הירידה באסטרוגן לאחר הפסקת הוסת, גורמת להידקקות ויובש של רירית הנרתיק, מצב ממנו יסבלו מחצית מהנשים לאחר הפסקת הוסת, שלו השפעה ניכרת על בריאות הגוף והנפש ועל איכות החיים. הדר גלוסקא מסבירה על התופעה ועל למה כדאי לדבר על זה עם הרופא/ה.

גיל המעבר, או מנופאוזה, מציין שלב בחיי האישה בו מפסיק המחזור ההורמונלי הנשי. הירידה ביצור האסטרוגן בשחלות משפיעה כמעט על כל מערכות הגוף, וביניהן גם על רירית הנרתיק – מצב הנקרא וגיניטיס אטרופית (Atrophic Vaginitis) ומופיע לרוב כמה שנים לאחר הפסקת הוסת.

פירוש "וגיניטיס" הוא דלקת באזור הוגינה (נרתיק), ו"אטרופיה" משמעותה דלדול של הרקמה הבריאה. זהו מצב מתמשך שכולל תסמינים דוגמת יובש נרתיקי, גרד, כאב ביחסי מין, אי נוחות או תכיפות במתן שתן, ודלקות חוזרות בדרכי השתן או בנרתיק. ההשפעה על איכות החיים יכולה להיות ניכרת, ונמצא כי וגיניטיס אטרופית עלולה להוביל להימנעות מאינטימיות זוגית ולעיתים אף מלווה בירידה בליבידו.

למה זה קורה? הירידה ברמות האסטרוגן ושאר הורמוני המין סביב גיל המעבר אחראית לאטרופיה של האפיתל, שכבת התאים שיוצרת את רירית הנרתיק. הידקקות שכבת התאים חושפת את כלי הדם הקטנים לנזק, ושכבת האפיתל החיוורת והדקיקה הופכת רגישה לפציעות. השינויים ההורמונליים גורמים גם לדלדול הגליקוגן, שמשמש כמזון לחיידקי הלקטובצילי ששומרים על חומציות הנרתיק התקינה. תוצאת הפגיעה בחומציות היא תנאים טובים יותר לשגשוג פטריות וחיידקים עוינים, עם כל התסמינים הנלווים.

אבחנת אטרופיה נרתיקית היא קלינית, על סמך תסמינים ובדיקה גינקולוגית, ולכן יש חשיבות מכרעת לתקשורת כנה עם הרופא/ה. חשיבות נוספת לבדיקה רפואית היא על מנת לשלול סיבות אחרות העשויות לגרום לתסמינים.

כאמור, כמחצית מהנשים הנמצאות בתקופה לאחר הפסקת הוסת חוות סימפטומים שקשורים לוגיניטיס אטרופית. במחקר (VIVA) שבחן את חומרת הסימפטומים, יותר ממחצית (!) הנשים עם וגיניטיס אטרופית העידו על חומרה בינונית עד חמורה אשר פוגעת באופן מהותי בתפקוד היומיומי. עוד נמצא, כי רק שליש מהנשים שחוו תסמינים פנו לגורם רפואי. הסיבות המובילות להימנעות מפניה לעזרה מקצועית היו מבוכה, תחושה ש״לא מתאים לדבר על נושאים כאלו״ או אמונה שמדובר בחלק טבעי מההזדקנות ו״פשוט צריך לחיות עם זה״. במחקר נוסף (EMPOWER) 87% מהנשים העידו כי הן מוכנות לפתוח את הנושא ולדבר על התסמינים בתנאי שהגורם הרפואי יהיה זה שייזום את השיח. בפועל, נמצא כי פחות מ-20% מהגינקולוגים.ות שאלו את המטופלות בקבוצת הגיל הרלוונטית לגבי הבריאות המינית שלהן במהלך בדיקה שגרתית ופחות מ-15% מהגינקולוגים.ות יזמו שיחה לגבי סימפטומים של אטרופיה וגינלית באופן ספציפי.

גם הימנעות הרופאות/ים היא תולדה של מבוכה וחוסר ידע. מחקר שנערך בארה״ב השווה בין רופאי משפחה לגינקולוגים, ומצא כי התשובה מורכבת ממספר גורמים המובילים להימנעות, ביניהם חוסר ביטחון בנוגע לסימפטומים ובנוגע להמלצות הטיפול. המחקר מצא שלגינקולוגים יש יותר ידע בנושא ולכן יש להם סיכוי רב יותר לשאול נשים לגבי תסמיני אטרופיה נרתיקית בזמן ביקור שגרתי. זהו לא ממצא מפתיע, אבל הוא עלול להיות מדאיג משום שנשים רבות בשלב פוסט-מנופאוזלי אינן מבקרות אצל רופא נשים באופן שגרתי, ועיקר פניותיהן הוא לרופא/ת המשפחה.

אך בעוד הדרך לאבחנה עשויה להתעכב, החדשות הטובות הן שאפשרויות הטיפול רבות, ובעיקר – נגישות ובטוחות.

על אף שאסטרוגן במתן נרתיקי הוא יעיל מאד ובטוח, מחקר ה-WHI גרם לקהילה הרפואית להסתייג ממנו במשך שנים. המחקר קישר בזמנו בין נטילת אסטרוגן לבין מחלות לב וכלי דם ומחלות ממאירות. עם זאת, ניתוח מחודש של הנתונים הראה בעיות רבות באופן בו הוסקו מסקנות המחקר, וכיום ברור כי טיפול מקומי באסטרוגן הוא יעיל ובטוח. מחקרי המשך ומחקרים עצמאיים תומכים במסקנות החדשות. כאשר השוו בין קבוצת נשים שהשתמשה באסטרוגן וגינלי לקבוצה שנמנעה מהשימוש בו – לא היה סיכון מוגבר בהיארעות של סרטן רירית הרחם וגם שד, ולא בשכיחות של התקפי לב, שבץ או פקקת ורידים. למעשה, נתוני הבטיחות משני העשורים האחרונים הם כה משכנעים, שחלק מתכשירי האסטרוגן המקומיים ניתנים כיום לרכישה ללא מרשם.

נשים אשר סובלות מתסמינים נוספים של גיל המעבר ובעיקר מגלי חום, יכולות להיעזר גם בטיפול הורמונלי מהסוג שניתן בכדורים, ג'ל או קרם. עם זאת, טיפול כזה לא מומלץ כטיפול ראשון למי שסובלת אך ורק מתסמינים בנרתיק.

גם עבור נשים עם התוויות נגד לטיפול הורמונלי יש פתרונות טיפול, אם כי עבור חלק מהם, דוגמת טיפול בלייזר, טרם התאספו נתונים חד משמעיים בנוגע ליעילות ולבטיחות. לנשים במהלך או לאחר טיפול בסרטן שד, בין אם מטופלות במעכבי ארומטז או לא, מומלץ לשוחח על הנושא עם הרופא/ה האונקולוג/ית.

אם נסכם: כמחצית הנשים לאחר גיל המעבר סובלות מסימפטומים של וגיניטיס אטרופית, אשר מפריעים לתפקוד היומיומי ויכולים להביא לירידה באינטימיות הזוגית. נשים רבות נמנעות מדיווח על הסימפטומים, ואילו גורמים מטפלים אינם מתשאלים מספיק על הנושא. התוצאה היא תת אבחון של אטרופיה נרתיקית ותסמיניה, ופגיעה באיכות חייהן של נשים שנשארות ללא פתרון. לנשים ולצוות הרפואי ביחד חשוב לדעת: ניתן וצריך לדבר על הנושא – אין סיבה לסבול בשקט, ויש המון מה לעשות.

* מאמר זה פורסם במקור באתר 'לבריאותה – רפואה פמיניסטית'

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• גיל ומעבר – גליה גל אלברט
• לפני שאמות אצוה לתרום את גופתי למדע – אורה כהן
• אוצר סמוי של סבים וסבתות – מיכל מינצר
• גיל המעבר כסיום פרק הלכתי – מיכל מינצר

• תבונת הגוף: המחזור החודשי – דפנה פלר
• לקבל את הווסת: על קבלת וסת ראשונה כרגע מכונן וראוי לציון בחיי האישה – צוות גליה
• מחזוריות של שתיקה: להסתיר פחות ולדבר יותר על המחזור – ליאור שפירא
• לקראת בדיקה גינקולוגית: לראשונה ובשגרה – לנשואות ולרווקות – צוות גליה
• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
• שימי לב אל הגוף: היכרות עם מערכת הרביה והמין – הרבנית שרה סגל-כץ
  אור בקצה המנהרה: על דיספראוניה, וולוודיניה ואתגרים נוספים – צוות גליה