יש מי שמדלגים בקלילות מהאסור למותר ומשתוקקים למגע ולקירבה המחודשת אחרי הטבילה; יש מי שזקוקים לזמן ולהתקדמות מדודה ושקולה. הריחוק לא בהכרח מתהפך לקירבה בין רגע.
בסך הכל שבועיים עברו, אבל הגוף כבר שכח ותחושה קלה של זרות מרחפת ביניכם. הטבילה במקווה היא נקודת המעבר מאסור למותר, זמן הריחוק והגעגוע משתנה לקירבה ואינטימיות. אבל המציאות של שחור ולבן, שבועיים ריחוק ומיד אחר הטבילה במקווה, קרבה מלאה לאו דווקא עובדת בצורה פשוטה.
התשבחות להלכות נידה ה"נפלאות ומחיות את הזוגיות" אינן תמיד התחושה בפועל וממילא גם לא סיבת קיום סט הלכות זה. בפועל, אחרי שבועיים של הרחקות, גדרים, שמירת נגיעה וריחוק גוף מגוף, הגופים מתרגלים. וגם הראש. יש איזו הימנעות, תחושת מרחק שקשה לגשר עליה, ואיזו מחיצה מוחשית-לא-מוחשית, שלא נעלמת מיד עם הטבילה.
באופן טבעי, סביר שיתגלעו פערים ביניכם. יש מי שמדלגים בקלילות מהאסור למותר ומשתוקקים להיות מיד בקירבה מחודשת; יש מי שחשים בלבול וריחוק וזקוקים לזמן ולהתקדמות מדודה ושקולה. הרחקות לא בהכרח מתהפכות לקירבה בין רגע. החוויה האישית לא בהכרח מתקיימת באותו האופן על ידי שני בני הזוג. לעיתים אף מתברר שגם אם בני הזוג כבר קרבו בגוף ושימשו לאחר הטבילה, הקירבה והסמיכות אינן הופכות בהכרח לשגרה והתזוזה מן האיסור להיתר מותירה הדים גם כשלכאורה הכל כבר נתון בשגרה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
בלבול ותחושות נוספות
תחושות הקושי והפער הזוגי בין הציפיות (וגם פערי החשק) מצמיחות תחושות נוספות.
תחושת האשמה – מה בעייתי אצלי, הרי אני אוהב אותה; רק לפני יומיים התגעגעתי כל כך למגע ולקרבה, מה 'התקלקל' פתאום?
תחושת האכזבה – למה הוא מגיב כאילו אני עטה עליו בצורה לא מרוסנת; למה היא משדרת דחייה ממני?
תחושת חוסר האחריות – אסור להתרחק עכשיו, עד אנחנו סוף סוף מותרים כל רגע של ריחוק הוא ביזבוז.
התחושות הללו אפופות בחוסר הבנה כללי ובבילבול – מה בעצם קורה כאן? האם ככה אמורה להיראות הדינמיקה של הלכות נידה?
עכשיו קרוב
לפני הכל, נאמר זאת בבהירות: התחושה שמציאות זמני הנידה והאיסור היא מורכבת, היא תחושה רווחת ומבוססת, טבעית ונורמלית. מעברים שכאלה בין מצבים לא יכולים להתרחש בלחיצת כפתור; אלו תהליכים, והם מתרחשים לעתים קרובות באופן הדרגתי ומדוד. המודעות והנירמול עשויים לסייע בצמצום תחושת הקושי.
כדאי להתחיל בלהניח את הדברים על השולחן ולשוחח כזוג על התחושות ועל היחס למגע אחרי הטבילה. לוותר על הנסיונות לעשות הכל "לפי הספר", להיות קשובים לעצמכם ולנסות למלל את התחושות ולהתבונן בהן יחד. כדאי לשים לב שלחווית האשה במקווה יש השפעה על התחושה איתה היא מגיעה הביתה, וזיכרו כי פערים בציפיות הם דבר רווח ושכיח בקשר הזוגי, שימו לב אילו פערים ישנם ביניכם. הקשיבו זה לזו וזו לזה ללא שיפוטיות, והתמקדו בשיתוף הדדי. אל תמהרו לשלב מציאת הפתרונות, תנו מקום לפריקת הקושי והתסכול, למתן אמפתיה וחיזוק תחושת השותפות. אתם ביחד בזה.
להפחית לחץ, לרכך את הקוטביות
ובכל זאת, מה יכול לעזור? האם יש פתרון? הזמנים השונים במעגל החיים של קיום הלכות הנידה נוטים להביא לידי לחץ: אני עומדת להיאסר, האם הפסק הטהרה יצליח, היא עומדת לחזור מהמקווה, וכן הלאה. הלחץ הוא אחד הגורמים המרכזיים לקושי, ולפגיעה בתחושת היציבות והנינוחות בזוגיות. המפתח לשינוי ולהקלה מצוי ראשית כל בהפחתת הלחץ.
נכון שיש רק שבועיים, אך כדאי להשתחרר מן התחושה של "חיים בזמן שָׁאוּל". השבועות שבהם אתם מותרים הם אכן זמן לקירבה ואינטימיות, אבל גם בתקופה שבה אתם אסורים אין איסור לאהוב ולבלות יחד; יש רק למצוא את הדרך לעשות זאת באופן מותאם. כך גם לגבי המעבר מזמן האיסור אל הזמן המותר: אין צורך 'למשוך' אל המיטה. דייט זוגי, בבית קפה או בכל מקום אחר, עוזר לרכך את המעבר הקוטבי ולהיטיב עמכם בשיבה המחודשת אשה לזרועות אישהּ ואיש לזרועות רעייתו.
שמירה על קרבה ומחוות אהבה בימי הריחוק, מתינות ובילוי זוגי-רומנטי בימי הקרבה – כל אלה תורמים להפחתת הלחץ והקלה בתחושות הקשות. כדאי לשאוף לריכוך הקוטביות שבין האסור למותר, בין ההרחקות להתקרבות, בין שמירת הנגיעה לנגיעה, מתוך הכרה כי הדברים הטובים באמת מתגלים – כמאמר המשוררת – בזמנם האיטי, "האוהב, הפועם בקצבו של הלב".
* המדריכה לטובלת היא סדרת מאמרים מתעדכנת בנושאי שאלות נפוצות על טבילה, כולל הנחיות מעשיות. לחצי לקריאת כל הפוסטים בסדרת המדריכה לטובלת >>
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- להכיר במורכבות של ליל הטבילה – ד"ר מיכל פרינס
- שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מצוות עונה: על מענה בתוך הזוגיות, לפי הרצון והצורך – הרבנית שרה סגל-כץ
- מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
- לחצות את הגשר ולנהל שיח רגשי – בנימין מאלב
- עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: איך להודיע על ביאת ימי הנדודים? – הרבנית שרה סגל-כץ
- ואז התחיל הנימוּל: על הצורך לדבר גלויות על סכנת החיים הגלומה בגלולות – גלויה אנונימית
- סליחה, אפשר קצת ספייס? – הרבנית שרה סגל-כץ
- המדריך המלא לדיאפרגמה: התאמה, הלכה ושימוש מיטבי – לי מילר
- הקלות והחמרות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- תבונת הגוף: המחזור החודשי – דפנה פלר
- זוגיות בלי שיפוטיות דתית – הרבנית שרה סגל-כץ
- אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
- הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותך מגופך – הרבנית שרה סגל-כץ
- מתח זוגי בקיום הלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום
- לבד בתוך זוגיות – הרבנית שרה סגל-כץ
- אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
- האהבה מקלקלת את השורה, לעתים גם זה לטב עביד – הרבנית שרה סגל-כץ
- יש בינינו בית – רביטל ויטלזון יעקבס
- קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
- מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
- הקשבה ואמפתיה: כלים לתקשורת מקרבת – פסית שיח
- מוזמנות ומוזמנים לקרוא באתר עוד שירים על אהבה, תפילות על הבית ותכנים מתוך ספר האהבה בעריכת יונדב קפלון.
