המשוררת חגית זוהרה מנדרובסקי הוציאה בשנה האחרונה לאור אנתולוגיה שערכה העוסקת בזקנה. בראיון היא משתפת על היצירה בכלל, על השירה שלה שיצאה בספר ב-2020 ועל ההירתמות למלאכת עריכת ספר הכולל את קולותיהם של משוררות ומשוררים שונים, דווקא על נושא הזקנה שלעתים מודחק מן השיח.

תָּו וְעוֹד תָּו, / תָּוֶיהָ שֶׁלָּהּ / בְּכָל הַתַּחֲנוֹת

אֲפִלּוּ הַקָּרוֹב / לוֹ בְּיוֹתֵר מְטֻשְׁטָשׁ עַד בְּלִי הַכֵּר

בָּעֶרֶב אֲנִי מְמַשֵּׁשׁ אֶת גּוּפִי / בּוֹדֵק אִם כָּל הַחֲלָקִים שְׁלֵמִים

עָלֶה הַנּוֹשֵׁר בַּסְּתָו, / עוֹד מַסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה / עִם הָרוּחַ.

לָהוּט כְּנַעַר צָעִיר / לִפְלֹט אֶת שִׁירָיו

עַכְשָׁו, / נוֹפֵל שָׁדוּד לְמַרְגְּלוֹת הַשֶּׁלֶג / שֶׁעַל מִפְתַּן / שְׁמוּרוֹתָיו

"סַפֵּר מָה קָרָה, / אַל תַּחְסִיר דָּבָר."

סַבָּא עוֹשֶׂה רִבָּה וּמִתְלַהֵב / סַבָּא עוֹשֶׂה רִבָּה רַק לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֵב.

עוֹד מְעַט / יַעַשְׁשׁוּ עֵינֶיהָ, / גַּם צְעָדֶיהָ, / הוּאַט מַהֲלָכָם.

וּמָה יִשָּׁאֵר לְךָ מִכָּל הַיֹּפִי / אַל תִּסְמֹךְ עַל הַזִּכְרוֹנוֹת

זֶה שֶׁאֲנִי עַל בִּרְכַּי וּפָנַי מֻרְכָּנִים / לֹא אוֹמֵר שֶׁנִּכְנַעְתִּי / אוֹ שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל.

הַחַיִּים טוֹרְפִים / בְּחִפָּזוֹן לְהַדְבִּיק אֶת הַזְּמַן

וְשׁוּב לֹא אֶמְצָא / בָּהֶם אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי וְאֶת / תְּשׁוּקָתִי, יָבוֹאוּ הַשִּׁירִים

מוֹרִיד בְּהֵחָבֵא / אֶת מַד הָעֹמֶס הַקָּצוּב / לַמִּינִימוּם

נָטַשְׁנוּ אַחֲרֵי שֶׁהֶאֱכִילוּ וְהֵגֵנּוּ / כְּאִלּוּ הָיוּ הָאֲדָמָה וְהַשָּׁמַיִם.

שַׂעֲרוֹתַי סָמְרוּ, / צְפוּפוֹת וּמְנַגְּנוֹת / אֶת שִׁירַת עִשְׂבֵי הַפֶּרֶא עַל רֹאשִׁי, / מַחְלְפוֹת הָרְגָעִים

כְּשֶׁאֶהְיֶה זְקֵנָה / אֲנִי רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת / כְּמוֹ סָבְתָא שֶׁלִּי

בַּחֲדַר חשֶׁךְ, הִתְגַּלּוּ בִּי מֵעֵבֶר לַשִּׁנּוּי, אַרְיֵה / בַּז, נָחָשׁ. אַתָּה וַדַּאי מַכִּיר אֶת הַשָּׂפָה

מָה נוֹתַר מִן הַכֹּל? אֵפֶר קַל. / בְּאִי אֶפְשָׁר עוֹד אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ / צְרוֹר סְפָרִים בּוֹלְעָנֵי זְמַן

נְעוּרֶיךָ נֶעֶלְמוּ, שֶׁלִּי / טָבְעוּ בַּמִּפְרָץ. / גַּם אֲנִי לֹא נִזְהַרְתִּי.

חַיֶּיהָ נִדְחֲסוּ לַחֲמִשִּׁים אַרְגַּזִּים / כְּמִנְיַן שְׁנוֹת הַנִּשּׂוּאִין

בְּכָל הוֹצָאַת לְבֵנָה נוֹסֶפֶת, בְּכָל אַרְגָּז שֶׁנֶּעֱרַם, אֲנִי נֶחְרֶדֶת: / הַאִם הֶעֱלַמְתִּי אוֹתוֹ?

לִבִּי יוֹדֵעַ: / יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם זְמַן אֶחָד וְלֹא עֵת אַחַת תַּחַת הַשָּׁמַיִם