הַמֶּרְחָק
שֶׁעָבַר, שְׁנוֹת הָאוֹר
הַזְּמַן קוֹצֵב
כְּמוֹ סַכִּין בַּבָּשָׂר
אֵין דָּבָר כּוֹאֵב מִזֶּה
בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲדַיִן בָּאִים לְבַקֵּר, אֵלּוּ מִכֹּחַ אָדָם
וְאֵלּוּ מִכֹּחַ הַדָּם
וְהַהֶרְגֵּל.
אֲפִלּוּ הַקָּרוֹב
לוֹ בְּיוֹתֵר מְטֻשְׁטָשׁ עַד בְּלִי הַכֵּר
אָדָם זָקֵן, תָּמִיד הוּא מְנַסֶּה לְהִזָּכֵר, לְשֵׁם מֶה
הָלַךְ לְאָן שֶׁהָלַךְ.
מתוך האנתולוגיה "חורפו של אביב – אסופת שירה על הזיקנה", שקיבצה חגית מנדרובסקי. במקור השיר מתוך הספר 'אני ולא מלאך', הליקון 2008
![כי זה כל האדם, שיר מאת אלי אליהו - מגזין גלויה](https://gluya.org/wp-content/uploads/2023/04/fritz-benning.png)
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם