עבור נשים רבות, בין אם הן טובלות לראשונה ובין אם הן טובלות וותיקות, החשש מחציצה ופסילת הטבילה לעיתים מולידים הקפדה יתרה מעבר לכוונת הפוסקים. סקירה של המקורות לדיני חציצה, מטרותיהם, ודקויות במקרים נפוצים בזמננו אנו – מראסטות, לאיפור ולק ג'ל.
…רַק בַּמַּיִם אֶפְשָׁרִי לִהְיוֹת
מתוך השיר: טבילה מאת רות קרא איוונוב-קניאל
עֵירֻמָּה
לְדַבֵּר אִתְּךָ
שֶׁיִּהְיֶה בִּבְרָכוֹת…
כאשר מגיעה טובלת למקווה, היא בוודאי תמצא על הקיר שלטים גדולים שמטרתם להזכיר לה את כול סוגי העיונים שעליה לעיין בגופה לפני הטבילה. חלק מאותן תזכורות יכילו רשימת פריטים שהיא צריכה לוודא שהסירה, כמו תכשיטים, עדשות וכדומה. כלומר, זו המגיעה לראשונה למקווה תגלה שלא רק רחצה מספקת להלכה, אלא שיש גם חובה של עיון והקניית בטחון שאין דבר שחוצץ ומפריע לטבילה להתקיים כהלכתה. כדאי לקרוא וללמוד את האמור בשולחן ערוך (יורה דעה קצח) על דיני חציצה ומתוך כך להבין את חובת הרחצה והעיון לפני הטבילה. לצד זאת מובאת רשימה זו כדי להסביר הלכה למעשה סוגיות שונות של חציצה המלוות נשים בטבילתן בעת הזו.
הטבילה במקווה, לכתחילה, צריכה להתקיים בטבילת הגוף במלואו במים וללא כל הפרעה. בשל כך ישנה גם חובה של הסרת מה שיפריע לבוא במים כיאות. חובה הלכתית זו מקבלת פעמים רבות מובנים רוחניים בטקסטים קיימים או באמירות על-פה, בדבר פרידה מכל מה שממסך ומפריד לפני ההתחדשות וכיצד ההתקדשות מתחילה בחוויה של התעטפות במים המסמלים רחם ראשונית. אלא, שבין החובה ההלכתית לבין כל רעיון שמתווסף יש להבדיל. יש נשים אשר מבקשות לטבול ובכך לקיים חובה הלכתית ואינן מחפשות להרחיב את האירוע לכדי חוויה ואינן מזדהות עם שיח רוחני שנקשר בה. דווקא כאשר יש אווירה שמדגישה רעיונות שמשתנים מעת לעת, יש סכנה כי תוחמץ ההבנה בדבר מה נדרש להלכה ומה מהווה רשות ואולי אפילו החמרה. על כל אישה המגיעה לטבול להלכה (בשונה מגברים הטובלים כיום טבילת מנהג) לדעת את גופי ההלכות ובכך תהיה נתונה הבחירה אם להסתפק בכך או להרחיב מעבר לזה. פעמים רבות בסמוך לטבילה, הטובלת עצמה שומעת במקווה דרישות שלא הכירה והן עשויות להלחיץ אותה. לא תמיד מדובר בהלכה ממש ולכן, גם ברשומה זו נבקש להעניק ידע כדי לתת את הכח והיכולת לכל אישה לקיים את המצווה באיזון הנכון לה.
מנין הגיעו דיני חציצה ביחס לטבילה
האיסור לא נלמד מן המקרא אלא נלמדו על ידי חז"ל מסמיכות הפסוקים:
"נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב (…) כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם…
וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר…"
ויקרא כב, ו'-ז׳
הפסוקים הללו לא דנים דווקא בטומאת נידה, אלא בבעלי טומאות אחרים (זב, מצורע, בעל קרי) מבני הכהנים, בהרחקות שלהם מן המקדש בעת טומאתם ובתהליך הטהרה שעליהם לעבור בשביל לחזור לאכול מן הקדשים. מכאן חידש הספרא:
"'כי אם רחץ בשרו', יכול יהיה מרחיץ אבר אבר? ת"ל 'ובא השמש וטהר', מה ביאת שמשו כולן כאחת, אף במים כולן כאחת."
ספרא אמור פרשה ד, פרק ב דף צו, טור ד במהדורת וייס
כלומר, נלמד שהטבילה צריכה לכסות את כל הגוף, בבת אחת, ולא תופסת אם הטובל רוחץ "איבר איבר". הד נוסף לכך ניתן לראות בפסוק:
"וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב"
ויקרא טו, טז'
בנוסף לכך ההלכה הבאה הנלמדת היא שכשם שכל הגוך צריך לטבול באחת, הרי שחציצה החוצצת בין הגוף או חלקו והמים לא מאפשרת את הטבילה המלאה והשלמה:
"אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: שִׁיעוּרִין חֲצִיצִין וּמְחִיצִין, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי […] חציצין דאורייתא נינהו! דכתיב ורחץ [במים] את כל בשרו (במים) –
שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים".
בבלי עירובין, ד[1]
מקפדת היא או מקפיד העולם?
עתה נשאלת השאלה העוקבת כיצד נקבע מה נחשב כחציצה, ומה לא מחייב את הסרתו לפני הטבילה? במתח הזה ניצבים שני פרמטרים, הסובייקטיבי והאובייקטיבי. כלומר, האם בעיני הטובלת הספציפית אותו פריט או חפץ מהווה חציצה, ופוסל אותה בעיני עצמה, או שמא בדרך כול העולם הדבר פוסל את הטבילה?
מעניין לראות שהמתח בין האוביקטיבי והסובייקטיבי נמצא כבר במקורות, בהמשך לדיון בעירובין הרואה בחציצה הלכה למשה מסיני מוצג הכלל הבא:
"דאמר רבי יצחק: דבר תורה, רובו ומקפיד עליו – חוצץ, ושאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד."
לפי דברי רבי יצחק, שמובאים גם במקומות נוספים בתלמוד[2], חציצה על פי התורה היא רק דבר מה שמכסה את רוב גופה של הטובלת[3], ושהטובלת מקפידה עליו, כלומר – מעוניינת להסירו[4] וחשה באופן אישי ופרטי שהדבר פוסל את טבילתה.
על גבי זה הוסיפו חכמים שתי גזירות:
- גם חציצה שהטובלת לא מקפידה עליה אך מכסה את רוב גופה – אוסרת.
- גם חציצה שלא מכסה את רוב הגוף, אך הטובלת עצמה מקפידה עליה – אוסרת[5].
בהמשך, הוסיפו הפוסקים שגם מיעוט חציצה שהאישה אינה מקפידה עליו, אך רוב הנשים כן מקפידות עליו – נחשבת חציצה. כלומר, הגדלת הממד האובייקטיבי של הלכות החציצה על חשבון הממד הסובייקטיבי. בנוסף, נפסק שלכתחילה ראוי להסיר את כל החציצות, אעפ"י שהן מיעוט והטובלת אינה מקפידה עליהן.
הערה נוספת שחשוב לציין לגבי הקפדה, היא שאין הכוונה רק למשהו שהאישה מקפידה עליו להסירו ברגע הטבילה, אלא רק אם היא איננה מקפידה על זה בכלל, גם לא כשישנה, מתקלחת, לשה בצק וכו' [6] וכן רלוונטית להלכות שונות כמו בנטילת ידיים, קידוש ידיים ורגלים (במקדש), ועוד [7].
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
לכוון את המיתרים
לאחר שבחנו את המקורות הטכניים למקור האיסור על החציצה, יש מקום לבחון את האופן שבו יש להתייחס באופן נפשי אל החשש מחציצה. נשים רבות מתארות את חששותיהן לא רק טרם הטבילה אלא גם לאחריה. החששות מתבטאים למשל שמא היה להן גלד פצע או איזה לכלוך שעשויים לפסול את הטבילה ולהביא אותן ואת בני זוגן למצב של איסור כרת.
הדבר אף מהדהד את השלטים הרבים ואת עצות או הוראות הבלניות כאשר טובלת מתייעצת איתם, ולעיתים ישנה תחושה שמזינה את עצמה בדבר הקפדה גדולה מאוד על העניין הזה, באופן שעשוי לצאת מכלל שליטה או מגבולות השכל הישר.
ראשית, עלינו לזכור, שהלכות רבות הקשורות להלכות חציצה קשורות לעולם שונה מאוד מזה שאנו חיות בו היום. כך לדוגמה החשש מפני טיט שידבק לרגליה של הטובלת לא רלוונטי בעולמנו בו הרוב המוחלט של המרחבים בהם אנו משוטטות מרוצפים, ואנו לא נוהגות להתהלך יחפות. שנית, גם "פוטנציאל הלכלוך" שלנו כיום מוגבל יותר. רובנו לא עובדות בעבודות השדה המלכלכות אלא עובדות ומתפרנסות מעבודות קלות יותר מן הבחינה הפיזית. לכן, לרוב, מקלחת טובה ויסודית, תאפשר ניקיון ראוי בהחלט לקראת הטבילה, ואין הטובלת צריכה להגיע למצב שבו היא מכאיבה לעצמה או משפשפת את עורה מצד החששות מפני חציצה.
יפה אמר הרמב"ן ביחס להלכות חציצה על הצורך בהבנתן באופן אורגני, כחלק מחיינו ומהיותנו בני אנוש, ולא להתהלך בדרישה למעמד של נקיות שאיננה אפשרית:
"כתבו ראשונים שלא טוב היות האדם מחמיר יותר מדי ומחפש אחר הספיקות לפסול הטבילה בדבר קל, אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק ורחצה כל גופה בחמים, ונזהרה שלא לגעת בשום דבר חוצץ, וטבלה כשהיא פושטת אבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להם קץ וסוף, כגון לחוש שמא עצמה עיניה ביותר או קרצה שפתותיה ביותר, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר."[8]
הימנעות מחציצות למעשה
הכנות לטבילה
כדי שהטובלת תגיע אל הטבילה כאשר היא נקיה מכל חציצה או לכלוך ישנם שני שלבים בהכנות לטבילה:
- חפיפה – זוהי תקנה של עזרא הסופר[9] בה האישה מתקינה עצמה לטבילה.
- עיון – חיוב דאורייתא[10] בו האישה בודקת ומעיין בגופה בסמוך לטבילה שאין עליה שום חציצה.
עתה ניכנס יותר לעומק החפיפה והעיון, כדי להבין מה הם הדרישות מהטובלת:
- שיער הראש: יש לחפוף את השיער היטב ולהסתרק. ניתן להשתמש במרכך כדי להקל על הסירוק, ולאחר מכן לשטוף היטב במים חמים כדי שלא יישארו שאריות משמעויות של חומר[11]. את השיער יש לסרק גם לפני הטבילה עצמה. כך למשל, יש לדעת שניתן לטבול עם ראסטות וצמות קבועות (למעלה מחודש). שאלות רבות בדורנו נסובות על אותן ראסטות וצמות ואף לגבי ליפוף חוטים על השיער. מכיוון שכולם נותרים זמן ארוך מאד על השיער הם מהווים חלק ממנו (גם אם בצמות הקלועות יש תוספת שיער וכן בליפוף החוטים. אלו תוספות שיער שהינן קבועות מצד זמן שהייתן ואינן כאלו שאפשר להורידן בכל לילה, למשל).
ניתן לטבול עם שיער צבוע,[12] גם חלקי (באופן שהאישה לא מקפידה עליו). אם עשתה חינה בסמוך לטבילה, תשטוף ותסתרק היטב שלא יוותרו שאריות.
אם יש לאישה ביצים או ביצי כינים, תשתדל להסיר אותן כפי שרגילה, והשאר איננו חציצה[13]. אם האישה טובלת לבד, והיא חוששת שלא כל שיערה יכנס למים, ניתן (לדעת חלק מהפוסקים) לקשור אותו בצורה רופפת[14].
- שיער הגוף: שיער גוף שהאישה נוהגת להסיר (בית שחי, רגליים וכן הלאה) יש להסיר לפני הטבילה, אך בדיעבד הטבילה כשרה גם אם לא הסירה אותו, אולם חשוב לוודא לפני הטבילה שהשיער נקי ומסורק. בעדות מסוימות נהגו נשים להסיר את כל שיער הגוף, אך גם הן יכולות לטבול בדיעבד אם שכחו להסיר בערב שבת, ובלבד שהוא נקי ומסורק.
- עיניים: לכתחילה, יש להסיר כל לכלוך ואיפור מהעיניים, הריסים והעפעפיים. בדיעבד, אם יש צורך, ניתן לטבול עם איפור כשהוא מושלם ועמיד למים. אין לטבול עם עדשות מגע משום שהן משמשות כחציצה.
- ציפורניים: יש לנקות מתחת הציפורניים, ונהגו גם לגזור ציפורניים לפני הטבילה[15]. בדיעבד אם לא יכולה (למשל אם שכחה בערב שבת, או אישה שנוהגת להאריך ציפורניים ליופי), מספיק לנקות היטב[16]. שנים ארוכות עם יציאת המוצר של לק ציפורניים – נאסר לטבול עם משיחת לק על הציפורניים והוא זוהה כחציצה. הרב עובדיה התיר לטבול עם הלק לאחר שיקולים רבים בדבר קהל הטובלות המגוון, והתייחס לכך כמעשה אפשרי בדיעבד.
למעשה בימינו, האפשרות לטבול עם לק כבר התקבלה ברבים כמעשה שגרתי, גם אם נמצא בתודעת בדיעבד. לכן, מי שנוהגת למרוח לק על הציפורניים, רצוי לכתחילה להסיר אותו לפני הטבילה, ואם אי אפשר – תטבול עם לק חדש שנמצא בשלמותו על הציפורניים. כלומר, אם זהו לק רגיל – הנכון הוא למרוח אותו בסמוך מפאת האפשרות שיתקלף (ואפילו נוכח הרחצה המקדימה את הטבילה). אם זהו לק-ג׳ל – הרי שנכון שיימרח במרחק זמן סביר מן הטבילה וייראה כמראה שלם של הציפורן (ולא יהיה משוח רק על חציה של הציפורן). בשל עמידותו אפשר למרוח אותו ימים ספורים לפני הטבילה ובלבד שהציפורן לא צמחה באופן הניכר לעין ופגמה במראה של הלק כ׳שלם׳. - בניית ציפורניים: מותר אם היא קבועה, דהיינו למעלה מחודש, אך לכתחילה כדאי לבצע את הבנייה רק אחרי הטבילה. אם הציפורניים כבר מודבקות, צריך למלא את הרווח שנותר בציפורן הטבעית בלק.
- אוזניים: יש לנקות היטב בין קפלי האוזן, אך אין צורך לבצע ניקיון פנימי בעומק האוזן[17].
- בית הסתרים: "בית הסתרים" הוא הכינוי לאיברים שהמים לא מגיעים אליהם באופן טבעי אך הם כן פתוחים כלפי חוץ, כדוגמת בית השחי, הטבור וכן הלאה. גם מקומות אלו חייבים בניקיון שיסיר כל דבר שיכול לחצוץ בטבילה, אע"פ שהמים לא צריכים להגיע אליהם[18]. בדיעבד, אם שכחה לנקות באזורים הנסתרים ונזכרה רק אחרי שטבלה – תבדוק הטובלת אם הם נקיים, ואם כן – הטבילה עלתה לה, שבניגוד לאזורים אחרים בגוף, אנחנו לא סוברים שאולי היה לכלוך שמי המקווה הסירו[19]. יש להבחין בין "בית הסתרים" לבין "מקום הבלוע", שהם איברים פנימיים שאינם פתוחים החוצה, ובהם אין דיני חציצה כלל (לדוגמה התקן תוך רחמי אין צורך להסיר משום שהמים לא מגיעים לתוך הרחם). רצוי לקנח את האף (באופן סביר), וכן להתפנות לפני הטבילה[20].
- הפה והשיניים: אמנם, הפה נשאר סגור בזמן הטבילה, אך יש לוודא שגם הוא נקי, כשאר אזורי בית הסתרים. כך, יש לצחצח שיניים לפני הטבילה, רצוי גם עם חוט דנטלי, ויש שנהגו להימנע מאכילת בשר באותו היום, שמא תתקע חתיכה בשיניים (אך לא בשבת וביו"ט)[21] .סתימות (קבועות, או זמניות שנשארות בפה זמן רב), כתר, גשר קבוע וכדו' – לא נחשבים חציצה, אך יש לנקות סביבם. שיניים תותבות נחשבות חציצה.
- תכשיטים: לכתחילה יש להסיר כל תכשיט לפני הטבילה: טבעות, צמידים, שרשראות וכו'[22]. בדיעבד אם גילתה אחרי הטבילה שטבלה עם תכשיט, והיא כבר מחוץ למקווה, תבדוק עד כמה התכשיט מהודק לגופה באופן שלא מאפשר למים לחדור אליו, או שלא[23]. תכשיטים שהאישה לא נוהגת להסיר (בפרק זמן של למעלה מחודש), כמו פירסינג, אינם נחשבים חציצה.
- עור יבש ומכה: יש להשתדל להסיר עור יבש מהגוף, אך אין צורך לשפשף ובוודאי שלא לגרום לפציעה. ויש אומרים שעור מקולף לא נחשב חציצה, מפני שהמים יכולים לעבור שם[24]. צבע חינה לא נחשב חציצה [25], אך שאריות צבע כמו שמן, אקריליק וכו' יש להסיר. בכל מקרה יש לשטוף היטב בסבון ומים. פצעים ושריטות שיש עליהם גלד, תשתדל להסיר אותו במים חמים מבלי לגרום לפציעה, והשאר לא נחשב חציצה[26]. תחבושות ופלסטרים נחשבים חציצה ולכן יש להסירם לפני הטבילה, ואם אי אפשר (כמו גבס) או סוגים מסויימים של מכשירי שמיעה – תתייעץ עם דמות הלכתית.
- טבעת וגינלית (נובה רינג): לכתחילה יש להסיר בטבילה שכן היא נחשבת חציצה בבית הסתרים, וכן לכתחילה יש להסירה בזמן ההפסק ובחלק מהבדיקות של השבעה נקיים. בדיעבד, אם כבר טבלה ושכחה להוציא, או אם לא יכולה להוציא – תתייעץ עם דמות הלכתית.
במהלך הטבילה
גם בשעת הטבילה עצמה, יש מספר הנחיות להימנע מחציצה. כך, רצי להרחיק מעט את הירכיים זו מזו ולהרפות את הגוף[27] הפה והעיניים יכולים להישאר סגורים, אך לא מהודקים[28]. לכתחילה, רצוי לטבול עם אישה נוספת, שתבדוק שלא נותרו שערות ואיברים נוספים מחוץ למים[29].
אם השאירה הטובלת את שפתיה חתומות, יש מחלוקת האם עלתה לה הטבילה או לא, שאע"פ שמדובר במיעוט גופה שאינו חציצה, זה כאילו לא הגיעו המים כל עיקר, בדומה להשארת אצבע מחוץ למים. אפשרות נוספת היא שכן מדובר בחציצה, מפני שהכוונה שהמים לא יגיעו, וכל דבר שאינו רצוי – נחשב חוצץ אפילו שהוא מיעוט, כמו כיסוי מכה במטרה שהמים לא יגיעו אליה.[30] אין צורך להגביה רגלים מהקרקע.[31]
אחרי הטבילה
אם גילתה חציצה אחרי הטבילה, ולא יודעת אם הייתה שם כבר בטבילה עצמה או רק אחרי, וכבר הייתה עם אישהּ, נהגו להקל כדי לא להוציא לעז[32]. אם עוד לא היו ביחד, צריך לבחון האם הדבר אכן נחשב חציצה או לא.
טבילה בטבע
נשים רבות מעדיפות לטבול במאגר מים טבעי ולא במקווה, ובפרט בימי הקורונה. אישה שטובלת בטבע צריכה לשים לב למספר הלכות בדיני חציצה הנוגעות לטבילה עצמה, שלרוב לא רלוונטיות למי שטובלת במקווה מסודר ומפוקח ע"י גורמים הלכתיים.
- טיט: יש לשים לב שלא נדבק בוץ לרגליה של האישה בדרכה למקור המים ובתוך המים עצמם[33]. לשם כך רצוי לפרוס מחצלת על הדרך אל מקור המים, אולם הדבר אינו חובה.
- טבילה על גבי כלי: אסור לטבול על גבי חפץ אחר. לדוגמה, אסור להעמיד אמבט בתוך מעיין ולטבול באמבט[34]. אך מותר לטבול ע"ג מחצלת שאינה מקבלת טומאה[35].
- טבילה בבגדים: מכיוון שמדובר במקום ציבורי שיש חשש שיגיעו אנשים נוספים, מותר לבטול בבגד,[36] ובלבד שיהיה רופף, ושלא יהיו מתחתיו בגדים נוספים.
- שבת ויום טוב: כשהטבילה מנופלת על ערב שבת או יו"ט, יש לבצע את כלל ההכנות לפני כניסת שבת (למעשה, בדומה מאוד לימי הקורונה)[37].
כשהטבילה מזדמנת למוצאי שבת, יש לבצע את עיקר החפיפה לפני שבת, כדי לא להזדרז עם ההכנות במוצ"ש. בשעת הצורך ניתן להתכונן גם במוצ"ש עצמו, ובטרם הטבילה תעניין שאין עליה חציצות [38].כששבת ויו"ט סמוכים זה לזה והטבילה באמצעם, תבצע הטובלת את החפיפה לפני השבת או החג הראשון ותשתדל לשמור על גופה ושערה נקיים ככל האפשר[39]. העיון, כאמור, הוא מדאורייתא, ולכן עליו להתבצע לפני הטבילה גם בשבת ויו"ט.
הרי אני עומדת לפניך נקיה וזכה
פרטי הפרטים ודיקדוקי הדיקדוקים עשויים לטעת לעיתים בטובלת תחושה של הקפדות גדולות מאוד, על גבול הבלתי אפשריות. במהלך השנים בלניות ומדריכות כלות קפדניות במיוחד, הרחיבו את מאגר החומרות והדרישות, שאינם שייכים חלק מדרישות ההלכה. כך מספרות נשים שבדורות עברו הן נדרשו על ידי בלניות לשפשף את בשרן או לנקות באקונומיקה כתמים מסויימים על גופן.
עלינו לזכור שאנו חיים כיום בעולם סטרילי באופן שמעולם לא היה בעבר. נייר טואלט, צמר גפן, חומרי ניקוי רבים, הם רק חלק מהעושר ההיגייני בו אנו נתונות. לכן עלינו לזכור שלא בהכרח כל מה שאינו נקי בעיננו אכן אוסר. אולם כאן עולה הפן הסובייקטיבי הקשור לתפיסתה העצמית של האישה, האם היא מקפידה או מקפיד העולם?
ישנו כלל אצבע יפה שמסתובב ברשתות החברתיות ואף בקרב רבנים ומורות הלכה, והוא שאם נתקלת הטובלת בספק, תשאל את עצמה האם הייתה יוצאת כך לחתונה של קרוב משפחה? השאלה אומנם לא רלוונטית לכל הספקות שעלולים לעלות בקרב הטובלת, אולם הוא מחזיר את השיח למרחב המציאותי שלנו, ולא משאיר אותו במרחב נעלה ולא מוגדר של טהרה וניקיות שאינה מוגדרת ולכן בלתי נתפסת ומושגת.
לרוב, כאשר האישה חופפת ומתקלחת, מתוך המודעות לנקודות החשובות כמו בית הסתרים או שימת לב לשאריות המרכך, אין פעולות ההכנה לטבילה צריכות להימשך יותר מחצי שעה עד שעה. זאת כאמור, משום שגם כך אנחנו חיות ופועלות בסביבה נקיה מאוד.
זכרי, שהטבילה וההכנה אליה אין מטרתם "לשגע" אותך עם דרישות מוגזמות, אלא לוודא שאת מגיעה למקווה נקיה. זה הכול. נקי ופשוט. זכרי, מדובר בתהליך של היטהרות של הנפש ולא של הגוף בלבד. ההיטהרות במקווה מטרתה להשיב אישה לאיש, ולהרבות אהבה ושמחה, ולא חרדות או מתחים. עשי את הטבילה עבורך כהזדמנות להתרכז בעצמך, להודות לגוף הנשי שמתפקד כראוי, ולהתחיל בנחת ושלווה את המסע הרוחני בחזרה אל בן הזוג שלך.
***
המדריכה לטובלת היא סדרת מאמרים מתעדכנת בנושאי שאלות נפוצות על טבילה, כולל הנחיות מעשיות. לחצי לקריאת כל הפוסטים בסדרת המדריכה לטובלת >>
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- תקווה ושמה מקווה – רביטל ויטלזון יעקבס
- למה אני הולכת למקווה כל חודש? – בלהה אריכא-קריצר
- ואולי אותה שתיקה – חגית רודריגז גארסיא
- על חוויית הטבילה – אלה קנר
- כ-שרררר? מהו מקווה כשר להלכה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- הכנות לטבילה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
- גבולות האחריות של הבלנית – הרבנית נועה לאו והרב ד"ר בני לאו
- בלנית טובה דיה: לבחור להיות דולה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- טבילה ללא בלנית (דיון מקוצר) – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- טבילה בחלוק מחמת בושה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- טבילת כלה: הכנה לקראת הטבילה הראשונה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מתח זוגי בקיום הלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- ליל הטבילה: בין הלכה 'פשוטה' להרגשה למעשה – חננאל רוס
- דחיית טבילה במקווה: האם ומתי מותר לקיים טבילה שלא בזמנה? – הרבנית שרה סגל-כץ
- מרחב, מקום: על תהליך עיצוב מקוואות נשים מתוך מחוייבות לקהל הטובלות – לאה סולטר
- לעמעם אורות ולהיות בעלת הבית: היכולת לבחור בלידה ובטבילה – אביה רייכנר
- טבילה משלך: להפוך את הטבילה לבעלת משמעות אישית – הרבנית שרה סגל-כץ
- טובלות בנחת: מרחב נשי לשיתוף בטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- לטבול בעיניים עצומות: מערך המקוואות בישראל – מיכל אחרק-ויין ואיילת סימן
- מים עכורים: תברואה והיגיינה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מקווה בימי קורונה – מעשיות ואחריות – הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
- להחזיר את המקווה לקהילה – רני חזון-וייס
- המפגש של נשים נפגעות מינית עם הטבילה במקווה – רחל שי
- תפילה לאישה קודם טבילת מצווה – ד"ר יעל לוין
- תפילה לפני ההכנות לטבילה – אורה זך
לקריאה נוספת:
- נשים, גברים ומים קרים: הוויכוח על חימום מי המקוואות מימי הביניים ועד ימינו – אביתר מרינברג
- או-סי-די וטבילת נשים – מגזין "נשים"
- מים חיים – רביטל ויטלזון יעקבס, מגזין מוצש, מקור ראשון – כתבה על ההתמודדות עם הטבילה במקווה בימי הקורונה, 18.12.20
- כמה שתן יש בבריכות השחייה שלנו (ומה הכלור עושה לו)? – ענת קורול
הערות שוליים
[1] וכן בבלי סוכה ו ע"א, ומצטוטו חלקי גם בבבלי ב"ק פב ע"א, פסחים קט ע"א.
[2] בבלי נידה סו ע"א-סז ע"ב; סוכה ו ע"א-ע"ב; ובאופן חלקי גם בבבלי יבמות עח ע"א.
[3] ר' מחלוקת רש"י ורבנו תם בחידושי הריטב"א לעירובין ד ע"ב, בשאלה האם דברי ר' יצחק נסובים על הגוף כולו או על השיער.
[4] ר"ח סוכה ו ע"ב; "בית הבחירה" (המאירי) נדה סו ע"ב.
[5] וע' גם ברמב"ם, משנה תורה הלכות מקוואות פ"א.
[6] אנציקלופדיה תלמודית, ג "הקפדה", טור יד-טו.
[7] האנציקלופדיה התלמודית (בפתיחה, טור א)
[8]אנציקלופדיה תלמודית כרך יח, טבילה, טור תנא; רמב"ן הלכות נידה, פרק ט, כה
[9]בבלי בבא קמא פב ע"א-ע"ב. ור' אנציקלופדיה תלמודית, כרך טז: חפיפה, "חיובה", טור תמ-תמא, ובהמשך שם.
[10]שו"ע יורה דעה סימן קצט, ח.
[11]אנציקלופדיה תלמודית, "חפיפה", טור תנא.
[12]אנצידלופדיה תלמודית, "דבוקה", טור מז, וה"ה לגבי חינה בידיים.
[13]שו"ע שם, סעיף מז; אנציקלופדיה תלמודית, "הדוקה ורפויה", טור עג.
[14]ע' אנציקלופדיה תלמודית, "הדוקה ורפויה", טור סד; "חפיפה, טור תנא-תנב.
[15]שו"ע יורה דעה סימן קצח, יח.
[16] ר' אנציקלופדיה תלמודית, "חציצה: דבוקה", טור מד; "חפיפה", תסד.
[17] אבני נזר, יו"ד, סעיף מה.
[18]בבלי נדה סו ע"ב; קידושין כה ע"א.
[19]שם, כה.
[20]הרמ"א שם, סעיף מג. ובדיעבד כשרה גם אם לא התפנתה לפני. ר' אנציקלופדיה תלמודית, טור לה.
[21]שם, כד, וכן ברמ"א, והט"ז שם שמבאר שאי הקפדה על המנהג לא פוסל את הטבילה, כל עוד האישה ניקתה היטב.
[22]אנציקלופדיה תלמודית, "הדוקה ורפויה", טור סד, עא.
[23]אנציקלופדיה תלמודית, "חציצה: הדוקה ורפויה", בעיקר טור עב.
[24]חכמת אדם שער בית הנשים כלל קיט, טז.
[25]שו"ע שם, סעיף יז.
[26]שם, סעיף ט.
[27]שו"ע שם, סעיף לה.
[28]שם, סעיף לח-לט.
[29]שם, סעיף מ.
[30]אנציקלפודיה תלמודית, שם, טור יג.
[31]אנציקלופדיה תלמודי, טבילה, טור תס.
[32]אבני נזר, יו"ד סי' רסא.
[33]שם, סעיף מה.
[34]אחת הסברות לגבי האיסור הזה הייתה "גזירת המרחצאות" – שנשים לא יחשבו שמותר להן לטבול גם בבתי המרחץ (ובימינו, אולי באמבטיה). ר' דברי רב כהנא בגמרא (בבלי, נדה סו ע"ב, וכן דברי רש"י שם)
[35]אנציקלופדיה תלמודית, טבילה, תנז. ובגמרא מובא שרב כהנא סבר שהאיסור נובע מהחשש שמא נשים יבינו מזה שמותר לטבול באמבטיה ביתית ויבואו לידי איסור (נדה סו ע"ב)
[36]שו"ע שם, סעיף מו; אנציקלופדיה תלמודית, "הדוקה ורפויה", טור עג-עד.
[37]שו"ע יו"ד סימן קצט ס' ה.
[38]שו"ע יו"ד סימן קצט סעיף ד, וכן הרמ"א שם.
[39]שם, ס' ו, וכן הרמ"א.
