לאחר יותר משלושים שנה של עבודה עם בחורות צעירות לפני ואחרי שירות צבאי, במדרשת עין הנצי"ב, אשת החינוך ומורת ההלכה רחל קרן מבקשת להאיר את אחד מהנושאים המושתקים בשיח בקרב הציבור הדתי, נושא אותו היא פוגשת תדיר – תקופת החברות והזוגיות לפני נישואין.
המילים "חברות" ו"זוגיות" מכילות משמעויות רבות, ויש לכל אחת מהן שדה סמנטי רחב.
למה אני מתכוונת? אני מתכוונת לקשר חברות רגשי ומעמיק, רומנטי, בין בחורה ובחור, אשר יוצר מצב של זוגיות טרום הנישואין, ולאפשריותו כאשר בני הזוג מחויבים לעולם של שמירת תורה ומצוות.
לנושא זה יש צדדים מרובים.
נורמות (השתקת) השיח
את הדיון על הנושא, אתחיל באנקדוטה קצרה: מדי שנה אני יוזמת לקראת סופה של שנת המדרשה תהליך כתיבה בו מעלות התלמידות דיונים, מחשבות, דברי תורה משלהן, תובנות ממהלכי לימוד וכו'. בשנה זו, אחת הבנות החליטה שהיא רוצה לראיין את הר"מיות במדרשה, סביב השאלה: "מה אתן חושבות על חברות רומנטית בגילנו (בנות 18-19)?" מדובר היה בבחורה ישירה, שלא מאפשרת "לברוח" מנושא השיחה. כששוחחה עם חברותיה על החלטתה לקיים ראיונות אלו, היא שמעה מהן תגובות בסגנון: "מה, את באמת תשאלי את השאלות הללו את הר"מיות?" "את חושבת שבאמת יענו לך בכנות על שאלות בנושא זה?" וכך הלאה. התגובות שלהן ביטאו את הנורמה שהיו רגילות לה בהרבה ממוסדות החינוך בהן למדו: זה נושא שלא מדברים עליו! הציפיה המובנית שלהן הייתה שעל שאלות כאלה עונים במבוכה או על ידי השתקה, ולא כפי שבדיעבד נענו במקרה זה – בשיחה פתוחה וכנה.
השתיקה וההשתקה סביב נושא זה, עומד כמובן בניגוד מוחלט לעובדה שזהו נושא שנמצא בהוויית היום-יום של מרבית הצעירות והצעירים במציאות בימינו!
מדי שנה, במפגש עם תלמידות מבוגרות יותר, שמגיעות לאחר השירות הלאומי או הצבאי, הן מביעות את משאלותיהן בדבר אלו נושאים ברצונן לעסוק בנוסף על לימוד התורה, ותמיד עולות התלבטויות הקשורות לחברות ולזוגיות: שאלות של מה מותר ומה אסור, איך אפשר בכלל לקיים קשר כזה, והיבטים רבים נוספים, כגון: רמת דתיות שונה בין בני הזוג; תפיסות תיאולוגיות שונות ומידת שמירת המצוות; המועד הראוי לנישואין – עד מתי והאם בכלל מותר לדחות אותם; לחצים מהבית, הורים ועוד ועוד.
לנושא הזה יש הרבה מאוד ממדים, כיוונים והיבטים. ברקע הדברים נמצא האיסור של "שמירת נגיעה", כאשר העמדתו במרכז הדיון, מעקרת במידה רבה את היכולת לדבר ברבדים נוספים, בשפה מורכבת. מנגד – הנורמה החברתית שמתלווה לשיחה על חברות וזוגיות בקרב הנשים עצמן, היא: אם אין לך חבר אז את 'כלום', או את 'חסרה'. לעומת זאת, אם יש לך חבר, אז חברתית את בעמדה טובה יותר. מאידך, מיד מתחילים הלחצים שיש "להסדיר" כמה שיותר מהר את החברות, קרי, למסד אותה ולהפוך אותה לקשר נישואין כדת משה וישראל.
קיים הבדל גדול בין בחורות בגילאי 18-20 בזמן טרום שירות או במהלכו, לבין נשים צעירות לאחר השירות הצבאי. מדובר בשלבים שונים בחיים, בשאלות אחרות ובאופי שונה, אולם, העיסוק בנושא החברות והזוגיות משותף לשני השלבים הללו. בכל שלב חשוב מאד לדבר, לפתוח, להתמודד עם השאלות המרובות, ולהציע דרך. דרך אישית ורגשית, וכמובן – דרך ההולמת את רוח התורה וההלכה.
על קשר החברות ועיצוב הזהות האישית
את מפגשי השיח סביב הנושא אני מכנה "חוג חברים". השם הזה בא לבטא את העמדה שמדובר בהוויה שהיא חיובית מלכתחילה ולא בדיעבד, חיובית כשלעצמה ולא (רק) כשלב לקראת המטרה ה'אמיתית' – קשר הנישואין. החוג מבטא את דרך המפגשים: מעגלי שיח אשר נקודת המוצא שלהם היא נקודת מבט חיובית המייצרת לגיטימציה של הקשר הזוגי, של השיח עליו ושמחה על קיומו. אלו מעגלי שיחה ודיבור על חשיבותו של קשר משמעותי, ואני מדגישה ומבהירה שמדובר בדבר חיובי בחיינו, בחייה של כל אחת.
אנחנו פותחות בשיח אודות המילים "חבר" ו"בן-זוג", מה הן בכלל אומרות, מה הוא קשר רומנטי, מה משמעות קשירת קשר עם גבר שאולי יהיה בן זוג לכל החיים. אנו מדברות הרבה על איכות הקשר, על בחינת התאמתו: האם החבר הוא מישהו שניתן לחלוק איתו רגשות, עניינים שברוח, אמונות ומחשבות, כמו את החוויות האישיות והפשוטות ביותר.
בלי ספק ככל שהקשר מתהדק, גובר העניין בו, ומתרבים פניו המגוונים: ההיבט הרגשי, ההתאהבות, הגעגוע, תחושת השמחה על ההתאמה, על החיבור הנפשי, וכמובן גם הרצון למגע ולקרבה.
ושוב – הגישה המוצגת היא שכך צריך להיות. שאחת מאמות המידה החשובות לדעת האם אכן זה בן הזוג המתאים לחלוק אתו את העתיד, את החיים, היא קיומה של ההתעוררות הרגשית ההדדית הזאת, ובתוכה גם המשיכה הפיזית, המשיכה המינית. ואז כמובן עולה שאלת "שמירת נגיעה". כאן המקום להסבר האיסור על פי ההלכה. כאן המקום להדגיש שאין זה קשר זוגי שלם, אין אלו נישואים, ועל קשר כזה יש מגבלות הלכתיות. אבל המגבלות אינן מבטלות את משמעותו. הן חלק מחיינו כמי שמקבלות עול מצוות, כמי שבוחרות לחיות על פי ההלכה. ואין די בכך. יש התמודדות עם רצונות שונים של בני הזוג, של מידת המחויבות להלכה; יש קושי; יש לעתים תחושות כישלון – וכאן חשוב לי מאד להדגיש: המחויבות שלנו למצוות, להלכה היא הדרך לאורה בוחרים ללכת. קושי אין משמעותו ויתור על הדרך. קושי משמעותו התמודדות. יש התמודדויות רבות הקשורות בזוגיות, בוודאי לאחר הנישואין. חשוב לדעת לצעוד יחד גם אל מול התמודדויות.
לעתים קרובות נפתח כאן גם פתח ללימוד חשוב ומשמעותי של הלכות נידה, הלכות אשר נלמדו בעבר הרחוק או הקרוב יותר במסגרת בית הספר, בגיל אחר, בבשלות אחרת, בהבנה שונה לחלוטין. נשים צעירות רבות חשות מאוימות מהלימוד הזכור/לא זכור להן. זאת הזדמנות חשובה מאד לדבר על עתיד של קבלת עול מצוות.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
הדגש החשוב בלימוד הזה הוא שמחויבות הלכתית אין משמעותה ויתור על מסגרות החיים, אלא עיצובם והנהגתם על פי ההלכה. כך בכל נושא, וכך בוודאי בתחום זה. כך גם ינהג זוג נשוי בהתמודדות המתמדת עם הלכות נידה. ידיעת ההלכה והמחויבות לקיומה, דווקא מאפשרת חברות בריאה, יחסים זוגיים מתפתחים ומתהווים.
דגש חשוב נוסף, שמשיכה פיזית היא חלק מהקשר, שיתפתח, אם ירצו בכך, לחיי נישואין. ודווקא היא איתות שיש התאמה, וטוב שכך! בעוד שהיעדרה, או חמור מכך, תחושת דחיה פיזית – צריכה לעורר מחשבה. אולי אין זה הקשר שיש להמשיכו.
סביב שאלת משך החברות הראוי או הרצוי יש הרבה לחצים ומטענים. הם מגיעים מהורים, מרבנים ומדמויות חינוכיות ותורניות, מחברות, ומהסביבה המקיפה. במגזר הדתי רווחת התפיסה שכדאי לקצר את זמן "החברות" וכך אפשר להיפטר מה'צרה' ששלב זה מהווה, שחס וחלילה לא יחטאו בנגיעה אסורה, ומאחר שחיי הנישואין הם המטרה הרי צריך לחתור אליהם כמה שיותר מהר. לדעתי, מדובר בעיוות גדול. לא רק שאין בשלב זה משום 'צרה' או 'בעיה', אלא ששלב החברות הוא שלב רצוי, חיובי וטוב, והוא הדרך להעמקת הקרבה והקשר בין שני בני הזוג. זה סוג של קשר אחר, ללא כל מכלול המחויבויות הקשורות בנישואין, אלא דרך של היכרות מעמיקה. וככל שיתגבר הקשר, וככל שתגבר המשיכה, וככל שתתגבר האהבה, ועם אלו גם הביטחון בבן/בבת הזוג, ממילא תבוא ההחלטה להינשא ולחיות יחד. ההחלטה הזאת צריכה לבוא בזמן הנכון ומתאים לזוג, לביטחון ההדדי ביניהם, לרצון הגובר, לאהבה שביניהם. אחד האתגרים המרכזיים העומדים בניהול השיח בנושא, הוא הצורך להדוף את הלחצים הללו, לשים אותם בצד, ולפתח שיחה מעמיקה על הקשר החברי, על הפוטנציאל שלו ועל מה שהוא מכיל. המטרה והשאיפה צריכות להיות להסיר את תפיסת ה"אבל" וה"למרות", את ההסתייגויות והפחד, ולהעמיד את קשר החברות ואת ה'חברות' כמושג, במקום מרכזי וכתהליך רצוי.
בעולם שלנו, תהליך עיצוב הזהות הפנימית הוא תהליך ארוך שלוקח זמן רב. אצל צעירות רבות/צעירים רבים לימודים במדרשה/בישיבה הם חלק מתהליך זה. רבות/רבים בשנה הזו, מנסים להשתחרר מכבלי תפיסות או עמדות שלתחושתן הוכתבו להן ולא הן בחרו בהן. תהליכי עיצוב הזהות מתרחשים בוודאי גם במהלך השירות. ומתוך הלימוד וההתבוננות וההתבגרות מתגבשת עצמאות מחשבתית וזהותית. גם בשנות ה-20 המוקדמות והמאוחרות בחייהם – צעירות רבות וצעירים רבים מתמודדים עם דילמות עמוקות הקשורות לאורח החיים, לאמונות ולהשקפות. ובתוך כל אלו גם שאלת מציאת בן/בת הזוג המתאים.
גם משום כך חשובה כל כך תקופת החברות. זאת תקופה שמאפשרת לבחון האם האדם שהכרתי הוא האדם הנכון שיילווה אלי ויהיה חלק מתהליך גיבוש הזהות שלי. האם הוא אדם טוב, האם הוא מוסיף טוב לחיים שלי, היכן נקודות הדמיון והיכן נקודות השוני ביננו, האם חיי ה'ביחד' הפוטנציאלים שלנו הם חיוביים, האם יש לנו מרחבי התפתחות בתוכם? ועוד ועוד.
מצב של 'חברות' מצריך בירור אודות איכותה של החברות, האם מדובר רק במילוי הסטטוס של "יש לי חבר", או האם מדובר בקשר חברות משמעותי העומד בפני עצמו ובזכות עצמו?
"ואהבת לרעך כמוך"
מה אנו מאחלים לבנינו ובנותינו? לעולם היהודי שאנו חלק ממנו? ובכן, אני מאחלת לכל אחת ואחד משפחות בריאות, מאריכות שנים, המגדלות בנחת וביחד את ילדיהן. האתגר גדול! זוגיות לא מוצלחת יכולה להתפרק… אפילו צריכה להתפרק. זוגיות לא מוצלחת היא עובדה קיימת בעולמנו.
תהליך החברות, קשר של זוגיות בין אישה לגבר, הוא תהליך בירור של הנכון ושל הלא-נכון לפני שנכנסים לשלב המחייב של חיי נישואין וחיי אישות. בדור שלנו, צריך לעודד את החשיבה המקדימה והעצמאית, את השאלות ואת האחריות האישית, את התהליך של קבלת החלטות המבוסס על מחשבה ודעת וכמובן על בחינת עומק הרגשות והרצונות בקשר. לתפיסתי, החברות משיקה לפסוק "ואהבת לרעך כמוך". מדובר ביישום מסוים של הפסוק בעולם האמיתי, שכן קשר החברות במהותו, הוא ניסיון לביסוס ויצירת אהבה בעלת עומק, יציבות ואמת אישית ומשותפת.
המוצרים התרבותיים שאנו צורכים היום נותנים בהרבה מקרים תמונה שקרית ולא מדויקת של אהבה, זוגיות, קשרי חברות וקשרים רומנטיים. קשה שלא להיות מושפעים מתפיסת הזוגיות הרווחת בחברה סביבנו, בעידן זה בו אנו חיים. ועלינו להידרש לשאלות ולאתגרים שעולים מכך!
כך, למשל, נורמות חברתיות מצויות ומקובלות על רבים, גורסות שטיבו של קשר זוגי נבחן בראש ובראשונה במידת ההנאה המינית. עוד קודם להיכרות של אמת! למחויבות. לנכונות לתת ולא רק לבחון את מקומו של כל אחד בקשר, מן ההיבט האינדיבידואלי לגמרי. נורמות אחרות, במגזרים אחרים, מעלות את השאלה – האם ומתי ואיך להתחתן: אין לנו מספיק כסף, אין לנו עבודה או קריירה, למה למהר?, אבל הרב אמר שאסור לחכות עוד… וכך הלאה.
ישנן עוד נורמות רבות. אל כולן אנחנו חשופים. ומהן אנו מושפעים. בריחה או השתקה של שיח בנושא, אינן מקדמות את הצעירים והצעירות אל עבר מימוש מוצלח ובר קיימא של קשר זוגיות יציב או של יכולת להחזיק קשר חברות בריא. הן רק מעצימות את הוואקום אליו יכולות תפיסות ועמדות בעייתיות להתנקז. שיח מאפשר התבוננות ביקורתית רגישה ומכוונת לנוכח שאלות אלו, נורמות אלו ורבות אחרות.
וכפי שנזכר בדברים לעיל, כך גם בנוגע השאלות הנוגעות ל"שמירת הנגיעה", קרבה ושמירת גבולות ההלכה שעליהן יש צורך לקבל מענה. וגם בשאלות אלו המענה אינו נמצא רק בבחינת הרובד ההלכתי כפשוטו. הוא מצוי גם בבחינתם של הרבדים וההיבטים השונים והמגוונים של הקשר בין בני הזוג – החברים.
מהנשים הצעירות עולות הרבה שאלות הקשורות לפרקטיקה של חייהן בפועל. גם זה חלק מן התהליך של הבחינה האישית ושל עיצוב הזהות. בדיון ובשיח בנושא זה, אין ספק שצריך להתמודד עם אתגר שמירת ההלכה, אך לא מתוך ויתור על קשר משמעותי, על חברות, אשר אף הוא אתגר משמעותי בעולמנו הדתי.
לא דברנו עוד על ידידות…
הסוגיה של קשר חברות זוגי, מגלמת בתוכה גם את סוגיה רחבה יותר של הרקע החברתי בו גדלו צעירות אלו, צעירים אלו. מרבית הבחורות והבחורים גדלים במסגרות חינוך נפרדות. גם בשלב בו אני פוגשת את תלמידותיי, הן במסגרת נפרדת – במדרשה והבנים בישיבה. אבל, הצעירות והצעירים לא חיים בעולם נפרד. הם נפגשים לאורך הילדות והנערות שלהם בתנועות הנוער וכן בעולם הבילוי והפנאי החברתיים שלהם. כך נוצר פער בין שתי חוויות חיים, אשר יוצר מתח עצום בחייהם: לכאורה, ההפרדה המגדרית היא האידיאל, אלו חיים ב'גובה', חיי רוח טהורים יותר – כך ברובד האידיאולוגי של הממסד הדתי. חברה מעורבת, קשרים בין המגדרים, נחווים כפשרה, כתוצר בדיעבד של המציאות ושל השאיפה לבניית משפחה בישראל. מדובר בדיסוננס גדול מאוד בהוויה ובחוויה של חיי אותם הבחורים והבחורות. המתח הזה מביא לידי הנחת יסוד שלא ניתן ליצור קשרי ידידות המבוססים על עניין משותף, רצון ללמידה בחברותא או פשוט הנאה מחברתו של זו עם זה ללא היבט רומנטי, שבהכרח יש לראות בו רק אמצעי למיסודו בנישואין. ידידות כזאת איננה דבר רצוי או מקובל. על הקשר בין בחור לבחורה מוטל באופן אוטומטי הכובד של קשר רומנטי, כאשר כל שיח הופך למלחיץ ומלא תהיות ולבטים.
הצגת אפשרות לידידות בין נשים לגברים כ'בעיה', היא בעיה בפני עצמה. ההפרדה בין המרחבים, התפיסה שתורה והרוחניות מתרחשות אך ורק במקום אחד, מובדל ונפרד מגדרית, ושכל מרחב אחר הוא בגדר 'ביטול תורה' וסטייה מדרך הישר, לא מאפשרת קשרים פשוטים, של עניין משותף, גם עניין משותף בתורה ובלימוד וכו'. וכך מוחמצת אפשרות להיבנות גם מקשרים כאלו, כחלק מתהליך עיצוב הזהות האישית. ולא רק בהיבט האישי, כי קשירת לימוד התורה וההתפתחות הרוחנית למרחב אחד ויחיד, למרחב הנפרד, מהווה החמצה גדולה גם בעיצוב העתידי של המשפחה והקהילה.
לאן פנינו
צריך וראוי לחלץ את החברות ואת הידידות מהמקום הפרובלמטי בו הן הוצבו, ולהעמיד אותן במקום אחר. כאשת הלכה, אני חושבת שהקשרים הללו לא מבטלים את ההלכה ולא עומדים בסתירה אליה. ההפך הוא הנכון. שמירת ההלכה חשובה, צריך לדבר על כך, צריך לחזק את שמירתה, בלי ויתור על חוויה משמעותית של בנית קשר, בין אם של ידידות, ובין אם של אהבה שתיצור זוגיות משמעותית, מותאמת, עם הרבה ביטחון שאפשר לבנות עתיד משותף.
על כולנו, ובמיוחד על אנשי ונשות החינוך שביננו, להתנער מהסטיגמות הכרוכות בהתהוות קשר בין בחור ובחורה, ולפנות מקום להזדמנות של אותם צעירים וצעירות להכיר את עצמם וזה את זו בצורה כנה ועמוקה, באופן שאינו מרחיק מחיי ההלכה, הרוח והמסורת אלא מחבר את הללו לחיי המציאות והממשות.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
שירים על חוויית הרווקות:
מאמרים נוספים להרחבה:
- ה' ישמור צאתך ובואך: מוגנות בדייטים – צוות גלויה
להיות בית לעצמך – שרית מן - רווקות או יחידאות – הרבנית שרה סגל-כץ
- זוגיות כמשימה, זוגיות כהזדמנות – עמרי שרת
- די עם ה"בקרוב אצלך" – אורלי שמחי-כהן
- למה יש רווקים בעולם – גיא צבירן
- דייט ועוד דייט ועוד אחד – אביטל גולד
- לחיות ברווקות מאוחרת – סיון דרשן
- שמירת נגיעה ברווקות מאוחרת – סיון דרשן
- היכולת להיפרד מאהבות קודמות – מעיין מגנהיים
- הדרכה לקראת כלולות של זוג עם מערכת יחסים ותיקה – מעין רבינוביץ׳
- המרה רוחנית לא מדוברת – מרווקות לנישואים – הרבנית שרה סגל-כץ
- אישה מגיעה לפרקה: מסה על הרווקות – הדר משיח
- ויותר מכולם, ירושלים מחבקת אותי במסע הזה – רעות גמליאל
לקריאה נוספת:
- '"דת זה לא רק צניעות": התמודדות עם שיחים שמרניים על גוף ומיניות בקרב צעירות דתיות', מיכל רוזנפלד ומיה לביא-אג'אי, עיונים בשפה וחברה 2017, כרך 10, גיליון 2, האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה.
