ברגע שהבנתי שאני אחראית על איך שהסיפור שלי יסופר בעולם, ידעתי שאני צריכה לשנות את התנועה
לפני זמן קצר טיילתי עם חברה טובה. אנחנו מטיילות ומשוחחות כשלפתע יוצא לה המשפט: "קשה לי עם אנשים שאין להם בית".
"אבל רגע, יש המון סוגים של בית", אני מסבירה. "בית שלא נבנה, בית שהתפרק, בית שלא מתאים למידות של הנשמה שנולדה לתוכה…"
אני ממשיכה ומסבירה שיש גם קומות רוחניות של בית: "לאחד יש בית אבל הוא עוד לא הגיע לקומה הרוחנית החדשה שלו, אז הוא מסתובב בעולם עם תחושה של חוסר כדי לחפש יסודות נוספים".
והיא עומדת על שלה: שיש בזה משהו שצורם לה.
לבנות יסודות חזקים ללבד כדי לבנות את היסודות החזקים של הביחד
אני מופתעת מכך שהיא לא מצליחה להכיל את החוסר הזה אצלה בלב. אני כל כך מעריכה אותה, אבל אני מוצאת את עצמי המומה מולה, לא מצליחה להמשיך את השיחה וחוששת להיות פגיעה ולשתף איזה סוג של "בית" אני מחפשת.
החוסר הזה של בית יכול להתבטא בעוד כל כך הרבה דרכים: בחיפוש זוגיות, בשלום בית, בעקרות, בחיסרון של אלוקות. כמה כאב יש במקומות האלה, כמה דמעות נשפכו על החוסרים הללו. נהרות של מים שהזיזו את לב השמיים.
אבל אני כבר לא רוצה לכאוב יותר. הנפש זועקת שמספיק כבר. כבר אי אפשר לבכות על עוד דייט לא מוצלח או על עוד קשר בו הלב נפתח כדי להיפגע. לא רוצה להתבאס על עוד ארוחת שבת בה אשב עם עשרה אנשים לא מוכרים ונדבר על בעיות החנייה או שישאלו אותי "מה אני עושה בחיים". אז אני כבר לא רוצה לחכות, לא כי איבדתי תקווה, אלא כי אני לא רוצה לחיות ככה. אני רוצה חיים מלאים יותר, חיים בהם אני אומרת תודה על כל רגע ורגע.
החלטתי שבינתיים אני הולכת לבנות בית מתוך יש. אני כבר לא יכולה לדבר על הכאב של הרווקות, לא כי זה לא קיים, אלא כי זה לא עוזר לי לבנות את היסודות שלי. ברגע שהבנתי שאני אחראית על איך שהסיפור שלי יסופר בעולם, ידעתי שאני צריכה לשנות את התנועה. כדי להגיע למלאות, אני צריכה להקשיב לעצמי ולמלא את הכאבים באהבה. משם אני רוצה לנוע – ממקום של נוכחות, של יציבות, של בית – כדי להגיע לעוצמות חדשות של קירבה ואהבה.
ואז הבנתי את הכוונה של החברה שלי. הבנתי שאני קודם כל צריכה שיהיו לי יסודות מספיק חזקים לבד, כדי שאוכל לבנות את היסודות החזקים של הביחד. הבנתי שאני צריכה שיהיה לי שלום עם עצמי כדי שאוכל ליצור שלום עם האחר.
אז בינתיים, אהוב יקר, החיים שלי טובים ומלאים. אבל אל תתן לזה להטעות אותך, זו רק קרקע פוריה שעליה ניצור משהו גדול יותר.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
שירים:
ועוד:
- זוגיות כמשימה, זוגיות כהזדמנות – עמרי שרת
- רווקות או יחידאות – הרבנית שרה סגל-כץ
- רווקוּת כחיים מחוץ למפה – גיא צבירן
- למה יש רווקים בעולם – גיא צבירן
- והזמן עצר מלכת: רַוָּקוּת בזמן הקורונה – צוות גלויה
- די עם ה"בקרוב אצלך" – אורלי שמחי-כהן
- לחיות ברווקות מאוחרת – סיון דרשן
- אישה מגיעה לפרקה: מסה על הרווקות – הדר משיח
- ויותר מכולם, ירושלים מחבקת אותי במסע הזה – רעות גמליאל
