טבילה שיוצאת בשבת היא אתגר בפני עצמו, אך כאשר נמצאים בשבת במקום נטול מקווה, הוא מתעצם פי כמה. מה עושים במקרה כזה? האם הכרח לדחות את הטבילה, או שישנו היתר הלכתי לטבול מוקדם?

אתם מתארחים במלון, צימר או באירוח כפרי; טסתם לחופשה בחו"ל, או הגעתם למקום שאין בו מקווה. מה עושה מי שנקלעת לסיטואציה כזו כשטבילתה יוצאת בליל שבת, ואין לה היכן לטבול? ישנו אמנם מושג של דחיית טבילה, אך דעתה של ההלכה אינה נוחה ופשוטה בעניין זה: טבילה בזמנה (בתום שבעה נקיים) היא מצווה הכרוכה בשתי מצוות מדאורייתא – המצווה לרחוץ במים בתום ימי הנידה, ומצוות עונה התלויה בה – ומכאן חומרתה. בשל כך נשים לאורך הדורות נקטו מאמצים רבים ומגוונים על מנת להצליח לטבול בזמנן, ופוסקי ההלכה העדיפו – ומעדיפים עד היום – לעשות ככל האפשר כדי להימנע מדחיית הטבילה.

לעת ערב

הטבילה במקווה מתבצעת בפועל לאחר צאת הכוכבים של היום השביעי לימי ההתנקות, כלומר ביום השמיני להפסק הטהרה. על פניו, מאחר שהמצווה היא לטבול ביום השביעי, יש לכאורה אפשרות לטבול מוקדם יותר – בשעות היום של היום השביעי להפסק, ובמקרה שלנו – בצהרי יום שישי טרם כניסת השבת. אך ההלכה אינה רואה בעין יפה טבילה באור יום, מכמה טעמים מרכזיים:

א. החשש שיבואו לידי ספק. בגמרא (נידה סז, ע"ב) נפסק כי אין לטבול לפני תום היום השביעי, בשל הבעייתיות הנובעת מכך שלא מלאו שעותיו של היום השביעי, ועלול לצוץ ספק לגבי הטהרה. רש"י שם מבאר כי הספק הוא שמא לאחר שהאישה תטבול ביום, היא תשמש עם בעלה, ורק לאחר מכן תראה דם – מה שעומד בסתירה לטבילתה ומעמיד את כשרותה בספק.

ב. החשש השני, "חשש סרך בִּתָּהּ" (שולחן ערוך יורה דעה, קצז, ג), נוגע לבעייתיות שמייחסת ההלכה לכך שהבת תשים לב לכך שאִימהּ טובלת בשעות האור; ומאחר שאינה יודעת איזה יום הוא במניין ימי ההתנקות של האֵם, עלולה הבת להסיק בעצמה את המסקנה השגויה שטבילה מתקיימת ביום השביעי לפני צאת הכוכבים. אמנם כיום, בחברה שבה אנו חיים, לרוב לא נפוץ ומקובל שבנות יודעות מתי מועד הטבילה של אמותיהן; אך החשש נותר על תלו, במסגרת מכלול השיקולים ההלכתיים בסוגיה זו.

ג. חשש שלישי נוגע לחשיבות הצניעות הכרוכה במצוות הטבילה. הרמ"א מעיר על פסיקת השולחן ערוך (יורה דעה קצח, ח) שישנם פוסקים שכתבו כי על הנשים להיות צנועות בליל הטבילה, ומעיד כי אכן הנשים בזמנו נוהגות להצניע את ליל טבילתן. עם זאת, דבריו אלה נטועים במרחב האשכנזי שבו הוא פעל. בארצות האסלאם לעומת זאת, נהגו שהבנות התלוו לאמן בלכתה לטבול. נראה שמכאן נולד ההבדל בין ההחמרה המצויה בפסיקה האשכנזית בנוגע לאפשרות דחיית הטבילה לשעות היום (השמיני), לבין הגמישות היחסית של הפסיקה הספרדית בדבר.

על אף הקשיים וההסתייגויות הללו, ההלכה דנה רבות בסיטואציות מורכבות ובמקרים יוצאי דופן שבהם יש קושי לקיים את הטבילה במועדה. ישנם מקרים שבהם נפסק כי ניתן לדחות את הטבילה, אך הדבר דורש ערנות לתחומים הלכתיים נוספים התלויים בסיטואציה (כך למשל, ישנה בעיה לדחות טבילה מיום חמישי בערב לליל שבת, שבו ישנם איסורים הכרוכים ברחיצה וחפיפה, בחימום המים ועוד. ההלכה מתירה טבילה במועד זה כאשר מלכתחילה נופל בו מועד הטבילה המקורי, אך מתקשה בכך כאשר מדובר בטבילה דחויה. וכן על זו הדרך במקרים נוספים).

אחכה לך בשדות

הקדמת הטבילה מליל שבת לשעות האור של יום שישי, כרוכה אם כן הן בבעייתיות של טבילה בשעות היום, והן בבעיות הנובעות משינוי מועד הטבילה המקורי. רק במקרים דחוקים ביותר, כמו למשל בתנאי אילוץ המכריחים לטבול בטבע, עשויה ההלכה להתיר טבילה בשעות היום – וגם אז ההעדפה היא לדחות את הטבילה לשעות היום שלאחר מועד הטבילה המקורי, ולא להקדימהּ. 

במקרים יוצאי דופן באופן חריג וניכר, תהיה מותרת טבילה מוקדמת ביום שישי טרם כניסת השבת. הדבר תלוי במספר גורמים. ראשית, שאכן אין אפשרות לטבול באופן אחר. שנית, יש להשתדל לקיים את הטבילה כמה שיותר סמוך לשעות החשכה. ושלישית, הדבר מותנה בכך שבני הזוג לא ייפגשו ולא יתייחדו אלא לאחר צאת הכוכבים – כאשר מלאו שבעת ימי הספירה. זהו מצב בעייתי מבחינתי הלכתית, בו בני הזוג עשויים שלא לעמוד בגעגוע ולשכוח שרק לאחר צאת הכוכבים הם מותרים בפועל.

ההלכה מבקשת להימנע מהליכה על גבול כה דק מלכתחילה, ועל כן פתרון שכזה עולה כאמור לא כאפשרות קבועה אלא כהיתר נקודתי במקרים חריגים במובהק, שבהם אין אפשרות אחרת, כגון כאשר שוהים בערבי שבתות ובערבי חגים במקומות אירוח שבהם אין מקווה מסודר, בארץ ובחו"ל; וכן לפני טיסות או אחריהן כאשר אין מקווה נגיש. בסיטואציה מורכבת מסוג זה, ניתן להתייעץ ספציפית עם סמכות הלכתית.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• דחיית טבילה במקווה: האם ומתי מותר לקיים טבילה שלא בזמנה? –  הרבנית שרה סגל-כץ
• לקראת הטבילה הראשונה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
• הכנות לטבילה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
• הבלנית, קווים לדמותה – הרבנית שרה סגל-כץ
• בלנית טובה דיה: לבחור להיות דולה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
• טבילה ללא בלנית (דיון מקוצר) – הרבנית ד״ר מיכל טיקוצ׳ינסקי
• כ-שרררר? מהו מקווה כשר להלכה – הרבנית ד״ר מיכל טיקוצ׳ינסקי
• מִי וָמִי הַהֹלְכִים: עם מי להגיע לטבילה במקווה? – הרבנית שרה סגל-כץ
• לצאת חוצץ כנגד החמרות בדיני חציצה בעת הטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
• כל כך מתחשק לטבול בכנרת: טבילה בטבע – הרבנית שרה סגל-כץ

• הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותךְ מגופךְ – הרבנית שרה סגל-כץ
• עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: איך להודיע על ביאת ימי הנדודים? – הרבנית שרה סגל-כץ
• מצוות עונה על מענה ותדירות קיום יחסי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• לדבר גלויות על מצוות עונה בפודקאסט ״בגוף ראשון״ של מרכז יהל – ד״ר מיכל פרינס והרבנית שרה סגל-כץ
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• תורה היא – וללמוד צריך: התשוקה להשגת ידע על תשוקה – הרבנית שרה סגל-כץ
• אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
• שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• מתח זוגי בקיום הלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ

• יש לך שאלה – הרבנית שלומית פיאמנטה
• ארבעה סוגי שאלות הלכתיות – אלישב רבינוביץ'
• בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ

• טבילה משלך: להפוך את הטבילה לבעלת משמעות אישית – הרבנית שרה סגל-כץ
• תקווה ושמה מקווה – רביטל ויטלזון יעקבס
• על חוויית הטבילה – אלה קנר
• ואולי אותה שתיקה – חגית רודריגז גארסיא
• לעמעם אורות ולהיות בעלת הבית: היכולת לבחור בלידה ובטבילה – אביה רייכנר
• מרחב, מקום: על תהליך עיצוב מקוואות נשים מתוך מחוייבות לקהל הטובלות – לאה סולטר
• מי שלא ראתה מקווה מרוקאי מימיה – שגית דרעי
• מים עכורים: תברואה והיגיינה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
• טובלות בנחת: מרחב נשי לשיתוף בטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ

• לחצות את הגשר ולנהל שיח רגשי – בנימין מלאב
• הקשבה ואמפתיה: כלים לתקשורת מקרבת – פסית שיח
• תשושי תקשורת – ד"ר גלעד מאירי
• על אורות וכלים בזוגיות: איך להרחיב את הכלים לאורך שנות הזוגיות? – הרבנית שרה סגל-כץ

• רשומות העוסקות בחוויית הטבילה
• שירים על נידה וטבילה, תפילות לטבילה