב שדין כלה מלמד על עיקרון רחב יותר:
"כיון שחומרא זו אינה אלא מדרבנן, אף הם לא החמירו אלא היכא דאפשר, מה שאין כן באי אפשר סגיא לה בבדיקה קלה שהוא סגיא מן התורה, וכן כתבתי לעיל סימן קצ"ב [ס"ק יד ד"ה בב"ח] בשם הב"ח. אבל אלו היה בדיקת חורים וסדקים מן התורה, אין לחלק בין אפשר ללא אפשר":
מכאן אפשר ללמוד שגם במקרים אחרים הנכנסים לגדר 'אי אפשר', נוכל להקל בדבר.
וכך כתב שו"ת לבושי מרדכי (יורה דעה מהדורה תליתאי סימן כד, ההדגשה לא במקור):
"במקום שאי אפשר, כגון בבתולה שצריכה לישב ז' ימים, וידוע כי הבתולים מעכבים בדיקת חורים וסדקים, לא צריכה. וכן בשארית שעת הדחק."
דיונים דומים עולים במקורות שדנים באישה שיש לה טבעת שמונעת בדיקה לעומק, ומכריעים שניתן לסמוך על מספר הימים שאישה רגילה לראות בהם ולאחר מכן תתחיל לספור ללא בדיקה לעומק, כיוון שהיעדר בדיקה בעומק אינו מעכב:
שו"ת אבני נזר (חלק יורה דעה סימן רנב): "אך אם אינה רגילה לראות יותר משבעה ימים וגם עכשיו אינה רואה יותר משבעה ימים באופן דמדאורייתא א"צ ספירה כלל ובנות ישראל החמירו על עצמן. שוב בדרבנן סמכינן על הראב"ד… וא"כ יש לסמוך שלא ראתה יותר מההרגל… דאינו אלא מדרבנן. ובזה יש לסמוך על הראב"ד דלא בעי בדיקת חורין וסדקין." וכן בשו"ת קנה בשם (חלק א סימן צז): "וביותר מבואר הדבר בשו"ת הב"ח החדשות (סי' ל"ה), וז"ל ולענין בדיקת שבעה נקיים והפסקת טהרה הנה גם לאותם מחברים שכתבו דיש לבדוק עד מקום שהשמש דש, אין דעתם לומר שאם לא בדקו כל השיעור הזה דאינה בדיקה חלילה, אלא כן כתבו לאותה שאפשר לבדוק בכך תבוא עליה ברכה… ודאי אין אשה מחוייבת לבדוק אלא עד מקום שהיא יכולה באופן שלא תקלקל עצמה…"
שאלת הכלה עולה בדיון הרבני לגבי עומק הבדיקה להן נדרשות נשים החולות בוגיניסמוס (התכווצות שרירי פתח הנרתיק באופן שאינו מאפשר חדירה). כאן המקום לציין שנשים נפגעות מדווחות על יובש בנרתיק ועל וגיניזמוס בשכיחות גבוהה יותר מאשר נשים שאינן נפגעות, אשר גורמות לבדיקות הפנימיות להקשות מאוד על נפשה של האישה הנפגעת. בספר פוע"ה (כרך א, חלק שני, ע' 145) מוזכר שאישה הסובלת מוגיניסמוס שיכולה להכניס ידה לצורך בדיקה באופן מועט ביותר, יכולה לטהר עצמה בהפסק טהרה ובבדיקות שבעה נקיים עד מקום שידה מגעת, כדין בתולה שבודקת עד מקום שידה מגעת. כך פסק נשמת אברהם (נשמת אברהם, יו"ד קצ"ג), וכתב שם שרבו הרב יהושע נויבירט הסכים עימו.
אמנם בספר מובאים רבנים שחלקו על פסיקה זו, כגון הרב יואל קטן שכתב "בדיקת הפסק טהרה ובדיקה אחת נוספת לפחות דינן להיעשות בעומק הנרתיק",[5] או הרב אשר וייס שטוען, בניגוד לרב הלפרין, שאין להקל על נשים עם וגיניסמוס מתוך הקולא של כלה, כיוון שקרום הבתולים שלהן כבר פתוח. ולכן, פסק שיבדקו בעומק רק בהפסק טהרה, והסכים להקל בבדיקות שבעה נקיים שתבדוק כפי שאפשר לה בהתבסס על גישתו של רמב"ן:[6] "..יש להקל ולעשות בדיקת חו"ס רק בהפסק טהרה.. ובבדיקת ז"נ.. יש להקל בבדיקה ע"י הכנסת העד במדת האפשר… אף לא עד עומק כל האצבע." עם זאת, מצוטטים גם פוסקים שתמכו בעמדתם, כגון הרב נחום אליעזר רבינוביץ', שכתב שמעיקר הדין גם בדיקה קלה בבית החיצון מספיקה, ומוסיף שהמקל כך גם לכתחילה יש לו על מי לסמוך. אך מציע להוסיף לכך שטיפה פנימית, שתוציא את הדם מהחורים והסדקים:[7]
"..הרי שניקוי במים הוא יעיל יותר מקינוח.. בעד רך, וניתן לעשות את הפסק הטהרה בכך בנוסף על קינוח קל, ולא צריך לדחוק את העד לשם."
ואילו הרב יעקב אריאל מקל מתוך היקש גם הוא מכלה לאישה בעלת צער:[8]
"לא מצינו שדרשו מבתולה להשיר את בתוליה ע"מ שתוכל לבדוק לעומק… ע"כ בדלית ברירה גם בדיקה שטחית שמה בדיקה. וגם החולקים על הראב"ד יודו ששעת הדחק כדיעבד דמי, ואפילו בהפסק טהרה תועיל בדיקה שטחית."
וכך נפסק בספר פוע"ה (שם) כי אישה שלא יכולה להחדיר כלל אצבע לנרתיק יכולה להקל באופן שתקנח עצמה כמה פעמים, לאחר שחלפו הימים שרגילה לראות בהם.
וכן פסק הרב זכריה בן שלמה בספר אורות הטהרה (עמ' 160): "אשה נשואה שסובלת מ'ווגיניזמוס' – יש לה דין כבתולה לענין בדיקות, ותעשה מה שיכולה לעשות לגבי הפסק טהרה ובדיקות של שבעה נקיים… יש להימנע מלדחוק בה".
פוסקים נוספים כתבו לגבי צורך להקל על עומק הבדיקות במקום צורך גדול. אחד מהם הוא החזון-איש:
"ומיהו נראה דכל בדיקה שהיא על אופן המברר את סתימת המעיין לפי דרך רוב הרואות שמוצאים על העד כל עוד שמעיין פתוח-הוי בדיקה מהתורה. ודין חורים וסדקים שאמרו חכמים הוא מדבריהם שהגבילו את הדבר… ונראה דגם בנדה וזבה מהני מהתורה קינוח כמה פעמים סמוכות. קיצורו של דבר שהתורה לא נתנה בזה גדרים בעניין הבדיקה אלא לעמוד על ידיעת הדבר על פי המובן".[9]
כלומר, לפי דעתו של החזון איש, מטרת הבדיקה בחו"ס היא רק לוודא שאכן הוסת חדלה, לפי העיקרון של הנודע לפיו אנחנו לא מניחים סתם כך שיש עוד דם שלא יצא. ולכן, כל זמן שהאישה יודעת שאין לה וסת יותר היא יכולה לבדוק בבדיקה מקלה יותר, כלומר בקינוח. ולכן, לדעתו, אף מהתורה מועיל קינוח כמה פעמים סמוכות כדי שיחשב כבדיקה. גם הרב עובדיה יוסף כתב ברוח דומה:
"…אם עברו עליה כבר שבעה ימים מתחילת ראייתה. ואין דרכה לראות יותר מששה ימים.. יכולים לסמוך בזה על סברת הראב"ד ודעמיה להקל, שאין צורך בבדיקת חורים וסדקים, רק בדיקה שגרתית כמה שאפשר לה… וכן עיקר להקל בזה להלכה ולמעשה."
"…ומכל מקום לעניין הלכה, כשאין מנהג ברור, יש לנהוג לכתחילה כדעת מרן השולחן ערוך… זולת אם כואב לה מאד על ידי בדיקה זו, ויש לה צער בכך, הוי כשעת הדחק, וכדיעבד דמי, ואינה צריכה לבדוק אלא כפי כחה, עד כמה שידה מגעת, בחורים ובסדקים
טהרת הבית חלק ב סימן יג ע' שמט-נ; שם ע' שנג
כלומר, כאשר נשים סובלות מאי נוחות משמעותית מבדיקה פנימית, הן יכולות לכתחילה לוותר על בדיקה עד מקום שהשמש דש, ולבדוק בחורים ובסדקים; ויתר על כן, אם היא יודעת בוודאות מתי הוסת שלה מסתיימת היא יכולה להסתפק בקינוח לאחר שעברו עליה ימי וסתה.
לסיכום חלק זה, ניתן להתלות בתשובתו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין, שהתבסס על תשובת הנודע המובאת לעיל, על גישת הרי"ף, הראב"ד והרמב"ם לפיה אין חובה בבדיקה פנימית כלל וניתן להסתפק בקינוח בלבד, שיטת החזון-איש שקינוח מספר פעמים מועיל לבדיקה, וכן על פסיקת הרב עובדיה שלאחר שעברה את מספר הימים שרגילה לראות בהם אפשר להסתפק בבדיקה שגרתית כמה שאפשר, ושעיקר להקל בזה להלכה ולמעשה, וכן בתשובותיהם של הרב רבינוביץ', הרב אריאל, ספר פוע"ה והרב בן-שלמה שיש להקל במקום צער גדול. בדיקות הטהרה מבוססות על חדירה של האישה לתוך גופה בדמות הכנסה של עד הבדיקה, שהוא למעשה חפץ זר, לתוך איבר אינטימי, ובדיקה של מצב גופני "אובייקטיבי", שאינו תלוי באישה ואינו בשליטתה. ההחדרה עצמה, בשילוב עם ההתבוננות הדקדקנית בעד והידיעה שצריכה להתקבל תשובה בינארית, יוצרים תהליך שפעמים רבות עשוי לעורר לנגד עיניה של האישה תמונות חוזרות של הפגיעה המינית.[10] ופשוט שפלשבקים כאלו מהווים עבורה צער גדול שמכריחים הקלות מתאימות, שתוארו לעיל.
'ניתוק' כחולה שאין בו סכנה
כאמור, נשים נפגעות עשויות לסבול מתסמינים פיזיים שונים, הקשורים באופן הדוק לסוג ההפרעה ממנה הן סובלות בעקבות הטראומה שחוו. תחושת הביטחון הבסיסית שלנו כבני אדם נובעת, בין השאר, מהנחת היסוד לפיה אף אחד לא יחדור את גבולות גופנו, שיש לנו שליטה על הגוף, שגופנו הוא עצמנו. לכן, פגיעה מינית אינה רק פגיעה בגוף, אלא גם פגיעה בנפש האישה; פריצת גבולות הגוף והחודרנות פוגעות בתחושת שלמות הגוף ובתחושת הביטחון הבסיסי של האישה הנפגעת. בפגיעה מינית החדירה נעשית בלא רשות ובלא הסכמה, והשליטה עוברת לידי אדם אחר שהוא בעל הכוח והסמכות. בעת הפגיעה אין במעשיה של הנפגעת כל תועלת – אין לה בחירה או שליטה בנעשה ואין לה מרחב פעולה. אין באפשרותה להילחם ואף לא לברוח, ונותרות רק תחושות חוסר אונים, בהלה וחוסר מוצא.[11]
בנוסף לתופעת הפלשבק שדנתי בה בחלק הקודם, גם הפרעת הניתוק נפוצה מאוד בקרב נשים בעלות תופעת דחק פוסט-טראומטית. הפרעות ניתוק פוסט-טראומטיות הן הפרעות המופעלות לצורך ניתוק מן ההכרה המודעת של זיכרונות טראומטיים וחוויות קשות, והן נובעות בעיקר מתוך חוויות שהן מציפות עבור האישה, ושהן קשות מדי להתמודדות עבורה. פגיעה מינית היא קודם כל פגיעה בגוף, והפגיעה, השלכותיה וזיכרונה מוטמעים בו עמוק. זיכרון זה גורם, למשל, לכך שנשים נפגעות רבות מזהות מצב המוכר להן מן הפגיעה עצמה, ונכנסות לקיפאון עד שסימן זה עובר.[12] השפעותיה של תופעה זו רבות, ויכולות לכלול תחושות של זרות, ריחוק או אי-מציאותיות ביחס לגוף או לעצמי. כלומר, אישה שחווה תופעה כזו תחווה את חייה שלה כאילו היא צופה בהם מן הצד, ושהם קורים באופן אוטומטי.[13] נשים כאלו חוות חרדה ממגע באזור אברי המין בשכיחות גבוהה.[14] על מנת להימנע מהשיתוק שטמון בחרדה זו, האישה עשויה לסגל תפיסה מנתקת לפיה הגוף הוא "לא אני". ולכן, היא אמנם "תצליח" לבצע את הבדיקה הפנימית ואולי לא תחוש תחושה קשה מנשוא במהלכה דוגמת הפלשבק שדנו בו לעיל, אך יהיו לכך השלכות קשות על נפשה לטווח הארוך.[15] לכן, ההגדרה ההלכתית לגבי אישה נפגעת שחווה ניתוק ברגע הבדיקה היא "חולה שאין בה סכנה".
השאלה ממנה נובעת הגדרת נפגעת תקיפה מינית היא מהו מעמדה ההלכתי של נפגעת נפש שאינה נמצאת עקב פגיעה זו בסכנת חיים או בחשש אובדן הבנה נכונה של המציאות (שלגביהם היתרים נרחבים גם לעבור על איסורים מן התורה). פוסקי הלכה מבחינים בין "חולה שאין בו סכנה" שאף שאין לעבור על איסורי תורה לשם רפואתו, מכל מקום מותר להקל את מצבו בהיתר איסורים שונים בשל היותו חולה הנופל למשכב, לבין מי שסובל ממיחוש בעלמא לגביו אין כל היתר לעבור על איסורים בשבילו, שכן אינו נחשב כחולה.[16]
הרמ"א (שו"ע או"ח שכח יז) למד מדברי המגיד משנה (על משנה תורה הלכות שבת, ב, י) שחולה שאין בו סכנה כולל לא רק את הנופל למשכב אלא אף מי "שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו". לא ברור האם חולה במחלה נפשית נמצא תחת הגדרה זו. פוסקים רבים חולקים בשאלה האם דברי הרמ"א מתכוונים להקרנת המיחוש על כל הגוף ממש, או שמדובר בצורת ביטוי לעומק הצער והכאב שהחולה סובל ממנו. חלק מן הפוסקים הגדירו אדם הנתון בכאב חזק המייסר אותו כמיחוש בעלמא אם אינו מפילו למשכב,[17] אך מפוסקים אחרים נראה כי כאב חזק מאוד מעמיד את האדם כחולה שאין בו סכנה.[18] אם כן, אישה הנתונה בהפרעה נפשית המצערת אותה מאוד, יש מקום לראותה כחולה שאין בה סכנה, אף אם לכך השפעה נראית על גופה, אלא שהדבר תלוי במחלוקת פוסקים הנ"ל. עם זאת, נמצא בין האחרונים הגדרה בהירה של פגוע הנפש כחולה שאין בו סכנה. וכך כותב בעל החלקת יעקב:
"ואפשר אף חולה עצב רוח במדריגה גדולה… ואף אם לא נחליט זאת אבל דא ודאי דחולה עצבים בכלל חולה שאין בו סכנה, וקרא מלא דיבר הכתוב: הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, אלמא דבעי רפואה, ודמי ממש להאי דרמ"א שכ"ח י"ז מי שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו אף על פי שהולך, כחלה כל גופו דמי."[19]
כתוצאה מכך, ניתן להגדיר נשים נפגעות תקיפה מינית שחוות ניתוק ברגעי הבדיקה כ'חולה שאין בה סכנה', על המשמעות ההלכתית הנובעת מכך של הקלה לכתחילה בדינים דרבנן.
סיכום
במאמר זה ראינו את האפשרויות לפיהן ניתן להתאים את עומק הבדיקות לנשים נפגעות.
- הגמרות דנות במצבים שונים בהן מבוצעות הבדיקות: לטהרות או לבעלה, לכלה ועוד מפורשות בצורות שונות אצל ראשונים ואחרונים.
- לכן, על אף שהשו"ע ורמ"א מחמירים בעומק הבדיקות, אחרונים ואחרוני-אחרונים מקלים בהם במקרה של צורך גדול.
- נשים שעשויות לסבול מהופעת פלשבקים בזמן הבדיקה מוגדרות הלכתית כנשים בעלות צער גדול בבדיקה, ולכן עליהן להקל ולבדוק בדיקה שטחית.
- הפרעת הדחק יכולה להופיע גם כניתוק, ולכן נשים אלו יוגדרו כ"חולה שאין בה סכנה", שמאפשרת הקלה בכל דיני דרבנן לכתחילה.
- כתוצאה מכל אלו, על נשים נפגעות החוות או הנמצאות תחת סכנה לחוות פלשבק או ניתוק במהלך או כתוצאה מהבדיקות, להקל בעומקן לכתחילה.
תופעות דחק פוסט-טראומטיות נפוצות ביותר אצל נשים נפגעות, גם בקרב נשים שמצבן הנפשי מאובחן ומטופל, וקל וחומר בקרב נשים שהטיפול בהן מתעכב. בדיקות הטהרה, מטבע היותן חדירה עצמית לתוך הנרתיק, הן דוגמא קלאסית לחוויה מציפה כזו, שמערבת גם את ההתייחסות הישירה לגוף בכלל ולאיברי המין בפרט. כמו כן, בדיקות הטהרה עשויות לגרום לנשים לפגוש חוויות טראומטיות נוספות, כגון חודרנות, פריצת גבולות, חוסר אונים ולעתים אף השפלה.[20] חיבור כל הגורמים הללו עשוי להפוך את הבדיקה כפי שהיא פסוקה בשולחן-ערוך לחוויה קשה מנשוא עבור נשים נפגעות.
כמובן שגם חוויות נוספות בכלל, ומתחום דיני הנידה בפרט, עלולות ליצור תגובות פוסט-טראומטיות אצל הנשים הנפגעות. עם זאת, ככל שהגירוי מזכיר את יותר את האירוע הפוגע, כגון בדיקה החודרת לעומק הנרתיק שעשויה בקלות להזכיר לגוף את האירוע הפוגע, קיים סיכון גדול יותר להתעוררות של פלשבקים מצד אחד, או של ניתוק מצד שני. השפעתן של אחד משתי התופעות הללו על בריאותה הנפשית של האישה הנפגעת היא קריטית, ויש לעשות את כל האפשר על מנת למנוע אותן או לפחות לא להחמיר אותן. כפי שציינתי קודם לכן, התופעות נפוצות (גם אם בעצימות נמוכה יותר) גם בקרב נשים מטופלות, אך למעשה, גם נשים שחוות טיפול נפשי מוצלח ושהן בעלות מסוגלות גבוהה יותר להתמודד עם תופעות אלו, לא צריכות להעמיד את בריאותן הנפשית בסכנה כל חודש מחדש.[21] לכן, בנוסף לפתרונות נוספים שיש להציע לנשים הסובלות מתסמינים קשים יותר של עקבות הפגיעה בגופן ובנפשן, הצעתי בעקבות פוסקים דרך שונה לבדוק את הטהרה במהלך שבעת הנקיים.
המאמר פורסם לראשונה בתחומין, גליון מ. למאמר המלא >>
ראיון עם אלומה פלורסהיים ב״הארץ״ בעקבות המאמר >>
***
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
1202: נשים | 1203: גברים
02-6730002: נשים דתיות | 02-5328000: גברים דתיים
סיוע דרך WhatsApp ב-052-8361202 | קולמילה – צ'אט סיוע אנונימי
מענה רפואי ראשוני | הליך פלילי והליך אזרחי | סיוע וליווי בהליך הפלילי | מענה טיפולי ורגשי
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית | רקע, חזון ומטרות להקמת האיגוד
***
שאלון זיהוי למצבי סיכון
שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.
להתחלת מענה על השאלון>>
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות – חננאל רוס
- חומרת עבירת אונס והטרדה מינית ביהדות – הרבנית רחל קרן
- האם ניתן להלבין חטאים אפורים ושחורים? – הרבנית שרה סגל-כץ
- אל תשלח ידך אל הנער: התמודדות הקהילה הדתית עם עבריינות מין בקטינים – יונתן האורד
- בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה – ד"ר יהונתן פיאמנטה
- כוחה של קהילה אידאולוגית בהתמודדות עם אירוע טראומטי – אורי שרמן
- שתלטנות קיצונית בזוגיות: "את הצלקות שלי אי אפשר להסתיר עם מייק אפ" – ד"ר אילנה קוורטין
- בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
- כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן
- מה שרציתם לדעת על יעוץ זוגי – קרן חדד טאוב
- מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
- לדעת לבחור נכון: מודל רב-מימדי למיניות בריאה – דינה שלו
- מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
- כי מרה מאד הדעת? – חורש אל-עמי
- בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
- האהבה מקלקלת את השורה, לעתים גם זה לטב עביד – הרבנית שרה סגל-כץ
- מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
- הגנה עצמית מעצימה – אמונה לפיד
- הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותךְ מגופךְ – הרבנית שרה סגל-כץ
- הקלות והחמרות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- בודקות טהרה: צורך הלכתי או בדיקה שנויה במחלוקת – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
- צבעים, כתמים ונשים – מיכל ברגמן
- כאבים בחבירה – הרבנית שרה סגל-כץ
- התמודדות נשים דתיות עם כאבים בעת קיום יחסי אישות – סיון דרשן
להרחבה נוספת:
- אורית נבון, "מונולגים של החלמה": הסיפורים של זוגות שמתמודדים עם פגיעה מינית בעבר של אחד מהם, אתר "כאן" תאגיד השידור הישראלי:
- אורית נבון מראיינת את רחל שי ב'כאן מקשיבים': "הטבילה המיוחדת שלי"
הערות שוליים
[1] לשבור את השתיקה, ע' 20.
[2] יש לציין כי חוות דעת הבין מכך שכוונתו לבדיקה דווקא, בחו"ס. (חוות דעת סימן קצ"ו סוף סעיף ד), בניגוד להבנת הנודע ביהודה שאדון בה להלן.
[3] הקדמת נשמת אברהם למסכת נידה.
[4] אוצר הגאונים תש', סוף ר"ה.
[5] חנה ויואל קטן, "וגיניסמוס- היבט רפואי והלכתי", אסיא פז-פח, ע' 141.
[6] מובא "שם", ע' 149.
[7]מובא "שם", ע' 145.
[8] מובא "שם", ע' 153.
[9] חזון איש יו"ד הלכות נדה סימן צב ס"ק כ"א.
[10] מירב לברון, "הפרעה פוסט טראומטית מורכבת", בתוך בכל הקול: סדנה בנושא גילוי עריות מעון "צופיה", ע' 61.
[11] גילה ברונר, רונית ארגמן, צביה זליגמן, "מיניות וטיפול בתחום המיני בנפגעי גילוי עריות", הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות, בעריכת צביה זליגמן וזהבה סולומון, ע' 354.
[12] אלי זומר "להיות או לא להיות: טראומות ילדות והפרעות ניתוק", שם, ע' 171.
[13] שם, ע' 177.
[14] בכל הקול, ע' 15.
[15] ג'ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה, עמ' 61-63.
[16] מספר מחברים, "מקצת היבטים הלכתיים בסוגיית פגועי הנפש", בתוך ובית הלל אומרים, בעריכת עמית קולא, עמ' 84-85.
[17] למשל ב"ח או"ח סימן שכח ס"ק ב, וכן מופיע בשו"ע הרב או"ח שכ"ח מ"ג.
[18] כך אפשר ללמוד מלשונו של הגרע"י בילקוט יוסף ד שכ"ח מ"ד, שם הוא מגדיר מיחוש בעלמא כמי שיש לו מכאובים קלים. וכן בחיי אדם סימן סט ב בהגדרת מיחוש בעלמא " אף על פי שיש לו קצת צער".
[19] שו"ת חלקת יעקב, רו"ח ס"ד. התשובה עונה לשאלה האם מותר להכין רדיו המנגן מוזיקה מערב שבת כדי להקל על חולה דכאוני שהמוזיקה מסייעת לו.
[20] תניה צ'יפמן, "התמודדות של נפגעות תקיפה מינית עם הלכות נידה", אשה ויהדותה: שיח פמיניסטי-דתי עכשווי, בעריכת טובה כהן, הוצאת ראובן מס ירושלים 2013, ע' 148.
[21] בעקבות שיחה עם מטפלת מינית מומחית בנושא נשים נפגעות תקיפה מינית.
