דייט ועוד דייט ועוד אחד, מאת: אביטל גולד - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

דייט ועוד דייט ועוד אחד

כ' באייר תש"ף 14.5.2020
קו מפריד גלויה

עולם הדייטים יכול להיות מתסכל מאוד: ההשקעה, הסמול-טוק חסר התוחלת, חוסר החיזור, הפער בין גברים לנשים בדייטים וקו הסיום שלא נראה באופק. אביטל גולד רצתה להכיר את האיש שלה באופן טבעי – בהתנדבות או אצל חברים – ובדרך לשם היא אספה תובנות על עולם הדייטים המאולצים.

את שומעת את הטלפון מצלצל והלב מתחיל לדפוק. לא כי את מתרגשת, לא מחוסר ניסיון ולא כי באמת אכפת לך. אלא כי זה פשוט לא טבעי לדבר בטלפון עם בחור שאת לא מכירה. במיוחד כששניכם יודעים לשם מה הוא מתקשר. כך הוא הטלפון הראשון, ובעצם גם השני. והאמת? מתרגלים. ואפילו נהיים ממש טובים בזה שהרי הניסיון והזמן עושים את שלהם. ובכל זאת, הלב דופק.

את רואה מספר לא מזוהה על הצג, ולמרות שאת לא באמצע משהו חשוב והטלפון כבר בידך, את נותנת לו לצלצל עוד כמה פעמים לפני שאת עונה. את מקווה שהשיחה תהיה כמה שיותר קצרה וכאשר היא באמת כך, באופן לא הגיוני את מתאכזבת: מה זה אומר עליו או עלייך ובכלל על הדינמיקה בינכם? האמת שכלום, ובכל זאת. חילופי מה נשמע, איך היה היום, ותזכירי לי מה את עושה בחייך? הכל מאולץ ומזויף, שהרי לא תשתפי באמת איך היה יומך ומה הוא עושה בחייו כבר ביררת טוב טוב לפני כן. קובעים יום, שעה ועל המיקום כבר נחליט בהמשך.

דייט ועוד דייט ועוד אחד - אביטל גולד
צילום: Chien Nguyen Minh

שאלת המיקום

והאמת כשחושבים על זה – מדוע לא קובעים מיד מקום? לכאורה זה שולי ומקרי. ייתכן וקשה לחשוב על מקום בלחץ הזמן, ואולי זה תלוי במצב רוח באותו היום, אך לדעתי בדחייה זו טמון המון.

המיקום זאת שאלה. בית קפה, פק”ל בחוץ, או המיקום האהוב עלי – פארק חשוך וקריר, שיש בו ספסל עץ רטוב מהטל. לכל אחד מהנ”ל יש אופי אחר, קסם משלו ומתאים לבחורה שונה.

בית קפה: לכאורה דייט קלאסי. אך לרוב אני שומעת מחברותי – רק לא בית קפה. כי עניין הבית קפה הוא יותר מרק קפה. יש בבית קפה הרגשה שאת מתארחת בסלון של מישהו אחר. המלצרית וכן הנוכחים במסעדה מבחינים בכם ושמים לב שאתם בדייט. הישיבה אחד מול השניה (לעומת אחד ליד השניה) מבהירה שזה דייט ראשוני מעט מביך, והחובה להסתכל רק על האדם שמולך (מבלי איזה חתולה שמסיחה את המבט) היא מעט אינטנסיבית שהרי רק הכרתם לפני חצי שעה. וכמובן – התשלום.

את תציעי לשלם ואף תתעקשי, אך באמת בפנים-בפנים את רוצה שהוא לפחות יציע. ולא, זה לא משום שהכמה שקלים של הקפה יקרים לך. כלומר גם. אך זה לא העיקר. עובדה זו מפליאה אותך מאוד. את מגדירה את עצמך פמיניסטית, עצמאית ואת לא מוצאת רציונל בכך שהבחור ישלם עלייך. יותר מכך – ברוב המקרים תעדיפי את לשלם כדי שלא תרגישי מחויבת אליו. ובכל זאת בזמן שאת החשבון את מחלקים חצי חצי, את מבינה שלאחד לא תהיו. כי אין כאן עניין של שכל ישר, אלא של רגש ותחושה. ועם כל הרצון הפמיניסטי – מעל הכל את רוצה להרגיש בחורה.

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

לא כלה דרכנו - אביטל גולד
צילום: Eli DeFaria

וכשחושבים על זה ייתכן וזה האלמנט היחיד של "החיזור" שנשאר בשידוך. כי תחילתו של שידוך הוא "ההצעה”. והצעה זו נעשית על ידי גורם שלישי, ואין בו סממן של בחור מעוניין בבחורה. אלא בשני אנשים שמעוניינים באותה מטרה – חתונה. מכיוון שמחד כוונותיהם ידועות מראש ומאידך לא היה רצון אמיתי לצאת דווקא אתה ולא עם אחרת, נוצר מצב שבו הקלפים גלויים ואין "משחק". מכיוון שנכנסנו ניטרליים לסיטואציה אני חושבת שיש צורך ליצור באופן מלאכותי את החיזור, וכן, זה מתחיל בהזמנת הבחורה לקפה.

פק”ל בחוץ: יוצר אווירה נינוחה, וזורמת. אלא אם כן הדשא רטוב, לבשת חצאית קצרה, קר בחוץ, או ששכחתם למלא את בלון הגז. פארק ציבורי: מאפשר לכם גמישות של ללכת ואז לשבת. לשבת ואז ללכת. והיתרון החשוב ביותר אין צורך להסתכל לבחור בעיניים.

את מגיעה לפגישה – מזהה מיד את הבחור מתמונת הפרופיל שלו בפייסבוק, אך משחקת אותה שלא זיהית ומסתכלת לצדדים. חיוך מבויש כשהעיניים שלכם נפגשות והנה הערב רשמית התחיל. יש פעמים שבהן אתם מהלכים בטיילות, גנים ופארקים במשך שלוש שעות רצוף, את עייפה והבחור לא מבין שאת רוצה להגיד לילה טוב. לפעמים יש את התירוץ הנח של האוטובוס האחרון. אך כשהוא בא עד לאזורך, והוא אינו מודאג מהאוטובוס האחרון נוצרת בעיה. כיצד לומר- היה נחמד, כבר כואבות לי הרגליים אז בוא נלך כל איש לדרכו. לכאורה אפשר היה להגיד מילים אלו בדיוק, אך הפולטיקלי קורקט שבך או שמא הטקט שלך עוצר בעדך.

לבנות קשר - רווקות - אביטל גולד
צילום: Jason Leung

האמת היא שפגישה שכרוכה בלשבת ולדבר ולדבר עד שנגמרת הזרימה היא לא בילוי אטרקטיבי מבחינתי. היא חסרת חוויה משותפת. הפגישה בנויה משני אנשים שנמצאים באותו מקום אך לא נמצאים יחד, עסוקים בלדבר על החוויות של אחד והשני ולא בליצור חוויה חדשה, דבר שלדעתי נחוץ בתחילתו של קשר. בפגישות ראשונות לרוב יש גם את השתיקה. שתיקה שהיא רועשת וצורמת לאוזן. שקט אשר נמשך שניות ספורות, אשר מגלות ולו קצת את האמת שמאחורי הסיטואציה. ואת מייחלת ליום שלא תרגישי צורך מיידי למלא את השקט הזה בעוד שאלה או סיפור שהיה. אלא פשוט להבין שבחיים ובקשרים יש שקט, וזה בסדר.

את חוזרת לדירה, מורידה את האיפור המרוח בזמן ששותפה שלך מתחקרת אותך, איך היה ועל מה דיברתם. ובזמן רצף השאלות וההתרגשות הלא מוסברת של חברתך, את מתחילה לשאול את עצמך איך מצאת את עצמך במצב הזה. מצב בו בילית ערב שלם עם בן אדם שאינך מכירה, במיוחד שאחרי עשר הדקות הראשונות את כבר הבנת שאת לא מעוניינת להכיר. את שואלת את עצמך מדוע נענית להצעה הזאת מלכתחילה ואז את נזכרת שלא הייתה לך הצעה כבר חודשיים ואין לך מה להפסיד.

לנסות לבנות קשר בתקופת הרווקות - אביטל גולד
צילום: Bekky Bekks

לפגוש אותו באופן טבעי

כן, אין לך הצעות. הידידים שלך מוצפים בהצעות ואת יבשה כמו נחל במדבר יהודה. כלומר זה לא רק שעדיין לא מצאת את בן הזוג שלך, האופציה של להכיר אותו לא נראית באופק. את מרגישה כמעין מובטלת בלי היכולת להשיג אפילו ראיון עבודה. את יודעת שאת מוכשרת, חכמה ומיוחדת. שכל מי שיפגוש בך יתלהב. אך אין פגישות. את מרגישה בודדה במערכה. לא מציעים לך. לא חושבים עלייך, לא משתדלים עבורך. כל מה שנשאר זה התקווה לפגוש אותו באופן טבעי.

כולנו רוצים להכיר באופן טבעי. להתנדב באותה עמותה של ילדים מיוחדים, להיפגש בערב שבת אצל החברים המשותפים, או פשוט לחכות לאוטובוס ולגלות שאתם מחכים לאותו הקו. אך בוא נודה על האמת, חיכיתי וחיכיתי לעשרות אוטובוסים בחיי, בתחנות שונות בשכונות שונות ולקווים שונים. אפשר גם להגיד שמספר השעות שחיכיתי בתחנות ברחבי ירושלים מצטבר לכמה ימים טובים. ולא, לא פגשתי שום בחור באופן "טבעי". זאת אגדה שמספרים . טוב נו, אולי לא אגדה, כי זה באמת קרה לאחות של מיכל – אבל כנראה שאני לא כזאת. שאני לא מהבחורות שהבחור מרגיש צורך לרדוף אחריהן ממבט ראשון. בכל מקרה אני חושבת שזה עניין של אופי. או יופי. לא, זה אופי. אני מקווה.

אלמנט נוסף של עניין הדייטים הוא כמובן “הכללים”. הבחור הוא זה שמתקשר בתחילה, דייט ראשון זה באזור שנח לאישה ושהבחור מציע לשלם. האמת זה די מאוזן לדעתי. שהרי הזמן שלוקח לבחור להגיע באוטובוס לאזור שלה, זה הזמן שלוקח לה לבחור בגדים. בנוסף לכך, הכללים הללו הם רק בגדר המלצות על מנת לסדר את התהליך ולחסוך אי נעימויות.

יש שלוקחים את העצות הללו רחוק מידי ומתייחסים אליהם ככללי ברזל. היה פעם בחור שיצאתי איתו לדייט ראשון וכשעברנו ליד רמי לוי הוא שאל אם אני צריכה משהו. אמרתי שלא אך הוספתי (במבט מבולבל) את השאלה הפשוטה “למה”? הוא ענה שאמרו לו שהוא חייב לקנות לבחורה משהו, אז חשב שאולי ניכנס ואני אוכל לבחור את שחפצה נפשי. משום מה ויתרתי. חבל, דווקא היה לי חסר טישו בדירה.

לא כלה דרכנו - אביטל גולד
צילום: Z S

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

נוהל סאלמתק

"נוהל סאלמתק" כך שמעתי שאנשים מכנים את שיחת הסיום. קצר ולעניין. אי אפשר להגדיר את זה אפילו כפרידה, כי משתמע מכך שהייתם בקשר, ולרוב בדייטים של שידוך אין זה המקרה. היה נעים אך זה לא מתאים. לרוב אין לאדם השני תגובה, אז את מתפללת שזה הדדי ושגם הוא מרגיש כמוך.

היה לי מקרה שזה היה יותר מהדדי. התקשרתי להגיד לבחור שזה לא נראה לי שייך ומעבר לקו נשמעו צעקות שמחה של "יש ווההווו", ואפשר להגדיר זאת כציטוט מדויק. ברגע ראשון חשתי הקלה: הוא מרגיש כמוני; ברגע השני חשתי מבוכה: הי! הוא זה שאמור להתבאס לא?; ברגע השלישי חשתי עצבים. איזה פחדן הבחור, אם הוא לא מעוניין למה הוא מחכה עד שאני אתקשר לסיים?!

אני זוכרת כיצד כשהייתי צעירה יותר המחשבה של דייטים – לצאת ולבלות זמן איכות עם בחור – ריגשה אותי. חבל לי שהורגלתי. שהדייט הפך לדבר מן השגרה, דבר שנח לי איתו. אבל יותר מזה, שדייטים הם דבר של טרדה.

התהליך הזה שאמור להיות מלווה בהתרגשות, רומנטיקה ושיח אמיתי הופך להיות מתסכל. ועם כל זאת, בכך בחרתי. אולי בלית ברירה אך בחרתי. רציתי להכיר מישהו באופן טבעי אבל בחרתי להשתייך לעולם הדייטים המאולצים בניסיון למצוא את שאהבה נפשי.

דייטים ברווקות - אביטל גולד
צילום: Cassie Matias


בחור פוגש בחורה. יש לזה צליל יפה, אך בהקשר של עולם הדייטים זה נשמע שונה.

מביך להודות שהייתי אחת מהבנות האלה: מחפשת אהבה באופן שיטתי, יוצאת לדייט אחרי דייט כי לא מאמינה שאמצא אותה בלי מאמץ. יודעת שלמרות שכל מערכת הדייטים בנויה באופן לא חכם ולא יעיל – אני בכל זאת חלק ממנה, מטיילת בפארקים ובגנים ומכירה כל בית קפה וכל טיילת בעיר. יוצאת עם חבר של הבעל של חברה שלי – שאני לא מכירה, וחברה שלי לא מכירה, ובעצם גם בעלה לא מכיר – אבל בעלה פגש אותו פעם אחת בזמן שחיכה לאוטובוס וחשב שנתאים. טוב, לפחות הם הכירו באופן טבעי.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

שירים:

ועוד:

לקריאה נוספת על 

בעלת תואר ראשון בפילוסופיה והגות יהודית מהמרכז האקדמי שלם. עובדת בקרן תקווה ולומדת במדרשת ברוריה.
נשואה למרדכי, ואמא לצור.

תוכן נוסף מהמגזין:

מאז השבעה באוקטובר 2023
תפילה
עבור שחרור החטופות והחטופים
תפילה למען השבויים בעקבות אירועי השבעה באוקטובר.
כ״ד בכסלו תשפ״ג 18.12.2022
מאת
צוות גלויה
לכבוד חג החנוכה, אנו מפנות אלומות אור אל רשומות קיימות באתר וממליצות לקרוא בהן על מנת להאיר מחדש את הקיים, להודות, לשבח ולהתפתח.
י"ג בכסלו תשפ"ד 26.11.2023
מאת
צוות גלויה
רשומה אינפורמטיבית זו מבקשת להנגיש בצורה מהירה ופשוטה מקורות מגוונים עבור אלו המבקשים.ות ללמוד וללמד, לדון ולקיים שיח משמעותי, להיפגש עם התוכן המורכב הקיים בטקסט ואף לקיים טקסים או תפילות לשם התמודדות ותיקון קהילתי ו/או אישי.
ט"ו בתמוז תש"ף 7.7.2020
מאת
צוות גלויה
בדברי ימיה של האנטומיה המינית סבל הדגדגן מיחס של התעלמות, זלזול וחוסר הבנה מתמשך. מעבר להצעת מגזין גלויה לכנות את האיבר בשם ״עינוגית״, מונגש כאן תרגום לעברית של סרטון מקצועית בנושא.
י״ד באלול תשפ״ג 31.8.2023
מאת
צוות גלויה
עם פתיחת שנת הלימודים במסגרות החינוך - נתנו מקום במגזין גלויה לתפילות, לשירים ולפרוזה הנוגעת בחיי בית הספר ואף בבית המדרש. שנה״ל טובה!
מאת
צוות גלויה
מגזין גלויה מזמין לספר לנו על על ספרים, מוסיקה, אמנות, תערוכות קבועות ומשתנות, אתרים וכל ׳עולם׳ מקביל אחר שכדאי שניתן לו כאן הד, כדי להמשיך ולְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס. ההזמנה פתוחה תמיד!

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם