למרות העלייה במודעות לפגיעות מיניות בשנים האחרונות, נותרו נקודות עיוורון שונות בהבנת החוויה היום-יומית של נשים שנפגעו, למשל בעת הטבילה במקווה, ובייחוד המפגש עם הבלנית. קריאה לפקיחת העיניים ודיון במרחב המוגן והחשוף של המקווה, המתבסס על עדות אישית של נפגעת המתמודדת עם המפגש המציף מדי חודש.

בשנים האחרונות גוברת יותר ויותר המודעות לפגיעות מיניות בקרב ילדים וילדות, ולמרות זאת, ועל אף הניסיונות להמס את הבושה ואת המטענים הרגשיים הנלווים לנושא הטעון הזה, השיח נותר להיות עיוור ל"פינות האפלות" של השפעות הפגיעה. עדיין נותרו נקודות עיוורון רבות בטיפול בנשים נפגעות וביכולת שלנו כחברה להקל עליהן את ההתמודדותן עם העבר וההווה כאחד.

אחת מאותן פינות אפלו האורבות לאישה שנאנסה, היא הטבילה במקווה – חוויה המציפה לפעמים תחושות קשות בקרב הנפגעת.

מים למים מכסים

לביקור החודשי של נשים נשואות במקווה קודמת הכנות מדוקדקות של הגוף ושל הנפש. עבור מי שהגוף שלה הוא אתר של זיכרונות טראומטיים, צלקות וכאב, החובה להתעסק בו מדי חודש בצורה קפדנית יכולה להיחוות כמעיקה ומאיימת. אין לך לאן להימלט מהגוף שלך, ממה שהוא נושא בתוכו, זה כתוב בעור. הנוכחות של העבר, כפי שהוא משתקף בו מחזירה אותך לרגעים שאת רוצה לשכוח.

עבור מי שחוותה פגיעה מינית, הטריגרים המציפים את הטראומה יכולים להיות בכל מילה, בכל מבט, גם כאלה החפים מכל מטען שיפוטי. הם עשויים להציף בה מראות, זיכרונות, חוויות קשות מנשוא. במפגש שלה, כשהיא חשופה ועירומה מול הבלנית, בעלת הסמכות, המורה לה בענייניות מה לעשות, מביטה בגופה במבט חודר ולעיתים גם מציעה לה מחווה של קרבה או חיבוק – כל אלה יכולים להתפרש ולהיחוות בעיני אותה אישה כתוקפניות ופלישה אסורה למרחבה הפרטי.

לא רק המבט החיצוני מאיים. גם המפגש עם העצמי יכול להיות קשה מנשוא. שיפוט עצמי, דימוי עצמי וחוסר שקט פנימי גורמים לכל מילה 'פשוטה' הבאה מהשדה ההלכתי, כמו 'כשרה' או 'טהורה', לשרוט בבשר החי, לדמם. מילים אלה מתפקדות לפעמים כ'טריגר', מעוררות רגשות וחוויות עכורות. האם אני כשרה? האם אני טהורה? האם אני שלמה? בחוויה הפנימית שלה, השלמות הגופנית והנפשית נגזלה ממנה.

*

מקלפת קליפות, שכבות שלבשתי כדי להיות.
כסות ובגדים יורדים זה אחר זה ואני נותרת בגפי, בגופי.
כמו במצב הכי פגיע מוכנה לחיבור
של גוף ונפש, של גוף וגוף.
מקלפת קליפות, שכבות זכרון שכיסיתי
עד שנאלמו דום ואבק שנים.
כמו במצב הכי פגיע ניצבת איתנה
אל מול גוף, אל מול נפש.
מחזור של חיים נולדים מידי יום, מידי חודש
מוארים בערום, כפי שהם
כפי שהם היום.
ממבט למראה בוחנת,
ממבט בוחן מוכנות לטהרה, נקב נקב
משתקף אל החוץ וחזרה.
מחזור של חיים כמו ירח מתמעט ופורח
מחודש לחודש, משנה לשנה
לובשת בגדי סיפור חיים ופושטת בחזרה.
מחזור של חיים כמו ירח מתמעט ופורח
מחודש לחודש, משנה לשנה
שכבות של חיים נגלות עם התקלפות
שכבות של בגדים משתקפת במראה בוחנת.
כמו נרטיב נשזר לחוטים שנגעו בגופי,
כמו מפה שהיא מילות סיפור חיים,
כמו הרוח והטל באים ללטף ולזכך מעמל
טובל גופי במים שהוקדשו לו וסוגר מעגל
של חיים חרושים, של חודש הוויה.
שלמות?
נבנית שכבה שכבה במחזורי ירח
ודמעות מי גשם, מי מעיין.

*

הכניסני תחת כנפיך

כל טובלת זקוקה לרגישות הבלנית המלווה אותה בטבילה. על אחת כמה וכמה כאשר אל הבור יורדת אישה שנפגעה מינית. מבטים, אמירות, הערות או מחוות שאינם במקום מעוררים מצוקה עמוקה.

החוק המאפשר לכל טובלת המעוניינת בכך לטבול בפרטיות הביא הקלה גדולה, ועדיין, כאשר אישה הנושאת פגיעה מינית מגיעה אל המקווה היא מוצאת את עצמה בעמדת נחיתות מובנת, מעצם היותה חשופה מול הבלנית הלבושה העומדת מעליה. לעיתים בתוך המערבלת הרגשית של הסיטואציה לא נותרים בה כוחות להיאבק על דרישה זו, אף שהיא מעוגנת בחוק. לא כל בלנית מקבלת זאת בעין יפה ולכן חשוב להגביר מודעות זו אצל הבלניות, דווקא במצב זה, נדרשת ממנה רגישות מיוחדת והבנה שהאישה שלפניה זקוקה לעדינותה ולריכוך מורכבות הסיטואציה.

הצעה לטבילה אחרת

לאחר שפרשתי את הקשיים וההקשרים שאותם נושאת על גבה נפגעת המגיעה אל בית הטבילה, ברצוני להציעה הצעה מעשית, כיצד אפשר להקל על המפגש בין נפגעת והמצווה ובעיקר בין הטובלת והבלנית. תובנות אלה נבטו אצלי בעיקר בעקבות טבילה אחרת שחוויתי. אחרי שנים של טבילות בהן חשתי פגועה, וכאשר כל ליל טבילה גרר בעקבותיו דמעות, מחשבות וניסיונות להתחמק מן ה'מטלה' הזאת היה לי מפגש עם בלנית אחרת – שראתה אותי, את הצרכים שלי, וליוותה אותי בטקס הזה באופן שנתן לי מענה.

כבר במפגש הראשון עמה חשתי את השינוי. הבלנית הזמינה אותי להיכנס לבור, קריאה עדינה ללא שמץ חוסר סבלנות או קוצר רוח. ציינתי לפניי שזו דרך טובה וראויה לפתוח את המפגש, באופן שמפרק את המתח שעמו מגיעה הטובלת למקווה.

הבלנית הקפידה לפסוע לפניי, בדרך לבור ובחזרה ממנו, כדי למנוע ממני את התחושה שהיא נועצת בי מבטים מאחור. כך התפוגגה לה תחושת החנק המוכרת, כאילו מישהו מפקח עליי ומנסה למנוע ממני "לברוח". כל מהלכיה ביטאו התחשבות מרבית בשמירה על תחושת הפרטיות שלי וכך ראוי שיהיה בתודעה של כל בלנית, ועם כל טובלת.

כאשר הגענו אל בור הטבילה, היא שאלה אותי אם אני נוהגת לברך בתוך המים או מחוץ להם, כלומר כמנהג אשכנז או ספרד. בשאלה זו ביקשה להתאים עצמה לצורך של הטובלת – האם עליה להיות נוכחת קודם הטבילה, בעת הברכה, מחוץ למים או לפרוש ולשוב כשהאישה תהיה במים ואז תטבול ותברך. עניתי לה שאני נוהגת לברך בתוך המים והיא יצאה, והודיעה לי שהיא מחכה לקריאה שלי לאחר שאכנס למים. כך יכולתי להסיר את המגבת בפרטיות מלאה, ולרדת אל המים ללא עין בוחנת.

בכל התהליך, הבלנית נמנעה מלסרוק אותי במבט או לבחון או לבדוק אותי.

גם ביציאה מן המקווה זכיתי לפרטיות. היא חיכתה לי בסבלנות מאחורי הדלת, במסדרון, וליוותה אותי בחזרה לחדר ההכנה הפרטי.

בסוף המפגש, אף שהייתי כתמיד שבורה רגשית ומרוסקת – חשתי שהמרחב המקודש לי לא חולל וזכה ליחס של כבוד. הטבילה כנראה תמשיך להיות עבורי קושי, מאבק ומורכבת, אך מעתה היא נעשתה אפשרית יותר.

*

אצבע נוגעת במים באים עד אליה
נענים לנשמתה הקוראת לחיים שבם לבוא.
חלקיקים של אור כמו הילה סובבים,
נוגעים בה, בנשמה נולדת,
שלוחה של אישה טובלת בתקווה
של שחר וזריחה.
כוחות של עולם, טבע שבברואים,
הקים בהשתקפות מי מעמקים.
תנודות וגלי מחשבות נעות
בתנועת פעימות אצבע
נוגעת במים חיים, נוגעת בליבה.

*

כוונת הלב

מעבר להיבטים הטכניים שבהם הבלנית יכולה להקל על נשים נפגעות, חשובה הכוונה והזיהוי הרגשי שאתם היא מגיעה למקווה. הטבילה איננה מובנת מאליה לנשים רבות וכל אחת מגיעה אל המקווה במצב רגשי שונה. חלקן חשות שהטבילה נכפית עליהן משום שלום בית, אחרות מגיעות עם משא כבד אחר, כגון קשיים בזוגיות, עקרות ועוד, ויש המגיעות עם החששות מפני המפגש המיני שיתרחש אחרי הטבילה.

משום כך צריכה הבלנית לגשת אל תפקידה בחרדת קודש, ולהבין שלא כל הנשים באות במעמד שווה אל המקווה. לסבלנות, לרוך לכיבוד הפרטיות, לזיהוי רצון האישה אם היא מעוניינת בסיוע או שהיא חווה זאת ככפיה, להבנה שיש נשים שזקוקות לזמן נוסף ואין לזרז אותן – לכל אלה חשיבות עליונה בהצלחת חווית הטבילה.

מה הסיפור שאת מספרת?

הבלניות נושאות בחובת דיווח לאלימות במשפחה ומחויבות על פי חוק לדווח על כל חשד לאלימות ופגיעה. אך גם כאן נדרשת מהן תבונה, לזהות אם רגישות הטובלת מעידה על חשד לפגיעות בהווה, או שמדובר על רגישות של נשים שחוו פגיעה בעבר – ואף שהן נושאות עמן כאב, הן חיות כיום בזוגיות מודעת ובריאה.

לא בכל מקרה של רגישות יתרה צריכה הבלנית לקפוץ למסקנות ולדווח למשטרה. רצוי לפתוח בזהירות ובעדינות שיחה לבירור הדברים וצרכים של הטובלת, ולהבין את המצב לאשורו.

כולי תיקווה שבעקבות דבריי תגבר המודעות ויוקל מעט המטען והקשיים שנושאות על גבן נשים נפגעות בבואן אל המקווה. ומי ייתן ורפואה והחלמה יגיעו לכל אחת בזמנה ובמקום הנכון לה, מי ייתן שהמקווה יהיה עבורן מקום להחלמה או לכל הפחות שלא יהיה מקום שפותח מחדש את הפצעים.

*

טובלת בין מוות לחיים במים תמימים
פושטת מעלי כסות של בגדים,
פושטת מעלי כסות של שנים
ונותרת במערומי –
ערומה.
טובלת
בין האפשרות להתבונן והאפשרות להיות
פוסעת צעד – צעד ועוד אחד יכול,
פוסעת על חבל דק וחוט של שפיות, חיים.
נכנסת אל מים כמו קסם נגע בהם,
נכנסת למקום שואף לגעת בבראשית, 
בחלקות פנים שלפני המבול ודורו.
טובלת וכוחה של מילה נוגע בי –
בין טהורה לברוכה פעורה התהום
שבין מי שנגעו בה לבין מי שאנסו אותה.

***

* צפו בראיון של רחל שי ב'כאן מקשיבים' – "הטבילה המיוחדת שלי":

לחצו כאן כדי לאשר עוגיות מסוג {צד שלישי} ולטעון תוכן זה.

* גרסה מקוצרת ומעובדת של המאמר פורסמה בכיפה.

לשון פסק הדין בתשובה לעתירת טובלות שביקשו לאפשר להן לטבול ללא בלנית – התקבל ב-19.9.2016 >>
הנחיות בתוך חוזר המנכ״ל של המשרד לשירותי דת (2016) על יישום פסק הדין והחובה לאפשר לכל אישה לטבול במקווה ללא בלנית, באם היא מבקשת כך >>

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
• כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן
• מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
• הגנה עצמית מעצימה – אמונה לפיד
• מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד״ר דבורה לדרמן-דניאלי

• תפילה לאשה שנאנסה – ד״ר יעל לוין
• אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות – חננאל רוס
• נפגעות תקיפה מינית ועומק בדיקות בנידה – אלומה פלורסהיים דור
• בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה – ד"ר יהונתן פיאמנטה
• האם ניתן להלבין חטאים אפורים ושחורים? – הרבנית שרה סגל-כץ
• אתיקה של סמכות רבנית בגלוי ובמחשכים – הרבנית שרה סגל-כץ
• חומרת עבירת אונס והטרדה מינית ביהדות – הרבנית רחל קרן

• תן לי דקה להתרגל אליך שוב: על המגע המתחדש אחרי הטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
• ליל הטבילה: להכיר במורכבות – ד״ר מיכל פרינס
• שגרה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
• למה אני הולכת למקווה כל חודש? – בלהה קריצר-אריכא
• לעמעם אורות ולהיות בעלת הבית: היכולת לבחור בלידה ובטבילה – אביה רייכנר
• אחריות אישית מבורכת: בשבח האוטונומיה על האינטימיות – הרבנית שרה סגל-כץ
• גבולות האחריות של הבלנית – הרבנית נועה לאו והרב ד"ר בני לאו
• טבילה משלך: להפוך את הטבילה לבעלת משמעות אישי – הרבנית שרה סגל-כץ
• תפילת הבלנית – תמר רוטשטיין
• בלנית טובה דיה: לבחור להיות דולה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ

• מצוות עונה על מענה ותדירות קיום יחסי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
• מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
• השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות – חננאל רוס
• ביאה דרך אברים בבני זוג – חננאל רוס
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: איך להודיע על ביאת ימי הנדודים? – הרבנית שרה סגל-כץ
• שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותךְ מגופךְ – הרבנית שרה סגל-כץ
• הקלות והחמרות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• אולי הלילה? פערים בחשק המיני כחלק מחיי הזוגיות – הרבנית שרה סגל-כץ
• התמודדות נשים דתיות עם כאבים בעת קיום יחסי אישות – סיון דרשן

להרחבה נוספת על הנושא:

• אורית נבון, "מונולגים של החלמה": הסיפורים של זוגות שמתמודדים עם פגיעה מינית בעבר של אחד מהם, אתר "כאן" תאגיד השידור הישראלי

לחצו כאן כדי לאשר עוגיות מסוג {צד שלישי} ולטעון תוכן זה.