״הכתיבה הפכה בשבילי ל׳קרש הצלה׳״ ראיון עם אריאלה נידם-פרץ - מגזין גלויה

שבוע דינה לקראת שבת ׳וישלח׳:

אסופה דיגיטלית עם מאמרים, שירים ותפילות ותכנים על פגיעות מיניות ומוגנות

תפריט
תפריט

״הכתיבה הפכה בשבילי ל׳קרש הצלה׳״ – ראיון עם אריאלה נידם-פרץ

י״ג בניסן תשפ״ב 14.4.2022
קו מפריד גלויה

מגזין גלויה שמח לארח את אריאלה נידם-פרץ לשיחה על מורות משמעותיות בחייה, על שילוב השירה בחייה האישיים והמקצועיים ועל דו-שיח עם האל ועולם ההלכה.


ספרי לנו קצת על עצמך.

נולדתי בירושלים ואני מתגוררת בה גם היום יחד עם יוסי אישי ושלושת ילדינו. למדתי משפטים ולימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן, וכיום אני עובדת כמשפטנית ובמקביל עוסקת בכתיבת שירה. לאחר השירות הלאומי למדתי לימודי יהדות במדרשת ברוריה ובהמשך בבית מורשה, ואני בוגרת כיתת השירה "מזמור" של כתב העת "משיב הרוח" .

איך הגעת למקום שלך היום, כמשוררת? מה היתה מערכת היחסים שלך עם המילה הכתובה בילדותך ובבגרותך?

מגיל קטן המילים קסמו לי. הייתי רגישה לצלילים, למילות השירים ולחרוזים. אהבתי מאוד להאזין לסיפורים, שהוקראו לי בעיקר בשפת אימי, צרפתית. כבר בגיל שנתיים ציטטתי בעל פה משפטים מספרים ושילבתי אותם בשיחותיי עם מבוגרים, שהעניין הצחיק אותם מאוד. באחד הימים, למשל, אמרתי לקרובת משפחה "השפילי מבטך בענווה" וזה היה תואם נושא. היא כמובן קפאה על מקומה מול הילדה בת השנתיים שמעזה לדבר אליה כך. בנעוריי ביליתי שעות אחר הצהריים רבות בספריה השכונתית ואהבתי מאוד לקרוא.

גם זכיתי ללמוד ספרות אצל מורות אהובות ומיוחדות במינן כמו לאה שקדיאל, מיכל בארי ובלהה בן אליהו, שלימדה אותי ב"בית מורשה". הן שפתחו בפניי שער לאהבת השירה. בשנות התיכון למדנו בעיקר את שירתן של רחל, לאה גולדברג וזלדה. אפשר לומר שהתחלתי לכתוב מגיל 14, אבל כתבתי בעיקר למגירה.

לקחו לי המון שנים להעז להראות שירים שכתבתי לאחרים. במבט לאחור אני חושבת שזה היה בעיקר בגלל שמקור ההשראה הראשון שלי היה משוררות ענקיות כמו רחל, לאה גולדברג וזלדה, הרגשתי שאין מקום לכתיבה שלי לצד משוררות כמותן, והיה בכך גם מימד מעט משתק.

יחד עם זה, ספר הספרים – התנ"ך, ושאר ספרות הקודש ובה שירת ספרד, ימי הביניים והפיוטים, גם להם יש מקום נכבד בעיצוב הכתיבה שלי. הדימויים הציוריים בנבואות, שירת ימי הביניים הנהדרת והפיוטים היפיפיים, אותם ינקתי מגיל קטן. אבי ז"ל, שהיה בעל קול ערב במיוחד, ושימש פעמים רבות כשליח ציבור היה שר, מפייט ומכין את קריאת התורה בבית, בשעות מיוחדות אלה הייתי מאזינה לו בשקט והמילים היו חודרות ונטבעות בי. כך כתבתי בשירי 'אורייתא' – "אֲנִי עוֹד יוֹשֶׁבֶת עַל בִּרְכֵּי אָבִי מַאֲזִינָה לְקוֹלוֹ מַמְתִּיקֵךְ בַּטְּעָמִים, מְלַקֶּטֶת סֻכָּרִיּוֹת מִסֻּלְיוֹתָיו, יוֹנֶקֶת תּוֹרַת פִּיו.".

אריאלה נידם פרץ מגזין גלויה
צילום: נווה בן שמואל

האם היתה נקודת מפנה בחייך בה התחלת להתייחס אל עצמך כ״משוררת״?

במהלך ההיריון של בני הבכור נשלחתי לאשפוז דחוף לאחר שרופאת הנשים ראתה את תוצאות הבדיקות שלי, שם גילו אצלי מחלת כבד נדירה. בנקודת הזמן הזו, אפשר לומר, שהחיים די התהפכו עלי ועלינו כמשפחה. מצאתי את עצמי אימא לתינוק קטן, באשפוזים וטיפולים לא פשוטים והתחושה במהלכן הייתה קשה.

"לא אחת הקלדתי טיוטות שירים ומחשבות ממיטת האשפוז ישירות אל תוך הרשומות בטלפון הנייד."

בעיקר הרגשתי שמאישה פעילה ואמא אני הופכת להיות מוגדרת לפי ה"תואר" המפוקפק "מטופלת" ומרכז ההתייחסות אליי היא בדיבור רפואי על המגבלות הבריאותיות מהן אני סובלת. בנקודת הזמן הזו הכתיבה הפכה בשבילי ממש ל"קרש הצלה". היא אפשרה לי להישאר בעלת קול ואישיות עצמאית גם בסיטואציות מורכבות אלו, לעבד את התחושות והחוויות באמצעות המילים האהובות עלי מתמיד. לא אחת הקלדתי טיוטות שירים ומחשבות ממיטת האשפוז ישירות אל תוך הרשומות בטלפון הנייד.

נתבקשתי להכניס, באמצעות הדמיון, אל גופי את מי שארצה שיסייע בריפויו מבפנים. התמונה שעלתה לי בראש הייתה של ילדיי הנושאים חמצן אל תאי גופי. בעצם, השיר נכתב בעקבות מה שראיתי בעיני רוחי באותו הטיפול.

גם לאחר פטירתו של אבי האהוב ז"ל, בגיל יחסית צעיר, הכתיבה אפשרה ומאפשרת לי התמודדות עם האבל, הגעגוע האינסופי והחסר.

אנמיה

הֶמוֹגְלוֹבִּין 7 — אָנֶמְיָה חֲרִיפָה,
אֲחָיוֹת זְרִיזוֹת פּוֹתְחוֹת וְרִיד,
מַחְלִיפוֹת עֵרוּיִים, נוֹזֵל חָלוּד מְטַפְטֵף
טוֹעֵן בַּרְזֶל וְעוֹד בַּרְזֶל.
מִגֹּבַהּ הַכֻּרְסָה הָאֲוִיר דָּלִיל
מֵשִׁיב נִיחוֹחוֹת הַפָּאס בְּאָנַפּוּרְנָה,
פְּסָגוֹת לְבָנוֹת
נוֹפִים נִשְׁכְּחֵי כּוֹחַ,
מְתִיקוּת שֶׁל אֲפִיסָה.
עֲצוּמַת עֵינַיִם אֲנִי מַבְחִינָה
הִנֵּה יְלָדַי, הֵם מִתְגַּלְּצִ'ים
בִּתְעָלוֹת גּוּפִי,
מַפְרִיחִים בָּלוֹנִים
לְבָבוֹת מְלֵאֵי חַמְצָן
מִשְׁתּוֹלְלִים בִּבְרֵכַת כַּדּוּרִיּוֹת אֲדֻמּוֹת
קוֹרְאִים אֵלַי "אַתְּ הַתּוֹפֶסֶת"
פוֹטוֹסִינְתֶּזָה בְּאָדֹם לָבָן
גַּם הַשָּׁמַיִם לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד
מִנֶּגֶד.

מגזין גלויה: ראיון עם אריאלה נידם-פרץ
צילום: תמר הרצברג-שוסיוב

האם יש ספר שהשפיע עלייך במיוחד?

השיר "אורן" של המשוררת לאה גולדברג. כבת להורים עולים חדשים השיר הזה מדייק לתאר את תחושתיי ותחושות משפחתי ב-"זה הכאב של שתי המולדות". כמובן, זאת, לצד היופי והעושר הגלומים בזכות להיות בעלת שורשים הנטועים "בשני נופים שונים". בעיני זהו כוחה של השירה לברוא מילים לתחושות, חוויות, רגשות והתלבטויות ולדייק אותן בציורי מילים עד שאף שהן נובעות מחוויות המשורר, הקורא חש כאילו הן נכתבו עליו. אני יכולה לומר על עצמי היום, שאין מחמאה גדולה מקורא שאומר לי, בעקבות קריאת שיר שכתבתי, "את כתבת אותי".

האם יש נושאים או תחומים שחשוב לך לדבר עליהם ולעסוק בהם בכתיבה שלך?

מעבר לכתיבה האישית מאוד שלי, השירה שלי גם עוסקת בסוגיות חברתיות כמו בשיר "מסכת ערכין", הנוגע בערכו של אדם ובערכו של הטבע ושמירתו עבורנו כחברה וכפרטים. נושאים אלה מעסיקים אותי וחשובים לי כאישה וכמשפטנית.

"אין מחמאה גדולה מקורא שאומר לי, בעקבות קריאת שיר שכתבתי, "את כתבת אותי"."

נוסף על כך, דווקא כאישה המתמודדת עם קשיים ומוגבלויות בריאותיות, אני נוכחת כמה עוולות נעשות יום-יום לאנשים מוחלשים ועד כמה אנחנו כחברה לא סובלניים כלפי ה"חריגים" שבתכנו, ולצערי, לעיתים קרובות, אף מקשים יותר דווקא על מי שקשה לו מלכתחילה (בירוקרטיה מסורבלת, חוסר התאמה וחוסר הנגשה וכד'). לכך גם התייחסתי בשיר הנוגע לשילובם של אנשים בעלי מוגבלויות בעבודה.

מעבר לכך, השירה שלי גם מנהלת דו-שיח עם אלוהים ועולם ההלכה, שגם הם חלק מרכזי בהווייתי. למשל, בשיר העוסק בצורך היצרי של היוצר לכתוב שיר שנולד במוחו בשבת, שמא יפרחו מזיכרונו המילים עד מוצאי השבת, זאת, אל מול האיסור ההלכתי החמור לכתוב בשבת.

מסכת ערכין

וּמָה עֵרֶךְ פּוֹעֵל בִּנְיָן?
מְחִיר רִתְמָה וְתַו תֶּקֶן
(וּתְלוּיָיו וּשְׁאֵרָיו: רַעְיָה הָרָה וְיֶלֶד).
וּמָה עֶרְכָּהּ שֶׁל מִשְׁפָּחָה?
כְּבִישׁ אַסְפַלְט סָדוּק, פַּס הַפְרָדָה, רַמְזוֹר שָׂרוּף.
וְעֶרְכּוֹ שֶׁל גִּלּוּי מֻקְדָּם?
עוֹד מַכְשִׁיר אֶם.אַר.אַי
וְשִׁשָּׁה וָחֵצִי חָדְשֵׁי תּוֹר.
וִיסוֹדוֹת הַבַּיִת? רְעוּעִים עַל סַף שֶׁבֶר
סוּרִי—אַפְרִיקָאִי.
וּמָה לֶחֶם מְסֻבְּסָד? מָלֵא אוֹ לָבָן וְתָפוּחַ,
יַלְדָּה נוֹגֶסֶת בְּכָרִיךְ, מְנַדְנֶדֶת רַגְלַיִם מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי
קַו פָּרָשַׁת עֹנִי.
וּמָה עֶרְכּוֹ שֶׁל הַיָּם? מְנִיפַת סַחַף מְזֹהֶמֶת
וּמְכָלִית נֵפְט דּוֹלֶפֶת.
וְנַפְשׁוֹ שֶׁל מִתְבַּגֵּר? קוּרֵי עַכָּבִישׁ
מִרְשֶׁתֶת רֶוַח מְשֻׁמֶּנֶת,
וְתַעֲרִיף שֵׁרוּת פְּסִיכוֹלוֹגִי.
וּמָה עֵרֶךְ מֻחְלָט שֶׁל אָדָם,
וּבְחִירוֹת וְעֵרֶךְ נָקוּב שֶׁל מַטְבֵּעַ,
כְּשֶׁיָּד רוֹחֶצֶת יָד
תַּחַת שֻׁלְחָן.

אריאלה נידם פרץ
צילום: נווה בן שמואל

האם יש לך טיפ או עצה לכותבות.ים צעירות.ים?

להעז, לא לפחד, לכתוב, בעיקר לכתוב. נניח, אפילו סתם פירוט אירועי יום-יום או הגיגים. גם אם זה נראה לעיתים שאין כיוון, שלא יצא מזה כלום.
בעיני הרוב טמון בליטוש. מנגד, גם לא לפחד למחוק כשזה לא מדויק. בסופו של יום, אני חושבת שההשראה ואפילו הכישרון הם לא העיקר אלה העבודה הקשה.

תרגיל מעניין שנתנו לי פעם הוא לכתוב רצף מחשבה בכתיבה חופשית על מסמך וורד במחשב כאשר גוון האותיות הנכתבות הוא לבן, בעצם כתיבת "לבן על לבן". הרעיון הוא לכתוב מבלי לראות את מה שנכתב אחורה, ובכך לנטרל את הביקורתיות והשיפוטיות העצמית שלעיתים גם הן מהוות מחסום העומד בפני הכתיבה. ואז, רק לאחר סיום תהליך הכתיבה, להשחיר את הכתב ולשוב לקרוא את מה שנכתב.

גלוית עיניים - ראיונות אישיים במגזין גלויה
  • מוזמנות ומוזמנים לקרוא בשיריה של אריאלה נידם-פרץ, במגזין גלויה
  • לרכישת ספרה של אריאלה נידם-פרץ, עד שהפחד יצחק>> לחצו כאן

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

מגזין גלויה: ראיון עם אריאלה נידם-פרץ
צילום: שרה סגל-כץ

כתיבה ועריכה משותפת (בהווה) של חברות.י צוות מגזין גלויה: יותם פוגלפלג בר-און,  תפארת גולדפרדעדן לויטה ואודיה גולדשמידט-אלחדד.

צוות פיתוח תכני פרוייקט דינה ה׳תשפ״ה: הרבנית שרה סגל-כץ, יותם פוגל, עדן לויטה, אבישג עמית שפירא, מיכל ברגמן.

חברות הצוות בעבר: ליאור שפירא, מאיה מזרחי, חורש אל-עמי, יהודית קגן, רינה איבלמן, מרב למברגר, נעה איזנברג ורחל רז.

לקריאה מורחבת על חברות הצוות בהווה ובעבר, ועל השותפות הכוללת בעמל שבקדמת מגזין גלויה ומאחורי הקלעים – היכנסו>>
לקריאת תודות לכל מי שנתנו ונותנים רוח גבית לאתר – היכנסו>>
להמלצות קריאה במגזין גלויה שהצוות מציע מעת לעת – היכנסו>>

פוסטים נוספים מאת צוות גלויה

ו' בכסלו תש"ף 4.12.2019
מאת
צוות גלויה
לפני שאתם מתייאשים ממחירי החופשות ומרגישים רחוקים מהחופשה הבאה, קחו נשימה ותארגנו לעצמכם חופשה שווה בזול.
י"ח במרחשוון תשפ"א 5.11.2020
מאת
צוות גלויה
מה חדש במגזין גלויה? - י"ח בחשון תשפ"א: סקירה של המאמרים, השירים והתפילות שהתחדשו במגזין גלויה בחודש חשון תשפ״א.
כ' באייר תש"ף 14.5.2020
מאת
צוות גלויה
⏱️ 3 דקות קריאה
שינויים הפיזיים וההורמונליים בתקופת ההריון עלולים להוות אתגר עבור בני הזוג, מן הצד המיני. מהם השינויים וכיצד כדאי להתמודד איתם?
י"ח בחשון תשפ"א 5.11.2020
מאת
צוות גלויה
⏱️ 3 דקות קריאה
עצות ותובנות מתוך חתונות שהתקיימו בתקופת הקורונה, על מנת לסייע לזוגות לחוות את יום החופה בחגיגיות ולהתמודד עם האתגרים של תכנון חתונה בתקופה זו.
י״א במרחשוון תשפ״ד 26.10.2023
מאת
צוות גלויה
מגזין גלויה מזמין אתכן.ם לשלוח יצירות שנכתבות בעת הזו בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר ואדוות הקושי הנלוות. גם ציורים, איורים ויצירות אמנותיות אחרות מוזמנים להישלח.
כ״ד בכסלו תשפ״א 10.12.2020
מאת
צוות גלויה
גלויה מבקשת לצלול אל תפיסת הווסת, להסביר על היעדרותה מטקסי החיים במסורת היהודית ולהציג הצעות לציון ולחגיגת קבלת הווסת הראשונה

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

קראת את הראיון ונהנית?

קו מפריד גלויה

לדעתך כדאי שנראיין דמות נוספת
לגלוית עיניים?

נשמח לשמוע על כך,
עם נימוקים כמובן :)

ז׳-י״ג בכסלו ה׳תשפ״ה 8-14.12.2024

שבוע דינה,
לקראת פרשת ׳וישלח׳

שבוע מוּדעוּת לפגיעוֹת מיניוֹת ולצורך במוּגנוּת

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם