די עם ה"בקרוב אצלך"

כמו מזג האויר, הרווקות של אורלי שמחי-כהן היתה משהו לדבר עליו כשלא היה נושא שיחה אחר. והיא מבקשת: שימו לב למה שיוצא לכם מהפה. לאמירות מהסביבה יש חלק ביאוש שפקד רווקים

נישאתי בגיל 30, כמעט 31. מצאתי את שאהבה נפשי בגיל 30. אחרי מסע מפרך וכואב, אחרי שבגיל 28 כבר חשבתי והאמנתי שזה לא יקרה לעולם, אחרי שהגעתי לתהומות של יאוש ושל דיכאון. וזה לא שלא היו לי דברים אחרים בחיים: בניתי קריירה מדהימה יש לי המון חברות טובות, ביליתי, למדתי ועוד ועוד. אבל בשלב כלשהוא ההערכה העצמית שלי נקבעה בעיקר לפי זה – האם אני נשואה או לא. העניין הוא שלא החתונה היא זו שהלחיצה אלא הרצון בקשר, באהבה, בזוגיות.

אני כותבת את זה כדי לעורר את כל מי שעוד פוגש בחורות או בחורים שנמצאים במקום הזה ולומר שמבחינתי – לסביבה היה חלק בתהומות היאוש שפקדו אותי.

זה לא מתוך מיקוד שליטה חיצוני , באמת שלא, אני בחורה אינטליגנטית ומודעת לעצמה, עברתי תהליכים עם התבוננות פנימית ולקיחת אחריות אישית על איך אני מגיעה יותר מוכנה יותר לחיי הזוגיות שלי – אבל האנשים מסביב, האנשים מסביב, כולם עם כוונות טובות באמת אבל אין להם מושג איך מילים יכולות ללחוץ על כפתור הדמעות.

אמירות כמו: "היידה היידה למה את מחכה?", "תיאטרון זה חשוב לך? אולי תוותרי על זה?", "אם תמשיכי ככה בסוף תישארי לבד", "בסוף יציעו לך רק אלמן או גרוש צולע עם שלושה ילדים" הכי גומר זה המשפט הזה: "בת כמה את? 30? ואת לא רוצה להתחתן?" – מה נראה לכם? (וכן יש גם כאלה שלא רוצות להתחתן ולא רוצות ילדים- יש גם כאלה או כאלה שההעדפה המינית שלהן אחרת)
למה? למה לזרות מלח ולהכאיב לבנאדם?

הכי כאבו לי משפטים כמו "אל תהיי בררנית" או "את חייבת להתפשר", ואנשים שגרמו לי כבר בדרך לבית הכנסת לעשות אחורה פנה ולא לחזור לשם יותר במשך שנים: "תתפללי חזק השנה שאמא שלך תהיה מאושרת" כאילו אמא שלי לא מאושרת בי ככה? רק אם אני אתחתן אז היא תירגע? אז כולכם תירגעו?
(לקח לי זמן להבין שההורים שלי עוברים את אותו הדבר בחוגים החברתיים שלהם)

אז דעו אנשים, שדכנים או כאלה שמתיימרים להיות כאלה – שבשלב כלשהו גמר אותי אפילו האיחול "בקרוב אצלך". אני מכירה עוד נשים מדהימות מעל גיל 30 שלא בטוח שהמשפט הזה עושה להן טוב.

להשקיע במה שעושה לי טוב

הבנתי שהחברה לא יכולה להכיל משהי שהיא לא נשואה או לא בזוגיות, ולפעמים הרווקות שלי היא נושא שיחה כמו מזג האויר: משהו לדבר עליו כשאין על מה לדבר.

המבטים המרחמים או האמירות המאשימות, "טוב היא משקיעה יותר מידי בעבודה" – ברור שאני משקיעה בעבודה! כל דייט מוריד אותי ביגון שאולה, אז למה שלא אשקיע ערב עם חברות או בעבודה? שם יש לי חווית הצלחה ואני מרגישה מוערכת וטוב לי.

או המשפטים האלה על ה'ביצה הירושלמית', שמי שמחוץ לה מדמיין אותנו יושבים ומקדשים את המושג 'ביצה', כשבעצם זה פשוט מפגש עם אנשים כמונו שחווים את אותו הדבר: בהתחלה היתה משאלה להכיר כך מישהו. בהמשך זו הפכה להיות קבוצת תמיכה ואנשים להפיג איתם את הבדידות של ערבי שבת. כבר שמעתי 'חוצנים' שידעו להגיד על זה "טוב להם בביצה אז למה שהם יתאמצו לצאת ממנה?"
על סמך מה נאמרות אמירות כאלו? קצת ענווה! אתם לא יודעים מה עבר עלינו, איך היינו יושבות ולפעמים בארוחות שבת שכללו רק בנות והיינו מחשבות האם ומתי כל אחת תביא ילד ללא זוגיות כדי לא לפספס לפחות את זה. היינו יוצאות, יצאנו ויצאנו ויצאנו עד שיצאה לנו הנשמה.

וואלה אני לא רוצה להתפשר. וכן, אני אהיה בררנית, כי בן זוג זה לא חלב שמורידים מהמדף במכולת ואני לא אוהבת את הקפה שלי פושר. אני אוהבת אותו רותח. המושג "פשרה" לא קיים בלקסיקון שלי.

אני מדברת על בחירה: בחירה שה' בחר לזמן אלי ואני בוחרת בו עם כל החבילה שהוא מביא, לטוב ולקושי. וכן, אהבה זה חשוב ומשיכה זה סופר חשוב והבנה ושתקשורת טובה זה חשוב. ולא. לא מתרגלים- פשוט עובדים והאהבה הזו היא הדבק הזה והיא כל כך חשובה!

רווקה. לא ריקה.

אני מבקשת שתשלחו את זה להורים שלכם ולכל כל חבריהם השדכנים: לא צריך לראות את הבחורה שלא בזוגיות רק תחת הטייטל "רווקה" ולהטות את הראש בכל פעם ששואלים מה שלומה עם הסאבטקסט 'מסכנה'. יש לה עוד דברים בחיים: היא יפה ומוצלחת וכיף להיות איתה והיא עוד דברים חוץ מלהיות רווקה.
היא לא ריקה!

אני מצרפת מערכון של ארץ נהדרת של רבינו הצדיק ראובן ואסתי היקרים. כמה שזה מצחיק גם אני השתטחתי והתפללתי גם אני שיהיה לי מישהו לריב איתו ומישהו לרוץ איתו.

אני מודה לה' על ההמתנה הזו, אני מרגישה שהגעתי הרבה יותר מוכנה לזוגיות שלי ולילדים שלי  והדרך הזו היא משמעותית מאד. 

אז קודם כל שימו לב מה יוצא לכם מהפה ושימו לב מה אתם אומרים להם ומה אתם לא אומרים להם. תאמינו בשבילם, תעודדו אותם, תדברו איתם על עוד דברים על כל הדברים שהם מלאים בהם, אל תרחמו עליהם, תנו להם כח. בכל פעם שמישהי אמרה לי "אני בכלל לא דואגת לך. את תמצאי אותו. את תראי" – זה עשה לי טוב באמת.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• רווקות או יחידאות – הרבנית שרה סגל-כץ
• לראות את עצמי ראויה – רונית בליי
• דייט ועוד דייט עוד אחד – אביטל גולד
• והזמן עצר מלכת: רַוָּקוּת בזמן הקורונה – צוות גלויה
• רווקות כחיים מחוץ למפה – גיא צבירן
• להיות רווקה בט"ו באב – אלינור רחימי
• אישה מגיעה לפרקה: מסה על הרווקות – הדר משיח
• ויותר מכולם, ירושלים מחבקת אותי במסע הזה – רעות גמליאל
• דבר והיפוכו – להיות אם יחידנית – בת שבע פורת