וַאֲנִי לֹא עוֹמֶדֶת / בַּקֶּצֶב / כְּזָרָה מֵהַצַּד / מִתְבּוֹנֶנֶת / בְּמַה שֶּׁמֻּכָּר מִתְהַפֵּךְ

יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת / לַחֲזוֹר בְּדִיּוּק / עַל מָה שֶׁקָּרָה / קֹדֶם לָכֵן

הַפַּעַם מַשֶּׁהוּ הִמְתִּיק וּבְכָל זֹאת הָרָעָב בַּבֶּטֶן וְהַגַּעֲגוּעַ / בַּלֵּב לֹא נוֹתְנִים לִי מְנוּחָה.

הָרַדְיוֹ נִגֵּן צִרְצָרוֹ הַנִּסְפָּג בַּסֶּלַע / הַסֶּלַע שָׁתַק צִרְצָרוֹ. / זָכִיתִי בָּאוֹר. / הָיִיתִי הֶפְקֵר

עָלַי לִהְיוֹת אוֹפְּטִימִית / כְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה. / עָלַי לְהִזָּכֵר כִּי אֵינִי / אֶלָּא עוֹבֶרֶת אֹרַח.

הַדְלִיקִי סִיגַרְיָה. / שְׁאִיפָה, נְשִׁיפָה. / שְׁאִיפָה עֲמֻקָּה פְּנִימָה, / נְשִׁיפָה מְפַזֶּרֶת עָשָׁן לַחֲלַל הָעוֹלָם / כְּעָנָן עַרְפֶל הַכָּבוֹד.

בְּטֶרֶם עֵת. / הֻטְבַּע בָּהּ, אָמוֹן / בָּאַשְׁמָה שֶׁהִרְבָּה / מִתְפַּלֵּשׁ.

וּמָה אִם אַתְּ נִשְׁאֶרֶת נְטוּעָה בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר יִצַּבְתְּ / מְשֹׁרְשֵׁי שִׁבְרֵי הַחֲלוֹם שֶׁיָּנַקְתְּ מֵאֲבוֹתַיִךְ / וּמֵאִמּוּתַיִךְ / וְצַמֶּרֶת אַדַּרְתֵּךְ מְצִלָּה בְּנוֹכְחוּת מְלֵאָה / עַל הַבַּיִת וּסְפִיחָיו.

פרק מתוך ספרה של רות נצר,׳נפש הספרות – מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני׳: ״השפה, הלשון, המלה – לעתים מכילה בשירה תמונות שונות, כשהלשון מאחדת משמעויות סמליות שונות ומנוגדות. לדוגמה – הפסוק מהתפילה ״מי כמוך נאדרי בקודש״: אני שומעת כאן את הנהדר. האדיר. העטוף באדרת. אבל גם הנעדר״.

מכלול שירתה ספוג ביחס למקום כמושג וכממשות, וטווה את שיחו תוך משא ומתן אינטנסיבי עם היבטים גיאוגרפיים, תיאולוגיים, מגדריים ולאומיים שלו. מתוך רשימתה של ד״ר ענבר רווה על שירתה של חוה פנחס כהן ז״ל.

שיחה עם הרבנית רחל ריינפלד-וכטפוגל על עשיה במרחב ההלכתי עם כלים מתחום הליווי הרוחני והנחיית קבוצות

דו-שיח עם המשוררת חלי טל שלם, על המפנה בו השירה החלה לתפוס יותר נפח בחייה, על חוויית הלבד ועל עולמות חיים מיצירות שמלוות אותה תמיד.

בין אם מעגל השנה הוא שמביא אותנו לציין סגירה או פתיחה של שערים בחיינו, בין אם אירועי חיים אחרים מעלים זאת - שינויים והתחלות חדשות, הם חלק מהשגרה (גם אם הם מייצגים שבירה של השגרה, לעיתים). נשמח במאמרים, שירים ותפילות המתייחסים למפגש שבין שינוי להתחלה, וגם בין שינוי לסוף.

אוֹטֶמֶת אֶת אָזְנַי שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ, / עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי בְּכָל הַכֹּחַ / וְנִפְרֶדֶת מִן הַתַּעְתּוּעַ.

צוות גלויה בראיון עם הרבנית דבורה עברון, מורת הלכה, אשת חינוך ורוח ופעילה בזירת הפמיניזם הדתי. הראיון עם הרבנית דבורה פותח את מדור הראיונות האישיים במגזין גלויה - גלוית עיניים.

אָז אֲנִי אוֹזֶרֶת אֹמֶץ / לוֹקַחַת נְשִׁימָה עֲמֻקָּה מֵאֲוִיר שֶׁל עוֹלַם הַהַכְחָשָׁה / מְהַדֶּקֶת אֶת הַחֲלִיפָה

העברת סדנת כתיבה לקבוצה בעלת רוב גברי, הביאה לידי תהליך מרתק של כתיבה ויצירה של גברים מפרספקטיבה של אבהות וגבריות ולהעמדת האסופה "הולדת אב". על התהליך, על היצירה והדגמה קטנה מן התוכן.

רינה איבלמן כותבת על מסרים של הנגדה בין התפתחות אישית ומקצועית לבין מציאת זוגיות ומציעה לבחון את הנחות היסוד בנושא, מחדש.

ל"ג בעומר הוא חג מפתיע ומעין "זמן מחוץ לזמן" שעבר שינויים ופרשנות מחדש על ידי התנועה הציונית. ייחודו של תאריך זה בלוח השנה פשט ולבש צורות רבות במעבר מחג מסורתי ודתי לחג ציוני, והודגשו בו מסרים ותכנים שונים של חג מרד, חג אביב וחגם של בני הנעורים.

רחל רז בטור אישי על סגירות ופתיחות, אז והיום, ביחס לשיח על נשיות ומיניות.

לחשוב על טקסים מחדש - על פלאי היומיום, מסע הגילוי שלהם והכרת ערכם בחיי הפרט והביחד.

בעלי תשובה מזמן נחשבים כמגזר משל עצמם, ולהם התמודדות יחודית מול עולם הטיפול, וצורך גדול במיוחד בהגדרת קוד אתי לטיפול.

הרהורים על אתוס האירוסין כמציאת ׳נשמה תאומה׳. אביטל אנגל משתפת במחשבותיה על סיפורי העל שלא בהכרח משרתים אותנו ואת רגשותינו בתקופת האירוסין ובתפיסתנו את הזוגיות בכלל.

רבקה ויצ׳נר כותבת על הבחירה לשהות בהריון עם ילד-לא-ראשון מתוך בקשת נינוחות, למרות תודעה אוהבת וביקורתית שמתרוצצת בקרבה ולצד המאמצים הבריאותיים הכבירים המושקעים בהריון זה.