תקווה ושמה מקווה, מאת: רביטל ויטלזון יעקבס - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

תקווה ושמה מקווה

ז׳ בשבט תש"ף 2.2.2020
קו מפריד גלויה

הליכה למקווה מעלה רגש כלשהו. והרגש הזה נוטה להשתנות במהלך החיים ובין התקופות. אושר אינסופי מתפוצץ מחד, מול חרדות, פחדים וספקות מאידך. במקווה — כמו גם בחיים עצמם בסופו של דבר — זה רק את עם עצמך.

אין אישה ש"סתם הולכת למקווה". אין אישה שיכולה להיות אדישה או מנותקת ביום הזה. הליכה למקווה מעלה בכל אישה בעולם רגש כלשהו. והרגש הזה נוטה להשתנות במהלך החיים ובין התקופות. יש את ההתרגשות הראשונה של הטבילה לפני החתונה. התרגשות של פרפרים בבטן. אושר אינסופי מתפוצץ מחד, מול חרדות, פחדים וספקות מאידך. את מגיעה לשם לראשונה. מצוידת באמא, אחות או אולי גם חברות, אבל יודעת שבמקווה — כמו גם בחיים עצמם בסופו של דבר — זה רק את עם עצמך. 

המקווה הוא סימן למעבר. את אחרי לידה, אולי ראשונה ואולי רביעית. הבטן שלך מרגישה כאילו העברת אותה תאונת דרכים. את המומה מכאבי התפרים, שלא נדבר על דמעות מכאבי הטחורים המאמללים והמשתקים. שום דבר הוא לא כמו שחשבת שיהיה, והכל קשה וכואב. ופתאום מגיע זמן שאומר – את מוכנה לטבילה. אבל איך. כבר? עוד לא השלמת עם הגוף שלך אחרי הלידה, עם המראה שלך. אבל המקווה מסמן לך שעכשיו עוברים הלאה. עכשיו ממשיכים.

הליכה למקווה
צילום: Brannon Naito

ואולי את אחרי הפלה, בכל שלב מצער שלא יהיה. את מכונסת בעצמך ומזילה דמעות גדולות של אבל. את בודדה נורא ולא רוצה לדבר עם אף אחד. את לא מפסיקה לשאול שאלות ולכאוב ולהצטער על ההחמצה ועל החלומות ועל כל ההשקעה שבסוף לא נשאה פרי. ואז בא המקווה ואומר = ממשיכים. את לא רוצה, לא יכולה, לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל. אבל זה הזמן – ממשיכים. 

או שעובר עוד חודש בלי שנכנסת להריון, וכבר מזמן זה הפסיק להיות "לעשות אהבה" ועבר להיות "לעשות מלחמה". מלחמה עם הפוריות שלך. ואחרי שכבר חשבת שהפעם זה קורה והרגשת בבטן והרגשת בחזה – גילית שלא. והיית כל כך עצובה ומאוכזבת. ואף יום לא עובר או זורם. כי לכל יום יש משמעות – ביום ה– 6 מתחילים עם הכדורים, ביום ה– 10 הזריקות, ומהיום ה– 12 את מתייבשת בתורים לבדיקת הזקיקים. ואז מגיע המקווה, ואת חייבת לעשות את עצמך כאילו לא כל מפגש עם בעלך הוא משימה, כאילו לא כל לילה הוא עוד ניסיון לנצח במערכה.

רביטל ויטלזון יעקבס מקווה
צילום:  Daniele Levis Pelusi 

ולפעמים את באה למקווה כשאת מרגישה כל כך רחוקה מבעלך, וזה הכי כואב וקשה בעולם. ואיך בכלל נתקרב אם אנחנו כל כך רחוקים. כבר יומיים שלא דיברנו מרוב עצבים. והמילים הקשות שנאמרו עוד צרובות באוזניים, ואין מצב. אין. אבל המקווה בא ואומר – מצאו את הדרך. כי הגיע הזמן. מתקדמים.

ויש את זאת שעצם ההתפשטות מול אישה זרה מרגיש לה כמו השפלה. ויש את זאת שחרדה לניקיון וכל רגע במקווה מעביר בגופה רטט של בחילה וסכנה. וברוב הזמן, היום של המקווה הוא יום משמח. מרגש, מחיֵה. יש בבית את המחוות הקטנות, ההתארגנות השקטה. שפת הסימנים הזוגית של "היום של המקווה". רוב הזמן את דווקא בסדר, אבל שם במים את מתפללת על מחלה של בעל של אחרת, חברה שלא מתחתנת, הזוג שכבר שנים מנסה להיכנס להריון. והכי את מתפללת שרק שכל זה יתרחק מהבית שלך. פעמים רבות רציתי לשקר. להגיד שטבלתי – ולא להיכנס. להגיד שזה בעצם לא היום אלא מחר – כדי לקנות עוד קצת זמן ולתת אפשרות לעוד פיוס. אבל איכשהו, המקווה חזק ממני. כי המקווה אומר – ממשיכים.

להמשיך מקווה
צילום:  Daniele Levis Pelusi 

המקווה הוא בחירה בחיים, הוא בחירה באמת.

המקווה אומר "די, חייבים להמשיך". ויש סיכוי לאהבה ויש סיכוי לילד ויש סיכוי לנחמה. אין ייאוש בעולם כלל. קומי, בואי לטבול, כי תמיד – תמיד יש עוד תקווה. 

פורסם לראשונה במוסף 'מוצ"ש' – מבית מקור ראשון, גליון 113, 14.6.2013  

המדריכה לטובלת היא סדרת מאמרים מתעדכנת בנושאי שאלות נפוצות על טבילה, כולל הנחיות מעשיות. לחצי לקריאת כל הפוסטים בסדרת המדריכה לטובלת >>

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:


לקריאה נוספת על 

סטאנדפיסטית, כותבת, אושייה בוואטצאפ של הגן. אמא לחמישה ואמנית זילוף בכוסמין. ואני רק רוצה להזכיר לכם: אין ילד רע, יש ילד שאמא שלו רעבה.

תוכן נוסף מהמגזין:

י"ז באייר תשפ"א 29.4.2021
מאת
צוות גלויה
⏱️ 7 דקות קריאה
'גלויה' בראיון עם גילי פליסקין, מחברת הספר 'דברים שרציתי לגעת", מתוך בקשה לעסוק בנושא האוננות הנשית בצורה פתוחה, כנה ומכילה, ולהציע לו נקודת מבט עכשווית ונשית.
כ' בתמוז תש"ף, 12.7.2020
מאת
צוות גלויה
⏱️ 5 דקות קריאה
לדגדגן חשיבות חסרת תקדים בכל הקשור לעונג ולהנאה מינית של האישה, ובהבנת מנגנון העונג בעת קיום מגעים ויחסים מיניים.
י׳ בשבט תשפ״ב 12.1.2022
גלויה
מתארחת
הרבנית שרה סגל-כץ התארחה במדור סל תרבות של מקור ראשון, עם תשובות קצרות לשאלון המוכר המופיע בכל סוף שבוע.
ד׳ בסיוון תשפ״ב 3.6.2022
גלויה מראיינת את
הרבנית בתיה קראוס
גלויה שמחה לארח את הרבנית בתיה קראוס, מורת הלכה ועובדת סוציאלית שיקומית. מלמדת בבית המדרש למורות להלכה במתן השרון, ומובילת שו"ת נגישות בארגון רבני ורבניות בית הלל
י״ג בתשרי תשפ״ד 28.9.2023
גלויה מראיינת את
אדוה מגל כהן
ראיון גלוי עיניים עם אדוה מגל כהן על שירה, על כתיבה, ועל הדברים שעיצבו את דרכה האמנותית והספרותית.
ט׳ בטבת תשפ״ד 21.12.2023
מאת
צוות גלויה
שירים ותפילות הנוגעים באובדן, בחורבן ובזיכרון, שעלו בשבוע האחרון למגזין גלויה ומפורסמים עתה בסמוך לעשרה בטבת.

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם