התפיסה הרווחת היא שגברים תמיד יֵדעו להגיע לפורקן, וידע על המיניות שלהם־עצמם נחשב כלא רלוונטי, או ככזה שאין להם כל צורך בו. אבל ריבוי מקרי התקיפות המיניות, וכן עדויות על ניתוק הקשר בין מין ורגש, צפייה אינטנסיבית בפורנוגרפיה, אין-אונות מוקדמת, ירידה חדה בערך העצמי ובדימוי הגופני – כל אלו מסמנים כי הגיעה העת לחקור את המיניות הגברית מפרספקטיבה חדשה. מה עלינו ללמד כדי לכוון נערים להתנהגויות מיניות חיוביות ובטוחות? ד"ר ירון שוורץ על מודל ה'סובייקטיביות המינית' שנשען על תפיסות של שוויון מגדרי והכרה בזכותו של כל אדם למהלך חיים מיני מספק, בריא ובטוח.

האם התנהגויות בתחום המיני יכולות לעבור תמורות, ומהם הגורמים שיכולים להשפיע על שינויים כאלה? כיצד ניתן להקנות לבנים ולנערים התנהגויות מיניות בריאות ובטוחות? שאלות אלה מעסיקות חוקרי וחוקרות מגדר וחינוך, ומתברר כי למרות התפתחויות שחלו במחשבה הקולקטיבית בימינו ביחס לשוויון מגדרי, עדיין, גורמי החִברוּת הנורמטיביים – הורים, קבוצות השווים ומערכות החינוך והמדיה – משמרים בדרכים סמויות וגלויות מסר המעודד בנים ונערים לאמץ התנהגויות סקסיסטיות, מיזוגיניות ושוביניסטיות. יתרה מכך, המחקר הביקורתי על גברים וגברויות מצביע על כך שהתנהגויות סקסיסטיות פוגעות לא רק בבנות ובנערות, אלא גם בנערים עצמם, הנוטים לאלימות ולאגרסיביות, ועל יכולת ההנאה שלהם מחיי מין מספקים ומהנים.

עיקר הידע שגברים תופסים כחשוב בנוגע למיניות שלהם, נסב על טכניקות חיזור ועל הפעילות המינית גופא. ידע על המיניות שלהם־עצמם נחשב כלא רלוונטי, או ככזה שאין להם כל צורך בו. התפיסה הרווחת היא שגברים תמיד יֵדעו להגיע לפורקן, ואין משהו ממוקד שעליהם ללמוד או לדעת מעבר לכך. אבל ריבוי מקרי התקיפות המיניות של נערים וגברים כלפי נערות ונשים וכלפי נערים, וכן עדויות על ניתוק הקשר בין מין ורגש, צפייה אינטנסיבית בפורנוגרפיה, אין-אונות מוקדמת, ירידה חדה בערך העצמי ובדימוי הגופני – כל אלו מסמנים כי הגיעה העת לחקור את המיניות הגברית מפרספקטיבה חדשה.

המחקר מלמד כי התנהגות מינית גברית היא במידה רבה נרכשת, ועיצובה מתרחש בגילאי הילדות והבגרות. לפיכך, כדי להציע אלטרנטיבה להתנהגויות הקיימות, יש להתחיל את ההתערבות בגיל הנעורים המוקדם. בעוד במדינות מסוימות בעולם החלו ליזום תוכניות חינוך והתערבות לנערים בנושא של התנהגויות מיניות חיוביות, בישראל כמעט שלא נעשה דבר בנדון עד כה, לא בהיבט הפדגוגי ולא בהיבט המחקרי. אמנם בין השנים 2004–2011 פעלה בתיכונים תוכנית נמ"ש (נוער מוביל שינוי), שחלק ממפגשיה עסקו במיניות גברית, אך הידע שהיה אז בהישג ידם של מנחי התוכנית בנושא, היה מצומצם מאוד. בשנים האחרונות הפעילות החינוכית בתחום התנהגויות מיניות היא באחריות יועצות מטעם שפ"י (השירות הפסיכולוגי-ייעוצי) של משרד החינוך, ולצדם פועלים ארגונים כגון מרכז סיוע, איג"י ודומיהם. אך ההתארגנויות הללו אינן מגיעות לכלל בתי הספר בישראל ולכל המגזרים, וכמו כן, מהמחקרים שנעשו עד כה ביחס לעבודתן עולה כי הידע שהן מציעות אינו מצליח בהכרח לתת תשובה לשאלה – מה עלינו ללמד כדי לכוון נערים להתנהגויות מיניות חיוביות ובטוחות?

מטרת מאמר זה אם כן, היא להציג תשובה לשאלה זו, תוך מיפוי הבעיות הידועות למחקר בנוגע להתנהגויות מיניות של נערים וגברים. אבקש להציע מודל התנהגות לנערים המכונה 'סובייקטיביות מינית', המבוסס על פרספקטיבה של מהלך חיים, שתכוון אותם לפתח התנהגות מינית אמפטית, א-סקסיסטית, אשר נשענת על תפיסות של שוויון מגדרי והכרה בזכותו של כל אדם למהלך חיים מיני מספק, בריא ובטוח.

המיניות הגברית כמהלך חיים ביוגרפי

ביקורת פמיניסטית על הגבריות נתפסת פעמים רבות כניסיון "להחליש" את אותן פריבילגיות מיניות גבריות שהפכו לנורמות תרבותיות. ה'פריבילגיות' ניכרות בכך שכמעט תמיד, פעילות מינית גברית נחשבת כצורך ביולוגי הכרחי, חיובי ורצוי, וכמקור להעלאת הסטטוס החברתי. ההעדפות המיניות של גברים הן אלו הנשקפות לציבור הרחב מעולם הפרסום, המדיה בכלל והמדיה הפורנוגרפית בפרט. מצב זה משמר את החיבור האינהרנטי בין מיניות לגבריות, ומציב נערות ונשים בעמדה מוחלשת, לפיה מיניות נקשרת לאובדן סטטוס חברתי, לניצול, לאשמה ולסכנת פגיעה.  

במחקרים שונים תיארו גברים כיצד כל שינוי במעמדם הפריבילגי המיני גרם להם לחוש פחות נחשקים, פחות רלוונטיים והקשה עליהם במציאת בנות זוג למפגש אינטימי. בשנים האחרונות נבדקו מחדש טענות אלו, והתברר כי אם ישנו קושי לגברים בתחום המיני, הוא נעוץ לא בנשים או בביקורת הפמיניסטית על המיניות הגברית, אלא דווקא בהתנהגותם של הגברים כקבוצה השופטת את חבריה ומבקרת אותם. מה שמשפיע לרעה הוא השיפוט – של קבוצת הגברים ושל כל גבר על עצמו – אל מול האידיאלים שאימץ במהלך נערותו ובגרותו, ואשר דרכם הוא מודד את פעילותו בתחום המיני.

לפיכך, כדי להצליח לחקור את מיניותם של גברים ואת התפתחותה במעבר מילדות לגיל הנעורים, עלינו לדון בה דרך כל המשמעויות של תקופה זו – דרך פרספקטיבת מהלך חיים. בעזרתה ניתן לנתח התנהגויות מיניות בקונטקסט רחב במיוחד ולשלול את הגישה שהייתה נפוצה עד לאחרונה, לפיה המיניות היא תהליך שקורה בעיקר בין הגילאים 15–45. בחינת המיניות דרך פרספקטיבת מהלך חיים אינה רואה את המיניות כתלויה רק בגיל ביולוגי או רק בתהליכים סוציולוגיים, והיא גם איננה מציעה עיניים ביקורתיות־מגדריות בלבד. היא כוללת פקטורים רבים נוספים המשפיעים על ההתנהגות המינית הגברית: מעמד כלכלי, מצב משפחתי, גילויים גופניים, גזע, אתניות, מעמד חברתי, נטייה מינית, תהליכים חברתיים ותקופות היסטוריות. בראייה רחבה זו, כל היבט של התנהגות מינית הוא למעשה צומת שיש לחקור באופן טרנס־דיסציפלינרי, או כקריאה ביוגרפית המתייחסת לרב־רובדיות של הגבר בנקודה ספציפית זו של חייו, תוך סקירת מירב הפרמטרים שמכוננים אותו בתרבות ובתקופה מסוימת.

חקר מהלך חיים ביוגרפי של המיניות הגברית מכיר בכך שכל התנהגות מינית נובעת מגיל קדום יותר וכי ישנה המשכיות מגיל אחד למשנהו. כל גבר היה ילד, ונער, וההתנהגויות המיניות שרכש בשלבים הראשונים של חייו בהשפעת קבוצת השווים, הוריו, מוריו, המדיה שצרך, הנערות שהיה עמן – משליכות על המשך חייו: על בנות הזוג שלו, על חיי הנישואין שלו וגם על האופן שבו הוא מחנך את ילדיו עד שאלו יהפכו לגברים בעצמם. כל גבר המתבונן בביוגרפיה שלו בצורה כזו, יכול למצוא קשרים בין אירועים מוקדמים בחייו והתנהגויותיו המיניות כיום, ובאותה מידה, התנהגותו המינית הנוכחית תשפיע גם על המשך חייו.

כקבוצה, גברים משפיעים על תפיסות החברה כולה בנוגע למיניות, ואפשר אף לומר כי התנהגויות גבריות מיניות הן מיקרוקוסמוס לחברה כולה, דרכן אפשר ללמוד על מגוון הגישות והערכים לגבריות שמגולמים בתרבות נתונה. כל התייחסות אחרת למיניות הגברית תציע פרספקטיבה צרה יותר, שתחסר גורמים שונים המשפיעים על ההתנהגות המינית ואת ההבנה כי מדובר בחוויה אשר בפוטנציאל יכולה להשתנות בהתאם לסיטואציות החיים השונות.

למרות כל האמור לעיל, מחקרים ביוגרפיים של התנהגויות מיניות גבריות נורמטיביות אצל גברים הטרוסקסואלים, גילו כי אלו אינן עוברות תמורות משמעותיות. הסיבה לכך נעוצה בציפייה העצמית והחברתית בכל שלבי החיים, לממש גם דרך המפגש המיני התנהגויות כגון כוחניות, תחרותיות, כיבוש ושליטה. התכונות הללו מוצבות כדרישה להוכחת הגבריות החל מגיל הנעורים המוקדם, ולאורך נערותם ובגרותם של הבנים. תהליך זה המכונה "משטוּר", ממשיך להתקיים עבור גברים רבים גם בבגרות ובזקנה, כשהחברה מציגה זאת כ"טבע גברי" נתון שהגבר מוכרח לאמץ ולהפוך לקולו הפנימי, ולבטא אותו במערכת אידיאלים אישית.

הצורך של נערים כיום למהר ולאמץ לעצמם תפיסות נורמטיביות של התנהגות מינית ממושטרת, הביא חלק מהחוקרים לטעון כי מיניות בקרב בני נוער, היא תמיד סיכונית ובעייתית מבחינה פסיכולוגית, חברתית ומוסרית, ותוביל בהכרח לסימפטומים כמו דיכאון, בעיות בלימודים או התנהגויות פליליות. בתי ספר למשל, הם אחד מהאתרים שבהם תפיסה זו השתרשה, דרך תוכניות רגולריות לחינוך מיני שעסקו אמנם בנושאים חשובים (היריון לא מתוכנן, פגיעות מיניות ומחלות מין, קורבנות מינית, טראומה פסיכולוגית וכן הצגת הנישואין כמסגרת הראויה ביותר ליחסים) – אך הן התמקדו בסכנות ונמנעו מלדון גם בהיבטים חיוביים של הפעילות המינית. 

הצעות וסדנאות לחינוך נערים בנושאים של הטרדה מינית, הצורך בהסכמה, פיתוח יכולות רגשיות ודפוסים רומנטיים, קיימות ונגישות למכביר בתקשורת האלקטרונית. אך הן אינן מציעות "טיפול שורש" בהתנהגויות המיניות, אלא בעיקר ניסיונות להנמיך את הלהבות. בסקרים רבים נערים וגברים הודו כי אלמלא הענישה הכבדה והביוש ברשתות החברתיות, ייתכן שגם היו מוצאים את עצמם מעורבים בהטרדה מינית ואפילו באונס. מצב מדאיג זה מעיד על הצורך המידי בבחינה מחודשת של שלבי רכישת ההתנהגויות המיניות הראשוניות. כדי להצליח ולעשות כן עלינו לבחון את הביוגרפיה הקולקטיבית של ההתנהגות המינית הגברית סביב התנהגויות בסיס כמו צפייה בפורנוגרפיה ופורקן עצמי, ולאחר מכן לברר כיצד נפגעת מכך ההנאה המינית. מתוך כך נציע לאמץ התנהגויות מיניות חדשות, המבוססות על 'סובייקטיביות מינית'.

עיצוב התנהגויות מיניות ראשוניות ופגיעותיהן

מבחינה קלינית התפתחותית, הדעה השלטת היא שאוננות היא סימן לבשלות מינית ולמעבר הנער לשלב מתקדם יותר של גיל ההתבגרות, וכי מדובר במעשה טבעי ונורמלי. זו גם התפיסה המקובלת בקרב יועצים מיניים, סקסולוגים ומטפלים. אבל מה שהופך את הפעולה לבעייתית בכל זאת הוא החיבור בינה לבין תופעת הצפייה בפורנוגרפיה. הנגישות לתכנים אלו בימינו הפכה את האוננות, שבעבר הסתמכה בעיקר על דמיון, לגורם מעצב של התנהגויות מיניות חברתיות, ולדרך שבה נערים מבינים את המושג 'הנאה מינית'. למעשה, הפורנוגרפיה הפכה לכלי המרכזי לחינוך מיני לנערים בגיל צעיר.

ברוב המקרים, לקראת גיל עשר, ילדים מודעים לחלוטין כאשר הם רואים אקט מיני, אך פעולה זו לא תהיה מקושרת בעיניהם בהכרח לתשוקה או לפעולה ממשית של יחסי מין מלאים. בהמשך, בגיל ההתבגרות המוקדם, ולאחר ההתפתחות ההורמונלית וההתפרצות הפתאומית של בלוטות המין, מופיעה סקרנות קיצונית לגבי הגוף – שלהם ושל מי שנמצא סביבם, בנות ובנים. זהו לרוב השלב של תחילת הפנטזיות המיניות וסקרנות ראשונית טבעית, שבעבר קיבלה מענה בעיקר בעזרת הדמיון. ואולם, ככל שהפורנוגרפיה הפכה לנגישה, היא הפכה למענה העיקרי של אותה סקרנות, והאינטנסיביות של השימוש בה יוצרת פגיעות חמורות בהתפתחות המינית של הנער: ראשית, נוצר הרגל לסיפוק מיני מהיר, תוך שימוש בגירוי מקסימלי המרוכז באיבר המין בלבד. בכך מחמיץ הנער את ההזדמנות להיכרות מלאה עם כל אזורי העונג בגופו. נער המבצע פעולה כזו כמעט מדי יום, למעשה מעצב התנהגות מינית שיהיה קשה לו מאוד לשנותה כאשר יבוא במגע ממשי עם אישה. הוא מקבע מודל של יחסי מין המבוססים על סדר פעולות סכמטי ומינימליסטי: פיתוי-גירוי-פעולה-פורקן-היחלשות, אשר הופך בעיניו לצורה הנורמטיבית והמקובלת של יחסי מין, מבלי שיהיו לו תהיות או ערעור.

שנית, מחקרים חדשים טוענים ששימוש אינטנסיבי מגיל צעיר בפורנוגרפיה פוגע באזורים במוח האחראים על יצירת העונג הגופני, מה שעלול להוביל למצבים של אין־אונות כבר בגילאי העשרים. בנוסף, אותם נערים יתקשו למצוא זוגיות בחייהם הבוגרים מכיוון שהם יצפו מבת הזוג להיות בעלת גוף דומה לזה המקובל בסרטונים ואף יצפו כי היא תסכים לנהוג במעשה האהבה באופן דומה לזה שהם רגילים לצפות בו.

בהיבט הרחב יותר, צפייה אינטנסיבית בסרטונים פורנוגרפיים עשויה ליצור אדישות אצל גברים בנוגע להטרדות מיניות כלפי נשים, לאלימות פיזית ולכל התנהגות לא הולמת המופעלת נגדן. שני המצגים המרכזיים בפורנוגרפיה הם: (א) שהאישה מעוניינת בקיום יחסי מין; (ב) שהיא איננה מעוניינת, אך בסופו של דבר הגבר מצליח להביאה לכך. ברבים מהסרטים מהסוג השני, כל אקט של חוסר התחשבות, מניפולציה, ניצול ואף הפעלת כוח אלימה הוא לגיטימי. הגבר יכול להכות אותה, להשפילה, לאיים עליה בנשק, לגרום לה נזקים גופניים, לאנוס אותה, לבד או ביחד עם גברים נוספים, ובסיום הסצנה מתברר לצופים כי היא נהנתה מהעניין.

החוויה הגברית המינית עוברת מהלך של "החרבה" בשל הצפייה האינטנסיבית. נערים ובהמשך הגברים הופכים לאדישים ביחס לתפקידם במהלך המפגש המיני, בעיקר בגלל מה שאינו מוצג בסרטונים הללו: קשר אנושי, רגשות וכמובן שיח על אהבה. במקום זאת יש מפגש בין אובייקטים. בנוסף, כמעט באף סרטון לא מופגן שימוש באמצעי מניעה או דיון על האפשרות של היריון רצוי או לא רצוי, כתוצאה מקיום יחסי מין. כמו כן, לא מופיעה אפשרות של יחסי מין חלקיים, עצירה לפני סיומם ואין שום דיון מצולם על מהו עונג גברי. התבנית החוזרת מזכירה את הסדר הסכמטי שהוצג לעיל: פיתוי-גירוי-פעולה-פורקן-היחלשות, והחדירה היא לב העניין.

מדי יום צופים מאות מיליוני נערים וגברים ברחבי העולם בסצנות של עינויים, פגיעות, אונס ואלימות שכולן מסתיימות באקט מיני ובפורקן גברי. מהלך זה מייצר דיכוטומיה מגדרית בין גברים ונשים, שכן עבור גברים, סיפוק מיני נקשר בנרטיב של אלימות וניצחון על האישה המתנגדת. נשים מאמצות את הדפוסים המקובלים הללו, מה שהופך את הפעילות המינית לממוגדרת, כלומר לכזו אשר כוללת תפיסות מיניות של מגדר אחד בלבד, הגברי, ואיננה נותנת מקום לביטוי מיני־נשי ממשי. כך משועתקות הלאה לדורות הבאים התפיסות שלפיהן לגברים יש צורך מיני גדול יותר מזה של נשים, ולכן הם צריכים לקיים יחסי מין בצורה תכופה יותר מנשים. את המסרים הללו מבססת לא רק הפורנוגרפיה, אלא גם סוכני תרבות מרכזיים אחרים – ההורים, המורים, קבוצת השווים והמדיה בכלל, המאשרים כי המיניות היא צורך גברי.

המסרים הללו שמועברים לנערים באופן ישיר ועקיף ברגעים שבהם הם מביאים את עצמם לידי פורקן, מעצימים אצלם את ההבנה שגבריות שווה למיניות, ומיניות גברית מושתתת בהכרח על יחסי כוח המפלים לרעה נערות ונשים.

יחסי אובייקט-אובייקט

נבחן כעת את התנהגותם בפועל של נערים מול נערות במפגשים מיניים ראשוניים ואת השלכותיהם של מפגשים אלה על עיצוב הזהות הגברית ועל המושג 'הנאה מינית'. בגיל הנעורים, התנסויות מיניות משותפות עם נערות הופכות ל'מניה' המעלה את ערכם של הנערים בתוך חברת השווים. כדי לזכות בערך זה כל פעולה היא לגיטימית: הפרת קודים חברתיים, יוזמה של משחקי חברה פראיים ושימוש בסמים ובאלכוהול. התנהגויות כאלה ממשיכות לגיל הבגרות המאוחר, כך שמדובר בלפחות שש-שבע שנים קריטיות שבהן מתעצבת ומתקבעת הפעילות המינית שאותה הנער ימשיך לקיים גם בחייו הבוגרים. הצפייה האינטנסיבית בפורנוגרפיה תורמת, כפי שראינו, לפיתוח אדישות כלפי הטרדות מיניות, עד שכמעט קשה לנערים לזהותן ככאלה, במיוחד שכל הטרדה "מוצלחת" – כזו שמביאה למגע מיני מסוים – נחשבת מיד כתורמת לערך הגבריות של הנער.

מחקר בהשתתפות מאות נערים שנמשך על פני כעשור, מראה כיצד הטרדה מינית הפכה לשלב הכרחי בהבניית זהות גברית הטרוסקסואלית אצל נערים. בעיני הנערים שרואיינו למחקר, כל צורת כפייה הייתה לגיטימית לצורך השגת מגע מיני: שכנוע, התעקשות, נגיעות, שקרים, תפיסה ביד, הבטחות־שווא, חסימה פיזית, איום פיזי, איום ורבלי, כינוי בשמות גנאי, כפיית מגע גופני, התעלמות מבקשות להפסיק, סחיטה ואיומים. בקרב המרואיינים לא נמצאו אמפתיה או התייחסות לחוויה המינית מהצד של הנערות. לדוגמה, אחד הנערים סיפר כי מצא את עצמו בחברתה של נערה ששתתה אלכוהול והגיעה למצב של עילפון, ולא היה לו ברור אם המגע עמה מותר או אסור, אך הוא הפעיל 'שיקול דעת' לאור מה שראה במדיה הפורנוגרפית, וסבר שמותר לו לפעול כרצונו, כי היא לא התנגדה ואף הביאה את עצמה ביוזמתה למצב זה של חוסר התנגדות.

באופן דומה טענו נערים אחרים כי לבוש חושפני של נערות גרם להתנהגותם הפוגענית או לכך שהם בחרו להתעלם מהתנגדות לא מפורשת: "לא הייתי בטוח שהיא אמרה 'לא'". רק חלק קטן מהם הבינו כי ההטרדה או הצורך להפגין עניין מיני בכל נערה שפגשו, הם חלק מכללי ההתנהגות בתוך קבוצת השווים. בני נוער שהורשעו בתקיפות מיניות, חזרו וציינו את האתגור לגבריות כטריגר המרכזי שהוביל אותם למעשיהם, מתוך הערכה שלא יוכלו בשל גילם הצעיר, בשל מצבם החברתי או המראה החיצוני שלהם, לזכות לקיים יחסי מין בדרך אחרת.

האם נערים בכלל מודעים לאפשרות לחוות הנאה מינית בפני עצמה, ללא קשר לשיפוט החברתי ולהגדלת ערכם בעיני חבריהם?

מחקר שבדק מה חשבו גברים צעירים בזמן שקיימו יחסי מין מלאים, גילה כי עיקר השיח הפנימי שלהם עם עצמם כלל את העמדה של קבוצת השווים שלהם בנערותם, וכן תפיסות חברתיות, היסטוריות ופורנוגרפיות ביחס לאיך מיניות גברית צריכה להיראות, להיחוות ולהתבצע. בזמן האקט עצמו הם השוו את עצמם לתפיסות מיניות שנחשבות בעיניהם ל"נכונות", ו"טובות". האקט המיני היה עבורם קודם כול "הופעה" של גבריות, ובמסגרתה הם ציפו מעצמם להיות טובים, הכי טובים.

אורגזמה, בניגוד לסדר הפעולות הסכמטי והמינימלי שהשתרש בגיל הנעורים (פיתוי-גירוי-פעולה-פורקן-נסיגה), היא "פורקן המלווה בתגובה רגשית עמוקה ומקיפה שמשתפת את כל הגוף והמוח".[1] מחקרים רדיקליים בתחום של גבריות טענו לאחרונה כי ייתכן שרוב הנערים והגברים לא התנסו באורגזמה שכו. הטענות שעלו במחקרים הללו הראו כיצד שבעוד האורגזמה הנשית היא נושא הנלמד, מדובר ומתואר בהרחבה בספרות, בשירה ובמדיה, כלפי האורגזמה הגברית לא התפתחה כל מומחיות. גברים חווים "פורקן" בלבד, המרוכז באיבר המין בלבד, אך ללא חוויה כולית והנאה רחבה, ובמיוחד ללא הממדים הרגשיים שלה. ניתוק החוויה הרגשית מהחוויה המינית, גורם להנאה המינית להיות פחות איכותית ואולי אף מבטל את קיומה.

מהלך החיים המיני של גברים שמתחיל בצפייה אינטנסיבית בפורנוגרפיה המביאה לפורקן, מעצב למעשה את ההתנהגות המינית שלהם בחיים הבוגרים. המין הופך למדד היחיד לביטוי הגבריות, ונזקק לאישור חברתי מקבוצת השווים והחברה. הניסיון להישאר בשליטה, ההתרכזות בפורקן בלבד, וההתעלמות מהגוף ומהרגשות, הופכים למעשה את הנערים לאובייקטים מיניים החווים גם את הנערות מולם כאובייקטים מיניים שיש להשיג, ותו לא. המעבר בגיל בוגר יותר לחיים זוגיים ממושכים לא משנה מהותית את ההתנהגויות המיניות שאומצו בנערוּת.

בחלק הבא אציע הסתכלות אחרת על מיניות, שיכולה לפתח מודעות של סובייקטיביות מינית, ותשחרר את הנערים והגברים מהמשטור החברתי הבעייתי והפוגעני שהוצג לעיל.

גבריות כסובייקטיביות מינית

מהי מיניות חיובית ורווחה מינית וכיצד אלו יכולות להוביל לחוויה סובייקטיבית? מעבודתי עם בני נוער, יחד עם תובנות המחקר, התפתחה בי ההבנה כי סובייקטיביות מינית יכולה להוביל נערים ונערות לזוגיות מיטיבה, אותה אכנה 'יחסי סובייקט-סובייקט' ואסביר את עיקרה בחלקים הבאים של מאמר זה

בריאות מינית, מיניות חיובית ורווחה מינית

השיח הסיכוני שהוזכר לעיל איננו אפקטיבי בקרב בני נוער, ורק מרחיק אותם מהנושא. בעבודה עם בני נוער ראיתי שהם התקשו להבין מה אנשי החינוך מציעים להם לעשות, במקום לומר להם רק מה לא טוב או אסור להם לעשות.

מכאן עלה הצורך לפתח תפיסות של מיניות חיובית, במטרה לתת לבני הנוער (ולבוגרים) ידע רלוונטי ובעל ערך עבורם. הנחת המוצא לעבודה זו, נעוצה בתפיסות של פסיכולוגיה חיובית, אשר גורסת כי התנהגות מינית אמורה להיות חיובית ואופיה זה צריך להיות חלק בלתי נפרד מההתנהגות האנושית.

התפיסה של מיניות חיובית מתבססת על פיתוח המושג 'בריאות מינית', וזו איננה מוגדרת על ידי קבוצת השווים אלא על בסיס התמקדות באלמנטים הרגשיים, הקוגניטיביים והרציונליים של ההתנסות המינית, וכיצד אלו מתפתחים, לטוב או לרע. תפיסה זו כוללת פיתוח הערכה לגוף, התפתחות מינית בריאה, וקידום יחסים בין־אישיים באופן משמעותי ובדרכים מכובדות וראויות, הכוללות הבעת חיבה, אהבה, ואינטימיות.

המיניות החיובית שמה דגש על העונג, ההנאה, ההסכמה, בריאות הנפש והגוף, וקבלה של מגוון התנהגויות מיניות, זהויות מיניות וזהויות מגדריות. כך למשל היא רואה בלהט"ביות דרך אפשרית של המיניות האנושית, באוריינטציה ובהתנסות. בנוסף, היא מציעה מגוון רחב של אסטרטגיות שדרכן מומלץ לנערים ונערות ללמוד על עצמם, על גופם ועל אינטימיות עם שותפים. 

מיניות חיובית איננה באה לטעון כי כל התנהגות מינית היא בהכרח רצויה; אלא שמניעת התרחשויות שליליות היא חלק בלתי נפרד מתפיסה זו. באופן דומה, היא אינה מבטלת את האפשרות של הימנעות ממגע מיני, אלא שבחירה כזו נתפסת כלגיטימית עבור כל אינדיבידואל, בזמן ספציפי.

אולי יותר מכול, המיניות החיובית מנתקת את ההתנהגות המינית מהתפיסה הארכאית והמינימליסטית של אקט החדירה בלבד, ותובעת יחס מכבד לנושא עבור שני הצדדים. הדרישה העומדת מאחורי ההגדרות הללו היא האפשרות לממש 'זכויות מיניות' ויש אפילו שכינו זאת בשם 'פיתוח מודעות עצמית-מינית'.

יחסים רומנטיים בין בני נוער, שכללו עקרונות של מיניות חיובית, נמצאו כמשפיעים על שיפור בהערכה העצמית וכמחוללי רווחה מינית (Sexual well-being) – מושג הקושר בין התנהגות מינית לבריאות פיזית, רגשית ומנטלית. ברווחה מינית נוצרת חוויה חיובית של ביטוי התשוקה, לצד יכולת להתמודד בסיטואציות מיניות שונות עם בן/בת הזוג, ובכללן לנהל את התשוקות, לבחור להשתמש באמצעי מניעה או להימנע ממין כלל, ליהנות מרגשות של סיפוק ועונג ולהיות חופשיים מכאב, חרדה או כל אפקט שלילי אחר הנקשר למיניות.

באמצעות אימוץ עקרונות לפיתוח סובייקטיביות מינית ניתן לגבור על הבניות נורמטיביות של מינימליזם מיני שתואר בחלק הראשון. כדי להפוך את הרעיונות הללו למעשיים נדרשת כמובן חשיבה רחבה על הדרך שבה יכולים אנשי חינוך להמליץ לנערים לשנות דפוסי התנהגות מיניים שהיו עד כה הדרך המקובלת בעיניהם, ולשנות את מהלך חייהם.   

חינוך לסובייקטיביות מינית

'סובייקטיביות מינית' היא היכולת להיות מודע לאפשרות של רווחה מינית, ולהכיל אותה בהתנהגות האישית. כדי לפתח יכולת כזו, נערים צריכים לראות את עצמם קודם כול כסובייקטים ולא כאובייקטים; להכיר ברגשות מודחקים בתוכם ולבצע עבודת שורשים ביחס להתנהגויות המיניות שכבר רכשו לעצמם. גם עלינו, הבוגרים, הורים, מורים, מדריכים, או כל מודל אחר לחיקוי, מוטלת המלאכה לבצע עבודת בירור שורשים אינטרוספקטיבית דומה, כדי ליצור הזדהות ורצון לקשב ובכך להדריך אותם לפעול בדרך חדשה.

תחילה יש להתיר את הקשר המיָדי המתקיים כיום בין אוננות לפורנוגרפיה. כאשר אנו מדברים עם בני נוער על אוננות, יש לזכור כי לפעולה זו יש גם צדדים וחיוביים שאותם ניתן לשמר: שחרור מתח מיני, הפחתת מתח נפשי, לימוד הנער על גופו, תחושת נינוחות עמו, ופיתוח פנטזיות אישיות. יחד עם זאת יש להדגיש כי המעשה אינו צריך להתמקד באיבר המין בלבד, והמפגש העצמי יכול לשמש הזדמנות גם להיכרות עם שאר מקומות ההנאה והגירוי הגבריים. לכן נערים וגברים צריכים לשאול את עצמם, מה המטרה של חיי המין שלהם. האם הם נועדו למקם אותם חברתית ולהעניק להם דימוי גברי, או שמטרתם לפתח את היכולת ליהנות ממפגשים מיניים. אם הרצון הוא הנאה ממפגש מיני, שאיננה מתבססת על ניצול ואיננה נזקקת לאישור חברתי, עדיף לגברים ולנערים להשתמש כמה שיותר בדמיון ולא במדיה פורנוגרפית.

מומלץ גם לתור אחר מידה נכונה לפעילות זו, על מנת לא להגיע למצב של אוננות כפייתית. בספר שהוציא סמיילר כהדרכה להתנהגויות מיניות לנערים,[2] הוא מציע לראות את האוננות כ"מיניות עצמית" וכהזדמנות להכיר את כל אזורי העונג בגוף ולא רק את איבר המין. התייחסות שכזו תאפשר לדבריו לפתח תפיסה סובייקטיבית לחוויה המינית דרך זיהוי והכרת הרגשות, התחושות והמחשבות אשר עולות בזמן המעשה המיני העצמי. מודעות מינית עצמית הכוללת הכרה של התודעה, הרגש, האוריינטציה המינית ואת חוויות הגוף, תשרת את הנער בעתיד, וכאשר הוא יגיע למפגש מיני עם נערה, הוא יתייחס אליה ואל עצמו בתור סובייקט וינהל את המיניות בהתאם לקצב שמתאים לשני הצדדים, ללא כפייה.

המושג 'יחסי סובייקט-סובייקט' מבקש להחליף את 'יחסי אובייקט-אובייקט' שתוארו לעיל, שבהם כל אחד מבני הזוג נתפס כאובייקט גירוי. חינוך לראיית כל אחד מבני הזוג כסובייקט, למיתון השימוש באוננות, לצמצום צריכת הפורנוגרפיה, לוויתור על הקשר בין מיניות לשליטה, ולהפסקת השימוש בנשים כ'ערך' – יכול לעצב תפיסה חדשה של המפגש המיני ככר להתנסויות לגיטימיות ומהנות, כחלופה ליחסים הממוקדים בחדירה בלבד, ומינימליזם מיני. יחסי סובייקט-סובייקט יכולים להביא להעצמה הדדית במקום לסיפוק האגו האישי והאדרתו. בעוד יחסי אובייקט-אובייקט יוצרים פגיעות (וכמובן שיחסי אובייקט-סובייקט הם פוגעניים לא פחות), יחסי סובייקט-סובייקט יכולים לחולל ריפוי.   

יחסים שכאלה אינם יכולים להיווצר תחת השפעה של אלכוהול וסמים או כל דרך אחרת של ניצול וכפייה. המעשה המיני אמור להתרחש תוך הקשבה לתקשורת המילולית והלא מילולית במפגש, ובאקלים של פיוס, חיבה ואהבה ולא של כיבוש ופורקן. מעבר לרווח הזוגי והנפשי, יחסי סובייקט-סובייקט מזמינים את הנער להשתחרר מעריצותו של האידיאל הגברי המיני הממשטר, להתפנות אחר האיכויות והצרכים המיניים הייחודים לו.

חוקרים שונים מתחום המחקר על גברים וגברויות טוענים כיום כי ההנאה האורגזמית תחזור לרשותו של הגבר רק כאשר הוא ייתן לאישה "לחדור" אליו. הכוונה איננה לחדירה גופנית, אלא לחדירה רגשית. הגבר צריך לאפשר לאישה לחבק אותו, להכניע אותו ולאפשר לו להימס בתוכה. כאשר הוא יחוש שהוא מגיע לשיא, לפורקן, הוא לא יעשה זאת בצורה המוכיחה את גבריותו, בכוח, מהר וחזק, אלא פשוט יוותר. הוויתור הוא זה שיאפשר לו להתחיל להבין מהי הנאה מינית סובייקטיבית.

סיכום

בשבע-עשרה השנים שבהן עבדתי במוסדות חינוכיים עם נערים ועם אנשי חינוך, ראיתי כיצד הנחיות הלקוחות מהשיח הסיכוני – 'אסור', 'מסוכן' – נתפסו כלא רלוונטיות בקרב בני הנוער, שראו בהתנהגויות מיניות חלק הכרחי מהחוויות שעליהם לעבור בגיל ההתבגרות. גם כאשר הוצגו בפניהם מסרים של מיניות חיובית, הם ראו בהם חלק לא מייצג של התרבות והחברה, המשדרות להם מסרים של אי שוויון, ועל כן סירבו להבין את ההשלכות העתידיות של צפייה בפורנוגרפיה על חייהם.

החינוך לרווחה מינית, באמצעות הבנת יחסי סובייקט-סובייקט, לצד תמיכה רחבה מהצוות החינוכי – הוא המהלך החדש שיש לנסות כדי לשנות את הנורמות שהתקבעו ולהציע תחליף להתנהגות המינית שנערים מנסים לחקות. ככל שיצטבר ניסיון פרקטי בהוראת גישה זו, כך נוכל לדעת אם יש בכוחה לשמש מצפן לתפיסות מיניות בריאות ובטוחות. עלינו לבחון עד כמה נערים מוכנים לקבל ביקורת כלפי התנהגויותיהם המיניות, האם הם מצליחים להביא לידי מימוש את ההוויה הסובייקטיבית המינית, והאם ההתנסות החדשה משנה תפיסות נורמטיביות של גבריות. שאלה אחרונה זו חשוב שתיבחן במיוחד בהקשר הישראלי. אם מהלך חיים מיני מייצג מיקרוקוסמוס של המצב החברתי־פוליטי, הגיעה העת לבחון את ההשלכות של הסיטואציה הפוליטית המקומית והשפעותיה על מוקדי חִברוּת מרכזיים של נערים וגברים בפרספקטיבה כרונולוגית־תהליכית: מערכת החינוך, השירות הצבאי, ההשתלבות בחיים האזרחיים והמילואים – כיצד כל אלו משפיעים כיום על התנהגויות מיניות של בנים, נערים, גברים ובוגרים. והאם בעקבות חוויות מיניות סובייקטיביות של נערים וגברים ישראלים, יכול להתחולל שינוי שישפיע לא רק על המפגש המיני, אלא גם על תפיסות חברתיות מקומיות של שוויון מגדרי בין נערות ונערים ובין גברים ונשים.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• מיניות בריאה, להתחיל מבראשית: לפתח שיח עם ילדים ונוער על מודלים חיוביים ושליליים למיניות – יחיעם שרלו
• לדעת לבחור נכון: מודל רב-מימדי למיניות בריאה – דינה שלו
• מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
• מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
• שיח פנים-גברי בריא על מיניות – שולמית שפרבר
• למה קשה לדבר מיניות בעברית פשוטה? – חננאל רוס

• יומן נעורים: על אלימות ופגיעה בקרב נערים ועל אחריות חברתית – ד"ר ירון שוורץ
• על פורנוגרפיה, התמכרויות ושיח חינוכי – ד"ר יניב אפרתי
• להיות גבר: על אלימות גברית כתופעה תוך מגדרית – חננאל רוס
• איזהו גיבור? הפוגש את יצרו – אורי שרמן

• שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבֹּעַ: לדבר גלויות על העונג הגברי – אליעוז ברקוביץ'
• מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• לחצות את הגשר ולנהל שיח רגשי – בנימין מלאב
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ

הפניות ביבליוגרפיות:

[1] Lorentzen, Jorgen. 2007. Masculinities and the Phenomenology of Men’s Orgasms, Men and Masculinities,10(1)71-84

[2] Smiller, A.P. 2016. Dating and Sex: A Guide for the 21st Century Teen Boy, Magination Press