ההתרגלות האישית והמשותפת להלכות נידה היא תהליך ממושך, שמתרחש בצורה שונה אצל כל זוג. נקודת המפגש שבין הלכה, גוף וחיים משותפים מעמידה לבני הזוג אתגר משמעותי שיש לדון בו.
תקופת האירוסין מוקדשת להכנות לקראת הנישואין, סידורים לאירוע החתונה ולחיים שאחריה, מציאת בית, רכישת ציוד ועוד. אך לצד ההכנה המעשית יש גם הכנה פנימית, אישית, שכל אחד מבני הזוג עובר עם עצמו – אם באופן טבעי, בנפש פנימה, ואם באופן מתוכנן, במפגשי הדרכת כלה וחתן. אך המעבר מחיי רווקות לנישואין הוא מעבר דרסטי, וההכנה לקראתו דומה ללימוד שחייה בהתכתבות. כיצד אפשר להקיף בה את כל חיי היומיום? כיצד אפשר לגעת בכל הפערים ולתאם ציפיות לקראת חיים משותפים בפועל?
אורח המבקש להיות בן בית
אחד התחומים הרגישים ביותר שבהם עלול להתגלות פער הוא הלכות נידה. במיוחד מפני שזה תחום חדש עבור שני בני הזוג, ולפני החתונה הם עדיין לא התנסו בו בפועל. כל אחד מבני הזוג מביא עימו מערכת מושגים, עקרונות, ערכים וכללי התנהגות, מבלי להבין עדיין את עומק השלכותיהם. עבור מי שגדל בבית דתי זוהי חוויה לא מוכרת. על פי רוב החינוך למצוות מתחיל כבר מילדות, כחלק מתהליך כללי של סוציאליזציה שעוברים כל ילדה וילד בחברה הדתית הגדלים לתוך עולם המצוות ואינם צריכים לשנן סעיפים ולבדוק בספרי השו"ת כיצד לנהוג. הלכות נידה, לעומת זאת, נכנסות לחיינו כאורח המבקש להיות בן בית. ההתרגלות אליהן היא תהליך ממושך המתרחש בצורה שונה אצל כל אחד מבני הזוג.
אף כי הפרקטיקה של קיום הלכות הנידה מוטלת ברובה על האישה, גם לגברים יש חלק במצווה זו, וההשלכות שלה נוגעות גם לחייהם. הפער בשימוש במושגים בתחום זה, בערכים ובמשמעויות, יכול לגרום לקצר בתקשורת. כשהאיש אומר 'נידה', לא בטוח שהוא מתכוון לאופן שבו האישה מבינה וחווה את המושג, ולהפך.
גם בעת ההכנה לנישואין, כשהלימוד עדיין בשלב תיאורטי, יש פער בהבנה של כל אחד ואחת את הפרטים והדקויות השונות. פער דומה קיים גם ביחס הרגשי כלפיהם, שיכול לנוע משמחה והתעלות רוחנית לחרדה ודחייה. יש מי שיראה בתקופת הנידה זמן שבו אפשר לקחת פסק זמן מהאינטנסיביות של חיי הזוגיות, לפגוש חברים וחברות ולהחזיר מרחב פרטי שאבד מעט, ויש מי שיראה בה הזדמנות לשיח ולקריאה משותפת, ודווקא יבקש את הקִרבה בימים אלה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
בזמן ההתרחקות צצים פערים
המתח והחיכוכים שעלולים לצוץ סביב נושא הנידה עשויים לנבוע גם מפערים בתפיסת ההלכה: מה נחשב בגדר חובה, ומה בגדר חומרה או קולא. יישור קו בתחום הידע ההלכתי עשוי ליישר את ההדורים ולגשר מעט את הפערים הללו. מומלץ ללמוד נושא זה יחד, במשותף, להתמודד עם המבוכה על ידי שיחה פתוחה וקשובה ולנסות לנסח מחדש את חשיבותם של פרטי המצווה עבור שני בני הזוג. במקרה שמתגלה פער גדול ויש קושי לתווך או לצמצם אותו, רצוי להניח לספרים ולפנות למדריכת כלות, מדריך חתנים או כל סמכות הלכתית המקובלת על שני בני הזוג – רב או אשת הלכה שיתייחסו לנושא תוך שקלול הרצונות והמורכבות של כל זוג, ויתנו מענה עמוק, שיתווך, יגשר ויסייע להם לנסח הנחות יסוד וכללים מנחים.
מניסיוני אוכל לומר שפעמים רבות השאלות שנוגעות להיבט ההלכתי יכולות להיפתר בנקל. למשל כאשר מתברר שאחד מבני הזוג הפנים דרך הלכתית מחמירה, אף שקיים מרחב גדול יותר בתוך עולם ההלכה. התנועה בין ה'לכתחילה' ל-'בדיעבד', בעיקר כאשר אנו משקללים נתונים גניקולוגיים, סקסולוגיים ונפשיים בתוך חיי הזוגיות מאפשרת מרחב שכזה. לעתים מתברר שקביעויות שבהן מחזיק אחד מבני הזוג נובעות ממנהגי עדות שונות, שבהם אפשר לגלות גמישות רבה יחסית, אך לעתים מדובר בעניינים הלכתיים כבדי משקל שמחייבים התייעצות עם משיבות ומשיבים בהלכה, שיש להם ראייה רחבה ויכולת לשקול יחד את מכלול השיקולים הרלוונטיים.
פער אפשרי נוסף שעשוי להתגלע אינו קשור לידע ההלכתי אלא להיבטים רגשיים ונפשיים. מצוות הנידה ממוקמת בתחום האינטימי, ומערבת גוף ונפש. ככזו, היא נוגעת בנקודות רגישות ומייצרת אופני חשיבה ודרכי התמודדות שונים, המושפעים מן האופי וההרגלים, הטראומות והשאיפות, הערכים והעולם הפנימי של כל אחד ואחת. כל אלה נשארים בדרך כלל סמויים מן העין, ועלולים לצוף במצבים רגישים.
פער מסוג זה מצריך עדינות, רגישות והתכווננות יתרה. דימוי הגוף, חזון הזוגיות האידיאלית, חוויות־עבר מיניוֹת, וגם תפיסות בדבר המהות הנשית או הגברית ומקום ההלכה בחיים – כל אלה יכולים להשפיע על אופן ההסתכלות של כל אחד ואחת בנושא הנידה.
פערים אלה יכולים להיפתר בשיחה זוגית. אך כדאי לחתור למציאת מקור הקושי במקום עמוק יותר ממה שנדמה על פני השטח: איזה כאב פנימי מעוררות בכם (ביחד ובנפרד) הדרישות ההלכתיות? על אילו נקודות רגישות הן אולי לוחצות? מה הופך מנהג ספציפי או סעיף מסוים בהלכה לקשה או בעייתי עבור בן או בת הזוג? שיחה פתוחה, מכילה וסבלנית יכולה להוביל להקלה ופורקן של חלק מהמתח, ולמציאת חלופה ראויה ומוסכמת לנקודה שהתגלתה כבעייתית. כל זוג, בדרכו שלו, יכול למצוא יחד דרכים שבהן יוכל בן הזוג המתקשה באחד מרכיבי ההלכה להרגיש טוב יותר, ולקיים את המצווה באופן המיטבי והנכון.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: איך להודיע על ביאת ימי הנדודים? – הרבנית שרה סגל-כץ
- הקלות והחמרות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
- צבעים, כתמים ונשים – מיכל ברגמן
- בודקות טהרה: צורך הלכתי או בדיקה שנויה במחלוקת – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
- הלכות נידה בזוג דתי-חילוני – הרבנית שרה סגל-כץ
- אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
- שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- ארבעה סוגי שאלות הלכתיות – אלישב רבינוביץ'
- יש לך שאלה – הרבנית שלומית פיאמנטה
- הקשבה ואמפתיה: כלים לתקשורת מקרבת – פסית שיח
- על חווית הטבילה – אלה קנר
- נאמנות אישה להעיד על עצמה: האם צריכה כלה להביא אישור על טבילה במקווה? בחזרה לנתינת אמון בטובלת – הרבנית שרה סגל-כץ
- לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין: על מנהג הטבילה במקווה בערב יום הכיפורים – הרבנית עידית ברטוב
