זוגיות כמשימה, זוגיות כהזדמנות, מאת: עמרי שרת - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

זוגיות כמשימה, זוגיות כהזדמנות

י"ג באב תש"ף 3.8.2020
קו מפריד גלויה

נזכרתי ברגע ההוא שבו שיננתי לעצמי:
אני לא במגננה יותר, ואיך הרגשתי שמשתחרר לי בשרירי הכתפיים מתח שמעולם לא הבחנתי בקיומו

הייתי רוצה שהעולם יהיה מגרש המשחקים שלי. הלכתי השבוע ברחוב שלי, רחוב חדש וארוך, שפניו אל הוואדי והגבעות ומעטים בו סימני החיים והגירויים. ופתאום בתוך המרחב הזה עברה בי תחושה מוחשית מאד של הפער בין מי שאני עכשיו, כשאני הולך כאן לבד, לבין מי שהייתי לפני קצת יותר מחודש, כשהלכתי כאן עם אשה, בתוך קשר ארוך ומיטיב.

אמנם לא השתניתי הרבה מאז, אבל משהו בעמידה שלי מול העולם השתנה. חשבתי על התחושה הזאת כעבור כמה ימים, כשהטריד אותי כאב גב במקום לא רגיל, במורד העורף, כאילו הצואר שלי היה כפוף יותר מדי זמן. כאילו אני נושא משא כבד, חשבתי. ואז התבהרה לי אותה תחושת פער: המשא המוכר הזה נמצא שם רוב חיי, וכשהייתי בזוגיות, הוא לא היה שם. פרח. והנה הוא מגשש את דרכו בחזרה.

להתגבר על חרדות
צילום: שרה סגל-כץ

ההבדל בין תחושה לרצון

מהו המשא הזה? מה אני נושא? אני יודע שלהרבה אנשים קשה הבדידות. זאת תחושה מובנת, אך אני לא מרגיש כך. יותר מדי שנות נסיון, יותר מדי התעקשות לא להיות תלוי באדם, יותר מדי מלחמות להרגיש טוב במצבי הנתון. הבדידות איננה המשא שלי. אני בסדר איתה, ובמדה מסוימת, לפעמים אני גם זקוק לה. אלא שהמשא הזה נובע מתחושה עמוקה שלא כך החיים צריכים להראות, לבד. זאת ודאי נשמעת כמו סתירה פנימית, אבל אין זה כך. יש כאן תחושה, ויש כאן רצון: אני מרגיש בסדר כשאני לבד. אבל באופן עמוק, עמוק מאד, אני לא רוצה שהחיים שלי יראו כך.

אני רוצה להבחין בין תחושה לרצון. אני חושב שבדרך כלל אנחנו תופשים רצון כמשהו אוטונומי יותר, דבר שאפשר גם לוותר עליו, ואילו תחושה אנחנו תופשים כמין עובדה שהיא בחזקת נתון, שלא נתן לערער עליה. בחויה שלי, זה הפוך. תחושות הן האופן שבו המערכת המנטלית שלנו מגיבה למצבים, ועם עבודה ותרגול, אפשר לחווט מחדש את המערכת. רצון – ואני מדבר כאן על סוג מסוים של רצון, רצון קיומי, מהותי – הוא האלגוריתם הבסיסי של המערכת. אני יכול, אולי, לוותר על מימוש שלו, אבל זה לא ישנה את עובדת היותו שם. מין אבן יסוד.

אני יודע שאני רוצה שני דברים, דברים שרציתי תמיד, ברציפות, לפחות מאז גיל התיכון: אני רוצה להיות אב, ואני רוצה להיגאל. וכמה שאני חושב על שני הדברים האלה, אי אפשר לעשות להם רדוקציה. אפשר רק לתאר אותם: להיות אב פירושו להביא לעולם בשר מבשרי, ולהתבונן בהשתאות מה הוא גדל להיות. להיגאל פירושו להיות מובן. אלה שני דברים בסיסיים שאני רוצה, שאני צריך, כי ככה. כי זאת הבריה שאני, ולכך נוצרתי.

זוגיות כמשימה, זוגיות כהזדמנות - עמרי שרת
מגזין גלויה
יחידאות
רווקות
חיפוש זוגיות
עבודה פנימית
דיאלוג
קשיבות
הרבנית שרה סגל-כץ
צילום: Adam Birkett

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

אני לא במגננה יותר

עברתי בחיים דרך ארוכה. ובדרך הזאת, שני הרצונות האלה היו תמיד לנגד עיני. אתה רוצה אותם? תתגבר על החרדות שלך. אתה רוצה אותם? תפתח כישורים חברתיים. אתה רוצה אותם? תרכוש בטחון עצמי. וכל המלחמות הפנימיות, בשדים ובחולשות ובמגבלות ובפחדים, היו חלק ממשימה, המשימה הזאת. כי מה שהוביל אותי ללכת בדרך הארוכה הזאת היה ההכרה הצלולה מאד, שאין הדבר תלוי אלא בי, ואם אני לא אעשה מעצמי בן אדם, אם אני לא אעשה את עצמי ראוי לאשה, לזוגיות, להורות – אני לא אהיה כזה, ואף אחד לא יעשה אותי כזה. ולכן במשימה הזאת הייתי חייל טוב מאד, הטוב שבחיילים. בכל מחיר סירבתי להיכנע. וכשאני שואל את עצמי למה, לנוכח כל הסבל והשנאה עצמית שעברתי בדרך, זאת התשובה היחידה שלי: לכך נוצרתי. ולא התכוונתי לתת לשום דבר, גם לא לעצמי, לעמוד בדרכי.

השבוע שאלתי את עצמי אם הרצון הזה מוכרח להיות משא. נזכרתי ברגע ההוא בהודו, לקראת סוף המסע, שבו שיננתי לעצמי: העולם לא מתקיף אותי, אני לא במגננה יותר, אני לא במגננה יותר, אני לא במגננה יותר, ואיך פתאם הרגשתי שמשתחרר לי בשרירי הכתפיים מתח שמעולם לא הבחנתי בקיומו, אבל תמיד היה שם. הפחדים שלי כיווצו אותי, ישבו עלי, עשו אותי דרוך, ריכזו אותי בהם, מנעו ממני את העולם. לא ראיתי את זה עד שלא נעשיתי חופשי מזה. ועכשיו, המשימה הזאת: להיות ראוי לאשה. כשהייתי בזוגיות, העמידה שלי מול העולם היתה שונה, כי המשימה לא רבצה על כתפי. עכשיו, כשהיא מזדחלת בחזרה, אני רואה את זה.

אבל למה שתרבוץ, עמרי? שאלתי את עצמי. הגיוני שהמשימה הזאת רבצה על כתפיך כל עוד היית במסע שלך, כל עוד הדבר לא היה תלוי אלא בך. אבל עשית את חלקך. עכשיו אתה בסדר, עכשיו הדבר איננו עוד לא תלוי אלא בך; למעשה, הוא בקושי תלוי בך, אלא במה שהחיים יזמנו, בהזדמנויות שילד יום. תודה לאל, אתה כבר אדם; אתה כבר ראוי. למה להשאיר על כתפיך משימה שהשלמת? מוטב שתפסיק לראות את החיים שלך כמשימה, ושתתחיל לראות אותם כאוסף הזדמנויות; לא כתביעה ממך, אלא כשדה רחב של אפשרויות שפרושות לפניך, כמאגר בלתי נדלה של חויות, רגשות, תחושות שמוצעים לך וממתינים להגמע בקרבך. כמגרש משחקים.

תתחיל לשנן את זה.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

שירים על חיי יחידאות:

תכנים נוספים מתוך האתר, להרחבה:

עמרי שרת - על הרווקות
צילום: Tom Morel

לקריאה נוספת על 

יליד 1989, מתגורר בתקוע.
לומד ומלמד מקרא ולשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם לשנת תשע"ו ופרס רחל נגב לשירה לשנת תשע"ז.
ספר שיריו אל תעשה מזה ענין ראה אור בשנת תש"ף בהוצאת מוסד ביאליק, במסגרת סדרת "כבר" שבעריכת ליאת קפלן.

פוסטים נוספים מאת עמרי שרת

י"ג באב תש"ף 3.8.2020
גלויה מארחת
עמרי שרת
⏱️ 3 דקות קריאה
נזכרתי ברגע ההוא שבו שיננתי לעצמי: אני לא במגננה יותר, ואיך הרגשתי שמשתחרר לי בשרירי הכתפיים מתח שמעולם לא הבחנתי בקיומו
כ"ח בניסן תש"ף 22.4.2020
גלויה מארחת
עמרי שרת
לֹא הֲרֵי הָאַשְׁמָה כַּהֲרֵי הַחֲרָדָה, וְלֹא הֲרֵי הַחֲרָדָה כַּהֲרֵי הָאַשְׁמָה
כ"ט בניסן תש"ף 23.4.2020
גלויה מארחת
עמרי שרת
וְטִלְטַלְתְּ אֶת רֹאשִׁי הַמֻּרְכָּן / וְצָעַקְתְּ: אֲנִי כָּאן אֲנִי כָּאן
ב' באייר תש"ף 26.4.2020
גלויה מארחת
עמרי שרת
אִם אֵין לִי מִפְלָט / אֶמָּלֵט אֶל עַצְמִי
ג' באייר תש"ף 27.4.2020
גלויה מארחת
עמרי שרת
שֶׁהַבְּדִידוּת כְּבֵדָה עָלַי הַיּוֹם
ו' באייר תש"ף 30.4.2020
גלויה מארחת
עמרי שרת
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע הָיִיתִי בְּמֶרְחַק שְׁנָתַיִם מִבְּנִי

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם