ואז התחיל הנימוּל: על הצורך לדבר גלויות על סכנת החיים הגלומה בגלולות

אחרי החתונה התחיל לה נימול ביד. אחרי אשפוז התגלה אצלה קריש דם במוח ועכשיו היא מבקשת להפסיק לתעדף אמצעי מניעה שיכולים לסכן חיים

"מה, אבל קונדום זה אסור מבחינה דתית, לא? או שפשוט כבר לא אכפת לכם?" כך הגיבה חברה חילונית כשסיפרתי לה מה עבר עלי בחצי השנה מאז שהתראינו לאחרונה, בחתונה שלי.

בקיץ האחרון התחתנתי. החתונה שלנו הייתה מהנה, מרגשת ושמחה מאוד. עברתי לאזור חדש ושבועיים אחרי החתונה התחלתי עבודה חדשה. כמו רוב הנשים הדתיות הסובבות אותי, התחלתי כחודשיים לפני החתונה לקחת גלולות למניעת הריון. בחרתי לעשות זאת למרות שהייתי מודעת לכך שיש לגלולות תופעות לוואי. שמעתי לא מעט הפחדות. ידעתי שזה "להכניס הורמונים" למערכת שלי. ידעתי שזה עלול להשפיע על החשק המיני שלי ועל מצבי רוח, לגרום לעליה במשקל, ליובש נרתיקי ולעוד דברים לא זניחים לחלוטין לאיכות חיי האישיים ולאיכות חיינו הזוגיים.

עם זאת ידעתי גם על היתרונות הגדולים של הגלולות. ידעתי שמבחינה הלכתית זה האמצעי העדיף ביותר (התקן לא בא בחשבון, כי לא רצינו למנוע הריון למשך כמה שנים עכשיו), שזה ימנע מאיתנו חופת נידה, שאני יכולה להאריך ולחבר כמה חפיסות כדי שנוכל לתרגל אינטימיות ויחסי אישות בלי להסתבך הרבה עם הרחקות, ספירת שבעה נקיים וטבילות. אמרתי שזה יהיה זמני, בשביל ההתחלה, ואז אראה מה אעדיף. לא רציתי שיבוש הורמונלי לטווח ארוך.

ואז התחיל הנימוּל בגוף

שבוע וחצי אחרי החתונה שלי התחילו לי כאבי ראש מתמשכים. כאבי הראש ליוו אותי אפילו בשינה. הלכתי לחברה לקחת אופטלגין (בית חדש, ולנו עוד לא היה) היא שאלה אם המיגרנות האלה הן בגלל הכיסוי ראש, עניתי בבדיחות מהולה בביטחון כלשהו שזה מן הסתם עוד תופעת לוואי של הגלולות. בשבת הראשונה שלנו לבד כזוג נשוי, כשהיינו בדרך חזרה מבית הכנסת, התחיל לי נימול מוזר ביד שמאל. למזלי, זה גרם לי לקרוא את הספרון של תופעות הלוואי של הגלולות שלי. אך מאחר שהנימול פסק תוך זמן לא רב, החלטנו לחכות עם ההליכה לרופא.

ביום ראשון למחרת, שבועיים אחרי החתונה שלנו, התחלתי עבודה חדשה. דבר מרגש בפני עצמו. לא רציתי לתת לנימול שקרה יום קודם להשפיע על ההתחלה החדשה הזו. כשיצאתי מהעבודה שוב התחלתי להרגיש נימול, בפעם השלישית, בפעם הזאת התחושה התפשטה כבר עד בית החזה.

קבעתי תור לרופא אחר הצהרים והמשכתי (עם מעט דמעות בעיניים) לפגישה בעבודה השנייה שלי. כשהייתי בדרך לרופא לא הייתי בטוחה שיהיה לו מה לעשות עם נימול שבא והולך וכאב ראש קל, ואיך אסביר לו למה בכלל באתי. כאן, שוב שיחק לי המזל ובזמן שישבתי בחדר ההמתנה חוויתי שוב את הנימול, הפעם זה התפשט עד הבטן. נכנסתי אליו כבר מעט היסטרית. בדיקות דם זריזות – לא העלו דבר. בדיקה נוירולוגית – הכול תקין. צעירה ובריאה סך הכול – אין כל כך על מה לחשוש. מסבירה וחוזרת על כך שהתחלתי לקחת גלולות לפני כמה חודשים (והפסקתי יום קודם, בשבת, בגלל הנימול המוזר הזה), ואז הוא אומר לי: "תשמעי, זה כנראה שום דבר, אבל בגלל שהתחלת לקחת גלולות לפני חודשיים וחצי, ואת צעירה ובריאה ואנחנו רוצים שתישארי כזאת, בגלל הסיכון הקלוש שאולי זה משהו שקשור לגלולות – אני שולח אותך למיון". בגלל חשש שמדובר בעניין נוירולוגי הוא הפנה אותי לבית חולים רחוק יותר מהבית, כי שם המחלקה הנוירולוגית הכי קרובה.

שבועיים אחרי החתונה שלנו, בפתיחת שנה במקומות העבודה של שנינו, האיש שלי ואני בילינו לילה בחדר מיון והתאשפזתי לשבוע במחלקה הנוירולוגית. גילו אצלי קריש דם במוח. דבר שאם הייתי מחכה איתו עוד קצת היה הופך לשבץ. כל הבדיקות שנעשו הצביעו על כך שיש לי קרישיות יתר שהושפעה מהשימוש בגלולות.

לאחר מכן הייתי בטיפול של חצי שנה במדללי דם. הוזהרתי שבתקופה הזאת, עד שנגלה שאני כבר לא "סתומה" ואין לי פקק במוח, אסור לי לטוס או להיכנס להריון. כך מצאנו את עצמנו עוברים לשימוש בקונדומים. כשחברות או בנות משפחה שואלות "אז מה אתם עושים" אני נוטה לענות שאנחנו מכירים את הפסיקות והפוסקים הנכונים לעניין והן מבינות ומרפות. הרי גם אני שמעתי תשובות דומות מחברות בעבר, כשהן היו צריכות להפסיק שימוש בגלולות בעיקר בגלל מצבים נפשיים.

גלולות הן הפתרון הקל מדי

כשביררתי למה כשקיבלתי את המרשם לגלולות נשלחתי לעשות בדיקות לתפקודי כבד אבל לא נשלחתי לעשות בדיקות לקרישיות יתר, נאמר לי שזהו שיקול מערכתי. אלה בדיקות שעולות לא מעט, לוקח זמן לקבל עליהן תוצאות וגם אז לא בהכרח יצליחו לאבחן את הקרישיות. נשים נשלחות לעשות בדיקות מסוג זה בדרך כלל אם הן מעשנות או אם יש במשפחה שלהן רקע מעורר חשד לדבר (קרישיות יתר מוכחת, הפלות חוזרות ועוד). אם את לא נופלת תחת אחת הקטגוריות האלה לא תדעי אם יש לך בעיה כזאת עד שתנסי את הגלולות על גופך.

הנתונים מצביעים על כך שלאחד מכל שישה אנשים (נשים וגברים) בערך ישנה קרישיות יתר, דבר שלא בהכרח ישפיע על חייהם. כאחת מכל אלף נשים עלולה לפתח קריש בדם בעקבות מצב של חוסר איזון במצב הקרישה בדם. לעומת זאת בקרב נשים הנוטלות גלולות זה כבר הופך לאחת ל-250–500 נשים (קשה להעריך מספרים מדויקים כיוון שיתכנו גורמים נוספים לקרישיות, וכן קשה לבודד את השימוש בגלולות כיוון שמדובר בדבר דינמי בחיי האישה). הנתון של השינוי הסטטיסטי וההוכחה לחוסר האיזון בקרישה שהגלולות מייצרות הוא פיקוח נפש של ממש.

מאז המקרה שלי אני עוקבת מעט אחרי השיח ההלכתי והחברתי סביב אמצעי מניעה. פעמים רבות ניתן לשמוע, בעיקר ביחס לקונדום, שהדבר אסור ולכל הפחות שהוא בעייתי הלכתית ודורש בירור עם רב (בניגוד לאמצעי מניעה אחרים שאנשים לא בהכרח ישאלו). אפילו בקרב הרבנים הליברלים ביותר, שמפרסמים את דבריהם כדי שאנשים יוכלו להחליט באופן עצמאי, האמירה הרווחת היא שהשימוש בקונדומים נחשב למוצא אחרון.

הסיבות לאסור את השימוש הם בעיקר חשש לשפיכת זרע לבטלה, התלבטות האם הדבר הזה נחשב ל"ביאה כדרכה" או לא, ותחושה כללית שזהו אמצעי מניעה המשתייך לעולם של קשרים מזדמנים. לכל אחד מהשיקולים ההלכתיים האלה ניתן למצוא פתרונות בראשונים ובאחרונים, במיוחד שהשלישי הוא תחושה (אמיתית מאוד) ולא שיקול הלכתי נקי. אני לא מבינה איך מציבים את זה כמוצא אחרון כשמנגד עומד פיקוח נפש.

כבר אינני מופתעת לגלות שנשים רבות מודעות ומכירות את התופעה הזאת. גם אינני מופתעת כבר לגלות כמה נשים אינן מודעות לתופעות האלו. אני בהחלט מופתעת, פעם אחר פעם, לראות ששיקול כמו פיקוח נפש – שמקובל כערך מוביל בחיים הדתיים שלנו – לא מקבל מקום מספיק כשיקול הלכתי מוביל במקרה של שאלת הבחירה באמצעי מניעה. אני רוצה להאמין שרבנים שעוסקים בעניין אינם מודעים מספיק לפיקוח הנפש. גם אנשי ההלכה שמודעים לסכנה באופן כללי, על פי רוב אינם מודעים לתפוצתה ולשכיחותה, ואינם יודעים עד כמה ההשפעה של הגלולות מהירה, הרבה יותר משנדמה להם.

ללחוש אמצעי מניעה

החברה הדתית דוחה את השימוש בקונדום וסוברת שזהו אמצעי מניעה לא לגיטימי. יש אנשים שסוברים כי השימוש בו לגיטימי אך ורק אם יש בעיות מיוחדות אצל הזוג, ולשם כך צריך לשאול רב באופן אישי, וגם זה – בלחישה. הלחישה היא אמנם הגיונית, בסופו של דבר מדובר באמצעי מניעה; אבל על גלולות לא מצאתי שלוחשים עד כדי כך. כיום כבר ברור לרבים שזה בסדר למנוע הריון בעזרתן.  

אני מבקשת כאן מאנשי הלכה, שומריה ומוריה: הפסיקו לתעדף משיקולים לא נכונים אמצעי מניעה שיכול לסכן חיים על פני אמצעי מניעה בטוח בהרבה. אנשי מקצוע אומרים שאין דבר כזה אמצעי מניעה אחד שמתאים לכולם. אם זאת הגישה המקצועית המקובלת, איך ייתכן שאומרים לנו שיש להעדיף לכתחילה אמצעי שעלול לעלות לנשים רבות כל כך בבריאותן?  ומכם, זוגות יקרים, כאלו שאכפת להם מהלכה וכאלה שפחות – אני מבקשת שתהיו ערים לסימנים מחשידים בגוף. תשקלו טוב טוב אם אתם רוצים לקחת סיכונים בריאותיים בניסיון למנוע הריון. תזכרו שפיקוח נפש זה שיקול דתי.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• על הגוף במגזין גלויה: הצעות קריאה
• מושגי יסוד על אמצעים למניעת הריון – דפנה מאיר ז"ל
• אמצעי מניעה: המגוון והמבט ההלכתי – צוות גלויה
• מ"תכנון ילודה" ל"מניעת הריון" – הרבנית שרה סגל-כץ
• 34 מיתוסים נפוצים בנושא פוריות, נשיות, בריאות ומיניות – דפנה מאיר ז"ל
• שיטת המודעות לפוריות – הרבנית שרה סגל-כץ
• בחזרה אלייך: שיבה אל הגוף באמצעות שיטת שרמן – מירב שרמן
• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
• בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ
• קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• לדבר לקראת ביאת חיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית שרה סגל-כץ
• למשש או לא למשש? זאת השאלה! – על בדיקה ידנית עצמית לגילוי סרטן השד – ד"ר אורלי פרידמן-אלדר
• זכו שכינה ביניהם – אילן סופר
  
• מוזמנות ומוזמנים לקרוא באתר עוד שירים על משפחה וחיי אישות