״ההלכה הפגישה אותי חזיתית עם א-לוהי הפרטים הקטנים״ – ראיון עם המטפל חננאל רוס

שוחחנו עם הרב והמטפל חננאל רוס ושמענו על הדומה והשונה בין עולמו של פוסק לעולמו של מטפל, על ההשראה ההדדית וכיצד לימודי ההלכה מלווים אותו בעת הטיפול ביחידים וזוגות, בחיבור ואף בפרידה.

---

ספר לנו קצת על עצמך.

אני נשוי לסמדר ואבא שלושה. נולדתי בירושלים, גדלתי באפרת וכיום אנו מתגוררים בירושלים. למדתי במוסדות הלימוד באפרת (אורות עציון ואורות יהודה) ולאחריהם בישיבת ההסדר ברכת משה במעלה אדומים. משם המשכתי ללימודים בכולל בישיבת מחניים, במקביל ללימודי הוראה.
לאחר השנים בישיבות, עברתי לאוניברסיטה העברית, בה סיימתי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. 

בשנים האחרונות, לצד החיים הביתיים והאבהות, אני שקוע בטיפול ובהתפתחות כמטפל, במסגרת ההתמחות כפסיכולוג ובעבודה בקליניקה פרטית עם בוגרים וזוגות. ההכשרה כמטפל זוגי ממוקד רגש (EFT) שכנעה אותי וכיום אני עובד עם זוגות בעיקר על פי גישה זו. כיום אני גם מרצה במכון המשפחה של מכללת נווה ירושלים, מפרסם מאמרים המשלבים בין הכלים שרכשתי בלימודי ההלכה וכמטפל ומנהל את דף הפייסבוק ״להיות גבר״.

האם יש תחנות בדרך שהיו משמעותיות עבורך?

הרבה. נקודה אחת שהשלכותיה היו גדולות בהרבה מששיערתי היא עבודת התזה שכתבתי. רציתי לחקור מיניות גברית ולהבין לעומק תופעה שבאופן כללי נתפסה כמובנת מאליה ופשוטה, ולכן כמעט ולא זכתה למבט פסיכולוגי-מחקרי מעמיק. לשמחתי פרופ' אוריה תשבי הסכימה להנחות אותי במחקר האיכותני ובתוספת הדחיפה של ד"ר מיכל פרינס, נכנסתי בשער שבו אני ממשיך להלך ולפעול עד היום.
גיליתי שעולם הגבריות בכללו הוא אזור חשוב שדרושה בו עוד עבודה והבנה רבה. עצם האמירה שגברים יכולים להיות טובים ומתחשבים, היא מצד אחד מובנת מאליה, ומצד שני נוגעת בנקודה מאוד מעורערת אצל רבים, שהפנימו את המסר שגברים הם סכנה. מאז אני עסוק בניסיונות לפענח ולהנהיר אותו, על הטוב והרע הכלולים בו. לולא המחקר הזה, לא הייתי עוסק בגבריות.

איך הגעת למקום שלך היום? איך החלטת שאת רוצה להיות מטפל?

בלי אשתי זה (כנראה) לא היה קורה. היא זו ששאלה אותי יום אחד, למה בעצם אני מכוון לעולם של מחקר אקדמי ולא לעולם האנושי של הפסיכולוגיה. השאלה הזו הדהדה כְּאמת; שלושה שבועות מאוחר יותר הייתי אחרי בחינת הפסיכומטרי שנדרשה לשינוי הכיוון.

עכשיו אני מסתכל אחורה על הדרך שעברתי אני רואה שהיא היתה רצופה באי וודאות ולא מעט מזל וברכה. יש סיבות שונות שבגללן רציתי בעבר להיות מטפל, לעומת אלו שבזכותן אני מודה בהווה על האפשרות להיות מטפל. סקרנות ואהבת למידה מלוות אותי מאז שאני זוכר את עצמי, והיה להן תפקיד משמעותי בהתכווננות לעולם הטיפול, שבו אני פוגש את הרבגוניות הלא-תאומן שלנו כבני אדם. מצאתי גם את האכפתיות העמוקה-אך-שומרת-מרחק כעמדה שאני אוהב להיות שרוי בה ולראות את תרומתה.

כיצד אתה מאפיין את הקשר בין היותך רב לבין היותך מטפל? 

לצד דמיון בין שני עולמות שמקדשים טקסטים ולמידה, העמדה של פוסק ההלכה כמעט הפוכה מהעמדה הטיפולית. כאשר שואלים פוסק שאלה והוא משיב מה צריך לעשות, הוא מעניק תשובה שלרוב תביא יציבות ובהירות. 

לעומת זאת, כמטפל היציבות שאני מעניק שונה, ועוברת דרך חיזוק החופש הקיים באדם השואל. לרוב לא ארצה לצמצם את השאלה שאיתה מגיע השואל, אלא לצאת הפוך ולהעמיק בבירור השאלה. זה מסע שסביר שיוביל לבהירות ולתחושה חדשה של יציבות והבנה, אבל היסוד שעליו נישען הוא החופש והעצמאות של המטופל לשאול ולבחור, שדורש ממני כמטפל לא להיענות לבקשה להישען עלי באופן שיחסוך ויפטור את השואל משאלתו.

בשל כך, כמטפל אינני יושב כרב. אני מביא איתי את הידע ההלכתי, אבל מבחינתי הוא לא שונה מהידע שיש לי בכדורגל או בהכנת מרקים. העובדה שאני מחזיק את הידע, אינה ממקמת אותי כרב היושב בפני שואל. זו מערכת יחסים שונה. כמטפל אני נושא עולמות תוכן ומאפייני אישיות שמגיבים למטופלים בדרכם, אבל לא ארצה שהם יהפכו למקורות סמכות בעבורו.

לצד זאת העמדה הרבנית חשובה. אינני רואה אותה כפטרנליסטית חלילה, אלא כחסד, מסירות ואומץ, את הנכונות לומר – אתה יכול לסמוך עלי והאחריות מול הקב"ה היא שלי. ההצבעה על דרך ישרה ובהירה דורשת מהפוסק אמירה של "הִנֵּנִי", אני כאן בשבילך ומוכן להכריע באופן שיאפשר לך להישען. 

אם נצעד מעבר לדיכוטומיה הנוחה, גם פוסקים לא תמיד חותכים ויכולים גם לפרוש בפני השואל אפשרויות ולומר שההכרעה היא שלו, וגם פסיכולוג מעביר תפיסות ותשובות בצורות שונות.

 מהו ה"אני מאמין" בעבודתך?

העמידה הבסיסית שאני מתאמץ לדבוק בה, היא הרצון להביא טוב לעולם. שלנוכחות שלי בתוך העולם יהיה ערך חיובי. למדתי שכדי לעשות טוב, הרבה פעמים אני נדרש לומר או להצביע על דברים שאינם נעימים. שהאמת המובילה לטוב, גם בעיני המטופל, יכולה ולעתים צפויה להכאיב. מאוד.

הלוואי והטוב והנעים היו חברים, אבל פעמים רבות הם לא מסתדרים היטב. כדי להתקדם, לרוב נצטרך להתעמת עם חלקים ממי שאנחנו כרגע ועם הֶרגלים שלא נוח לשנות. נצטרך גם לפגוש את הרע, את היצרים-לְהרע ולפגוע ולחמוד בשלל דרכים, לצלול אליהם ולהתוודע למה שהם מביאים ולפחדים מפניהם. הם מביאים דברים שחשוב לדעת ולהכיר.

טיפול הוא תהליך שלא נועד להיות נעים (למרות שבהחלט יש בו חלקים נהדרים ומשמחים ומאירים), אלא טוב, במובן שהוא גם קשוח ותובעני. תהליך של חידוש ותשובה הוא גם פרידה וכאב, ולא סתם כשמטופלים מרגישים שמאוד נוח להם בחיים, הם נוטים שלא למצוא מוטיבציה להשקיע ולשלם את המחירים שהטיפול גובה.

האם אתה מזהה דפוס חוזר או שאלה שחוזרת על עצמה בקרב הקהל אותו אתה פוגש?

למשל, רבים חווים את הסתירה בין הרצון שיראו ויבינו אותם, לבין הרצון שלא יראו אותם והם יישארו נסתרים. הקונפליקט הזה מרכזי אצל רבים, אבל הסיבות לכך שהם רוצים שיראו אותם ורוצים גם להסתתר, שונות מאוד אלה מאלה. יש כאלה שמפחדים להראות לי מי הם, כי הם חוששים מפניי, שאשפוט אותם או אולי דווקא לא אזדעזע ממה שעבר עליהם, או כי אני גבר; יש מי שנבגדו ורוצים לשמור על עצמם והסודות הרגישים שבהם, בזמן שאחרים מפחדים שהם עצמם יצָפו לכך שאתפעל מהם ואז יתאכזבו קשות, ולכן הם בכלל לא מעזים להראות את עצמם ולהסתכן באכזבה. 

יש חשיבות רבה למציאת מכנים משותפים, ובוודאי שאפשר לתת כותרות ולזהות דפוסים, אבל כמטפל חשוב לי לרוב להישאר מחובר לריבוי ולייחודיות.

מה בתהליך הלימוד גרם לך ללמוד ולהבין משהו על עצמך או על העולם?:

מלימוד ההלכה האינטנסיבי למדתי שהפרטים המעשיים והקטנים, אותם חוויתי לרוב כמעיקים וחסרי חשיבות, יכולים להיות קריטיים. ההלכה הפגישה אותי חזיתית עם אלוהי הפרטים הקטנים, שלמעשה תופסים מקום מרכזי בכל הוויה אנושית, אלא שהמרכזיות חבויה במובן-מאליו השקוף. וזה המובן מאליו שכאיש הלכה וכמטפל, אני מנסה לפענח ולזהות את המרכיבים שמחוללים בו דרמה גדולה ולא שקופה בכלל.

מהצד השני, כאשר התחלתי לטפל בפועל, בתחילת התואר השני, גיליתי כי הטיפול (ובני האדם) רחבים בהרבה מכל תיאוריה ומכל ניסוח מפורט ככל שיהיה. האנושי הוא אינסופי ולכן המפגש עם האדם שנמצא איתי בחדר, חורג ועודף מכל תיאוריה. 

ומאז קשה לי לשאת תיאוריות, בייחוד דיכוטומיות ופשטניות, שמכתיבות באופן נוקשה את המציאות. ומכיוון שלפשטות יש הילה והבטחה לחיים פשוטים ונעימים, היא פופולרית באופן מזיק. החיבור אל בני האדם הפרטיים ואל המציאות, שומר עלי מפני נוקשות דוגמטית, גם כאשר אני מנסה לנסח עקרונות רחבים יותר בנוגע לגבריות למשל.

על מה אתה נשען, רוחנית, בתפקידך?

על האמונה ברוח, על האפשרות לשנות, ליצור ולהניע גלים של תשובה. הרב קוק הנכיח את התפילה התמידית של הנשמה ואת הרחש המתמיד של התשובה ואני מוצא את הטיפול הפסיכולוגי כמי שהוא חלק מהתנועה הזו. שינויים לטובה מרגשים אותי ומעניקים כוחות, אבל גם כשהם לא מגיעים או אורכים זמן רב, עצם המפגש הקרוב עם אנשים ממלא אותי בכוחות, בכאב, בייסורים ובהתרגשות. המפגש בין הנפשות הוא לעיתים קשה ומכביד, אבל רוב הזמן מחייה, מסקרן ומעורר. יש בו גם גאולה, שהיא לא תהליך הרמוני אלא רווי עבודה וכאב ושחרור מאיר.

בעבודה עם זוגות, עומד לנגד ליבי המדרש (גיטין צ, א) האומר כי כאשר נקרע הקשר בין בני זוג, המזבח מוריד עליהם דמעות. התפקיד שלי הוא לחסוך את הדמעות מהמזבח, לעזור לחזק קשרים ולהגדיל את הקרבה וההבנה. גם פרידה וגירושין יכולים להתרחש עם הבנה וקרבה שלא מידרדרים למלחמה כוללת. הכאב והרוע קשים לנשיאה, אך חשוב להכיר גם בהם כחלק מהרוח האנושית.

מאמרים של חננאל רוס במגזין גלויה:

• למה קשה לדבר מיניות בעברית פשוטה?
• מיניות בריאה – מבט תיאורטי
• השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות
• בין שפת הרוך לשפת החוק
• ביאה דרך אברים בבני זוג – דיון הלכתי על חירות וגבולות בחיי אישות
• ליל הטבילה: בין הלכה 'פשוטה' להרגשה למעשה
• אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות
• להיות גבר: על אלימות גברית כתופעה תוך מגדרית

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
• אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• לדעת לבחור נכון: מודל רב-מימדי למיניות בריאה – דינה שלו
• כי מרה מאד הדעת? – חורש אל-עמי
• אחריות אישית מבורכת: בשבח האוטונומיה על האינטימיות – הרבנית שרה סגל-כץ
• מיניות גברית כמהלך חיים – כיצד לחנך נערים להתנהגות מינית חיובית? – ד״ר ירון שוורץ
• שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבֹּעַ: לדבר גלויות על העונג הגברי כתהליך מלא של עומק והשתהות – אליעוז ברקוביץ'
• הקשבה ואמפתיה: כלים לתקשורת מקרבת – פסית שיח
• מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע –שולמית שפרבר
• מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
• כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן