בשנים האחרונות עולה המודעות לצרכיהם השונים של בעלי התשובה, אולם לא מספיק דובר על המפגש שלהם עם העולם הטיפולי. פסיכולוגית בעלת תשובה מבקשת להעניק קווי מתאר לטיפול הראוי ושאינו ראוי, וקוד אתי שישמור על הגוף ועל הנפש.
בעלי התשובה הפכו כבר מזמן לתת מגזר משל עצמם, עם מאפיינים ייחודיים. ישנה לא מעט מחשבה בפלטפורמות השונות על הצרכים וההתמודדויות הספציפיים שלהם, אך נושא אחד שלא נידון מספיק, לדעתי, הוא הממשק שלהם עם העולם הטיפולי.
להגר לעולם מלא אורות גבוהים
ראשית, חשוב לומר שבעלי התשובה חווים הגירה של ממש, צונחים לתוך עולם שלם זר להם, וצריכים להתחיל לבנות את עצמם בתוכו מחדש. הם צריכים להגדיר את עצמם מאפס ולמצוא את מקומם, מבחינה זהותית, משפחתית, זוגית, הורית ומקצועית.
בתחילה הם מוחזקים על ידי ה"אורות" הגבוהים שמערסלים אותם ולא מאפשרים להם לראות את הקושי והרע. אבל האורות, מטבעם, נמוגים, ונותרות התמודדויות גדולות ולא פשוטות בכלל. פעמים רבות, בעיקר בקרב נשים, החזרה בתשובה מגיעה בסמיכות גבוהה לנישואין והקמת משפחה. זהו תהליך לא פשוט ותובעני, גם אם נחווה מחוץ לבליל ההתרחשויות של תחילת התשובה.
בגלל כל אלה ומאחר שבעלי תשובה הם אנשים שבהגדרתם נוטים לחיפוש פנימי, אחוז בעלי התשובה שירצו לפנות לטיפול בשלב כלשהו בחייהם גדול, ולהתרשמותי אף גדול מהממוצע באוכלוסייה הכללית. אך כאן בעלי התשובה נתקלים במורכבות (שלא ייחודית להם, אבל בהחלט התדירות וההשפעה שלה בעולמם משמעותית במיוחד).
בעולם החרדי הכללי, אליו נוחתים בעלי התשובה, כחלק מהדחייה של התרבות המערבית הליברלית, נדחות גם שיטות הטיפול הממוסדות, כמו פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול באמנויות, פסיכיאטריה וכו'. ראשית, כי מרבית המומחים בתחום הזה הנם מחוץ לאוכלוסיה החרדית. שנית, כי ישנה טענה (מוצדקת בחלקה) ששיטות הטיפול הללו מבוססות על רעיונות של כפירה.
כפועל יוצא מכך, למרבה הצער, שופכים את התינוק עם מי האמבט. חשוב מאוד למצוא מטפל ירא שמים, אבל הדבר לא יכול לבוא על חשבון המקצועיות, ולצערי הרב לעתים קרובות זה מה שקורה. בעלי תשובה מחפשים מטפל שנמצא במקום הרוחני שבו הם רוצים ומעוניינים להיות, במקום מטפל מקצועי שיודע לעזור באופן אופטימלי לקושי הספציפי שלהם.
מי ישמור על השומרים?
באוכלוסיה החרדית פורחות שיטות טיפול "אלטרנטיביות", שחלקן לא מבוססות על כלום למעט תחושת הבטן של מישהו, שהרגיש שכך נכון לטפל. גם שיטות מוכרות יותר שאינן מבוססות מחקר, לא תמיד מסוגלות להביא מזור באמת, אלא פשוט משווקות היטב. היות ואין מחקר מסודר או מעקב אחרי מטופלים או מצבם, אף אחד לא יודע האם הן שיטות יעילות (מעבר להקלה הרגעית מעצם כך ששוחחנו עם מישהו).
גם שיטות שהוכחו כיעילות, לא תמיד מועברות דרך הכשרה מספקת בתוך הציבור החרדי – הרבה מחפשי עבודה ללא השכלה פורמלית מגיעים להכשרות הללו ללא רקע או התאמה לתחום, ועל כן הכשרתם הסופית הינה מינימלית.
אך מעבר לשיטת הטיפול, ישנו עניין מהותי הרבה יותר – טיפול אין פירושו רק ללמוד תיאוריות של נפש או פסיכולוגיה. יש צורך בעבודה משמעותית, ארוכה ומודרכת בשטח, כדי להתמקצע. צריך ללמוד סוג אחר לגמרי של הקשבה, של הבנה, של תקשורת, ועוד המון המון פרטים וניואנסים שאין שום דרך להבין ולהטמיע אותם ללא התנסות אינטנסיבית ותובענית.
למרבה הצער, תחום מקצועות הטיפול בארץ מאוד פרוץ, אין חקיקה, סטנדרטיזציה או אכיפה מסודרת סביב רובם. פרדוקסלית, המקצוע היחיד לגביו יש חקיקה הוא מקצוע הפסיכולוגיה, בו מדובר אפריורית באנשים שלמדו לפחות 6-7 שנים לפני שהתחילו לטפל!
הדבר מייצר מציאות אבסורדית – פסיכולוג אחרי תואר שני ושנתיים התנסות מעשית(!) לא יכול לטפל עצמאית ללא התמחות נוספת של ארבע שנים לפחות, בתנאי הדרכה תובעניים. מנגד, אנשים ללא שום רקע טיפולי יכולים לעשות קורס קצר, לשכור קליניקה יפה ויועץ שיווקי ואז להציע לכם ריפוי לכל הבעיות שלכם כאן ועכשיו!
מטפל בונה, מטפל הורס
בעלי תשובה, מטבעם, נוטים להקצין, וגם להיות אנטי-ממסדיים. כך גם הדחייה את מקצועות הטיפול הקלאסיים, הממוסדים, היא גדולה יותר. כפועל יוצא, אני רואה כיצד בעלי תשובה (וילדיהם) נופלים לידיים לא מקצועיות ולא אמינות, ואין מספיק מלים כדי לתאר את הנזק שטיפול לא מקצועי יכול לעשות.
טיפול נוגע בנימי הנפש העדינים ביותר, ולמטפל נוצרת השפעה משמעותית על המטופל. מטפל לא מקצועי יכול להביא לפגיעה ממשית בכל מיני צורות: כשהוא לא יודע איך להתנהל מול תופעות נפשיות מסוימות, כשהוא אומר אמירות לא מקצועיות, כשהוא מייצר תלות יתר בנסיבות שבהן לא מתאים לייצר אותה, כאשר אינו מסוגל לזהות מתי יש צורך בהתערבות רצינית יותר, כשהוא לא מבין איך המנגנונים הנפשיים העמוקים והמסובכים ביותר עובדים וקצרה היריעה מלמנות את כל הסכנות האפשריות.
איני חושדת במטפלים הללו שהם רוצים לפגוע חלילה. הבעיה היא במסלולי ההכשרה ובאפקט "דאנינג קרוגר" (הטיה קוגניטיבית שבה אנשים חסרי ידע מעריכים את יכולותיהם כגבוהות יותר מכפי שהן באמת). הם לומדים, לרוב, אצל מורים שמבטיחים להם הרים וגבעות, בלי קשר לרמת ההכשרה שהם מציעים. בגלל שאין להם מספיק ידע, הם מאמינים לעצמם ובעצמם, מאמינים ששנה או שנתיים של הכשרה (במקרה הטוב) מספיקות כדי לטפל באופן עצמאי, והביטחון העצמי הזה, הוא הדבר המסוכן ביותר.
מטפל טוב צריך ענווה, לדעת איפה הגבולות שלו, לדעת מתי לפנות לסיוע או הדרכה חיצונית, להיות מסוגל לזהות איזה דברים מתאים להגיד למי ומתי ובאיזה הקשר. מטפל עם הכשרה מספקת יודע שגם אם הוא הבין את עמודי התווך של עולמו הפנימי של המטופל, זה לא עוזר לאף אחד אם המטופל עוד לא עבר תהליך שיאפשר לו להכיל ולקבל את הדברים הללו.
שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך
אין בדברי כוונה לומר שכל מטפל שקיבל הכשרה טובה הוא בהכרח מטפל טוב. כמו בכל מקצוע, ישנם טובים יותר ויש טובים פחות. אבל למרות שהכשרה טובה היא לא תנאי מספיק לזה שהמטפל שמולי יהיה בהכרח מטפל מעולה, היא בהחלט תנאי סף הכרחי.
בנקודה זו ברצוני להביע שתי הסתייגויות:
א. כל האמור הוא לגבי טיפול, לא אימון. הרבה מבלבלים בין טיפול לאימון (לפעמים גם המאמנים עצמם, הפחות מקצועיים ביניהם) אבל אלה שני תחומי עבודה שונים. מאמן טוב יודע להגיד – זה מעבר ליכולותיי, זה מצריך טיפול.
ב. כאשר אדם בריא ויציב, יש לו טווח בחירה רחב יותר, והנזקים שייגרמו לו יהיו פחותים. מנגד, מטופל עם בעיה רצינית ומסוכנת יותר – כמו דיכאון (סתם או אחרי לידה), הפרעת חרדה, הפרעת אישיות, וכמובן חלילה הפרעות חמורות יותר – אין לתאר את הנזקים שיכולים להיגרם לו מטיפול לא מקצועי.
מיהו המטפל שאינו מקצועי דיו?
גם כאשר אנו מחפשים אחרי מטפל או כבר נמצאים בתוך טיפול, ניתן לזהות מספר נורות אדומות שעל פיהן כדאי לתהות, האומנם המטפל הזה מתאים לצרכי? האומנם הוא מקצועי? או שמא כדאי לשקול את הטיפול או המטפל בשנית:
א. מטפל כולבויניק – בחרדה, בדיכאון, בכאבי שרירים, בפסיכוזה ובגעגועים לסבתא. רוב המטפלים המקצועיים מתמקצעים בתחומים מסוימים. אף אחד לא יכול להיות מומחה בהכל, ואם הוא טוען שכן, אולי הוא יודע על הרבה דברים, אבל ממש קצת על כל אחד מהם.
ב. לא מציג תעודה ממקום הכשרה רציני לפי דרישה – האם המטפל קיבל הכשרה מספקת? אם כן, לא אמורה להיות לו התנגדות להוכיח זאת. ולא, שנה של טיפול פעם בשבוע לגיס של השכנה לא נחשבת.
ג. מבטא אמירות קיצוניות ובאופן לא מותאם – מטפל בהחלט לא אמור להגיד רק דברים נעימים לאוזן. אבל תלוי מתי, באיזה הקשר, ואיך הדברים נאמרים. מטפל שמספר לכם שנפגעתם מינית בעברכם ואתם לא יודעים זאת, או אומר לכם שאתם אנשים נוראים, הוא לא איש מקצוע שראוי להמשיך טיפול אצלו.
ד. טיפולי בזק ופלא – ישנו פתגם רוסי שאומר שגבינה צהובה בחינם יש רק במלכודת עכברים. כל דבר ששווה משהו מצריך תהליך ועבודה מאומצת.
ה. מצהיר הצהרות אבחוניות לגבי אנשים אחרים בחייכם מבלי שהוא פגש אותם או נותן המון עצות מעשיות – מטפל טוב יודע שאין לו שום מגע עם העולם המציאותי שלכם, אלא עם עולמכם הפנימי. לכן הוא לא יכול להגיד שום אמירות גורפות לגביו, בטח שלא אחרי היכרות מצומצמת.
ו. בטוח שתוך שתי פגישות שהוא מכיר אותכם על בורייכם – טיפול הוא לא קסם. כמו בחיים, גם בטיפול היכרות מעמיקה דורשת זמן ותהליך של היפתחות והכרות.
ז. לא שומר על גבולות ראויים – בין אם זה טיפול בבני משפחה במקביל, הפרת סודיות, זליגה של הקשר מחוץ לחדר הטיפולים או שימוש לא הולם בקשר שנוצר. טיפול דורש גבולות אתים ברורים שמגנים על המטופל ומעניקים לו פרטיות ומרחב בטוח שבתורם מאפשרים לטיפול להבשיל.
מדריך רוחני ומדריך טיפולי
בנוסף לכל האמור, בעיניי חשוב מאוד להבחין בין הפונקציה הטיפולית לפונקציה של מדריך רוחני, שבעלי תשובה לעתים קרובות יחתרו באופן חצי מודע למזג ביניהן. אמנם אנו שואפים כל העת לפתח שיטות טיפול שמבוססות על תפיסת נפש יהודית-חסידית, לשכלל ולהעמיק אותן, אך שום דבר בהכשרה הטיפולית לא מקנה למטפל יכולת השפעה רוחנית. באותה מידה שהכרת החסידות על בורייה לא הופכת את הרב אוטומטית למטפל. אלה פונקציות שונות ובעיקר עמדות מוצא שונות והערבוב, מניסיוני, עשוי להיות בעייתי ואף מסוכן. זהו נושא שלם שניתן להרחיב עליו בנפרד, אך אין כאן מקומו.
לסיכום אומר, כי הדברים אמנם נכתבו במקור אל ולגבי בעלי תשובה, אך בטוחני כי הם יכולים להיות רלוונטיים לכלל הציבור. שתהיה לכולנו בריאות הגוף והנפש גם יחד, ושנדע לבדוק היטב בידי מי אנחנו מפקידים את החלקים הכמוסים ביותר של הנפש שלנו.
*המאמר "על בעלי תשובה והעולם הטיפולי מפסיכולוגית בעלת תשובה" פורסם לראשונה במגזין "דרך המלך", חודש כסלו תשפ"א.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן
- צִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא: הגבולות בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
- אתיקה של סמכות רבנית בגלוי ובמחשכים – הרבנית שרה סגל-כץ
- מה שרציתם לדעת על יעוץ זוגי – קרן חדד טאוב
- שם קוד "ענבל" – טיפול כחגורת הצלה לזוגיות – גרציה ברדוגו
- כוחה של קהילה אידאולוגית בהתמודדות עם אירוע טראומטי – אורי שרמן
- על פורנוגרפיה, התמכרויות ושיח חינוכי – ד״ר יניב אפרתי
- אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות – חננאל רוס
- שתלטנות קיצונית בזוגיות: "את הצלקות שלי אי אפשר להסתיר עם מייק אפ" – ד"ר אילנה קוורטין
עוד על אתיקה ותמרורי אזהרה בטיפול:
סימני אזהרה לניצול מיני בטיפול נפשי – קבוצת פסיכואתיקה
