חיי אישות יכולים להיפתח בחדווה גדולה ויכולים להיות גם מסע לא פשוט של כאב וחשש. הנכון ביותר הוא לקוות אל הטוב, אך לדעת מראש על קשיים וכאבים אפשריים כדי שאם יתגלו – יטופלו ולא ייעטפו בשתיקה ובושה. רשומה זו נועדה להביא למודעות של נשים תופעות שונות שיכולות להופיע בתחילת חיי האישות או במהלכם, ומבקשת מהן: קראו ולמדו, ואז תנו להווה להציף בתקווה.

אישה העומדת בתחילת חיי האישות שלה, שואלת עצמה פעמים רבות בחשש מה מצפה לה והאם זה כואב. החשש התרבותי המושרש מפני קריעת קרום הבתולין והכאב הצפוי בחיי המין לאישה, הינו עובדה מצערת שחשוב לעקור. טוב היה לו תיכנס האישה לפרק החדש בחייה עם ציפייה חיובית להנאה ושמחה, ויחד עם זאת תגיע מוכנה לתופעות שונות העשויות ללוות אותה, ועם הידיעה שאפשר לטפל בהן ולהתגבר עליהן. בעולם שבו השיח הרפואי זולג אל היומיומי, ויש להזהיר ילדות ונערות מפגיעה וניצול בתחום המיני – המסרים בנושא שיכול וצריך להיות מיטיב ומשמח, נשמעים יותר כפתולוגיה וכמקדמים פני רעה.  

על כן מומלץ לקרוא, לצד מאמר זה, מאמרים נוספים במגזין 'גלויה', המנכיחים את הטוב הצפוי בחיי אישות ואת דרכי תקשורת בתוכם:

• החשש מהלא נודע: מידע נהיר וגלוי על קרום הבתולין
• אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות
• הדגדגן : הרבה יותר ממה שנראה לעין
• שם ידעתי חמדה: על האורגזמה
• שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבֹּעַ: לדבר גלויות על העונג הגברי
• שימי לב אל הגוף: היכרות עם מערכת הרביה והמין

כאשר שני בני הזוג חפצים במפגש האינטימי, ברוב המקרים תתקיים התאמה מלאה במפגש הגופים, אולם לעתים עשוי להופיע כאב, אם בשלב כלשהו ואם בקרב נשים מסוימות בלבד, במהלך המגע המיני או ללא קשר אליו. כדי למנוע תגובה של הימנעות ודאגה, חשוב להבין את מקור הכאבים, להכיר בקיומן של תסמונות שונות ולדעת לטפל בהן.

ברשימה זו נבקש להמשיך את השיח שהחל ב'גלויה' על תופעות של כאב נשי הקשור במגע אינטימי, ועל כאב באזורים האינטימיים שנחווה גם ללא מגע מיני – וזאת במטרה להעמיד מידע חשוב, נגיש וחיוני למי שחווה כאב ולזוג המתמודד עם נוכחותו.

* מאמר זה מבוסס על מידע רפואי בנושא מאת פרופ' אחינעם לב-שגיא; אתר לבריאותה – רפואה פמיניסטית שהקימה ד"ר ליאור ברוך; מאמרם של סנדי ויעקב בורנשטיין; וכן על מידע המצוי באתר ארגון שׁלֵמָה – הארגון הישראלי לוולוודיניה.

דיספראוניה – ביאה מכאיבה

כאב של נשים בעת קיום יחסי מין, מכונה באופן כללי 'ביאה מכאיבה' ובשפה המקצועית 'דיספראוניה' (Dyspareunia). מדובר במושג כולל המתייחס לתופעת הכאב בזמן יחסי מין, ללא קשר לסיבת הכאבים.^[1]

מדד הכאב של הדיספראוניה מכונה 'מדד מרינוף' והוא מתחלק לשלוש עוצמות: רמה 1 – ביאה מכאיבה הגורמת לאי־נוחות אך אינה מונעת מבני הזוג לקיים יחסי מין; רמה 2 – כאב בזמן יחסי המין אשר מונע מדי פעם את קיומם, אך לא באופן תדיר; רמה 3 – כאב חריף שמונע לחלוטין קיום יחסי מין. אצל נשים רבות, כאב שיתחיל ברמה 1, עלול להתעצם במהירות ולהגיע לרמה 2 או 3.^[2]

דיספראוניה יכולה להיות שטחית או עמוקה – תחושת כאב באזור פתח הנרתיק, בעומק בנרתיק, באגן או בבטן התחתונה; הכאב יכול להיות חולף וזמני, אך גם יכול להתפתח למצב כרוני  – כלומר מצב הנחווה ברצף במשך שלושה חודשים ויותר.

מהן הסיבות לכאב בזמן יחסי מין? ייתכנו סיבות מקומיות – דלקות, מחלות עור, זיהומים, רקמה צלקתית לאחר לידה; ייתכן שהוא נגרם בשל שינויים הורמונליים בזמן הנקה ובכלל; או סיבות אנטומיות (קרום בתולין עבה או מחיצה בנרתיק); וכן ייתכנו סיבות נפשיות או קוגניטיביות – חרדה, גועל או תפיסה בעייתית של מין וגוף; סיבה נוספת היא אנדומטריוזיס, עליה יוסבר בהמשך; ולעתים אין סיבה ברורה אחת וכאב כרוני יאובחן כ'תסמונת וולוודיניה'.

וולוודיניה – כאב כרוני בפות ובנרתיק

נשים רבות סובלות מכאבים בעוצמה משתנה בפות ובנרתיק, בזמן קיום יחסי מין אך גם ללא קשר אליהם. תסמונת זו נפוצה בקרב נערות ונשים בגילאים שונים. אצל חלק מהן הכאב נובע מדלקת ולכן יחלוף, אבל אצל אחרות הוא יופיע לפתע, ללא סיבה נראית לעין, לתקופה ממושכת ואף באופן קבוע. כאב כרוני בפות ובנרתיק מכונה 'תסמונת הוולוודיניה' (וולווה = פות, דיניה = כאב). ההגדרה הקלינית של הארגון הבינלאומי למחלות הפות והלדן (ISSVD) מגדירה את הוולוודיניה כך:

"תסמונת כאב כרוני בפות ובנרתיק הנמשכת מעל שלושה חודשים מבלי שיש גורם ניכר לעין או איתור מצב ספציפי שגורם לכך (כגון זיהום, פטרייה, בעיה מבנית, מחלת עור וכדומה). נשים יכולות לתאר את התחושה ככאב, צריבה, שריפה, דקירה, גירוי מכאיב, נימול או גרד".^[3]

אף שהתופעה מוכרת לקהילה הרפואית כבר מהמאה התשע־עשרה, היא החלה להיחקר ברצינות רק בשנות השמונים של המאה העשרים. אט אט הופנמה בקרב הרופאים ההבנה שלא מדובר בבעיה בעלת גורם אחד שניתנת לפתרון ממוקד, אלא שמדובר בצבר של גורמים שדורש טיפול רב־מערכתי. ועדיין, הבעיה המרכזית איננה חוסר היכולת להצביע על גורם או על סיבה, אלא חוסר המודעות של נשים לכך שהכאב שהן חוות אינו לגיטימי ודורש טיפול והכרה.^[4]

חלק מהסיבות המביאות לוולוודיניה הן: חוסר תפקוד ראוי של שרירי האגן ועצמות האגן (גורמי שריר־שלד), שגשוג של עצבים היקפיים (נוירופרוליפרציה), דלקות, מחלות ותסמונות נוספות (תסמונת שלפוחית השתן הכואבת, פיברומיאלגיה, תסמונת המעי הרגיש, הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה), גורמים פסיכולוגיים, תורשתיים וגנטיים, גורמים הורמונליים, ועוד.^[5]

תהליך אבחון התסמונת קשה, ממושך ומתיש. תחילה נבדקים כל הגורמים הפיזיים ורק לאחר שהם נדחים, ניתן לקבוע כי מדובר בוולוודיניה. למרות הקושי, האבחנה חשובה והכרה בכאב כבעיה רפואית מוכרת, היא חלק חיוני בהתמודדות עמו.

חלק מהקושי נובע מכך שכל אישה חווה וולוודיניה בצורה אחר. השאלות הבאות יכולות לסייע בזיהוי התסמונת:

• מתי התחיל הכאב? האם היה קיים תמיד (כאב ראשוני) או שהתחיל פתאום, כאשר לפניו הכול היה תקין (כאב שניוני)?
• בעקבות מה מגיע הכאב? האם זה כאב ספונטני או שהוא מתפרץ לאחר מגע?
• היכן ממוקם הכאב? האם זה כאב נקודתי (למשל בדגדגן, בשפתיים, במבוא העריה) או מפושט בכל איבר המין, או בחלק אחר ללא נקודה מובהקת. אבחון נקודות הכאב נעשה בעזרת מטוש הנקרא 'וסטיבול', המועבר על פתח הנרתיק.
• מה תדירות הכאב? האם מדובר בכאב קבוע, מחזורי, בתדירות משתנה, בזמן המגע או אחריו? וכך הלאה.

כיום מקובל לחלק את תסמונת הוולוודיניה לשני סוגים שכיחים ביותר שעליהם נרחיב בהמשך: וסטיבולודיניה (וסטיבוליסטיס) ו-וגינסמוס. נוסף עליהם יש תופעות כמו קליטרודיניה, ביטוי נוסף של וולוודיניה שבו הכאב מתרכז באזור הדגדגן. חלוקה זו איננה מוסכמת על הכול, ויש הרואים בביטויי הכאב תסמונות ובעיות נפרדות זו מזו. ^[6]

וסטיבולודיניה (וסטיבוליטיס) – כאב כרוני ממוקד במבוא העריה

תסמונת זו מתייחסת לכאב שנוצר כתוצאה ממגע באזור פתח הנרתיק, 'וסטיבול' – מבוא העריה (הפות). בעבר, כונתה תופעה זו 'וסטיבוליטיס', משום שחשבו שמקורה בדלקת (ליטיס) במבוא העריה. כיום, לאחר שהובהר שלא מדובר בדלקת, שונה שמה ל'וסטיבולודיניה' (vestibulodynia).

לוסטיבולודיניה ישנם שני ביטויים שונים:

1. וסטיבולודיניה כתוצאה מגירוי (Provoked Vestibulodynia) – המתבטאת בכאב במבוא העריה, כתוצאה ממגע או לחץ באזור זה. סוג זה שכיח יותר בקרב נשים. מגעים שיעוררו כאב במקרה זה הם מגע באיברי המין על ידי יחסי מין, החדרת טמפון, בדיקה גיניקולוגית בספקולום, ואף בגד הדוק שעלול להתחכך בפות, וכן פעולה פיזית שגורמת חיכוך כמו רכיבת אופניים.
   
2. וסטיבולודיניה ספונטנית (Unprovoked Vestibulodynia) – המתבטאת בכאב מפושט באזור מבוא העריה, גם ללא מגע בו. כאב זה מופיע באופן ספונטני ולא עקבי. אצל רוב הנשים מדובר בכאב קבוע, למשל בזמן ישיבה, לבישת מכנס צמוד וכדומה, אך ייתכנו רגעי הקלה בכאב, וכן כאבים אפיזודיים משתנים.

וגיניסמוס – כאבים בנרתיק

תסמונת זו מתבטאת על פי רוב בכיווץ־יתר בלתי רצוני של שרירי רצפת האגן המקיפים את הנרתיק. כתוצאה מכיווץ־יתר זה, חשה האישה כאב בזמן כניסה לנרתיק, ביחסי מין, בבדיקה גניקולוגית עם ספקולום, בהחדרת טמפון או אצבעות וכדומה.

כיווץ היתר עלול לגרום לבעיות נלוות – סימפטומים במערכת העיכול (עצירויות, טחורים או פיסורה), סימפטומים במערכת השתן (קושי במתן שתן בקלות, מתן שתן חלקי וקושי בריקון מלא של שלפוחית השתן, ותחושת דחיפות ותכיפות גבוהה.

את הווגיניסמוס מקובל לחלק לשני סוגים שונים:

1. וגיניסמוס ראשוני – כאב שהחל עם החדירה הראשונה לנרתיק, כעובדת חיים שהייתה מלכתחילה.
   
2. וגיניסמוס שניוני – כאב שהופיע פתאום לאחר שבעבר היו חדירות ללא כאב. מצב זה שכיח יותר ולצד הטיפול בכיווץ היתר ובכאב, מומלץ לאתר את הגורם לשינוי בתגובה ולטפל בו (כגון פגיעה מינית, טראומה, פחד מכאב, תסמונת כאב נרתיקי אחרת ועוד).

ההגדרה המקובלת לוגיניסמוס, כנובע מכיווץ שרירים סביב הנרתיק, הועמדה לאחרונה בסימן שאלה. ד"ר ליאור ברוך מתארת מחקרים שבדקו את כיווץ השרירים בשתי קבוצות ביקורת – האחת עם אבחנה של וגיניסמוס והשנייה עם אבחנה של וסטיבולדיניה. תוצאות המחקר הראו כי לא היה הבדל משמעותי בכיווץ השרירים בין שתי קבוצות הביקורת:

"למעשה, בכל המחקרים עד כה, הגורם המשותף העקרי לרוב הנשים עם וגיניזמוס לא היה כיווץ שרירי הנרתיק, אלא דווקא הפחד מפני החדירה לנרתיק, או מפני הכאב הכרוך בכך. למעשה, חלק מהנשים עם וגיניזמוס לא סובלות רק מכיווץ שרירים ממוקד בנרתיק, אלא מתגובה של הירתעות בכל הגוף, כולל נסיגת האגן לאחור וסגירת הרגליים."

ד"ר ברוך מדגישה שנשים רבות עם וגיניסמוס הן בעלות חשק מיני, מסוגלות להגיע לאורגזמה, ולכן הבעיה איננה ברצון שלהן למגע מיני.^[7] אבחנה זו נכונה גם בתסמונות אחרות של כאב בפות ובנרתיק.

כיום הנטייה היא לא להבדיל בין התסמונות אלא לראות בכולן ביטויים שונים של וולוודיניה. בכך תושג הבנה עמוקה ומשמעותית יותר של ביטויי הכאב השונים, התסמינים שלהם ומקורם.

מצבים רפואיים נוספים שעלולים לגרום לכאב

אנדומטריוזיס –

אנדומטריוזיס היא מחלה כרונית הגורמת לכאב עז ממקור רחמי במהלך הווסת (דיסמנוריאה), במהלך קיום יחסי מין (דיספרוניה) וכן כאב אגן כרוני, ובאופן כללי פוגעת באיכות חייהן של הנשים.

האנדומטריום הם תאים הדומים לתאי רירית הרחם, אשר נמצאים מחוץ לרחם, באזור האגן ובחלל הבטן, ליד השחלות והחצוצרות, ועלולים לעתים להגיע אף למקומות רחוקים יותר. תאים אלה מגיבים להורמונים המופרשים במהלך המחזור החודשי של האישה, פרוגסטרון ואסטרוגן, בצורת דימום והפרשת ציטוקנים הגורמים לדלקת, כאב, הידבקויות והצטלקויות.^[8]

על כך ועל אופני האבחון והטיפול במחלה יורחב במאמרים הבאים בנושא.

אטרופיה נרתיקית –

אטרופיה (ניוון / דלדול) של רירית הנרתיק גורמת להידקקות של רירית הפות והנרתיק, כתוצאה מחוסר בהורמון האסטרוגן. הורמון האסטרוגן מופרש במצב תקין משחלות האישה בגיל הפוריות, והוא אחראי לתפקוד תקין של מערכות המין והשתן. היעדר ההורמון עלול להביא ליובש וגרד בנרתיק, כאב, אי נוחות ותחושות צריבה, וכן לכאב בזמן קיום יחסי מין.

ברוב המקרים, תסמונת זו מתעוררת לאחר תום תקופת הפוריות של האישה (ראו על כך בהרחבה במאמר על וגיניטיס אטרופית של גיל המעבר). אולם לעתים היא מתרחשת בגיל הפוריות, כתוצאה מהנקה, מחוסר וסת בשל תרופות הסותרות את האסטרוגן, ועוד.^[9]

את לא לבד – שכיחות בקרב האוכלוסיה

בכל הנוגע לשיח על כאב בפות ובנרתיק, בעת קיום יחסי מין או בנפרד מהם, חשוב לחזור ולהזכיר: את לא לבד. תופעות אלה מוכרות לנשים רבות, והנתונים המספריים מעידים על כך שמדובר בתופעה רחבה הרבה יותר מהצפוי או מהמדובר. פרופ' אחינעם לב־שגיא, מומחית לרפואת פות ונרתיק, מדגישה:

"ההערכה היא כי 3-18% מאוכלוסיית הנשים סובלות מוולוודיניה בדרגת חומרה משתנה. למרות המספר הגבוה של נשים הסובלות מכאבים, נשים רבות אינן מדברות על הבעיה, ורופאים רבים אינם מודעים להיקף הבעיה ולאפשרויות הטיפול". ^[10]

ארגון 'שׁלֵמָה' מציג מספרים גבוהים יותר בדבר נוכחותה של תסמונת כאב בקרב נשים:

"למרות חוסר המודעות לתופעה, היא שכיחה ונשים רבות סובלות ממנה. מחקרים אחרונים הראו ששכיחות התסמונת נעה בין 10%-28% מכלל הנשים בגילאי הפוריות. מחקרים אחרים מדווחים כי 28% מהנשים הסובלות מכאבים כרוניים בפות ובנרתיק מתקשות לקבל מענה לבעיה, וישנם דיווחים המגיעים עד ל־49%".^[11]

המונח 'וולוודיניה', כך מסבירות חברות ארגון 'שלמה', הוא מונח חדש יחסית בספרות הרפואית, ולכן יכולים להיות מקרים המתאימים לתסמונת אך אינם מדווחים או מאובחנים ככאלה. הן מדגישות כי כאבים ביחסי מין, כאבים בחדירה, כאבים בפות ובנרתיק, אינם נדירים כלל וניתן לטפל בהם.

אף כי קשה לאמת את המספרים עקב חוסר דיבור על התופעה, חוסר היכרות עם התסמינים הן בקרב הנשים והן בקרב הגורמים הרפואיים, וכן חוסר באבחנות אחידות ברורות בקרב הקהילה הרפואית – ניתן לומר בבירור שלא מדובר בתופעה שולית וקטנת היקף, אלא בתופעה שכיחה שממנה סובלות נשים רבות.

קשיים באבחון ואתגרים נלווים

כאמור, אבחון של וולוודיניה, על שלל מופעיה, נעשה בדרך של בירור רפואי יסודי ופסילת סיבות רפואיות אחרות לכאב, כגון דלקת, זיהום וכדומה.

הדרך לאבחון יכולה להיות קשה בפני עצמה ואף להגביר את הכאב והקושי שחווה האישה, שכן האבחון דורש בדרך כלל בדיקה פיזית באזור הפות והנרתיק, מגע ואף חדירה של מכשירים רפואיים גניקולוגיים שעשויים בעצמם להיות טריגר לכאב. אך על אף הקושי, האבחנה והזיהוי חשובים בהיותם נקודת התחלה לתהליך הריפוי ומציאת הטיפול הנכון והמתאים עבור האישה. מסיבה זו, יש הטוענים כי האבחון צריך להתבסס על שיחה ולא על בדיקות חודרניות.

חלק מהקושי באבחון נובע גם מהמציאות הרפואית ומנורמת השיח – לא כל הרופאים מכירים מצבים רפואיים אלו שהגדרתם הרפואית חדשה יחסית, כך שלפעמים אישה המבקשת לקבל מענה וטיפול לבעיה, זוכה ליחס מזלזל ולאבחון שגוי. נוסף על כך, קיימת נורמה של שתיקה סביב נושא זה, האפוף אשמה ובושה. כתוצאה מכך הנשים הסובלות מאשימות את עצמן בתופעה, ואינן מעלות על דעתן שמדובר בבעיה רפואית שיש לה טיפול. הן חושבות שמשהו אצלן לא בסדר מכך שהן חוות כאב במקום הנאה, וגרוע מכך – הן חושבות שהכאב הוא תופעה נורמלית שיש להשלים איתה.

האבחון חשוב לך ולזוגיות שלך ואין סיבה שתמשיכי לסבול. מומלץ לפנות לרופאות (או רופאים) בעלי מומחיות בוולוודיניה, על מנת לקבל את הטיפול המיטבי. לרשימת גינקולוגיות מומחיות בוולוודיניה וכאבים בפות, לחצי כאן (מטעם ארגון שׁלֵמָה – הארגון הישראלי לוולוודיניה).

דרכי טיפול והתמודדות

היום מתחדדת ההבנה כי על מנת להגיע לתוצאות המיטיבות ביותר, יש לגשת לתסמונת הכאב בפות ובנרתיק בגישה רב־מערכתית, בטיפול הוליסטי המשלב גוף, נפש, רגש ואף טיפול זוגי, תוך שילוב תחומי התמחויות טיפוליים שונים. כל אישה תגיב אחרת לטיפול, מכיוון שכל מקרה הוא ספציפי. לא מדובר במתודת טיפול אחת ויחידה המופעלת בצורה זהה על כלל הנשים. פרופ' לב-שגיא מדגישה:

"ניתן לטפל בוולוודיניה באמצעים שונים עם שיפור ניכר במצב. מילת המפתח בטיפול הינה סבלנות, היות ונשים שונות מגיבות באופן שונה לטיפולים השונים, ולא ניתן לחזות מראש כיצד תגיב כל אישה לכל טיפול וטיפול. הדבר דורש תקופת מה של ניסוי וטעייה' עד לקבלת תוצאות מקסימליות".^[12]

טיפולים אפשריים המוכרים כיום הם:

• פיזיותרפיה לרצפת האגן
• תרגול ואימון עצמי באזור הנרתיק (במקרה של וגיניסמוס, ישנה פרקטיקה של תרגילי קיגל וכן אימון על ידי סדרת עזרים 'מרחיבים')
• טיפול תרופתי (תרופות נוגדות דיכאון או נגד אפילפסיה)
• זריקות מסוגים שונים
• משחות מקומיות
• טיפול רגשי פרטני / מיני / זוגי (ייעוץ וטיפול פסיכולוגי, CBT, ייעוץ מיני ועוד)
• רפואה משלימה ואלטרנטיבית – רפואה סינית, יוגה נשית, היפנוזה, מיינדפולנס, ועוד
• ניתוחים (במקרים חמורים של וולוודיניה עם גורם נלווה עצבי או שרירי)

כל מקרה הוא לגופו, וכל אישה ראויה להתייחסות לגופה ומצבה שלה. בדרך כלל נהוג להתחיל  בדרכי טיפול 'קלות' (טיפול רגשי והתנהגותי, רפואה משלימה, פיזיותרפיה וכד'), ורק לאחר מכן לעבור לטיפולים אגרסיביים יותר לפי הצורך (טיפול תרופתי, ניתוחים). חשוב להתייעץ עם גורמים רפואיים וטיפוליים מוסמכים, על מנת למצוא את תהליך הטיפול המתאים ביותר.

אף כי התהליך הטיפולי יכול להיות ארוך ולהכיל בתוכו מרכיבים ושלבים רבים, מדובר באמצעי העומד לרשותך, אשר בכוחו לשפר את איכות חייך ולתרום לאושרך הפיזי, הנפשי והזוגי. ישנם גורמים הפועלים כיום על מנת לשפר עוד יותר את ההיצע בנושא, וכן להנגיש מידע אמין ומקצועי לרשותן של הנשים הסובלות מכך, ובלבד שכל אישה תזכה לחוות הנאה, עונג ושחרור בגופה ובמיניותה.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• על חוויית הכאבים בעת קיום יחסי מין – שלומצי דאר פיינשטיין
• כאבים בחבירה – הרבנית שרה סגל-כץ
• טיפים להפחתת כאבים בזמן הווסת – סיון דרשן
• כשהכאב כואב יותר: ווּלְווֹדִינְיָה בחדר הלידה – מיכל רוזן

• תבונת הגוף: המחזור החודשי – דפנה פלר
• הווסת הראשונה – סיון דרשן
• לקבל את הווסת: על קבלת וסת ראשונה כרגע מכונן וראוי לציון בחיי האישה – צוות גלויה
• מחזוריות של שתיקה: להסתיר פחות ולדבר יותר על המחזור – ליאור שפירא
• ימי גוף, ימי נפש – עדינה בן-דוד

• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
• בחזרה אלייך: שיבה אל הגוף באמצעות שיטת שרמן – מירב שרמן
• שימי לב אל הגוף: היכרות עם מערכת הרביה והמין – הרבנית שרה סגל-כץ
• החשש מהלא נודע: מידע נהיר וגלוי על קרום הבתולין – צוות גלויה
• הדגדגן : הרבה יותר ממה שנראה לעין – צוות גלויה
• העינוגית (דגדגן): תגלית בת אלפיים – צוות גלויה
• שם ידעתי חמדה: על האורגזמה – צוות גלויה
• השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות – חננאל רוס
• אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום
• המדריך המלא לדיאפרגמה: התאמה, הלכה ושימוש מיטבי – לי מילר

• בדיקת פאפ: לבחור בשגרה של הבדיקה כאמצעי הגנה מסרטן צוואר הרחם – צוות גלויה
• לקראת בדיקה גינקולוגית: לראשונה ובשגרה – לנשואות ולרווקות – צוות גלויה
• למשש או לא למשש? זאת השאלה! – על בדיקה ידנית עצמית לגילוי סרטן השד – ד"ר אורלי פרידמן-אלדר
• חורבן הבית כחורבן הגוף: התמודדות עם נכות שקופה – אריאלה נידם-פרץ
• "מגיל צעיר אמרו עלי שאני דרמה קווין" – מיטל בנשק

המלצות להרחבה נוספת על הנושא:

• הרצאתה של העיתונאית שרה ברמק בכנס 'TED' בטורנטו: "the uncomplicated truth about women's sexuality"
• "וסטיבולודיניה" – ספוקן וורד מאת מורגל, במסגרת ערב 'פואטרי סלאם'.
• סרטון הסבר: "?What Is Vaginismus"
• "הפרשות מהנרתיק הן אוצר של מידע" ראיון של רוני דורי עם ד"ר שלומית יהודאי־רשף וד"ר ענבל צפיר־לביא, שהחליטו לקחת את המחקר לידיהן ולחולל מהפכה בתחום עם בדיקה ביתית שתשתמש בהפרשות כדי לזהות שלל בעיות ומחלות, מאנדומטריוזיס עד סרטן. מוסף כלכליסט, 4.11.21.

הערות והפניות בביליוגרפיות:

^[1] ראו 'דיספראוניה' באתר שׁלֵמָה – הארגון הישראלי לוולוודיניה. וגם: סנדי בורנשטיין ויעקב בורנשטיין, 'המינוח החדש שבהסכמה כללית של כאב בפות (pain Vulvar) ושל כאב מתמיד וכרוני בפות ( Vulvodynia)', הרפואה כרך 158, חוברת 12, דצמבר 2019, עמ' 813.

^[2] בורנשטיין, ראו לעיל הערה 1.

^[3] מתוך אתר שׁלֵמָה – הארגון הישראלי לוולוודיניה. ועל פי נוסח אחר וכמעט זהה, וולוודיניה היא: "כאב בפות שנמשך לפחות שלושה חודשים, ללא סיבה ברורה ברת זיהוי, שיכולים להיות לה גורמים קשורים". ההגדרה מוסכמת על הISSVD וכן על עוד שני ארגונים: החברה הבינלאומית למחקר בריאות מיניות האישה (ISSWSH – The International Society For The Study Of Women's Sexual Health) והחברה הבינלאומית לכאב באגן (IPPS – The International Pelvic Pain Society). בורנשטיין, ראו לעיל הערה 1, עמ' 812.

^[4] מיכל רוזן, 'כשהכאב כואב יותר:  ווּלְווֹדִינְיָה בחדר הלידה', לבריאותה – רפואה פמיניסטית, 19 במאי 2020. וכן באתר 'גלויה'.

^[5] בורנשטיין, ראו לעיל הערה 1, עמ' 813-814.

^[6]  ארגון שׁלֵמָה למשל, מסביר כי וסטיבולודיניה (וסטיבוליסטיס) ווגינסמוס הן תחת ההגדרה הכוללת של וולוודינה, אולם במקומות אחרים ניתן למצוא התייחסות נפרדת לוגיניסמוס. באופן כללי, נראה כי בימינו ישנו דיון ער על ההגדרות והאבחנות השונות, כשיש מגמה הדוגלת בהאחדה ואבחנה משותפת, או לפחות בשייכות ל'משפחה' אחת, וישנה מגמה המפרידה בין המצבים ומתייחסת אליהם בצורה שונה.

^[7] ד"ר ליאור ברוך, 'וגיניזמוס', לבריאותה – רפואה פמיניסטית, 24 בינואר 2015.

^[8] אנדומטריוזיס, המרכז הרפואי תל-אביב, בית החולים ליס ליולדות ונשים.

^[9] פרופ' אחינעם לב-שגיא, אטרופיה מחוסר אסטרוגן.

^[10] פרופ' אחינעם לב-שגיא, 'כאב בפות: וולוודיניה'.

^[11] שׁלֵמָה – הארגון הישראלי לוולוודיניה, 'וולוודיניה – מה זה?'.

^[12] פרופ' לב-שגיא, ראו לעיל הערה 10.