השיח האינטרנטי על הלכות נידה הוביל לשיחה על למי יש סמכות לדון בדיני נידה, במראות ובכתמים, ולמי בראשית ימי הפייסבוק הפמיניסטי-דתי, עוד לא היתה מספיק סמכות לכך.
לשוחח זה לא כמו להאזין לקבוצה וירטואלית, שבה הכל הולך מסוף העולם ועד סופו אבל לרוב, הקול לא נשמע. מעטות הפעמים שבהן נוכל לזהות את גוון הקול שבו נכתבים הדברים.
אני רוצה להיזכר בפעם אחת כזו, בה יכולתי לשמוע את זעקות השבר עולות מהכתיבה בקבוצה וירטואלית. הרגע בו משהו נשבר. עוד לא ידעתי אז, שמשהו חדש מתחיל ונובט ומפיץ עצמו הלאה ומתגלגל ברוח והוא עוד יעלה ויפרח. באותו הרגע היו רק זעקות השבר. איך לא ידענו. למה זה נלקח מאתנו. למה, בעצם, אנחנו לא יכולות בעצמנו?
הרגע הזה הגיע לפני כמה שנים במסגרת הדיונים הסוערים שהתקיימו באותם הימים בקבוצת הפדלחושיות בפייסבוק. הקבוצה פרצה סכר והפרה קשרי שתיקה. נשים דתיות, מסורתיות ומכל גווני היהדות מצאו לפתע סירה קטנה המיטלטלת על גלי הרשת, ונושאת אותן יחד. פתאום לא היינו לבד. פתאום היו חברות לצחוק ולזעם, לכאב ולשמחה, לתקוות ולשאלות.
מי עוסקים בהלכות נידה
נושא גוף האשה בכלל, וההתייחסות הדתית-ממסדית אליו בפרט, היה אחד הנושאים ששבו ועלו. מעיסוק מריר-מצחיק בזיכרונות מימי האולפנא ומדידת אורך החצאית ע"י מחנכים גברים, ועד לשאלות על מצב המקוואות בימינו [לא טוב] ומידת הכניסה לפרטיות שהרשו לעצמן בלניות מסוימות [לא כולן].
אחד הנושאים הכאובים מכל היה הלכות נידה. ההלכות עצמן נידונו, אבל יותר מהן נידונה הסמכות. למי יש סמכות לדון בדיני כתמים של נשים? – לגברים. היו ששמעו על יועצות ההלכה של מכון נשמת, אבל אפילו המידע הזמין הזה לא היה מוכר לכל. עלו כאבים. צחוק מהול בדמעות. דמעות ללא צחוק וצחוק שכבר לא נותרו בו דמעות.
אם יש ספק בענייני נידה, יש רב שפוסק. מביאים בפניו את הממצא והוא קובע האם האשה כשרה לטבול או שטרם הגיע זמנה. מאז שעמדתי על דעתי היה המעשה הזה, גם בתיווך בו הרב אינו פוגש באשה ממש, מעשה שהיה למעלה מכל סבירות בעיני. כיצד ייתכן? האם היה ייתכן ההיפך – שנשים היו לומדות ופוסקות בהסתמכן על הפרשותיהם של גברים? איך בכלל הגענו למצב בו זה מתקבל על דעתנו? ובכן, הגענו לכך מכלל חינוך ונורמטיביות. שניהם כנראה פסחו עלי.
ולא רק עלי. בשיחה הכואבת שהתנהלה אז בקבוצה, עלו קולות נוספים של נשים שאמרו שלעולם לא. מעולם לא ולעולם לא. אין מצב שהן מביאות ממצאים שכאלה לבחינה של רב גבר. אני לא יכולה לדעת מה קרה בליבן ובמחשבתן של נשים שקראו את הדיון הזה, אבל אני נוטה לשער שהייתה הקלה אצל חלק ותדהמה מההעזה אצל אחרות. היו שראו בכך חוצפה מצדנו לבוא ולהתריס כך כנגד הדרך בה מתנהל העולם שלנו. השתיקה פנים רבות לה. היו גם ביקורות קולניות מאוד.
לוחות מודפסים
אבל לא רק שתיקה הייתה שם. היו שם גם קולות של כאב וקושי. בתוך כך כתבתי שהדרך ללמוד על כתמים הוא באמצעות לוחות ועליהם כתמים, וכי מועמדים לרבנות נבחנים על-פי לוחות שכאלה. הדברים נכתבו לפי תומם. לא שיערתי שאני מגלה סוד כי זה איננו סוד. אלא שרבות מהנשים לא חשו כך. הן מעולם לא שאלו את עצמן איך גבר יודע על הפרשות גופן יותר משהן עצמן יודעות ומאין לו, בעצם, כל הידע הזה. לא בשמיים היא, אלא על גבי לוחות מודפסים. מאז הומצאה אפליקציה שנויה במחלוקת אבל חשוב מזה – מאז הפכו נשים לא רק ליועצות הלכה בתחומי הנידה, אלא לרבניות המורות הלכה בשלל נושאי גוף ונפש של נשים. כי אם גברים יכולים להבין בנשים [האמנם? תמיד?] מדוע, בעצם, שנשים לא תוכלנה להבין את עצמן בעצמן?
איך לא ידענו שניתן ללמוד את כל המידע הזה. למה זה נלקח מאתנו, זה הרי הגוף שלנו והנשמה אתו. למה, בעצם, אנחנו לא יכולות בעצמנו? אז זהו. שאנחנו יכולות ועוד איך.
השנים שעברו הן כמעט פרה-היסטוריה ומה שנשמע אז גילוי למעטות, גילוי מתריס ומחוצף, הפך במהירות גדולה לנורמטיביות מבורכת. נשים יכולות ללמוד ואכן לומדות. הן יודעות ומבינות ללב, לגוף ולחיבור ביניהם, והקול שלהן נשמע עבור כל מי שצריכה לשמוע ולהשמיע.
מסוף העולם ועד סופו – הקול נשמע.
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ
- נשים כדוברות הלכה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
- אתיקה של סמכות רבנית בגלוי ובמחשכים – הרבנית שרה סגל-כץ
- אחריות אישית מבורכת: בשבח האוטונומיה על האינטימיות – הרבנית שרה סגל-כץ
- יש לך שאלה – הרבנית שלומית פיאמנטה
- ארבעה סוגי שאלות הלכתיות – אלישב רבינוביץ'
- אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
- הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותךְ מגופךְ – הרבנית שרה סגל-כץ
- אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי: שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: איך להודיע על ביאת ימי הנדודים? – הרבנית שרה סגל-כץ
- מתח זוגי בקיום הלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- הלכות נידה בזוג דתי-חילוני – הרבנית שרה סגל-כץ
- אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
- בודקות טהרה: צורך הלכתי או בדיקה שנויה במחלוקת – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
- נפגעות תקיפה מינית ועומק בדיקות בנידה – אלומה פלורסהיים דור
- 'וספרה לה': טבילה ללא בלנית – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- לדבר לקראת ביאת חיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- תורה היא – וללמוד צריך: התשוקה להשגת ידע על תשוקה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מצוות האם על הבת: הזמנה לשיח – הרבנית שרה סגל-כץ
- לקבל את הווסת: על קבלת וסת ראשונה כרגע מכונן וראוי לציון בחיי האישה – צוות גלויה
- תפילות לחיבור זוגי,
- שירים על זוגיות, על הגוף, על המחזור החודשי ועל נידה וטבילה.