הקלות והחמרות בהלכות נידה, מאת: הרבנית שרה סגל-כץ - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

הקלות והחמרות בהלכות נידה

י"ז באלול תש"ף 6.9.2020
קו מפריד גלויה

לאיסור והיתר בנידה (מראות, כתמים וצבעים שאוסרים) יש עקרונות דומים לאיסור והיתר בכל תחום הלכתי אחר. באמצעות השוואה לאיסור והיתר של מאכלים אפשר לדון במתח בין ההלכה שנראית מקילה לעומת התחושה וההרגל שמביאים לחומרא.

במהלך לימוד הלכות נידה נשים נחשפות, לעתים לראשונה בחייהן, לרבדים דקים ומורכבים של מידע הלכתי. רבות מוצאות את עצמן נדהמות נוכח המתח הפנימי: ישנה קביעה שאישה נאסרת עם ראיית וסת ועד לתום שלבי הטהרה, ומאידך, היא מגלה בה בעת שיש לפעמים שדם של ממש אינו נחשב לאוסר.

בין ההלכות המחמירות והאוסרות של נידה ובין ההלכות המתירות והמקלות, התחושה אל מול המציאות היא מבלבלת. תוך כדי קיום ההלכות על פרטיהן ודקדוקיהן, נשים רבות חשות מוזרוּת גדולה בינן לבין עצמן, או בינן לבין בן זוגן. לעתים רבות יש תחושת שקר עצמי. משונה מאוד להתבונן ולהכריע בעצמך: זה מותר, זה לא אוסר. משונה לדעת שאני רואה נכון ואת המראֶה שמול עיניי ההלכה לא אוסרת, או לחלופין – לא לדעת האם המראה אוסר אבל סמכות הלכתית ששאלתי ענתה לי שזה בסדר. 

החוויה הזו נולדת מעצם החשיפה לרבדים ההלכתיים שבדרך כלל נשארים נחלתם של פוסקי ההלכה. על כן, לפני שנדון במקרה הספציפי של הלכות נידה, כדאי להרחיב על המרחב הדינמי שבין מגמות של החמרה והקלה בהלכה בכלל. 

'איסור והיתר' על קצה המזלג

ההלכה היא מרחב שיש בו תנועה רבה. אמנם נכון, השולחן ערוך ושאר ספרי ההלכה בנויים מסעיפים של הלכה פסוקה, אך במקרים רבים המציאות מזמנת סיטואציה מורכבת, ואז תפקידה של ההלכה היא לפסוק, לאזן בין המרכיבים השונים, לשקול אותם ולהכריע. בידינו שלל כללי פסיקה, שאמנם לא נוכל לסקור כאן את כולם, אך נבקש להציג את המרכזיים שבהם. רובנו לא לומדים הלכה בהיקפים למדניים ולא חשופים לתשתית הכה-חשובה ויסודית הזו. היכרות בסיסית עם כללי הפסיקה המרכזיים חשובה ומקנה תמונה רחבה ומדויקת יותר של ההלכה.

כלל הלכתי בסיסי ראשון שנתעכב עליו הוא "ספק דאורייתא להחמיר, ספק דרבנן להקל". זהו כלל מכונן שלמעשה מעצב את היומיום ההלכתי שלנו, גם אם רובנו לא מודעים לכך. לדוגמה, במקרה שבמטבח הביתי תיפול חתיכת בשר קפואה לכלי עם חלב קר, הנטיה הרגשית (והפעולה המעשית…) תהיה להשליך הכל לפח. סביר אף שתתלווה לכך תחושה של רתיעה, אשמה או גועל. אבל לאמיתו של דבר, האיסור ההלכתי הוא על תערובת בשר וחלב. ולכן כאשר שני המצרכים קרים, לא מתפוררים ולא נמסים, לא חל ערבוב ואין כאן איסור. אך התחושות שתיארנו לעיל חזקות ביותר, ולמעשה גם הכלל ההלכתי המפורסם "בטל בשישים" (שגם הוא כלל בהלכות תערובות) לא מצליח לעמוד כנגד אותן תחושות. אנשים רבים יניחו שעדיף לזרוק תבשיל בשרי שנפל לתוכו פחות מאחת-חלקי-שישים של חלב. אך מצד שורת הדין ההפך הוא הנכון, וההשלכה לפח היא עצמה עבירה על איסור בל תשחית, וגם על "בל תוסיף". 

הקלות והחמרות בנידה - דאורייתא דרבנן הלכה - מגזין גלויה - הרבנית שרה סגל-כץ Rabbanit Sarah Segal-Katz
צילום: Michael Dziedzic

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ

עקרון הלכתי נוסף שחשוב לזכור הוא היחס שבין "מלכתחילה" ל"בדיעבד" ובין דאורייתא לדרבנן. עד כה עסקנו במקרים בינאריים של אסור או מותר, אך יש גם מקרים מורכבים יותר. עוף שטוגן בחמאה, במחבת חלבית – אסור לאכילה מלכתחילה. אך אם הוא כבר נאכל, הוא מותר בדיעבד. זאת משום שמדאורייתא נאסר בישול גדי בחלב אימו, ואילו כאן אין בישול אלא טיגון, אין גדי אלא עוף, אין חלב אימו אלא חמאת פרה, והכלי אינו בן יומו. נזכיר: אין כאן היתר לכתחילה, ומסעדה שתגיש מנה שכזו לא תוכל לקבל תעודת כשרות. אך חשוב להכיר ולדעת כי ההלכה מבחינה בין דאורייתא לדרבנן, ובין לכתחילה לדיעבד. פסיקת ההלכה מתחשבת במציאות הקונקרטית הקיימת, ומאזנת בין צרכי הציבור הפרקטיים מחד ובין הרצון להימנע מלייצר גלישה המונית לאיסורים מאידך.

כלל אחרון שנתעכב עליו במסגרת זו, הוא קדימותה וחשיבותה של מצוות דאורייתא על פני איסור דרבנן. לעתים, איסור מדרבנן נדחה, מפני שהוא פוגע בקיום מצווה מדאורייתא. 

בתהליך הפסיקה יש מודעות ושקלול של רמת החומרה השונה של כל מצווה – מצוות עשה או איסור, מהתורה או מדברי חכמים. סמכותם של חכמים אינה נפגעת כאשר מבטלים איסור דרבנן מפני עשה דאורייתא. אדרבה, אלו בדיוק "חוקי המכניקה" של המנגנון ההלכתי, ומקומם של חכמים נקבע מהותית בהלכה כאחר ביחס למקומה של התורה שבכתב ומצוותיה.

קולא וחומרא בנידה הקלות והחמרות בנידה - דאורייתא דרבנן הלכה - מגזין גלויה - הרבנית שרה סגל-כץ Rabbanit Sarah Segal-Katz
צילום: Loren Gu

מה בין כשרות לבין נידה?

מובן שאם היינו חיים במצב שבו כל בית דואג [חלילה] לשחיטת עופות, היינו יודעים כיצד ניתן להתמודד הלכתית ולהקל למשל על מנת להוציא עוף מגדר "טריפה" ולהחשיבו ככשר. אך מאחר וחלקנו צרכני תעשייה (באם איננו צמחוניים), איננו חשופים למאחורי הקלעים של המשחטות (גם במובן המוסרי של תנאי אחזקת בעלי החיים טרם שחיטתם) והמאמץ ההלכתי שלנו מתמצה באיתור חותמת הכשרות. כך גם לגבי עירוב, תרומות ומעשרות ודוגמאות רבות מכל תחומי החיים. ענפים רבים עברו "מיקוּר-חוץ" בעולם בן-זמננו, וכך שאלות הלכתיות רבות התפוגגו מחיינו.

הלכות נידה, אם כן, נותרו כמעין שארית ל'משק אוטורקי' שבחיי המצוות, תחום שבו אין מיקור-חוץ ויש צורך בהכרעה עצמאית. אולי מכאן נמצא פשר – חלקי לפחות – לכך שנשאלות שאלות כה רבות בהלכות נידה, אבל מלכתחילה מוטל על כל אחת ואחד לקחת את האחריות על עצמנו ולדעת לתת את הדין. פעמים רבות הסמכות ההלכתית שאליה פונים בהלכות נידה, תציין בעצמה בפני השואל/ת כי לא היה מקום לשאול על המקרה המדובר. יש להבחין ולדעת מתי יש מקום לשאול, ומתי אין בכך כל צורך.

מלבד מיקור-החוץ, הבדל נוסף בין הלכות כשרות המזון להלכות נידה הוא, שבחברת השפע בה אנו חיים (ייצור מזון המוני, שני סטים של כלים, שני כיורים, מרחק בין משטחי העבודה) במקרי ספק רבים התבשיל נזרק פח. זהו פתרון מחמיר ולרוב גם שגוי, אך הוא הפתרון הקל. לעומת זאת, בהלכות נידה מאוד ברור עד כמה המחיר של הפתרון המחמיר והקל יהיה כבד: הוספת ימי איסור היא בעייתית וקשה ביותר. לכן, יש חשיבות קריטית להבנת מרחב הקוּלוֹת בתחום הלכות הנידה, על מנת לקיים את ההלכה כתקנה, במידה הראויה ומבלי לגלוש לשווא ל"נידת-יתר" מחמירה וכואבת.

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

דיני נידה - הלכות הרחקה - מגזין גלויה
צילום: Sherman Yang

לשבת על כס המשפט

אמנם, אנו מכירים את מאמציהם של חז"ל ושל הפוסקים בכל הדורות להתיר מקרים קשים, או לפחות לא לאסור. כך לגבי ההכרזה כי "בן סורר ומורה לא היה ולא נברא", כך לגבי ילד "שתוקי" שנמנעים מלהגדירו כממזר, ועוד. אך המודעות לכל זאת לא מקלה על התחושה בקיום הלכות נידה. הפעם, לא הדיין הוא שמכריע את הדין, אלא האישה עבור עצמה. האפשרות שמישהי רואה מראֶה במהלך שבעת הימים הנקיים, אך הוא אינו אוסר; או אישה שכבר טבלה ורואה מראֶה כמה ימים לאחר מכן, והוא מותר – כל אלה ועוד רבים, מייצרים חוויה של בלבול, התקוממות, סתירה פנימית. נשים רבות מרגישות שהן ב"סולמות ונחשים", "רק לא לדרוך על הקווים", או בפשטות: משחקות משחק. כן-לא-אדום-לבן.

התחושה הקשה עשויה להיות קשורה גם לכך שמדובר בתחום הלכתי בלתי מדובר, שמתוודעים אליו בשלב מאוחר לחיים – בסמוך לנישואין. ניתן אולי למצוא קווי דמיון לשלבים ראשונים של תהליכי חזרה בתשובה או גיור, בהם יש נטייה חזקה להחמרה וקושי לבחור בדרך מתונה. אלא שחשוב מאוד להיזהר ולזכור במקביל את מחירי ההחמרה הבעייתיים מאוד, לא רק רגשית וזוגית, אלא גם הלכתית. כיצד, אם כן, שומרים על איזון בין המותר לאסור? כיצד מתמודדים עם תחושת השקר הפנימי?

צבעים שאוסרים נידה הקלות והחמרות בנידה - דאורייתא דרבנן הלכה - מגזין גלויה - הרבנית שרה סגל-כץ Rabbanit Sarah Segal-Katz
צילום: Brett Jordan

לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ

כתמיד, הצעד הראשון הוא עצם המודעות לדבר. עצם ההכרה בתמונה הרחבה של עולם ההלכה: המותר והאסור, הלכתחילה והדיעבד, הדאורייתא והדרבנן, התנאים השונים שצריכים להתקיים על מנת שמצב ייחשב כאיסור, ועוד. לכן, נכון להעמיק וללמוד את ההלכה ממקורה, באופן מפורט ובהיר. לדעת מהם הצבעים האוסרים, באיזה תנאים הם אוסרים ומהם השיקולים ההלכתיים הנוספים שיש לקחת בחשבון. אמנם, גם לימוד בהדרכה והמשך העמקה בזוג לא יקנו תחושת סמכות. אך המטרה בלימוד אינה להפוך לפוסקי הלכה, אלא להרחיב את תחושת הבטחון בהלכה, ולהיפטר מתחושת הקרע הפנימי והשקר בנפש. אחרי הכל, שאיפתנו אינה להכרעה עצמאית בלעדית בכל מקרה. יש משקל וחשיבות לפוסקי ההלכה. חשוב להודות על כך שאנו בנות ובני מזל על שבדורנו יש משיבים ומשיבות בהלכה, שישקפו לנו את שיקול דעתם, יפצירו שלא לשאול את אותה השאלה שוב, ויעודדו לחוש חירות ואחריות להכריע בעניין בעצמנו בעתיד.

השאיפה הדתית להיות צדיקים "יותר מהאפיפיור" (שאיננו מחוייב, ככלות הכל, בהלכות נידה) נוטה בדרך כלל להחמיץ את רוח ההלכה. לעיתים קרובות זוהי נטייה שמעידה על בורות, ועל היכרות עם ההלכה מתוך 'שמועה רחוקה'. ההליכה הנאמנה לדרך התורה וההלכה דורשת בירור עמוק, מדוקדק ומלא כנות, על מנת להכריע ביחס לכל מקרה לגופו. קשה יותר? כן. אוטונומי יותר? בהכרח. זוהי המשמעות של להיות נאמנים לדבר ה': לשמוע בקול חכמים, בקול מורות ומורי ההלכה שסביבנו, ובד בבד לא לוותר על האחריות המוטלת עלינו כמי שמבקשים לחיות חיי תורה ומצוות.

מגזין גלויה - זוגיות הלכה מיניות
צילום: איילת לנדאו

 

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

כלות וזוגות ממליצים על מרכז גלויה

קו מפריד גלויה

היוזמת והמנהלת של מרכז גלויה ושל מגזין גלויה.
מורת הלכה, מדריכת כלות וזוגות ובלנית.
חברה בארגון הרבנים והרבניות ״בית הלל״, עמיתה ב״רבנות ישראלית״ במכון הרטמן ומנהלת מיזם ״ברית אמונים״.
עמיתה בכולל ההלכה של ישיבת מהר״ת.
אקטיביסטית בתחום של יחסי דת ומדינה.
מנחה קבוצות לימוד בית מדרשי וכתיבה יצירתית.

שרה נשואה לאדם ואם לשלושה, גדלה וחיה כמעט כל חייה בירושלים. מתגוררת עתה בניו יורק.

לאתר האישי של הרבנית שרה>>
לקריאה נוספת על הרבנית שרה במגזין גלויה>>
לעמוד הפייסבוק של הרבנית שרה>>
ליצירת קשר עם הרבנית שרה>>

פוסטים נוספים מאת הרבנית שרה סגל-כץ

י"ח בשבט תש"ף, 13.2.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
בילויים בנפרד ומרחב אישי בתוך זוגיות יכולים לתרום לא רק לאינדיווידואלים שאתם אלא גם לזוגיות שלכם.
י' בכסלו תש"ף, 8.12.2019
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
לימוד בחברותא הוא שאיפה שקיימת אצל לא מעט זוגות וחוויית לימוד התורה מבוקשת כחוויה משמעותית ומעצבת. ברשומה שלפניכם, הצעות כיצד לממש את הכמיהה לחברותא ולצלוח מהמורות קיימות.
כ"ט בטבת תשפ"ב 2.1.2022
מאת
הרבנית שרה סגל כץ
יש דמיון רב בין שמירת נידה 'רגילה' לבין הלכות טהרת יולדת, אך ישנם גם הבדלים מעשיים חשובים שיש להכיר. הדרכה עיונית ומעשית להלכות טהרת יולדת
י״ט בניסן תשפ״ג 10.4.2023
גלויה מראיינת את
נגה באומס
לרגל צאת ספרה של המשוררת והמעצבת החזותית, נגה באומס, ראיינו אותה עבור מגזין גלויה - על החיבור בין הפואטיות לניהול ויוזמה מעשית, על מקורות הצמיחה והרוח הגבית ועל תכניות קדימה.
ד' בסיון תש"ף 27.5.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
בִּקַּשְׁנוּ לְהִתְמַסֵּר / מִבַּעַד לְעָרְלַת הַיָּמִים
כ"ט בטבת תשפ"ב 2.1.2022
מאמר מתארח מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
מאמר על המחויבות בקרב מאורסים וזוגות צעירים בגילאי העשרים, שפורסם בכתב העת ״דעות״. הגליון כולו עוסק במושג המחויבות.

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם