"לכי תסבירי לאנשים שאת מחפשת ושבמסע את מרגישה לבד. שהשבע שוכח שהיה רעב ומאפשר לעצמו לומר שטויות. שאת חשה שהרף בשמיים ומשהו הסתיר את המדרגות המובילות לשם." הדר משיח במסה אישית, שנונה וכנה על מסע וחוויית הרווקות.

אהובה. את לא לבד.
כתבתי את הקטע הבא לי, ולך ולמי שצריכה הקלה בתחושת הבדידות. מאחלת לך שהדייט הראשון הבא שלך יהיה הדייט הראשון האחרון שלך.

(נכתב בלשון נקבה אך פונה לשני המינים)

***

כל אשה בשלב מסוים בחייה מבינה. אני בשלה. לקשר, למגע, לברית כרותה של בינו לבינה. כל אחת מקבלת נבואה. "לכי לך".
אבל עד לאן? עד למקום אשר אראה לך.
אבל מתי? כשתגיעי-תדעי.

אז כל אשה, כל אשה, יוצאת לדרכה שלה. כבר אמרו רבות לפניי כי הדרך ארוכה ותלאות רבות בה. ואני מוצאת את עצמי מקבלת את הנבואה. הלחישה הקטנה באוזן הדחיפה הקטנה בלב. המנוע מתניע והרגליים זזות מאליהן. הלב מתחיל להאיץ ולדפוק וההתרגשות מעורבבת בחשש.
ואז
עומדים.

תחושה שאת מחכה בתחנת האוטובוס והאוטובוס ממאן להגיע. האפליקציות בדיוק לא מסונכרנות – מה לעשות? לפעמים הקשר בין המכשיר ללוויין מופרע על ידי הסחות. עוברות הדקות והאוטובוס לא מגיע. ואין דבר שאת יכולה לעשות כדי שיתקרב או אולי רק לדעת – מתי כבר יבוא?

והנה מרחוק, באופק האוטובוס מגיח. ואת מתארגנת ומתבשמת מיישרת את החצאית ודוחפת תלתל סורר חזרה למקומו. האוטובוס עוצר בתחנה ואת עולה. הנוף מהאוטובוס מהפנט תחושת השייכות רק הולכת ומתעצמת. אך מזלך לא שפר עלייך, לעיתים בגלל החלטה שלך ולפעמים שלו, אך הגיע הזמן לרדת מהאוטובוס כי הבנת שעלית על הקו הלא נכון.

אל תאמרי נואש! יבוא אוטובוס נוסף!
בינתיים האנשים בתחנה מציעים לך להתבונן בנוף היפה, להנות מהרגע! לנשום לריאותייך אויר מלא בחופש ועצמאות! הרי ברור ומובן שמדובר בדברים שימנעו ממך כשתגיעי ליעד הזוגי הנכסף…

לכל אוטובוס יש את הסיפור שלו שהוא סוחב איתו בתא המטען; גלגל מפונצ'ר, מצבר שצריך החלפה או צבע טרי וחדש כדי לכסות את השריטה העמוקה מהנוסעת הקודמת.

אוטובוס נוסף, נסיעה נוספת ושוב יורדת בתחנה. אוטובוס נוסף וחוזר חלילה. יש אוטובוסים שחולפים על פני התחנה ואת רודפת וצועקת: שיעצור! שיתן לך לעלות! אך ללא הועיל. יש אוטובוסים שעוצרים בתחנה ומשדלים אותך להצטרף לנסיעת חייך, אך את החלטת שכיוון הנסיעה פחות מתאים עבורך. יש אוטובוסים שיסעו בעצלתיים בדרכים חלופיות ועקיפות ויש אוטובוסים שיסעו דוך ישר בכביש המהיר.

והדרך יפה, והניסיון מצטבר. סיפורים מצחיקים וצ'יזבטים הולכים ונאגרים. אוטובוסים מכל הסוגים והצבעים. ואת יודעת קצת יותר להגדיר מה מתאים לך ומה פחות. יש תקופות שתבחרי להישאר בתחנה להנות מהנוף, ודווקא אז יהיו המון אוטובוסים שיעברו וינסו לשכנע לעלות. יהיו רגעים שאת משוועת לנסיעה – אך אין יוצא ואין בא.

לעיתים יורד הלילה ואת מחפשת מחסה. לפעמים קר וגשום וליבך נכסף לפינה חמה או חיבוק. לאוטובוס שיגן ויפעיל חימום. שיתן לך מקום מיוחד משלך בכל העולם כולו. יש גם פעמים בהן השמש זורחת ואת מרגישה עצמאית. שהעולם קטן עלייך. בכל הרגעים הללו, ההתמודדות היא מול עצמך.
לבד.
וקשה…

ושנדבר על הקולות החיצוניים? "איך אשה כמוך לא נחטפה מהמדפים?!", "מי שיהיה איתך יזכה!", "ומי שלא- הפסד שלו.", "הכל עניין של מזל. וטיימינג."
הו! הטיימינג!

לכי תסבירי לאנשים שאת מחפשת ושבמסע את מרגישה לבד. שהשבע שוכח שהיה רעב ומאפשר לעצמו לומר שטויות. שאת חשה שהרף בשמיים ומשהו הסתיר את המדרגות המובילות לשם. "את בררנית… תקצרי את הרשימה.", "אולי הבעיה היא בך?, "אולי את הלא מתאימה והאוטובוס היה חתיכת מציאה?"
אולי.
אבל אולי גם לא.
די. חלאס.
תסמכו עליי.

את רוצה לענות ולומר שלפעמים את מאד נהנית מהנוף בתחנה, מהרוח, מהחופש ומהעצמאות. אבל בסופו של יום את רק רוצה להקים את חלקת האלוהים הקטנה שהיא רק שלך. ושלו. שלכם. ביחד.
וזהו.

לכי תסבירי לאנשים שאת יודעת – נסיעות באוטובוס יכולות להיות כיפיות וחווייתיות כי מכירים אזורים חדשים, אבל את באמת רק רוצה כבר להגיע. איך תאמרי שחופש זה כיף, אבל רק כשזה תחום בזמן מוגדר. איך תבטאי כי עצמאות זו תכונה נרכשת, שאינה תלויה במצב הזוגי בו את נתונה אלא בך ורק בך?

מה שלא מסתדר זה שאותם האנשים יודעים. הם יודעים כמה ארוכה הדרך. הם יודעים שלפעמים יש קשיי קליטה מהלוויין. הם יודעים שהנוף מהמם אבל חלקת האלוהים היא היעד.
הם יודעים.
רק אף אחד לא יודע איך להגיע. ומילים ריקות מנסות לעודד. מה עדיף? שתיקה או קלישאה ריקה?

כל אשה מגיעה לפרקה.
פרקה… מלשון פרק? או התפרקות ופריקה? צריך לשבור כדי לתקן? או רק להפוך דף ולפתוח פרק חדש?

לכי לך. עד המקום אשר אראה לך. הלוואי והייתי יודעת שאכן יש סוף. הלוואי והייתי יודעת מה קורה בסוף.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• רווקות או יחידאות – הרבנית שרה סגל-כץ
• ויותר מכולם, ירושלים מחבקת אותי במסע הזה – רעות גמליאל
• ה' ישמור צאתך ובואך: מוגנות בדייטים – צוות גלויה
• דייט ועוד דייט ועוד אחד – אביטל גולד
• להיות בית לעצמך – שרית מן
• די עם ה"בקרוב אצלך" – אורלי שמחי-כהן
• להיות רווקה בט"ו באב – אלינור רחימי
• זוגיות כמשימה, זוגיות כהזדמנות – עמרי שרת
• מָה אֶעֱשֶׂה – על שירה מתוך משא הרווקות – הרבנית שרה סגל-כץ
• רווקוּת כחיים מחוץ למפה – גיא צבירן
• לחיות ברווקות מאוחרת – סיון דרשן
• על קשרי חברות רומנטית וידידות לפני הנישואין – הרבנית רחל קרן
• והזמן עצר מלכת: רַוָּקוּת בזמן הקורונה – צוות גלויה

• לקריאת שירים על חוויית הרווקות והיחידאות במגזין גלויה