בימים עברו היו חותמים לפני החתונה על שטר תנאים שבו הוסדרו מחוייביות ממוניות ומעשיות ביחס לזוג שעתיד להינשא. בימינו, מנהג זה הופך לפחות ופחות נפוץ. עורכת הדין שירה לב-ציון מציעה להורים של הזוגות המאורסים הנתקלים במחלוקת – להיפגש לדיון כן בנושא. היא מציעה נתיב להלך בו בעת תכנון החתונה מתוך כלים של גישור ותקשורת מקרבת. כך, המשפחות של הזוג המאורס יכולות לקדם בנחת את מה שמוסכם וליישב גם בנחת מחלוקות שעולות. תהליך שכזה עשוי לסייע לזוג הצעיר בהצטיידות בכלים שיעצימו את המשפחה החדשה שנולדת, ובתוך כך גם את שתי משפחות האם, שנים רבות קדימה.
הילדים התארסו? מזל-טוב! עם השמחה וההתרגשות של הורים שילדיהם החליטו להתחתן, רבים מוצאים את עצמם בפתחה של תקופה מאתגרת של תכנון החתונה, ושל תכנון החיים המשותפים. בני הזוג האוהבים עברו תקופה משמעותית יחד, בה בנו את הקשר העמוק ביניהם. ייתכן שהיחסים אף עברו בדרך עליות ומורדות, אך בסופו של דבר החליטו בני הזוג להתחתן, והאהבה ניצחה.
כעת, בפתחה של תקופת האירוסין, היחסים מקבלים משמעות נוספת. מעגל התקשורת מתרחב בין משפחות האוהבים. אם עד עכשיו היו בני הזוג במערכת יחסים מצומצמת של שניהם בלבד, כעת מצטרפים אליה ההורים של כל צד, ולפעמים בני משפחה נוספים.
רקמת היחסים אף הולכת ומסתעפת, ובתוכה מתנהלים קשרים בין שני זוגות ההורים (ה"מחותנים" לעתיד), בין ההורים לבנם/ביתם העומד/ת להינשא, ובין המתחתנים להורי הצד השני (החם והחמות לעתיד). גם התקשורת ונושאי הקשר שונים מאלה שהיו קודם.
במקום שטר תנאים
בין אם המשפחות הכירו קודם, ובמיוחד כשלא, כעת העניין הופך ליותר מורכב. החל ממפגש המשפחות לפני החתונה, נכנסים עניינים קונקרטיים שיש לתת עליהם את הדעת ולהגיע להסכמות, כגון: איך הולכת להיראות החתונה? איפה היא תתקיים? באיזה תקציב? באיזה סגנון? בימים אלה של חתונות בתקופות קורונה נוסף אלמנט של אי ודאות לגבי הכללים שיחולו במועד האירוע, וסימן שאלה על יכולת השתתפותם של מעגלים קרובים בשמחה. נוסף על כך, ישנם עניינים כלכליים נוספים הקשורים לתמיכה בבני הזוג – במגורים, ברכישת ציוד לחייהם המשותפים וכו'.
בעבר היה מקובל בקהילות ישראל לערוך טקס פורמלי של אירוסין, ולחתום על "שטר תנאים": הסכם בין בני הזוג והסכם בין הורי החתן והורי הכלה, המפרט את ההתחייבויות ההדדיות בין המשפחות. ואולם, בימינו מנהג זה פחות רווח, ורבים מסתפקים בעריכת מסיבת אירוסין, עם או בלי שבירת צלחת שהיתה נהוגה בטקס המסורתי, אך ללא עריכת "שטר תנאים".
ועדיין, גם ללא האקט הפורמלי של עריכת הסכם בין הצדדים, ואולי בשל העדרו, קיימות נקודות פוטנציאליות רבות למחלוקת. גם כשלא מדברים עליהן, הן קיימות ורוחשות.
כמי שעוסקת בגישור ובתקשורת מקרבת, אני מאמינה שכל קונפליקט הוא הזדמנות לחיבור. הדבר חשוב אף יותר ביחסים שבין בני זוג מאורסים ומשפחותיהם, המהווים יחידה חדשה של משפחה בהתהוות. דיאלוג מיטבי סביב נקודות המחלוקת, ללא ניסיון "לדלג" עליה ולהתעלם ממנה, יכול להיות המתנה הגדולה ביותר שניתן להעניק לבני הזוג. דיאלוג כזה יכול לסלול לחתן ולכלה דרך לחיים משותפים המבוססים על כנות, הקשבה וחיבור עמוק זה לזו, כמו גם יחס בריא למשפחות המוצא.
איך זה עובד?
בתקשורת מקרבת ובעולם הגישור, מדברים על כך שמאחורי כל אמירה או התנהגות של כל אדם מונח ניסיון לענות על צורך. הצרכים השונים משותפים לכל בני האדם באשר הם. אם ננסה לחקור לעומק מה עומד מאחורי אמירה או מעשה שמישהו אמר או עשה ושלא היה נעים לנו, נוכל להגיע לחיבור, אחרי שנעבור כמה שלבים נוספים בדרך.
תקשורת מקרבת בקונפליקט בין משפחות
כך למשל במקרה הבא שאירע לחברה טובה לפני מספר שנים, אותו אתאר בקצרה:
הורים לבת שהתארסה עם בחור שחי באותה קהילה נפגשו עם הורי החתן לאחר שבני הזוג הודיעו על החלטתם להתחתן זה עם זו. כאשר ההורים דיברו ביניהם על הצד המימוני, הבהירו הורי החתן, שהם מקצים לחתונה תקציב מוגדר מראש, ושאותו בלבד הם מעוניינים להעניק לזוג לטובת העניין.
הורי הכלה, התאכזבו לשמוע זאת, מאחר והם מצידם תכננו להשקיע גם באירוע עצמו וגם לסייע לבני הזוג ברכישת דירה. הם מאוד קיוו שגם הצד השני יפעל כמותם, ובכך יוכלו להרגיש שותפות במאמץ המושקע לטובת הזוג הצעיר. הם גם היו מופתעים מאוד, ולא הבינו מדוע הורי החתן החליטו על תקציב כה נמוך, שהרי הם נתפסו בעיניהם כאנשים אמידים. נוסף על כך, באותה קהילה מקובל הדבר שהורים רוכשים עבור הזוג הנישא דירה, או לפחות מסייעים ברכישתה.
להורי הכלה הייתה תחושה מאוד לא נעימה מהעניין ואף מחשבות שיפוטיות על הורי החתן. מאחר והם לא רצו להרגיש "פראיירים", ולהשקיע סכום כסף נכבד באופן חד צדדי, הם החליטו לסגת מתוכנית רכישת הדירה לבני הזוג, אך היו מאוד ממורמרים מכך.
אם נתבונן בסיפור ונרצה ללמוד כיצד ניתן היה לפעול אחרת בסיטואציה הזאת, רציתי להציע, שבמקום לקבל החלטה כה גורפת, שבה כל הצדדים מפסידים – על סמך פגישה אחת בודדת של הורי החתן והכלה, ועל סמך הסקת מסקנות חפוזה, כדאי ליזום פגישה נוספת, ולדבר באופן פתוח על הנושא, גם ובמיוחד כאשר יש מחלוקת בעניין. לפני הפגישה הזאת, הייתי מציעה להורי הכלה להתכונן לפגישה, לבדוק עם עצמם לעומק מה, בעצם, חשוב להם, שבגללו הם תכננו להשקיע את סכומי הכסף שתכננו באופן שבו הם תכננו. באותו אופן, הייתי מציעה להם לחשוב, מה יכולים להיות הצרכים של הצד השני כשהחליטו אחרת מהם, ולהגיע לפגישה מתוך מקום של פתיחות, סקרנות ומוכנות לקיים דיאלוג כנה על מה חשוב לכל צד, ואיך אפשר למצוא פתרון שיענה על הצורך של כולם.
אמת, סביר להניח שכסף שלא היה קיים קודם לטובת העניין, כנראה לא "יצמח" כתוצאה מהפגישה. אולי גם צד אחד לא ישכנע את הצד האחר לפעול הפוך ממה שתכנן. אבל אולי לאחר שהצדדים יקשיבו זה לזה ויבינו מה חשוב לכל אחד, ישמעו הורי הכלה על הסיבה שבגללה בחרו הורי החתן להשקיע את הסכום שבחרו להשקיע, במקום להסיק מסקנות שרק מזיקות ליחסים? ואולי הורי החתן ישמעו מהורי הכלה מדוע חשוב להם כל-כך לרכוש דירה לבני הזוג, ולעשות זאת בצורה הדדית על-ידי שני הצדדים? אני מאמינה שלאחר שתהיה הקשבה הדדית כנה, יימצאו פתרונות שיהיו מוסכמים על כולם. אולי תישקל נטילת הלוואה? אולי תישקל הענקת הגנה באמצעות כלים משפטיים על כספים שיושקעו באופן חד צדדי מצד הורי הכלה? אולי יוחלט על תמיכה כלכלית אחרת בבני הזוג? ואולי פתרונות אחרים לגמרי.
נראה כי יהיה מאתגר להגיע לפתרון אידיאלי ומשביע רצון עבור כולם. יחד עם זאת, אני מאמינה, בכל לבי, שמפגש כזה, בתוספת הכנה טובה, יסייע במציאת פתרונות שיענו על הצרכים של כולם. לא פחות חשוב מכך, הוא יתרום למערכת היחסים בין ההורים, יחזק אותה, ויהווה מודל לתקשורת מיטבית עבור החתן והכלה. מפגש כזה יראה לזוג הצעיר כי מחלוקת היא דבר טבעי ובריא, ושיש דרך להתנהל בה באופן מקרב ומצמיח.
אם זאת תהיה האווירה לקראת החתונה, סיכוי טוב שהמשך חייהם המשותפים של בני הזוג, יתנהל באופן דומה, על כל הקונפליקטים הנקרים בדרכם.
בברכת דרך צלחה לכל הזוגות החדשים שבדרך מתוך קרבה, אהבה והקשבה!
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- מיזוג עולמות – מדריך הטרמפיסט לגלקסיית החתונות – מיכל מינצר
"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" – אירוסין אז והיום – צוות גלויה - לבחור לבנות את טקסי חיינו – מיכל יחיאלי קופנהגן
- למה לחתום על הסכם קדם נישואין – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- אילו הסכמי קדם נישואין קיימים היום? – עו"ד אלה סקעת
- תנאי בקידושין – פיתרון ישן-חדש לבעיה ישנה – עו"ד ניצן כספי-שילוני
- כתובה באהבה – חלי טביבי ברקת ואלי ברקת
- מעשיות ורוחניות: מנהגי חתונה – הרבנית שרה סגל-כץ
- האם אישה יכולה לברך ברכת חתנים? – הרב דוד ביגמן הרב ד"ר יוסי סלוטניק
- לשאלת תוקף קניין האישה בקידושין – טו"ר רבקה לוביץ
- הרהורים מותרים על חופה וקידושין – איך לקיים טקס הקרוב ביותר לעולמם של בני הזוג? – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל-עמי
- כתובה אז והיום – אורית להב
- "חברים מקשיבים לקולך" – היבטים מגדריים בטקסי חיים – חגית אקרמן והרבנית דבורה עברון
- הטקס שלנו – הענקת טבעת לחתן ופיוט לשבע הברכות – אביעד עברון ורינה איבלמן
- חלקי הפאזל: מה עושים בטקס הנישואין תחת החופה? – הרבנית שרה סגל-כץ
- החופה – כולם התכנסו ובאו לך – חן דרעי
- "עוֹד יִשָּׁמַע" – תכנון חופה שוויונית – נירה נחליאל
- מחדשים את הקידושין – ד"ר תניא ציון-וולדקס
- ברכה שמינית לרב עמרם גאון
- קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- לדבר לקראת ביאת חיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
- אחריות אישית מבורכת: בשבח האוטונומיה על האינטימיות – הרבנית שרה סגל-כץ
- השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות – חננאל רוס
- מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
- בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
- הקשבה ואמפתיה: כלים לתקשורת מקרבת – פסית שיח
- כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן
- בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
- מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע –שולמית שפרבר
- מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
- אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום
- החשש מהלא נודע: מידע נהיר וגלוי על קרום הבתולין – צוות גלויה