למרות הכל, בוחרים לִבְנוֹת: הכנה וליווי של זוגות דתיים במקרים בהם הכלה עברה פגיעה מינית

כנרת סמואל-פולק מתארת את אחת המצוקות המרכזיות מהן סובלות כלות שעברו פגיעה מינית לקראת חתונתן וכן לאחריה: המפגש עם הלכות חיי האישות וטהרת המשפחה. המאמר מהווה פנייה הן לאנשי המקצוע ואנשי ההלכה, אך לא פחות מכך – לנשים שעברו פגיעה מינית, לבני זוגן ולסביבה שלהם – מתוך אמונה שכֵּלים ופתרונות למצב יתפתחו מתוך שיח ישיר ומאמץ משותף.

על מנת לצלול אל עומק הדברים, ראוי וצריך לפתוח בסיפור המסגרת שבגינו נכתב מאמר זה ובתיאור של איך הכל התחיל. 

לפני יותר מעשור, בתחילת שנת תשס"ט, יצאתי למסע משותף יחד עם תניה אורן-צ'יפמן, עוס"ית המטפלת בנשים שעברו פגיעה מינית (וכיום מנהלת מרכז "תמר" לטיפול בנפגעות תקיפה מינית בירושלים) ועם בן זוגי גדי. יצאנו למסע זה מנקודת מבט המשלבת התמודדות זוגית ואישית, יחד עם ניסיון מקצועי בתחומי הטיפול והחינוך. במסע זה ביקשנו לראות האם ישנם זוגות דתיים נוספים המתמודדים עם קשיים דומים בעקבות פגיעה מינית שעברה האישה, ואם נגלה שכן- לנסות ולסייע, במקומות בהם אנו מצאנו שניתן לקבל סיוע ולצאת ממיצרים שונים, שנראים בתחילה כמבוי סתום. מעבר לכך, ביקשנו למצוא זוגות, רבנים ואנשי הלכה וכן אנשי מקצוע שיהיו שותפים לדרך וינסו יחד אתנו לקדם תהליכים ומענים ייחודיים לצרכים ולקולות העולים מן השטח.

המסע החל בשיחה במרכז הסיוע לנשים דתיות בירושלים, אותו מנהלת הגב' דבי גרוס. בשיחה זו נגענו במוקדי ההתמודדות הייחודיים אותם פגשנו בעולם האישי והטיפולי, ואשר אנו סבורים כי כדאי להעלותם בכל ליווי של זוג (בו האישה עברה פגיעה) לקראת חתונה: א. תקשורת זוגית לאור השלכות הפגיעה המינית על יחסי אמון ותחושת שליטה בקשר. ב. יחסי אישות ומגע ג. הלכות טהרת המשפחה. 

להפתעתנו, התגלה כי התחושות שלנו מקבלות הד אצל זוגות רבים ואצל האנשים שמלווים אותם בצמתים שונים. מאז, אנו מקיימים בכל שנה מספר הכשרות למדריכות כלות, מדריכי חתנים, יועצות הלכה ובלניות בארגונים שונים כגון "צהר", מדרשת בר אילן, "נשמת" ועוד. כמו כן הצטרפנו ליוזמה חדשה מטעם מרכז הסיוע בתל-אביב, בהובלת יונינה פלנברג רכזת המחלקה הדתית: קורס ממושך המיועד למדריכות כלות ותיקות ומכשיר אותן לליווי כלות שעברו פגיעה מינית. בנוסף, מגיעים אלינו זוגות לפני חתונה ולאחריה, לעיתים באמצעות מדריכת הכלות או מדריך החתנים ולעיתים באופן בלתי אמצעי. 

במסגרת ליווי הזוג, אנו מבררים מהם החששות או הקשיים שבני הזוג מזהים כעת וחושבים יחד באילו כיוונים ניתן לסייע. אנו מאמינים כי עצם יצירת השיח המשותף והגלוי שמניח כי הפגיעה המינית עלולה להשפיע ברבדים שונים על המערכת הזוגית, יכול להקל במידה רבה את ההתמודדויות שעולות / שיעלו, ו"לקצר תהליכים" במציאת פתרונות שונים. כאשר ישנו חשש ממוקד- אנו עוסקים רק בו, ולא מציפים את בני הזוג בקשיים נוספים שעלולים לעלות. איננו באים להפחיד וליצור תמונה קודרת של קשיים רבים. מאידך נראה לנו כי יצירת תמונה מפוכחת המכירה בהשלכות אפשריות של הפגיעה על המרחב הזוגי,  מסייעת לנרמל קשיים באם יעלו בהמשך ולתת כלים להתמודדות עמם. ההתייחסות לחוויה הייחודית של כל אחד מבני הזוג חשובה, ואנו משתדלים ללוות גם את בן הזוג באופן מותאם, אך לא ארחיב על כך כאן.

במאמר זה אני מבקשת לתאר את אחת המצוקות המרכזיות שזוהו במהלך מסע הגילוי והליווי שתיארתי, ולפנות הן לאנשי המקצוע ואנשי ההלכה, אך לא פחות מכך – לפנות לנשים שעברו פגיעה מינית, לבני זוגן ולסביבה שלהם – מתוך אמונה שכֵּלים ופתרונות למצב יתפתחו מתוך שיח ישיר ומאמץ משותף, ולא רק מתוך "שיח על /למען" אותה אוכלוסייה, אלא בשיתוף איתה.

הכאב ההלכתי : המפגש בין חווית הפגיעה המינית לבין ההלכה

שלב ההכנה לקראת החתונה, הוא שלב עדין ורגיש עבור כלל הזוגות המצויים בו. בני זוג המגיעים מקרב החברה הדתית, יחשפו לעיתים לתכנים מסוימים, הלכתיים ולא הלכתיים, רק בהגיעם לשלב זה במסגרת הדרכת הכלות והדרכת החתנים שיעברו. בהדרכות אלו, בני הזוג לומדים ומודרכים על הלכות טהרת המשפחה, הלכות חיי האישות ומצוות עונה, הלכות נידה, על ההיבטים הפיזיים והרגשיים של חיי הנישואין העתידים לבוא וכך הלאה. עבור זוגות בהם אחד הצדדים עבר פגיעה מינית, תכנים אלו עלולים להיות טריגרים לחוויה הטראומטית של הפגיעה ולהציב חסמים וקשיים. דבר זה נכון פי כמה כשמדובר באישה שעברה פגיעה מינית, שכן רבות מן ההלכות העומדות במרכז ההדרכות המכינות לקראת חתונה – עוסקות בה, בגופה ובאחריות שהיא נושאת בה בחיי הנישואין כדת משה ישראל.

במסגרת המסע שעברתי, פגשתי נשים הנמצאות במצוקה, בבדידות, בתחושה של חוסר מוצא. הן רוצות לשמור על ההלכה, הן רוצות גם לאפשר מגע והתקרבות בזוגיות שלהן, אך בשל הפגיעה שחוו הן פוגשות במחסומים גדולים המאיימים על היכולת לממש את הרצונות הללו. המפגש הזה מייצר כאב גדול, תחושה של אשמה ובושה ("למה קשה לי? אני לא בסדר שקשה לי לקיים דבר כ"כ חשוב ומהותי… למה אני שונה מכל חברותיי"?!), תחושה של לחץ ובהילות ("אני מוכרחה כבר עכשיו להיות מסוגלת להתגבר על הכל"), חרדה ("האם תמיד זה יהיה כך? מה אעשה? אולי אני לא נורמלית"?). התחושות הקשות הללו מצטרפות לתחושות הקיימות ממילא בתהליך ההתמודדות עם הפגיעה המינית עצמה ובעצם מגבירות את הקושי. חשוב לציין כמובן כי אין בכוונתי להתקומם על ההלכות עצמן או על החכמים שניסחו אותן, אלא להאיר ולהדגיש כי האופן שבו נשים שעברו פגיעה פוגשות וחוות את ההלכות בתחום זה, עלול להיות מורכב וקשה מאוד.

דוגמאות מפורטות לקשיים שעלולים לעלות בתחום ההלכתי ניתן למצוא במאמרה של תניה אורן-צ'יפמן "ועתה אחותי החרישי" (שפורסם בגיליון "דעות" 48, אוגוסט 2010). אסקור כאן בקצרה דוגמאות מרכזיות:

מקווה: רבות מהנשים שעברו פגיעה מינית מתארות מצוקה גדולה המתעוררת סביב ההליכה למקווה. ההתארגנות לקראת הטבילה, הטבילה עצמה וכן הקשר בין ליל הטבילה לבין חובת קיום יחסי אישות. המקווה עלול להוות טריגר לטראומה בשל חווית העירום והמפגש האינטימי עם הגוף, בנוכחות אדם אחר ולעיתים גם ללא נוכחות זו. כמו כן יש נשים שהכניסה המוחלטת לתוך המים, מעוררת בהן תחושת סכנה. דווקא על רקע מגמות ומחלוקות שונות שיש כיום בנושא הטבילה, יש להבדיל את מצוקתן של הנשים שעברו פגיעה מינית ולהבהיר כי מדובר בד"כ במצוקה קיצונית, הפוגעת בתפקוד היומיומי בימים הסמוכים לטבילה או מעוררת תופעות של התקף חרדה וסימפטומים פוסט-טראומטיים שונים.

בדיקות טהרה: עבור חלק מהנשים, מציפות הבדיקות שנאה עצמית וגועל עקב העיסוק המרובה בגוף באופן חודרני, תחושות חרדה וחוסר שליטה ("מה יצא?"), וכן עלולות לעורר כאב פיזי בשל רגישות מוגברת וסף כאב נמוך הנפוצים בקרב נשים שעברו פגיעה מינית.

שבעה נקיים: ההרחקות מייצרות אצל חלק מהנשים תחושה המתיישבת אצלן על המקום שבו הן ממילא חוות את עצמן כראויות להרחקה ולדחייה. לעיתים הלכות ההרחקות מעצימות תחושות אלו ומאשרות אותן, הופכות את בן הזוג ל"זה שמרחיק אותי, שלא רוצה אותי" ואז מתגברות תחושות של אשמה או כעס. כמו כן, הדיכוטומיה שנוצרת בין ימים בהם האישה אסורה לכל מגע לבין התרתה למגע מיני מלא מיד עם תומם, מעלה לעיתים את התחושה ש"אני אובייקט מיני, נוגעים בי רק לצורך מיניות".

יש לחזור ולציין כי לא כל הנשים חוות את כל הקשיים, וחלקן אף לא יחוו כל קושי. אך הקשיים שצוינו משותפים לנשים לא מעטות שפגשתי או שטופלו במהלך השנים אצל תניה כפי שהיא מתארת במאמרה. ציר מרכזי המקשר בין הקשיים הללו ואחרים, הינו התחושה של הנפגעת כי השליטה במרחב האינטימי נלקחת ממנה כביכול ע"י ההלכה, דבר היוצר לעיתים חוויית שיחזור נפשית של איבוד השליטה בהקשר הטראומטי. 

מצוקה כפולה

המצוקה שמבטאות נשים דתיות שעברו פגיעה מינית, אינה בגדר "התבכיינות", רחמים עצמיים, פינוק או חוסר מחויבות להלכה. זוהי מצוקה הנובעת ממצב ייחודי, אליו נקלעו נשים אלו ללא בחירתן ועליו הן משלמות מחיר כבד במישורי חיים שונים ורחבים. לכן, אני סבורה כי יש לפתח כלים מתאימים בתוך העולם ההלכתי ובתוך העולם הטיפולי, על מנת לסייע לנשים אלו. כלים שאינם מתכחשים לרצון להישאר בתוך עולם ההלכה, אך גם אינם מתכחשים למקום האישי, הנפשי והפיזי בו נמצאות אותן נשים.

נשים שומרות הלכה שחוות קושי ספציפי או כוללני עם הלכות טהרת המשפחה, נתקלות לעיתים בקולות (הבאים מרצון לעזור להן, לעיתים אף כחלק מטיפול רגשי) כגון "תעזבי, תוותרי, זוהי הלכה מיותרת". קולות אלו, במודע או שלא מודע, מבטלים את רצונן של הנשים הללו לשמור על ההלכה. דבר זה מייצר בסופו של דבר מרחק בין אלו המנסים לעזור לבין המקום בו נמצאות הנשים עצמן, וכן תחושה שלא מבינים את רצונן המורכב כל כך. כמו כן, אמירות שכאלו עלולות לחדד מתחים וקונפליקטים בין בני הזוג, במקרים בהם בן הזוג אינו מודע לקושי ולהשלכות ומעוניין באופן פשוט ובריא מצדו לקיים את ההלכה.

מאידך, המפגש עם קולות (פנימיים וחיצוניים) שאומרים "אם את לא מצליחה לשמור 'עד הסוף' אז את לא בסדר, את פוגעת בבעלך" או "את מחוץ לקווים ההלכתיים" – גם הם מייצרים קושי ומצוקה, ולעיתים דוחפים נשים לפתרונות של ריצוי גם במחיר של פגיעה בעצמן או בקשר הזוגי שלהן. 

ישנן נשים רבות אשר בגלל הצורך "לעשות/ להיות כמו מה שאמורים", עושות בתוך הקשר הזוגי דברים אשר נמצאים בפער גדול מיכולתן, כאשר בסופו של דבר מעשים אלו יביאו לעיתים דווקא להתרחקות זוגית או להעצמת המצוקה האישית. לדוגמה: כלה צעירה אשר עדיין לא נמצאת במקום שמאפשר לה לקיים יחסים מלאים, אך עושה זאת כי "כבר לא נעים לה מבן הזוג שמחכה כ"כ הרבה זמן", עלולה להגיע למצב שבו בחודש הבא לא תהיה מסוגלת להגיע לשום רמה של קרבה פיזית או רגשית, עקב סימפטומים פוסט טראומטיים שעולים מתוך חווית המגע הלא רצוני והלא מותאם.

המרחב ההלכתי

במהלך הניסיון להציף נושא זה למודעות הציבור הדתי, גיליתי כי רבנים ואנשי הלכה רבים קשובים מאוד לנושא וקשייו, ומבטאים נכונות רבה לפתוח את המרחב ההלכתי על מנת לסייע ולהקל במידת הצורך (בגבולות ההלכה כמובן). עזרה רבה הגיעה מן הרב אלישיב קנוהל ז"ל, מרבנים נוספים בארגון "צהר", וכן מן הרבנית מלכה פיוטרקובסקי שתבדל"א. 

התקבלו פסיקות חדשות ואמיצות, עבור מגוון בעיות שעלו במסגרת הפניות והליוויים השונים. אולם, הנקודה המרכזית אינה בפסיקה כזו או אחרת, אלא בעצם האפשרות לתת לזוג את התחושה כי הם לא לבד וכי ההלכה איננה מכשול בלתי נשלט ובלתי מעורער שיש להתגבר עליו, אלא שיש בתוך גבולותיה מרחב תנועה, גמישות והתחשבות. תחושה זו בעצמה כבר מקלה מאוד את חווית לקיחת השליטה שהוזכרה קודם, ומאפשרת לזוגות רבים לקיים את ההלכה מתוך מקום בריא ורגוע יותר. יש כמובן עוד מקום לפיתוח פסיקות בנושא ובעיקר להנגשת פסיקות אלו לזוגות, אשר בד"כ בעקבות בושה גדולה או חוסר מודעות לכך שיש התייחסות הלכתית למצבם המיוחד, לא פונים ומעדיפים להישאר עם הקשיים לבדם. חשוב לציין כאן כי למרות השמות שהוזכרו לעיל, בתחום ההלכתי ניתן להיצמד לפסיקות הרבנים שמקובלים על בני הזוג הספציפיים אשר מתמודדים עם הקושי.

תהליכי ריפוי

יש בי אמונה רבה ביכולת של הנפש ושל הגוף להשתקם ולהתאחות. יש בי אמונה רבה בכוחה של הזוגיות להוות מרחב מצמיח ומיטיב עבור שני בני הזוג. אך לשם כך יש לפתח על ידי תנועה עדינה ואיטית אמון מחודש, הבנה שיש אפשרות לבנות משהו אחר, חדש, שאינו דומה לפגיעה שהתרחשה למרות ש"התפאורה" לעיתים כה מעוררת את קווי הדמיון. השיקום הזה הינו תהליך ממושך, תהליך הדורש סבלנות רבה, חמלה של האישה כלפי עצמה וכמובן חמלה זוגית. התהליך המתואר דורש גם חמלה מצד הסביבה ומצד עולם ההלכה. חמלה, לא במובן של רחמים מחלישים ומקטינים ("איזה מסכנה"), אלא חמלה כתרכובת של אמון ביכולת השינוי וההתמודדות, יחד עם קבלה עמוקה של המצב כפי שהוא כעת. אם יעמוד לרשות האישה מרחב תנועה וגמישות בתוך הגבולות ההלכתיים – היא תוכל בסופו של דבר להגיע למצב של קיום ההלכה מתוך בחירה ומחויבות עצמאית ולא מתוך חרדה ואימה.

נקודות אלו הן מפתחות ראשוניים בתהליך המורכב הזה, הדורש אומץ רב, אמונה וכן תמיכה והבנה מצד הסביבה.

עם הפנים קדימה

המסע שתיארתי ועמו פתחתי דברים אלו עוד לא נגמר, כאשר המפגש עם השטח מזמין עוד ועוד צרכים ומעלה עוד ועוד רעיונות לקידום הנושא. למשל: הכשרה לזוגות נוספים שיוכלו להוות מלווים לזוגות צעירים, קיום מפגש רבנים ויצירת חומר כתוב בעקבותיו וכן הלאה.

אני מקווה שמאמר זה יפתח פתח למחשבה, הקשבה, דיאלוג ושינוי עבור אנשי הלכה, אנשי טיפול וכמובן, בראש ובראשונה, עבור הזוגות הרבים והיקרים המתמודדים באומץ עם הניסיון לבנות וליצור גם אחרי חוויות של הרס ופירוק. אתם לא לבד.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
• כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן
• מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
• מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד״ר דבורה לדרמן-דניאלי

• תפילה לאשה שנאנסה – ד״ר יעל לוין
• אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות – חננאל רוס
• נפגעות תקיפה מינית ועומק בדיקות בנידה – אלומה פלורסהיים דור
• בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה – ד"ר יהונתן פיאמנטה
• אל תשלח ידך אל הנער: התמודדות הקהילה הדתית עם עבריינות מין בקטינים – יונתן האורד
• האם ניתן להלבין חטאים אפורים ושחורים? – הרבנית שרה סגל-כץ
• אתיקה של סמכות רבנית בגלוי ובמחשכים – הרבנית שרה סגל-כץ
• איזהו גיבור? הפוגש את יצרו – אורי שרמן
• להיות גבר: על אלימות גברית כתופעה תוך מגדרית – חננאל רוס
• שתלטנות קיצונית בזוגיות: "את הצלקות שלי אי אפשר להסתיר עם מייק אפ" – ד"ר אילנה קוורטין
• חומרת עבירת אונס והטרדה מינית ביהדות – הרבנית רחל קרן

• לקראת כלולות: הדרכה פרטנית או הדרכה זוגית? – הרבנית שרה סגל-כץ
• ביחד, ביחד: להתייחס אל הדרכת חתנים כאל חובה – יהושע ברלין
• הדרכת כלות: מה זה ועל מה זה – הרבנית שרה סגל-כץ
• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
• לא דיברנו עוד על האהבה – על מחירי שיח הצניעות – אפרת ביגמן
• דיאלוג במפגש משפחות לפני החתונה – עו״ד שירה לב-ציון
• קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ

• מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
• מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
• השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות – חננאל רוס
• מצוות עונה על מענה ותדירות קיום יחסי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• ביאה דרך אברים בבני זוג – חננאל רוס
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: איך להודיע על ביאת ימי הנדודים? – הרבנית שרה סגל-כץ
• שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותךְ מגופךְ – הרבנית שרה סגל-כץ
• הקלות והחמרות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• אולי הלילה? פערים בחשק המיני כחלק מחיי הזוגיות – הרבנית שרה סגל-כץ
• התמודדות נשים דתיות עם כאבים בעת קיום יחסי אישות – סיון דרשן

להרחבה נוספת על הנושא:

• אורית נבון, "מונולגים של החלמה": הסיפורים של זוגות שמתמודדים עם פגיעה מינית בעבר של אחד מהם, אתר "כאן" תאגיד השידור הישראלי: