הכל בסדר? אתגר האינטימיות בתקופת הסגר

הסגר בתקופת הקורונה מזמן לנו אתגרים בחיי הזוגיות הן בהתנהלות במרחב הביתי והן במרחב הרומנטי והאינטימי. כיצד להתמודד עם השחיקה, הצפיפות הפיזית והרגשית, והחששות הנלווים, וחשיבותה הגדולה של תקשורת פתוחה בסוגיות אלו.

כאשר בפתחנו סגר שני, ומי יודע אם סגרים נוספים, עלינו לתת את הדעת לצדדים הבלתי מדוברים של השהות האינטנסיבית בבית בקרבת המשפחה הקרובה. במצב יחודי שכזה, עם הורים או ילדים, אין פלא שהאינטימיות נוטה להידחק הצידה. זוהי השפעה הגיונית מאוד בעקבות המצוקות הרגשיות, עייפות החומר, ותחושת המיצוי שמגיעה כאשר בני הזוג לא יכולים להתאוורר. זוהי גם לא בהכרח תגובה שלילית, למרות שאנו מודעים כמובן לחשיבות הגדולה של הקירבה בין בני הזוג.

בין אם אתם רווקים, גרושים, זוגות צעירים והורים, הדחיסה של ההווי המשפחתי לתוך ארבע קירות נושא בחובו מתחים שונים שיש לפתוח ולפרק, ובעיקר לדון בהם מתוך הקשבה פעילה לזולת. זהו הזמן לעבד מעט את הסגר הקודם שהתרחש, ולשאול את עצמנו את השאלות הנכונות מתוך התבוננות בתגובות שלנו ובצרכים שלנו, ולאחר מכן גם לקבל ולהכיל את הצרכים וההתמודדות של הזולת.

מה לך?

אנשים שונים מגיבים באופן שונה במצבי לחץ. יש שהמצוקה מעוררת בהם דחפי הישרדות, וכל מה שלא מחוייב המציאות נדחק הצידה באופן מיידי. מנגד, יש מי שדווקא ברגעים שכאלה זקוקים לתמיכה רגשית או חומרית מפנקת יותר. יש מי שמוצאים מפלט בהומור ואילו אחרים יעלבו קשות אם ישמעו התייחסות משעשעת למצב.

התיישבו יחדיו לשיחה, ונסו להבין מה הם הצרכים המיידים של כל אחד מכם בסגר הזה? האם אתם עובדים? עם אילו פחדים וחששות אתם מגיעים אל הסגר? האם מבחינתכם מדובר במעין ירח דבש שני או דווקא לחץ וחרדה? נסו להעלות דפוסי התנהגות שהועילו לכם בעבר בהתמודדות דומה, ומנגד, מה מבחינתכם יחשב כהתנהגות פוגעת או בלתי הולמת את המצב? זכרו שבנושאים שכאלה אין דפוס נכון או שגוי, אנחנו נושאים על גבנו התמודדויות שונות, טראומות ישנות, תגובות מודעות ושאינן מודעות. לפעמים גם בלתי אפשרי להסביר למה מעשה או אמירה זו או אחרת נחשבת בעיננו מתאימה או לא מתאימה, וזהו המקום בו אנו משתדלים לבוא אחד לקראת השנייה.

למיטיבי הלכת, השתדלו לעשות שיחה כזאת כל כמה ימים, משום שגם בתוך מצב נתון אנחנו משתנים והצרכים שלנו משתנים.

האינטימיות היא בכלל הצרכים וההתמודדויות הלגיטימיות של כל אדם לנוכח המציאות המשתנה שלפנינו. יש אנשים שיזדקקו לקירבה הפיזית באופן אינטנסיבי יותר, כדי לחזק את תחושת החוסן הפנימית שלהם, ולהשביע את הצורך ביציבות רגשית ואמון באהבה בינם לבין בן הזוג. מנגד יש מי שיראו במצב המצוקה באינטימיות "מטלה" מעיקה שמסיחה את הדעת מן הצורך להתמודד בהישרדות.

לעיתים מתוך שיח ניתן לאזן את הצרכים ולהבין כיצד לחלוק את הנטל הרגשי שעשוי להיות האחראי העיקרי לפערים בין בני הזוג. אולם גם אם ישנו פער מובנה, זהו מקום שעל בני הזוג להשכיל ולשקול יחדיו כיצד הם מוצאים איזון בין הצרכים של שני בני הזוג לבין הפערים בניהם, כדי לחזק אחד את השנייה בזמנים טרופים אלו.

לרוב, עמדתנו לתמוך באהבה ובתשוקה של בני זוג. אולם לאור מצב הקיצון לפניו אנו ניצבים, והעובדה שהוא מתוכנן לטווח קצר (לפחות בעת כתיבת שורות אלו), יש להבין כיצד להכיל את טווח הרגשות והתגובות, ולהבין גם אם ישנה השתהות מסויימת, שלא נובעת משחיקה בקשר, אלא מתוך המציאות הבלתי טבעית.

לאהוב בין המשמרות: על אתגריה של האינטימיות בהורות הקורונה

הקורונה הפגישה הורים לילדים צעירים עם מציאות "שתי המשמרות" באופן בו כמעט איש לא יכול להימלט ממנה. כאשר שני ההורים עובדים, הם נדרשים לחלק את היממה למשמרות, משמרת אחת בעבודה, והשניה עם הילדים. עובדים רבים נאלצים להמשיך ולעבוד בשעות הקטנות של הלילה כדי להשלים את התחיבויותיהם המקצועיות, והשיח הזוגי מרודד לכדי הוראות והעברת מידע על מצבו של כל ילד. הלמידה מרחוק בגילאים הצעירים יותר דורשת גם היא נוכחות מתמדת של הורה קרוב ולרוב לא מורידה מהעול המונח על כתפי ההורים. גם במקרים בהם אחד מבני הזוג מובטל, או מובטלת, נוצרת חלוקת עבודה מובנת, בה שני בני הזוג מתכנסים כל אחד בעולמו ובמשמרת שלו.

הנוכחות המתמדת של הילדים בבית גזלה מהורים רבים רגעים יקרים של פרטיות שבעבר היו להם בחסות המסגרות החינוכיות. בני זוג שנהגו לטפח את הקשר בניהם אחרי שפיזרו את הילדים, מוצאים את עצמם מבלי אותו דלק משמעותי שהיה לזוגיות שלהם בעבר.

למרות שהרבה מן הפרטיות נגזל, ישנן יחידות זמן קטנות שניתן לנסות לשמר עבור הזוגיות. גם אם אינטימיות ופרטיות מלאה עבור שניכם אינה אפשרית כרגע מבחינתכם, ניתן למצוא מחוות מחזקות אחרות שעשויות להיות משמעותיות.

משפחות רבות בהן העבודה של אחד או שני בני הזוג עברה הביתה, מגלות מחדש את ארוחת הצהריים או הערב המשפחתית. זו הזדמנות להעסיק את הילדים בבישול, למרות שהדבר דורש תכנון מראש. בנוסף, אפשר לפצל את זמן הארוחה ל"ארוחת ילדים", ולאחר מכן "דייט זוגי", כאשר נר או סידור צלחות שונה עשוי לעשות את כל ההבדל. גם מחוות קטנות כמו הפסקות משותפות, או כיבוד במאכל או משקה בתור יוזמה פרטית ולא בתור מענה לבקשה, מאפשרים הזדמנויות זעירות לטיפוח הזוגיות.

לרגל הסגר, זוגות צעירים רבים עם ילד אחד או שניים מתכוננים לעבור לבית הוריהם כדי להעביר את כל חודש החגים באמצעות הסיוע של דור הסבא והסבתא. למרות שהדבר מקל מעט על האינטנסיביות של טיפול בפעוטות או ילדים צעירים, השהות בניכר הביתי, בצפיפות עם משפחה נוספת, מביא עמו את הקשיים שלו. השחיקה בטיפול פחות חמורה, אבל גם כאן נוכח הקושי במציאת פרטיות.

אם מערכת היחסים של הזוג הצעיר עם הסבא והסבתא פתוחה מספיק, ניתן וראוי לקיים גם איתם שיחה פתוחה על הצרכים ושיתוף הפעולה בניהול משק הבית. כאשר בכלל זאת, אם הדבר מתאפשר, ליצור איזון מסויים ו"בייביסיטר" עבור זמן זוגי. כל עוד הדבר נעשה בשקיפות והתחשבות בצרכי כל הנוכחים, יתכן שימצא בכך פתרון.

בכל המקרים, אין כוונתנו להורות על דפוס זה או אחר שיש לקדם, אלא לפעול מתוך הבנה מה הם הצרכים השונים שאיתם אנו מגיעים אל שולחן הדיונים. זכרו, שהסגר (לפחות לעת עתה), מוגבל בזמן, מנוקד ומעוטר בחגים, וכל עוד אנו נענים לצרכים שלנו, ולא מניחים לסגר לנהל אותנו, ניתן לצלוח אותו מתוך שפיות ואולי אף צמיחה.

רק את ואני ומי שאיתנו בבית: אתגרי האינטימיות של זוגיות חדשה

זוגיות חדשה, בשנת הנישואין הראשונה ואף לאחר מכן, יפה לה השהות הזוגית האינטנסיבית. זו הזדמנות לחקור אחד את השניה ולהעמיק את הקשר. אולם לצד ההזדמנות לירח דבש נוסף, ישנו גם איזון עדין שצריך להישמר עם ההקפדה על הפנים והחוץ של כל אחד מבני הזוג. לעיתים קל להגיע לרוויה מבן הזוג, עד כדי חוסר יכולת לשאת את נוכחותו באופן כל כך רצוף.

גם כאן ישנה חשיבות גדולה לשיח הפתוח בדבר הצרכים השונים של בני הזוג כאשר כדאי לתת דגש לקשר עם החוץ, עם חברים או קרובי משפחה. אפשר לקבוע "קפה זום" עם חברים, צפיה משותפת בסרטים, כאשר אין צורך להתייחסות תמידית לנוכחות של בן הזוג, או פעילות ספורטיבית עם חבר או חברה המתגוררים בגבולות ההגבלות.

המטרה העיקרית של "איוורור" הקשר היא להימנע מהרוויה שעשויה להגיע כאשר דווקא קשר חדש שאך עתה מוסד, נעשה אינטנסיבי מאוד, מבלי שיש לנו אפשרות לווסת לחצים. לכן למרות ירח הדבש הנוסף, זוהי גם הזדמנות לחזק קשרים עם אנשים שלא נוכחים בקפסולה הזוגית שלכם, ובכך לחזק את החוסן האישי שלכם כפרטים וכזוג.

ביקשתי את שאהבה נפשי, גם ביחידאות: רווקים, אלמנים וגרושים

כאשר אדם לא נמצא בזוגיות, ואין הדבר משנה אם הוא מתגורר בביתו שלו או בבית הוריו, יתכן שדווקא הבדידות תהדהד יותר בקירות. לא בהכרח משום שהיא אמיתית יותר, אלא כי בתקופות של קושי הרצון בזוגיות ותמיכה עולה, ומנגד היכולת לצאת לדייטים והתחושה שלפחות אנו פועלים למען מציאת זוגיות חדשה נמנעת מאיתנו.

לאור זאת, רווקים רבים שואלים את עצמם האם בכלל יש טעם לנסות לצאת לחפש את אבדתם? וביחוד כאשר כל שיש למגפה להציע להם הם דייטים בזום. על כך תשובתי שאם אדם מעוניין בזוגיות, אל לו לרסן את עצמו. חווית הדייטים כידוע אינה קלה, והיא קשה כקריעת ים סוף. לכן אם זו תקופה שמעוררת בכם את הרצון בזוגיות, לא כדאי למסמס ולעצור אותה אלא לגייס אותה ליכולת שלכם לשאת ולרדוף אחרי הזוגיות הפוטנציאלית. להזכירכם שוב, גם עתה, בזמן כתיבת השורות הללו, הסגר מוגבל בזמן.

זהו זמן מוצלח לברר על מועמד או מועמדת, להתעמק יותר בשיחות טלפון, ואינטרקציה בזום. למרות שהדבר לא מחליף דייט ראוי הוא כן מאפשר התקדמות או לפחות סינון ראשוני של מועמדים לא מתאימים.

כאשר אנו בניצנים של זוגיות, הסגר מזמן לנו הזדמנות להעניק כבוד מחודש לחיזור באמצעות המילה הכתובה. ידועה התלונה שאנשים לא כותבים בימנו מכתבי אהבה יותר. גם אם אתם משתמשי וואטסאפ כבדים, יכול להיות שלחזור לכתוב מיילים, באופן שמאפשר רוחב יריעה ומרווח נשימה, יפתח צדדים חדשים בהתקרבות הרגשית ובהכרות החדשה.

מגדלור מאיר מרחוק

הסגר בפרט, ותקופת הקורונה בכלל, מעוררים אצלנו שאלות רבות כיוון שמדובר במצב לא טבעי, ומנוגד לכל דפוס התנהגות או ניסיון שצברנו במשך השנים. אך למרות הקיצוניות שלו הוא מביא איתו בקשה למבט חומל על הזוגיות ועל בן או בת הזוג שלנו. הוא מבקש מאיתנו להבין, לוותר, להקשיב קשב רב יותר ולסלוח בנדיבות רבה יותר על טעויות שנובעות מתמימות ומצוקה מן המצב הקיצוני הזה.

זהו לא הזמן להתחשבן או למנות את המפגשים האינטימים שבין בני הזוג, אלא לשאול בכנות ובאומץ – מה הצרכים שלי ושל אהוב או אהובת נפשי? לדעת שיתכן שהתשובה הנכונה עבורנו לא נכונה עבור זוגות אחרים. זהו המקום והזמן לחמול על עצמנו, להזכיר לעצמנו שאנחנו אוהבים באמצעות ספל קפה, באמצעות מכתב על הכרית, או צפייה משותפת בסדרה. חיזור יכול להיות משמעותי גם אם הוא "סתם" איפור אפילו שלא יוצאים מהבית או בושם אהוב גם אם שניכם יודעים שלא מדובר במהלך שעשוי להתפתח, כי שניכם עייפים מידי.

ניתן כזוג לחשוב ולתכנן כבר עכשיו דייט זוגי בתום הסגר. אין הדבר מחייב כמובן הוצאה כבדה, והוא עשוי להיות גם צנוע. אולם העיקר לדבר על מגדלור המאיר מרחוק על סוף הסגר, מטרה אליה יש לשאוף, קינוח אחרי שסיימנו לאכול את המנה העיקרית. זוהי גם הגבלה בריאה של "תקופת ההזנחה" שאנו מתירים לעצמנו בזמן הסגר, שהיא הכרחית עבור חלק מהזוגות, אבל ראוי לתחום אותה ולא לאפשר לה להפוך להרגל שני.

הסגר והקורונה הם ממצבי הקיצון עבורם בנינו את החוסן הזוגי בתקופות המרווחות והנוחות יותר. מותר לנו לפעול קצת על "אדי הדלק" של הזוגיות, כאשר ישנו הבטחון העצמי והידיעה שיש לנו קשר חזק ומשמעותי עליו אנחנו מסתמכים. בייחוד כאשר אנו מודעים לכך שהסגר עתיד לבוא אל סופו.

***

לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• בסגר, בסגר: השפעת הקורונה על המיניות – צוות גלויה
• והזמן עצר מלכת: רַוָּקוּת בזמן הקורונה – צוות גלויה
• לחצות את הגשר ולנהל שיח רגשי – בנימין מאלב
• הקשבה ואמפתיה: כלים לתקשורת מקרבת – פסית שיח
• יעד ודרך – עצות וכלים להתנהלות כלכלית בתקופות של שינוי – בת שבע פורת
• איך לריב נכון – צוות גלויה
• להיות ביחד, לחיות את היחד: שהיה ועשיה במרחב הזוגי – הרבנית שרה סגל-כץ

• מאמר רלוונטי שהתפרסם בynet: מדוע כולם מקווים שבן הזוג יבין אותם ללא מילים? – שולמית שפרבר