אל טקס הנישואין מגיעים בני הזוג לאחר הכרעה לקשור את חייהם זו בזה. בחיים יהודיים, מסורתיים והלכתיים, טקס הקידושין תחת החופה הוא לא רק מעשה רומנטי, הוא גם טקס מובְנה שמרכיביו בעלי משמעות 'משפטית'. בימינו, רוב הזוגות המגיעים אל יום כלולותיהם, מגיעים לרגע זה מתוך חוויה של בחירה עצמאית והדדית ולא כהכרעה בלעדית של הוריהם. הכרת מבנה הטקס והמסגרת לקיומו, יכולה להביא לידי חופש תנועה ויצירה לבני הזוג.

טקס הנישואין היהודי, [1] מורכב כיום משילוב של מספר מרכיבים שבעבר התפרשו על פני זמנים נפרדים, כשלכל אחד מהם משמעות משפטית. האירוסין, שהיום מתפקדים כהכרזה חברתית בעלת משמעות וחשיבות אך חסרת תוקף הלכתי או משפטי, היוו בעבר את מעמד הקידושין. מעמד הקידושין הוא בעל השלכות הלכתיות והיתה לו השפעה על מעמדם של בני הזוג וסיום האירוסין הצריך גט. במעמד הקידושין ייחד הגבר את האישה, והכניס את הַשְּׁנַיִם לתקופת המתנה עד לעריכת מעמד הנישואין. [2]

הנישואין לכשעצמם היו כינוי לכניסת האישה לבית בעלה תחת החופה, [3] כשחכמים נחלקו על צורתה ומועדה המדויק. מעמד החופה חתם את תוקף ההתקשרות האינטימית וההלכתית של בני הזוג וסימל את תחילת משק ביתם ומשפחתם החדשים, ועל כן הימים שלאחר מעמד זה נחשבים ימים של שמחה וחגיגה. בין מעמד האירוסין ובין מעמד הנישואין, נכנסה הכתובה כמעין תנאי או שלב מעבר בין המעמד האחד למשנהו. [4]

כאמור, טקס הנישואין בימינו הוא בעצם חיבור בין שני המרכיבים המהותיים במסורת היהודית ואיחודם תחת מסגרת ריטואלית יחידה המתרחשת בנקודה אחת בזמן. [5] כיוצא מכך, הטקס ההלכתי במציאות הנוכחית מכיל בתוכו את המרכיבים הבאים: 

• נוכחות שני בני הזוג
• מסדר/ת הקידושין
• שני עדים וחתימה על הכתובה בפניהם 
• ברכות האירוסין ומעמד הקידושין 
• שבע הברכות המסמלות את החגיגה והשמחה
• שבירת הכוס כסמל לאבלות על חורבנה של ירושלים. 

ישנם כמובן הרבה יותר מרכיבים בטקס הנישואין המקובל כיום, אך יש הבדל בצורת התקבעותם והתקבלותם במסורת. הקפת הכלה את החתן למשל, הוא מנהג שנתפס בצורה שונה משבירת הכוס או מקידושי הטבעת. כך היא גם ההינומה שרבות מהכלות שמות על ראשן בעת החופה, או התעטפות בטלית משלב מסוים בטקס. 

במדינת ישראל נתונה הסמכות לעריכת מעמד הנישואין ורישומו תחת ידו של גוף אחד מרכזי, הרבנות הראשית לישראל. החוק העיקרי המסדיר את מעמד הנישואין במדינה, הוא חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) שהתקבל בשנת תשי"ג, 1953, המעניק את הסמכות לרבנות וקובע כי הנישואין יערכו כדת משה וישראל. החוק קובע בסעיפו הראשון שכל ענייני נישואין וגירושין של אזרחים ותושבים במדינת ישראל נמצאים תחת שיפוטם של בתי דין רבניים. בסעיף השני נקבע כי נישואין וגירושין של יהודים יערכו על פי דין תורה. כלומר, על פי ההלכה האורתודוקסית. 

בעשור האחרון ואף יותר, עומדים טקס הנישואין, מרכיביו, אופיו ומעמדו החוקי והמשפטי במדינת ישראל, בליבו של דיון ציבורי, דתי ואף אישי. רבות מהסוגיות המרכזיות שעולות סביב טקס ומעמד הנישואין נובעות ישירות מהסוגיה של מעמד האישה, מרוח הפמיניזם (הכללי והדתי) ומהשאיפה לשוויון ולשותפות, ומהרצון ההולך וגובר של שני בני הזוג לבעלות על הטקס ולהזדהות עמו. 

החתונה בכלל וטקס החופה בפרט מביאים את בני הזוג לא פעם לעמוד בפני החלטות שיכולות להביא לידי ביטוי את אמונותיהם ולצד זאת לעורר אי נוחות ואף חיכוכים בין בני הזוג או בינם לבין משפחה. סוגיות מרכזיות שעולות סביב נושא הנישואין:

• נישואים דרך הרבנות או נישואים פרטיים הלכתיים שלא דרכה.
• טקס שוויוני והדרכים לעשות אותו, החל מהשאלה הגדולה של האם ועד כמה הטקס יכול ואמור להיות שוויוני; הן ברמת מבנה הטקס או חלקים ממנו: כיסוי הפנים בהינומה, השתתפות הכלה בטקס, כתובה שוויונית או חתימה משותפת, הענקת טבעות הדדית, זהות מברכי הברכות והשתתפות נשים בחופה ובעריכתה, לשון הברכות והכתובה. המרכיבים ורצון בני הזוג ביחס אליהם, משפיע גם על הפרקטיקה של המערך שהם בוחרים בו – למשל, יש בחירות שלא יהיו מקובלות על ידי הרבנות או עורכי טקס מסוימים, אבל כן על ידי רבנים אורתודוקסים אחרים. 
• מתח בין טקס שוויוני לבין טקס הלכתי.
• המתח בין שמירה על המסורת לבין שמירה על זהותם ורצונם של בני הזוג. 
• חתימה על הסכמים כמו הסכם ממון, הסכמי קדם נישואין והסכמים לכבוד הדדי.
• תנאים מקדימים לנישואין : טבילה במקווה, הדרכת כלות.

כפי שתואר, הרצון לשותפות בטקס, שוויון מגדרי או לפחות חתירה להעצמתו, ונוכחות זהותם ואמונותיהם האישיות של בני הזוג – הביאו ועודם מביאים רוחות של שינוי ושל חידוש. טקס הנישואין המסורתי, התחדש בתוספות או בשינויים שנועדו להביא לידי ביטוי את הלך הרוח המתואר ולבסס את מקומה של האישה כשותפה בקיום הריטואל ואת בעלותם של שני בני הזוג על המעמד. מספר הולך וגובר של זוגות בוחרים בחירה אקטיבית באימוץ מסורות חדשות ובמרכיבים נוספים בטקס הנישואין שלהם. 

לקראת קידושין

למן הרגע בו החליט זוג שחיים חי הלכה הכריע על נישואיהם, מתחילות ההכנות לחופה, למסיבת החתונה ולחיי הנישואין. ההכנות כוללות בדרך כלל הדרכה לקראת כלולות – הכלה מחוייבת בכך בשל דרישת המועצות הדתיות, והחתן יכול לבחור בכך – לשם לימוד פרטי ההלכות הנוגעות לחיי הנישואין. ברם, זוגות רבים מעוניינים ללמוד את משמעות מרכיבי הטקס, גם אם היו בעשרות חתונות בחייהן וגם אם יבחרו שלא לשנות דבר מן הנתיב המקובל. לעיתים הלימוד מעורר בזוג הבנה ברמה מעמיקה יותר ובגינו הם חשים היקשרות יותר גדולה למשמעות הטקס, לעיתים דוקא הלימוד הוא שמשקף להם כי הם לא בהכרח מזדהים עם כל מרכיבי הטקס. בתוך העולם האורתודוקסי המחוייבות היא לשלשלת הפסיקה וליצירתיות מתוך אינטרטקסטואליות מחשבתית. דהיינו: שבני הזוג יכולים לשנות דברים מסויימים על ידי תוספת או השמטה, ובלבד שזה לא נוגד את העקרונות ההלכתיים של מעשה הקידושין שבחופה.

בפשטות, החובה היא 'כסף שטר וביאה' – דהיינו, שיתקיימו שלושת המרכיבים המוזכרים בפסוק: שיהיו קידושין של אישה על-ידי איש, בטבעת (או בכל שווה כסף המזוהה עם 'פרוטה'), עם כתובה שבה יש התחייבות לזמן הנישואין ולאחריהם למקרה של גירושין או מוות. בהמשך יתקיים גם הקשר הגופני, בפרטיות על ידי בני הזוג. 

מקומה של הכלה בטקס החופה

לאורך שנות קיומו של העם היהודי התקיימו כך הקידושין ללא תחושה של תהיה או התנגדות, אלא עם כניסת ערכים פמיניסטיים לשיקולי הדעת. ולמן הופעתם ישנן בחירות משתנות של התמודדות עם סוגיה זו, כמו בסוגיות אחרות של מפגש הפמיניזם בדת.

בראשית הדיונים סביב מעשה הקידושין בימינו נסובו הדברים על מקומה של האישה. השתיקה מהתמשכת, חוסר צורך באמירה מפורשת שלה, הנוהג לעטות הינומה והנוהג לסובב את החתן, העלו תחושות שאינן מבטאים את עולמה הנוכחי של האישה, וגם לא את עולמו של בן זוגה. למן אותה נקודת מוצא החלו זוגות שונים לשלב דיבור של האישה לפני, במהלך או בתום הטקס. יש נשים שהחלו לוותר על המנהג להסתובב סביב החתן משום העדפה אישית או זוגית ומשום שאין הם חלק אינטגרלי מקיום הקידושין כהלכה. יש כאלו אשר הרימו את ההינומה מוקדם יותר מן המקובל או ויתרו עליה כליל. 

יש אשר ראו ורואים בכך מעשים של הינתקות ובניית נתיב עצמאי שמתרחק מכוחם של מנהגים בעם ישראל ויש אשר מביטים נכוחה ומבקשים להמשיך לקיים את שחובה לבצע, מן הצד ההלכתי/משפטי ולהניח לריטואל הרחב שנתגבש לו. יש להכיר: גם זוגות שדעתם אינה נוחה ממבנה הטקס המקובל עשויים לקיימו בדקדקנות ללא שינוי, בשל בחירה לאחוז בקונפליקט ובמחויבות למסורת גם יחד. במהלך העשור האחרון, כשההגות הפמיניסטית הדתית יצאה מכתלי המאמרים הנכתבים ומן הקהילות הקטנות ונתרחב הד קולה, נתרבו גם הזוגות הבוחרים להיכנס לעומקה של סוגיית הקידושין ולבחור בה את דרכם. במקביל, ניתן להיווכח שוב ושוב שלא בהכרח יש חפיפה בין עמדותיהם של בני הזוג ולעיתים חוסר החפיפה מתקיים ביחס להוריהם או לדמות בה בחרו שתסדר את קידושיהם. לכן, לא כל טקס קידושין הוא בהכרח ביטוי מלא של מכלול השקפות העומדים תחת החופה. 

להתחתן כדת משה וישראל, ומה קורה במדינת ישראל?

טקסי נישואין של בני זוג יהודיים, מתקיימים על פי חוק במדינת ישראל תחת פיקוחה של הרבנות הראשית לישראל. פיקוח זה מביא לעיתים קרובות לקביעת יתדות מחמירים בטקס הקידושין שאינם בהכרח נצרכים עבור הרף ההלכתי. 

האירוע נתפס כאירוע חיים משמעותי במיוחד. זהו טקס שהבחירות בו מורכבות יותר מכמה סיבות: ראשית, רוב החתונות נחוות כרגע שיא בחיים עבור בני הזוג ולא פחות מכך של הוריהם. יתרה על כך, בני זוג רבים מגיעים אל חתונתם כשהם עוד סמוכים על שולחן ההורים, לכן החלטות שמתקבלות לעיתים משקפות קו שיהא מקובל גם על ההורים. אם יש מחלוקת עם ההורים לגבי אופי הטקס, האירוע או מרכיביו, לפעמים המחלוקת ממשיכה להתקיים ומקבלת ביטוי בחופה. 

שנית, חתונה היא אירוע רב משתתפים יותר מאשר אירועי חיים אחרים כמו אחרי לידה או הגעה לגיל מצוות. לכן המימד הפרפורמטיבי של החתונה עבור המשפחה אל מול המשפחה הרחבה, חבריהם וקהילתם דרמטי יותר. רבים מכניסים לבניית החתונה שלהם שיקולים המגלמים התחשבות ב'מה שמקובל' וכן את העדפותיהם ונוחותם של בני משפחה משמעותיים או יקרים לליבם. 

מעל כל אלה מרחפת פעמים רבות אי הידיעה בדבר דקויות של מחויבות הלכתית לעומת מנהג ולעומת נוהג חברתי שהשתרש בטווח הזמן של השנים הסמוכות לחתונה. כלומר, לעיתים מה שנדמה כהכרח וללא אפשרות לויתור/תזוזה איננו כך לאמיתם של דברים. מציאות זו היא תוצאה של מיסוד הטקס תחת גורם מפקח ומבנה, והפקעת האחריות ההלכתית והאישית מידי הפרט וסביבתו. אם כך, בחירה ללמוד ולהגיע לבקיאות מסוימת ביחס לנדרש בחופה עשויה להביא את בני הזוג גם להעצמת הקונפליקט (התוודעות למימד הקנייני שבטקס) וגם לתחושה של בעלות על הידע ומתוך כך לבחור את מבנה הטקס באופן שישקף את השקפת עולמם ומאווייהם הרגשיים.

הפער בין ההלכה והנורמה המוסדית כמרחב המציע הזדמנות

הסקירה ההלכתית של האסור והמותר, המתחייב והנהוג, אל מול תיאור הדרישות שמוצבות על ידי הרבנות הראשית האמונה על טקס הנישואין במדינה, מעלה כי ישנו פער בין השניים. כלומר, בימינו הלכות הנישואין והקידושין והדרישות המסדירות תחומים אלו בחוק – אינן חד הם. על הגדרים ההלכתיים מוצבים גדרים נוספים שיסודם אינו הלכתי. 

ניתן לתפוס את הפער הקיים כבעייתי ולבוחנו בצורה שלילית, אולם ניתן גם לראות בפער זה מרחב שבו טמונות הזדמנויות ואפשרויות רבות עבור בני הזוג: הזדמנות ליצירה מקורית ואישית, למציאת נקודות החיבור בין הטקס הקיים לבין העצמי והפרטי הלוקח בו חלק, להרחבת מעגל השֻׁותְּפוּת ולשינוי סדרי נוכחות. מעשה הנישואין מזמן עבורם את המפגש עם הטקס כפי שהתעצב במסורת היהודית ועם הנורמות הנהוגות בו. יש במבט פתוח, מודעות ומוטיבציה להרחבת הדעת, לגלות את הפער בין הגבולות ולפתוח פתח אל המרחב המאפשר והמְחוֹלֵל. אין הכוונה להציג את הפער המדובר כמרחב פרוץ וחסר גבולות, שבו הכל מותר והרשות נתונה. ההפך הוא הנכון – מדובר במרחב המצוי בין המבנה ההלכתי למבנה המוסדי-מדיני, כך שלהתרחשות האפשרית בו יש מקום, יש הקשר ויש עוגנים המחברים אותה לקרקע. 

להלן רשומה הסוקרת ומרכזת את התוספות והשינויים המרכזיים שניתן למצוא היום במרחב זה:

הוספה או שינוי של מרכיבים טרום עריכת החופה:

• כתובה: חתימה משותפת על כתובה אחת, או חתימה על שתי כתובות שנועדו לבסס התחייבות הדדית של בני הזוג זה לזה– הגבר לאישה והאישה לגבר. החתימה יכולה להיעשות במעמד 2 עדים ו2 עדות.
  
• חתימה על הסכם קדם נישואין, קרי הסכם ממון ו\או חתימה על הסכם לכבוד הדדי: מדובר על מסמך שהדגש המרכזי שבו הוא לא חלוקת הממון או הרכוש, אלא הסכם שמטרתו למנוע עגינות וסרבנות גט, ולוודא התנהלות מכבדת והוגנת של בני הזוג אחד כלפי השני במקרה (חס וחלילה) של גירושין. חלק מההסכמים הם בבחינת שטר "תנאי בקידושין" או "שטר התנאה" שעליו חותמים בני הזוג לפני הנישואין. אחד המוכרים הוא "שטר לנישואין בצדק" שגרסתו הסופית קיבלה את תמיכתו של הרב פרופ' דניאל שפרבר בשנת 2018.
  
• החלטה משותפת על המסגרת שתחתיה ובחסותה יערך הטקס. כלומר, האם בני הזוג מעוניינים להינשא דרך הרבנות, על כל שמשתמע מכך, או האם הם מעוניינים בנישואין דרך ארגון אחר או אף בצורה פרטית לחלוטין. 
  
• בחירת הדמות לעריכת הטקס והקידושין: לא לכל הזוגות יש את "הרב שלהם" שברור שהוא הדמות שהם סומכים עליו שיחתן אותם. רבים מהזוגות צריכים למצוא רב או דמות לא רבנית שהם מכבדים, אשר יחתנו אותם ויערכו את הטקס. בכל מקרה, העניין המרכזי והקריטי הוא לעשות מולו תיאום ציפיות. לא כל רב יסכים לכל דבר – גם רבנים שנחשבים פתוחים יותר, או מגיעים מארגונים פתוחים, לא יסכימו תמיד לכל דרישה. יותר מכך, במקרה והזוג החליט שלא להתחתן דרך הרבנות, ניתן גם לבחור ברבה או כל אישה אחרת לעריכת טקס הנישואין. ניתן למצוא נשים עורכות טקסים בארגון  חופות, בארגון הויה, בארגון טקסים, בתנועה הרפורמית, בתנועה הקונסרבטיבית או במסגרות פרטיות (כלומר, לא דרך ארגון ספציפי). יש להדגיש שניתן להתחיל את התהליך עם הדמות שנבחרה לסדר את הקידושין, אך במהלכו להחליף דמות זו באחרת במידה ובני הזוג אינם מרגישים בנוח עם דרכה ואופיה. 
  
• בחירת מדריכת כלות ומדריך חתנים התואמים את זהותם ורצונם של בני הזוג, בחירה בהדרכה זוגית משותפת, או אי הליכה להדרכה טרום החתונה כלל. 
  
• מעמד כיסא הכלה : בהינתן והכלה מעוניינת במרכיב זה, היא יכולה להוסיף אליו תוכן אישי ולעצב אותו בצורה המתאימה לה ואשר משתפת את חברותיה ונשים נוספות. כיסא הכלה הוא מעמד חופשי ופתוח, והוא יכול להוות הזדמנות לתכנית האישיים של הכלה ומעגל קרוביה. 

הורדה של מנהגים שנתפסים כלא שוויונים  (ושאינם הכרחיים מבחינה הלכתית): 

• ישנן נשים שבוחרות לא להקיף את החתן במעמד החופה. זהו מנהג שאין לו מעמד הלכתי מחייב. 
  
• הכלה יכולה גם לבחור שלא לכסות את פניה בהינומה.

הוספה של מרכיבים במהלך עריכת החופה עצמה: 

• אחיזה בחופה: אם החופה היא חופת אחיזה, גם נשים יכולות לאחוז בחופה.
  
• הנחיית הטקס: ניתן להוסיף תפקיד של מַנְחֶה או מַנְחָה לטקס הנישואים. בחירה זו אינה תלויה בבחירה להינשא דרך הרבנות או שלא דרכה, שכן לא מדובר בדמות שעורכת את הטקס, אלא בדמות שמנחה אותו בהתאם לרצונם והחלטתם של בני הזוג.  
  
• הוספת הסכמה מילולית של האישה לקידושי הגבר הנאמרת בקול.
  
• הענקת טבעת לגבר על ידי האישה: בד"כ נעשה באופן נפרד בצורה מובהקת ממעשה קידושי הטבעת של הגבר את האישה על מנת להבהיר שלא מדובר בקידושין הדדיים (שנתפסים בעייתים עבור זרמים מסוימים באורתודוקסיה). במעמד זה ישנם כמה אפשרויות לנוסח אמירתה של הכלה, למשל:  "אני לדודי ודודי לי", “שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ”, "וארשתיך לי לעולם" או משהו שהכלה עצמה חיברה. 
  
• אמירת ברכות מסוימות בטקס על ידי שני בני הזוג ביחד. למשל, ברכת שהחיינו, הפסוק לזכר ירושלים וברכת היין.
  
• הוספת ברכות ואמירה אישית של בני הזוג זה לזה או לקהל, שלא כחלק מהמהלך ההלכתי.
  
• הקראת כתובה ע"י אשה: הקראת הכתובה היא לא חלק מהותי מהטקס, אלא נהוגה לשם יצירת הפרדה בין טקס האירוסין ("ברכת חתנים", "המקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין") לטקס הנישואין (החלפת הטבעות ושבע הברכות). לכן, להקראת הכתובה אין תפקיד הלכתי אלא טקסי בלבד ובניגוד למסדר/ת הקידושין שצריכ/ה בקיאות הלכתית, בהקראת הכתובה כל מה שצריך הוא יכולת לקרוא בעברית או בארמית.
  
• שבע הברכות: אמירת שבע הברכות על ידי זוגות, גבר ואישה יחדיו, לשם הנכחת שותפות נשים בטקס. או לחלופין, הוספת ברכות אישיות לצד הברכות המסורתיות שנאמרות על ידי נשים או גברים שבני הזוג חפצים בנוכחותם במהלך הטקס
  . 
• הוספת ברכה שמינית שאישה מברכת: אחת המסורות המודרניות שהתקבעו בשנים האחרונות, היא תוספת של ברכה שמינית שנוסחה מיוחס לרבי עמרם גאון, עורך נוסח התפילה. ישנם מעט שינוים בין נוסחים שונים של הברכה, למשל יש שמסיימים אותה אחרי "יִרְבֶּה חָתָן בְּיִשְׂרָאֵל". מפני שהיא לא חלק משבע הברכות ההכרחיות למעמד הקידושין ובגלל שלא מוזכר בה שם השם, קל יותר ונח לציבור מתרחב לכבד אישה באמירת ברכה זו.

"כְּהַיּוֹם הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם –
יִרְבּוּ שְׂמָחוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְיָנוּסוּ אֲנָחוֹת מִיִּשְׂרָאֵל,
יִרְבּוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, יִרְבּוּ יְשׁוּעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,
יִרְבּוּ נֶחָמוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,
תִּרְבֶּה אַהֲבָה בְּיִשְׂרָאֵל, תִּרְבֶּה בְּרָכָה בְּיִשְׂרָאֵל,
תִּרְבֶּה גִּילָה בְּיִשְׂרָאֵל, תִּרְבֶּה דִּיצָה בְּיִשְׂרָאֵל,
יִרְבֶּה הוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, יִרְבֶּה וַעַד בְּיִשְׂרָאֵל יִרְבּוּ זְכוּת בְּיִשְׂרָאֵל,
יִרְבֶּה חָתָן בְּיִשְׂרָאֵל, יִרְבּוּ יָמִים טוֹבִים בְּיִשְׂרָאֵל, תִּרְבֶּה כַּלָּה בְּיִשְׂרָאֵל.
יַצְלִיחוּ חָתָן וְכַלָּה, יִשְׂמְחוּ שְׁנֵיהֶם זֶה עִם זֶה
וְיַעַלְצוּ שְׁנֵיהֶם זֶה עִם זֶה, יִשְׂמַח חָתָן בְּכַלָּה וְכַלָּה תִּשְׂמַח בְּחָתָן.
בָּרוּךְ אַתָּה מְשַׂמֵּחַ חָתָן בְּכַלָּה וְכַלָּה בְּחָתָן."

לחתן ולכלה, מתוך שיח עם משפחתם וקהילתם, יש מרחב תמרון רחב למדי באלמנטים שהם מבקשים להכניס לטקס החופה שלהם. זהו הטקס שמייסד ומבטא את יצירת הבית שלכם, ויש בו מקום לביטוי עצמי, ולשיח העמוק שיש לכל אדם המחויב להלכה. זהו זמן להתבוננות בטקסים ובחתונות של חברים, מכרים וקרובי משפחה. האם האלמנטים האלה מתאימים לי? האם הם מבטאים את הזוגיות שלי? את הבית העתידי שלי? זוגות מאורסים עומדים בפני שאלות ודילמות הקשורות לעיצוב הטקס ולרצון לשמור על המסורת, על זהותם והשקפת עולמם, ולהקפיד בכבוד הוריהם ומשפחתם בעת ובעונה אחת. אנו מזמינות אתכם, הזוגות המאורסים, לשתף בחוויות, במנהגים ובמחשבות שלכם על הרגע המכונן הזה בחיי הזוגיות שלכם, כך שנוכל להרחיב את מעגל החשיבה המשותף סביב טקס הנישואין ועריכת החופה והקידושין. מי ייתן שכל חתן וכל כלה יזכו לייסד את ביתם תחת החופה בלב שלם וחפץ.

***

* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.

הפניות ביבליוגרפיות:

^[1] ועל מעמד הנישואין ותפיסת הנישואים ראה בהרחבה: עדיאל שרמר, זכר ונקבה בראם: הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תשס"ד. וראו גם דבורה אמיר, דפנה מוסקוביץ וצאלח סואעד, לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות, תל אביב 2006, עמ' 113-124. ועל פולחניות, טקסיות והסמליות שבנישואין ראו מירצ'ה אליאדה, המיתוס של השיבה הנצחית, מצרפתית: יותם ראובני, ירושלים 2000.

^[2] שלום אלבק, יסודות דיני הנישואין בתלמוד, ירושלים 2010, עמ' 31–33. וראו גם שרה יהודית שניידר, נפילתה ועלייתה של השכינה: כתבים קבליים על נשיות וגבריות, ירושלים 2008, עמ' 225.

^[3] שניידר (לעיל, הערה 1), עמ' 225.

^[4] על הוספת החיוב בכתובה ראו בהרחבה: עדיאל שרמר, זכר ונקבה בראם: הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תשס"ד, עמ' 228–260.

^[5] דניאל שפרבר, גרשון בקון ואהרן גימאני (עורכים), מחקרים בתולדות יהודי אשכנז : ספר יובל לכבוד יצחק (אריק) זימר, רמת גן 2008, עמ' 157.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• לטקס את החיים: מבוא ל"נָחוּגָה" – צוות גלויה
• הרהורי כלולות – הרבנית ד"ר חנה פרידמן
• מ"אני אבחר בך" עד "את בי תבחרי": קווי מתאר להתפתחות הקידושין בספרות חז"ל – הרב דוד ביגמן
• לבחור לבנות את טקסי חיינו – מיכל יחיאלי קופנהגן
• "עוֹד יִשָּׁמַע" – תכנון חופה שוויונית – נירה נחליאל
• חלקי הפאזל: מה עושים בטקס הנישואין תחת החופה? – הרבנית שרה סגל-כץ
• מחדשים את הקידושין – תניה ציון-וולדקס
• לשאלת תוקף קניין האישה בקידושין – טו"ר רבקה לוביץ
• האם אישה יכולה לברך ברכת חתנים? – הרב דוד ביגמן והרב ד"ר יוסי סלוטניק
• שבע מֵעֵין-בְּרָכוֹת לכלה ולחתן – שרה פרידלנד בן ארזה
• "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" – אירוסין אז והיום – צוות גלויה
• "חברים מקשיבים לקולך" – היבטים מגדריים בטקסי חיים – חגית אקרמן והרבנית דבורה עברון
• יהיו לרצון אמרי פי: הצעות לאמירות ייחוד והקדשה של הכלה ותגובתה לקידושי החתן – צוות גלויה

• בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ
• נשים כדוברות הלכה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
• אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
• יש לך שאלה – הרבנית שלומית פיאמנטה
• ארבעה סוגי שאלות הלכתיות – אלישב רבינוביץ'

כלות וזוגות ממליצים על מרכז גלויה

הידע העשיר של שרה נתן לי להרגיש בטוחה ולא הלחיץ אותי. הפגישה הזוגית הייתה טובה, ולמרות הנושא האישי לא הייתה מבוכה או רתיעה. שרה יצרה רוגע והשיחה יצרה חוויה שהיא לא רק טכנית אלא גם של מהות.

אלישבע

המפגש הזוגי הוא חשוב מאד ויוצר שפה משותפת לבני הזוג ומוסיף גם פתיחות וחיבור נוסף לקשר הזוגי בינינו. זה הפך את התכנים לשלנו ולא רק שלי ונתן לו גם מקום להביע את עצמו. במפגש עוברת חוויה של חיים בריאים שהם על פי ההלכה, ברכות ומתוך שמחה.

רבקה ריקלין

המפגש שלי ושל בן הזוג שלי עם שרה היה משמעותי, החוויה המשותפת שבה דיברנו בפתיחות, בקלילות ובהומור על דברים שלעיתים נתפסים כרציניים. התחושה ששרה נתנה הייתה שכל מה שלמדנו הוא חלק מהחיים, והמיזוג של כל זה עם ההלכה היה טבעי ופשוט. שרה הדגישה את היכולת לבחור בחיי הלכה מתוך שמחה ואוטונומיה.

הדס

לא כל כך רציתי לעבור הדרכת כלות בכלל, והגעתי לשרה דרך חברה שאני בוטחת בה. זה הפך למקום בטוח ורגוע שאפשר לדבר בו על הרבה מאד דברים לקראת החתונה, באופן כיפי ונעים. המבט הלא שיפוטי שלה מאפשר לשאול כל שאלה. ההדרכה הייתה אחת המתנות היותר מוצלחות שנתתי לעצמי לקראת החתונה, בלי להתכוון בכלל.

אפרת שגיא

הקודם

הבא

גלו עוד המלצות