רווקוּת כחיים מחוץ למפה, מאת: גיא צבירן - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

רווקוּת כחיים מחוץ למפה

ג' בשבט תש"ף 29.1.2020
קו מפריד גלויה

מסלול החיים הנורמטיבי כולל כל מיני צעדים הגיוניים לעשות והוא מתרחש כשאתה חי במקום שהוא הבית שלך. על מה שקורה כשהצעדים ההגיוניים נעלמים להם, והחיים מתרחשים במקום שהוא לא בדיוק בית.

אחד הדברים הקשים ברווקות הוא שהדרך שלך מיטשטשת. כשכבר לא ברור לך מה בכלל קורה פה, כשנגמרה לך המפה מזמן וכבר אין לך מושג איפה לשים את הרגל בצעד הבא. יותר מכך, מה בכלל צריך להיות הצעד הבא?

עם הזמן נוצרים מין צעדים הגיוניים. שלוש חברות שונות התלבטו איתי בחודשים האחרונים אם לטוס להודו הקיץ. בנות שלושים, רווקות, מדהימות. הן אף פעם לא היו בהודו. עודדתי אותן בכל לב. למה הן לא התלבטו האם לטוס ליפן, או לעשות קורס תכנות אינטנסיבי, או לנסוע הביתה להורים לחודשיים, או לעבור לנורבגיה לתמיד? כמובן שהודו מדהימה ועושה תהליכים משמעותיים בנפש, וגם זול ונח לטייל שם. אבל גם – ובעיקר – כי זה סוג של צעד הגיוני במרחב חסר הסבירות של החיים הרווקיים.

הצעד הזה הגיוני כי הרבה אנשים עשו אותו, ועושים אותו, אז הוא עוד איכשהו נותן לך להרגיש שאתה על המפה. שאתה במרחב מובן. הוא מאפשר לך להיות חלק ממשהו. אבל גם את זה, כמה פעמים כבר אפשר לעשות?

(אגב: כל פעם שהייתי טס החברים הנשואים היו פותחים עלי עיניים. בקטע טוב, אבל בקנאה גלויה. ניסיתי להסביר ולא הצלחתי: אני לא טס כי אני יכול, אני טס כי אינני יכול עוד).

רווקות גיא צבירן
צילום: Robby Schlegel

הומלסים שגרים באחלה דירות

ויש עוד צעדים הגיוניים לעשות. נניח, אם אתה רווק דתי שגר בבית של ההורים זה הגיוני לעבור לירושלים, או תל אביב, או גבעת שמואל, או תקוע. זהו פחות או יותר. זה יכול להיות אחלה לעבור גם למקום אחר, נניח למצפה נטופה או צור הדסה. או חיפה או עלומים. אבל מה הקשר חיפה עכשיו? אלא אם יש לך סיבה ממש טובה כמו עבודה או לימודים, אתה כמעט אף פעם לא תגור שם, אם אתה חלק מהסיפור הרווקי. כי כשאתה נשוי יש לך סיפור אחר

לא שזה כזה פשוט למצוא איפה לגור, קהילה ומקום. יש כל כך הרבה זוגות שחיפשו את המקום הנכון להם ומצאו את עצמם במשך שנים באיזו בִּיצה של נשואים כמו גבעת מרדכי. במקרים הקשים אפילו קונים שם דירה בסוף. יש אנשים שאפילו רח"ל קנו דירה בכפר גנים או לֶשֶם. אבל זה אחלה, זה אחלה. כי זה איך שחיים נורמטיביים נראים, כי בחיים נורמטיביים אתה בונה את הבית שלך איפשהו, ומותר שזה יהיה בפתח תקווה ומותר גם שיהיה על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן. ובאמת קהילה ומקום הם משמעותיים, אבל הכל מתחיל בזה שאתה בונה שם את הבית שלך, יש שם אותך ואת אשתך, ואתה מגדל שם את הילדים שלך. כשיש בית יש לב לסיפור, יש איזה נושא לעלילה ויש פה איזה רצף. וממנו אפשר גם לצאת החוצה ולפגוש עוד אנשים שיש להם בית ולב ומשכנתא ומסגרות לילדים וויכוחים על איך ייראה בית הכנסת או שעות הפתיחה של הבריכה.

רווקים לא גרים בבית. זה נורא טריקי, כי זה נראה כאילו שכן. יש להם בדירה סלון ושטיח וספות ותמונות על הקירות ושולחן גדול ומפה יפה ולפעמים אפילו אוכל במקרר.

רווקים דתיים הודו
צילום: Luca Baggio

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

פיסת היסטוריה: הרי פעם לא היה דבר כזה דירה. אנשים חיו בבית עם ההורים שלהם, המשפחה המורחבת יותר או פחות. ואז הם התחתנו ויצאו מהבית לבית משלהם. בית – בית. ויכולים להיות גם שלבי ביניים, נניח כיום: בית – צבא – ישיבה – מעונות אוניברסיטה – בית. אפילו בית – צבא — דירת שותפים במשך שנה וחצי – בית. בכל המקרים האלה, זה מאוד ברור איפה הבית, יש בית אחד כזה לכל אורך הדרך, ומתישהו הוא מתחלף לבית אחר. (והתנצלותי מכל מי שחוויית הבית שלו מורכבת יותר מהתיאור הפשטני הזה. לרבים מאתנו חוויית הבית באמת יותר מורכבת). 

בדירה הראשונה שגרתי בה בירושלים היה טלפון קווי, זכר לימים עברו. זה עשה הרגשה כלשהי של בית, נדמה לי שזה אחד המגדירים. אבל בנייד שלי ההבדל היה ברור: המספר של הבית היה 'בית', והמספר של הדירה היה 'הדירה'. מתי הדירה הופכת לבית, זו שאלה טובה. זה כמו פרדוקס הערימה: שני גרגירי חיטה הם ערימה? לא. ושלושה? וארבעה? מתישהו זה הופך לערימה. אבל בסוד אגלה לכם: זה אף פעם לא הופך לבית. גם כשאתה עובר את כל השלבים שבהם אתה מחליט שהנה אתה תקנה לעצמך מיטה כמו שצריך וארון כמו שצריך ומקרר ומכונת כביסה, וכל השיחות הפנימיות האלה של במה להשקיע ובמה לא ואיך מצד אחד אני חי את החיים שלי הכי טוב שלי כי אלה החיים ולא שלב מעבר. אך מהצד השני, טוב, אני לא איפה שאני רוצה להיות – וזה לא הבית.

רווקים בלי בית
צילום: Alexandra Gorn

כל קשר נידון תמיד

להיות רווק זה אמנם לא להיות מחוסר דיור אבל זה כן להיות מחוסר בית. והמורכבות של החוויה הזאת קשורה לכל הדברים שיש בבית ואין בדירה: מקום יציב, נעים, חם, מכיל, דואג, אוהב. בדירות שותפים טובות יש משהו מזה, ולפעמים הרבה. אבל החסר העמוק הזה רק מתווסף למורכבות הרווקית הכללית, שאהבה חסרה בה, וביקורת ושיפוטיות יש בה.

כי מיהו הרווק, אם לא זה שתמיד איכשהו צריך להיראות טוב, כי אולי, כי מי יודע את מי הוא יפגוש. ולהיות רווקה, זה בכלל. כי הוא מגיע לעוד מפגש ועוד מפגש שיש בו היכרות – אבל העין הטובה היא ממש לא המאפיין המהותי של ההיכרות הזאת. זו הביקורת שנמצאת שם תמיד, סימן השאלה של מתאים לי או לא, ומה דפוק בו; ולא צריך להיות חלק מתרבות של אפליקציות היכרות עם סלייד ימינה או שמאלה, כדי להרגיש שבעצם אתה כל הזמן בחוויה כזו. כל קשר נידון תמיד, מי בקצו ומי לא בקצו, מי ינוח ומי ינוע, ותשובה ותפילה וצדקה לא עוזרים פה. וגם לא עצות טובות – תסתכל בעין טובה, תתן זמן, מקום, תהליך, כל זה. זה נכון עד גבול מסוים, וממנו: זה או כן או לא. אז רווקות היא מרחב ביקורתי ודירה היא מרחב שלא נותן את ההגנה המתאימה מפני הביקורת הזאת. אין מרחב מוגן אמיתי להימלט אליו. רווקים הם הומלסים שגרים באחלה דירות.

וזה שולח אותך לאיזה מסע. כי כל עוד לא באת אל המנוחה ואל הנחלה אתה במסע. ויש אזורים ממופים, ואפשר להיות רווק כך וכך שנים ולהרגיש שאוקיי, יש פה איזה יעדים שעדיין לא כבשתי, יש הרים שעוד לא טיפסתי עליהם, יש עוד מקומות בנפש שאני רוצה לבנות. אבל כשנגמרים לך ציוני הדרך על המפה קשה לדעת מה הצעד הבא. 

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

שירים על חוויית הרווקות:

לקריאה נוספת על 

פסיכולוג בהתמחות קלינית ומלמד בבתי מדרש.

לפרופיל הפייסבוק של גיא צבירן.

תוכן נוסף מהמגזין:

י"ז באלול תש"ף 6.9.2020
מאת
צוות גלויה
'גלויה' שמחה להעמיק בטקס חנוכת הבית ומקורותיו, וכן להציג הצעה לטקס המשלב בין מסורת לבין חידוש, במטרה להרחיב את גבולותיו של הטקס והמעמד.
י"ז באייר תשפ"א 29.4.2021
מאת
צוות גלויה
⏱️ 7 דקות קריאה
'גלויה' בראיון עם גילי פליסקין, מחברת הספר 'דברים שרציתי לגעת", מתוך בקשה לעסוק בנושא האוננות הנשית בצורה פתוחה, כנה ומכילה, ולהציע לו נקודת מבט עכשווית ונשית.
ג׳ באדר א׳ תשפ״ב 4.2.2022
מאת
צוות גלויה
ביום שלישי הקרוב יתקיים ערב עיון מקוון של נאמני תורה ועבודה ומרכז גלויה, בעקבות הגליון האחרון של כתב העת דעות. פרטים על האירוע כאן>>
מאת
צוות גלויה
המסע אל ההורות והמסע בתוך תפקיד ההורות מעלים יחד התמודדויות שונות. בין הכמיהה ומסע הייחולים לבין הזכות להיות הורים - משתרע מנעד רחב של רגשות והתמודדויות. במגזין גלויה ניתן מקום לקולות של נשים, גברים - יחד ולחוד - על ההורות בחייהם, גם במבט על הילדוּת והנערוּת שחוו.
כ״ד בכסלו תשפ״א 10.12.2020
מאת
צוות גלויה
חודש פורה ומלא בכתיבה של אורחות ואורחים רבים לצד צוות גלויה. כאן, פירוט על אודות התכנים החדשים שנוספו למגזין בתקופה האחרונה.
י״ג בכסלו תשפ"ד 26.11.2023
מאת
צוות גלויה
רשומה לקראת קריאת פרשת ״וישלח״, המכילה את סיפור דינה בת יעקב ולאה. הרשומה נכתבת מתוך חשיבות הקשר החברתי של העיון בסיפור דינה, ועל בסיס הכרה כאובה במעשי הפגיעה והאלימות הנוראיים שנכפו על החברה הישראלית והיהודית בבוקר שמחת תורה.

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם