הִיא הוֹלֶכֶת מִמֵּךְ וְשָׁבָה אֵלַיִךְ.

מַה הַקֶּשֶׁר – אַתָּה כּוֹתֵב מִתַּחַת לַתְּמוּנָה שֶׁלְּךָ בְּנְקוּדַּת הַחִיּוּל – מַה הַקֶּשֶׁר אֵלַי עַכְשָׁיו.

בְּבֹקֶר שֶׁשּׁוּב הֻתַּר בּוֹ לְפִרְסוּם / אַתְּ מְסַמֶּנֶת עִגּוּל סְבִיב הַבַּיִת וַחֲצֵרוֹ,

רָחֵל, אֵם הַבָּנוֹת,/ מֵאֲנָה,/ וְגַם בָּנוּ אֵין מַעֲשִׂים לְנֶחָמָה.

שֶׁמֶשׁ רַחֲצָה קִמּוּרֵי לַיְלָה, / כְּשֶׁיַּתְמוּתְךָ נִצְמְדָה אֶל חָזִי / נִפְּצָה סְדָקִים

בְּלֵב מָלֵא הוֹדָיָה עַל הַזְּכוּת לְגַדְּלָהּ, וְעַל הַשֶּׁפַע הָרַב שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ, אָנָּא זַכֵּנִי לְלַוּוֹתָהּ בִּבְרִיאוּת וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת גַּם בַּתַּחֲנוֹת הַבָּאוֹת בְּחַיֶּיהָ הַבּוֹגְרִים.

ד"ר דבורה לדרמן דניאלי כותבת על התפקוד האמהי בזמן משבר, לאחר השביעי באוקטובר. כיצד ניתן להחזיר תחושת מוגנות, ואיך לקום מהשבר.

חֹם גּוּפְךָ עָלַי, מְסַמֵּם אוֹתִי בְּאַהֲבָה. / לִבִּי וְלִבְּךָ שָׁוִים.

אַתֶּם לֹא אֲשֵׁמִים / זֶה הַמְּבֻגָּרִים אַחְרָאִיִּים.

חוֹזֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב, / לוֹחֶשֶׁת עַל אֹזֶן קְטַנָּה, / אַל תִּדְאַג,

קִמְטֵי הַקְּשָׁיִים וְהָאַכְזָבוֹת / יַחְרְשׁוּ אֶת לְחָיַי / וְלֹא אַתְּ לֶחְיֵךְ

יְלָדִים לֹא שֶׁלִּי גּוֹרְמִים / לִדְפָנוֹת הַלֵּב לְהִתְגָּרֵד מִבִּפְנִים / נָעֳבִּיבָּשַּׂק, אֲנִי אֶקַּח מִמֵּךְ אֶת הָרַע

הַזֻּהֲמָה תְּבַצְבֵּץ מִכָּל פִּנָּה, אָבָק יִפְתַּח שִׁנַּיִם בְּאֵימָה

מִתְעוֹרֶרֶת בַּבֹּקֶר / לְפָנַיִךְ / כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִבְכּוֹת / מַסְפִּיק זְמַן

"מה שאני הכי רוצה לעשות זה להעז להגיד דברים שאני רואה בלי פחד" - ראיון עם המשוררת רוני אלדד גם על מקומה של השירה אצלה לאחר השבעה באוקטובר: ״העורק של השירה היה דווקא מאד דחוס ומלא תנועה״.

עַכְשָׁו, בַּיָּמִים, / אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עֲלֵיהֶם אֲרֻכּוֹת, / מַרְאָה לָהֶם אֶת עֵינַי הַדְּלוּקוֹת

אָלִיט בְּדַם לִבִּי, / אֲחַיֶּה בְּחֹם בְּשָׂרִי / אֶת הַבַּת הַטְּהוֹרָה

נַעֲרִי תַּלְתַּלַּיִךְ, / מַעֲשִׂיּוֹת גְּאֻלָּה בְּרֹאשֵׁךְ, / תַּעְתּוּעֵי תַּפְאוּרָה

וּבְתוֹךְ כָּל הַחֻרְבָּן / מִתּוֹךְ הַהֲרִיסוֹת / וְשֶׁבִי הֲשִׂנְאָה / אוֹסֶפֶת יֶלֶד

בְּבִטְנִי הַמִּתְהַפֶּכֶת, / אִמָּא אַחַת מְקַוָּה לְקֵץ מִלְחָמוֹת, / לְקִיּוּם נְבוּאוֹת

אִמָּהוֹת אוֹחֲזוֹת בְּרַכּוּת / אֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת וְעוֹמְדוֹת / לְמִשְׁמֶרֶת אֵינְסוֹפִית עַל עֲצֵי הַחַיִּים שֶׁבָּרְאוּ

אִמָּא רָחֵל מִנְעִי קוֹלִי מִבֶּכִי

סוֹפֶגֶת לְגוּפִי אֶת רִגְשׁוֹת הָאָשָׁם, אֶת חֹסֶר הָאוֹנִים, אֶת הַתְּהוֹם

עָצַרְתָּ הַכֹּל / לְמָה מֻתָּר לַחְזֹר / מָה מֻתָּר לְהַתְחִיל