רשומה המסבירה את מנהג הטבילה בערב יום ׳מקרא קודש׳ – הן על ידי נשים והן על ידי גברים.
בקהילות שונות בישראל נהוג להגיע אל בית הטבילה, בסמוך ליום כיפור וזאת כדי להיטהר לקראת היום הקדוש. כבר כיממה קודם לכניסת הצום מקובל לראות במקוואות הנשים סבתות, אימהות ונכדות מגיעות יחד לשם טבילת המנהג. במשך שנים ארוכות מקוואות הטהרה הציבוריים פתחו שעריהם הן בלילה והן בבוקר שלמחרת עבור המבקשות לקיים את המנהג. במקוואות הגברים, ניתן לראות את התמונה המקבילה של סבים, אבות ונכדים בבוקר המקדים את הטבילה, זאת בשל העובדה כי אלו שעות שימוש קהל הטובלים ולא בלילה. ההליכה לבית הטבילה של בני משפחה אחת מוכרת גם מערב ראש השנה ויש אפילו הנוהגים כך בערבי שבתות. ברם, בקרב נשים מנהג זה מצוי רק בערב יום כיפור.
בשנים האחרונות, הצטרפו אל מנהג הטבילה בערב יום כיפור גם נשים שהתוודעו אליו לא ממשפחותיהן וקהילותיהן אלא מחברותיהן. כאן, רשומה המסבירה את מנהג הטבילה של נשים וגברים בערב יום הכיפורים, לצד מענה לחששות העולים ביחס למנהג זה. בשל העובדה שבשאר ימות השנה בתי הטבילה משמשים את הנשים לשם טבילה הלכתית, השימוש יוצא הדופן באותו מרחב לטבילה הן בלילה והן בבוקר המקדים את הצום – דורשים הסבר. פקידת בית הטבילה על ידי קהל רב בערב יום כיפור מתקיימת גם לצד העובדה שבאותו הלילה ייסגר המקווה (כבט׳ באב) ובשל חמשת איסורי הצום, ייפתח לשימוש הקהל רק לאחר תום הצום, למחרת.
הקדמה: הטבילה, מנין?
בשני עניינים שונים מציינת התורה את מצוות הטבילה לנשים, בספר ׳תורת כהנים׳:
- לצורך היטהרות מטומאה, על מנת להתקרב אל הקודש שסובב סביב בית המקדש ועבודתו, כמשתמע מפרקים י״ב וט״ו בספר ויקרא.
- לצורך ההיתר לשם קיום תשמיש עם בעלה, כמשתמע מספר ויקרא פרקים י״ח ו-כ׳.
מדובר בשתי מערכות מקבילות, שלא תמיד הלכותיהן חופפות – ׳טומאה וטהרה׳ לעומת ׳איסור והיתר׳ (הכוזרי מאמר ג אות מט).
אחת הדוגמאות לשוני בין שתי המערכות הללו נוגעת לטבילה בזמנים שהקירבה בין בני הזוג אסורה, כמו למשל ביום הכיפורים. הגמרא (יומא פח, ע"א) כותבת: "כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים", ומדובר כמובן, בטבילה לצורך טהרה ביום הקדוש, שכן יחסי האישות כלולים ברשימת חמשת האיסורים, הנוהגים ביום הכיפורים ועל כן הטבילה לא תתקיים למען מימושם.
שינויים בהרגלי הטבילה, עם חורבן הבית
עם חלוף השנים לאחר חורבן הבית, הלכה והתמעטה השמירה על הלכות טומאה וטהרה (תהליך שנמשך מאות שנים), עד שלא נותר מהן כמעט זכר, למעט נטילת ידיים לפני אכילת לחם, או מאכל שטיבולו במשקה (כדוגמת הכרפס בליל הסדר), שמירת הכהנים מהיטמאות למת, ודיני הסכך לסוכה. וכך הסדר הגדול במשנה הפך ללא רלוונטי לחיינו, ומכל המסכתות שבו נותרה בידינו רק מסכת נידה מן התלמוד הבבלי.
מסכת זו עוסקת בעיקר בהלכות האיסור וההיתר שבין בני הזוג, ולא פעם עורכת השוואה בין שני התחומים שהזכרנו – טומאה לעומת איסור. בשולחן ערוך שנכתב לפני כחמש מאות שנה, מופיעות הלכות נידה בחלק איסור והיתר, בדומה לדיני כשרות, גיור, ומילה, אך אין מוזכרות שם הלכות טהרה. בעקבות זאת הלכה והתקבעה בעם התובנה השגויה, כי טבילה רלוונטית אך ורק לצורך קיום יחסי אישות, ומכיוון שכך, מדובר במצווה המחייבת נשים נשואות בלבד. מתוך כך, היו פוסקים שלא ראו בעין יפה טבילה של רווקות, מכיוון שאין בכך צורך של היטהרות, אלא רק הסרת איסור הכרת של קיום יחסים עם נידה. כלומר, מקומה של הטבילה בחיים הרוחניים של האישה מקבל משמעות עם נישואיה, בעוד שיש מקום להנכחת הטבילה גם בהקשרים מעבר לתום תקופת הנידות.
חשוב לציין, שבעבר טבלו נשים רווקות לצרכים שונים, כגון: הפרשת חלה, עליה לרגל, או אכילת קרבן פסח (נידה לב ע"א, רש"י שבת סה ע"א), אך כאמור, לאחר החורבן והיציאה לגלות הלכו ונעלמו מחיינו הלכות אלה (רמב"ן ותוס' שבת יג, ע"ב).
וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם: מנין הגיע מנהג הטבילה בערב יום הכיפורים?
מנהג הטבילה בערב יום הכיפורים הינו זכר להלכה שנהגה בזמן קיום בית המקדש, והוא מוזכר במקורות שונים, החל מהמדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק מו, זוהר פנחס ריד, ע"ב) והגמרא (ראש השנה טז, ע"ב), דרך הגאונים (סדר רב עמרם גאון ח"ב סימן קעב, ספר חסידים סי' שצד) והראשונים (מנהגי מהרי"ל מנהגי ערב יום כיפור אות ג-ד, רא"ש יומא פ"ח סי' כד בשם רס"ג) ועד לאחרוני זמנינו (טור ושולחן ערוך או"ח סי' תרו). ובקצרה, כדברי המשנה ברורה: ״בתולות מכיוון שהם בנות מצות טובלות בערב יום כיפור״ (חלק ו' סימן תרו סעיף קטן י״ז).
כפי שנכתב בגמרא לעיל: "חייב אדם לטהר עצמו ברגל", והכוונה לטהרה מכל הטומאות. אולם למרות שכיום איננו שומרים על הלכות אלה, המשיך המנהג להתקיים בתפוצות שונות ולאורך כל שנות הגלות, וזאת מטעמים שונים: אם להידמות למלאכי השרת, אם משום תשובה, אם משום טומאת קרי כתקנת עזרא, ואם כגרים המתגיירים (שו"ת מהרי"ל החדשות סימן צג, דרכי משה הקצר או"ח סי' תרו, מגן אברהם סי' תרו סק"ח, רב פעלים ח"ב או"ח סי' סא).
פוסקים רבים מציינים את המנהג לחיוב, וכותבים במפורש שהוא חל אף על נערות צעירות. בין היתר ניתן לציין את מגן אברהם (סי' תרו סק"ח), שולחן ערוך הרב (סימן תרו סקי"ב), מטה אפרים (סי' תרו סק"ח), משנה ברורה (סקי"ז), מועדים וזמנים (ח"א, סי' נה), קיצור שולחן ערוך (סי' קלא ס"ו), רב פעלים (ח"ד יו"ד סי' טז ובן איש חי שנה א ניצבים אות ג), כף החיים (או"ח תקפא סקפ"ד), בני בנים (ח"ג סי' ה) ואחרים.
בין מיעוט הפוסקים שאסרו טבילת רווקות לקראת יום הכיפורים, העיקרי שבהם היה בעל השדי חמד, אשר כתב: "מסתברא דאין להניח לבתולות לטבול גם בערב יום הכיפורים, דהוי חומרא דאתי לידי חשש תקלה" (מערכת יום הכיפורים סי' א אות ו), וכן כתב הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ח"י, יו"ד סי' נח קובץ הערות והארות על שו"ת "רב פעלים" ח"ד יו"ד, ובח"א או"ח סי' ל).
המקור הקדום ביותר, שעליו מתבססת דעת האוסרים, הוא תשובה בשו"ת הריב"ש (סי' תכה), כשרבים מוסיפים להגדירה בטעות כ"תקנת הריב"ש", "חרם הריב"ש", או ״גזירת הריב"ש". תשובה זו עוסקת באפשרות של טבילת פנויות לצורך קיום יחסי אישות, וזאת על-מנת להציל את החוטאים מעונש כרת. בתשובתו מתנגד הריב"ש לתקנה גורפת, שתחייב את כל הפנויות לטבול.
אֵין לַחְשֹׁשׁ – עמדת התומכים בטבילת נשים בכל גיל, בערב יום הכיפורים
בתגובה לדברי האוסרים, (הנסמכים כאמור על דברי הריב"ש), נביא את דבריהם של שניים מגדולי האחרונים, החולקים עליו –
הראשון בעל הבן איש חי, שמחלק בין שני המצבים, ואינו מדמה בין הטבילה לקדושה ובין הטבילה ליחסי אישות:
"והנה ממה שכתב הריב"ש ז"ל טעם על הפנויות שלא תקנו להם טבילה אין הוכחה מזה לערער על נידון דידן דיש לומר התם הפנויות אין להם סיבה וטעם לטבול ואם היו אומרים להם לטבול כדי שלא יכשלו בהם רבים נמצא שעושים בזה תקנה לחוטאין והרי כאלו הם נותנים אצבע בין שיניהם להכשל, מה שאין כן בנידון דידן דהיא טובלת משום סיבה וטעם יש לה בזה כדי שתתפלל ותכנס לבית הכנסת בטהרה לכן ודאי לא תבא לידי מכשול"
(רב פעלים – הבן איש חי, ח"ד יו"ד סי' טז)
והשני בשו"ת בני בנים, היוצא נגד העמדה החשדנית כלפי בני אדם בעלי מניעים טהורים:
"על כל פנים, אין ראיה מהריב"ש, כי לא נשאל בטבילה לחוד, אלא בתיקון גדר של טהרה בפנויה… וברשיעי לא עסקינן, וגם בלי מקוה, המבקשת ליטהר כדי לחטוא תיסע לים ותטבול בבגדים רפויים. ועוד שונה נדוננו מנדון הריב"ש, כי שם נשאל האם לתקן תקנה כללית שהפנויות תטבולנה תמיד, ובודאי יגיע מזה מכשול באיזשהו זמן, ונמצאת התקנה מקלקלת… מה שאין כן בטבילה פעם בשנה בערב יום הכפורים אין לחוש".
(בני בנים – הרב הנקין, ח"ג סימנים ד-ה)
מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ: סיכום וקריאת עידוד
נראה כי יש להתיר את טבילת ערב יום הכיפורים על ידי נשים ובכללן סבתות, אימהות ונכדות. יש אף לברך על כך, שנערות צעירות מעוניינות להמשיך את מסורת הדורות, ולחפש דרכים להתעלות בקודש ולטהר את הלב לקראת היום הקדוש. יש לזכור כי בשל היות טבילה זו טבילת מנהג, אין לברך בשם ומלכות. כך גם מובא בספר התשב״ץ: ״וטבילה ביום כפורים אינו צריך לברך לפי שאינה באה בשביל טהרה״ (ספר התשב"ץ קטן סימן קכג).
כניסת נערות וילדות אל בית הטבילה תאפשר להן גם להתכונן אל היום הקדוש וגם להכיר את מה שצפון להן בעתיד וניתן לראות בכך נטיעה מבורכת שהיא חלק מן החינוך למצוות ולחיי קדושה עם משמעות אישית וכללית.
נזמין את הפוקדות את בית הטבילה ואת העובדות בו, להסביר פנים אל הילדות והנערות המתוודעות כך אל המקום וכן, אל המשפחות והיחידות המגיעות לטבילת המנהג – באופן ייחודי בשל שבת שבתון ומקרא קודש של יום הכיפורים הממשמש ובא.
אָנָּא ה', בִּזְכוּת הַהֲכָנוֹת שֶׁאֲנִי מְכִינָה אֶת גּוּפִי לִקְרַאת הַטָּהֳרָה, אֶזְכֶּה לְטַהֵר אֶת עַצְמִי, אֶת נַפְשִׁי,
תפילה לפני ההכנות לטבילה, מאת אורה זך
וְאֶזְכֶּה בִּטְבִילָתִי לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ לְחַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה, שֶׁל יְצִירָה, שֶׁל חִבּוּר אֲמִתִּי וְאַהֲבָה. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.
גמר חתימה טובה!
>>מוזמנות ומוזמנים לקרוא את התייחסותו ההלכתית והעקרונית של הרב שלמה הכט, שהתפרסמו בערב יום הכיפורים התשפ״ב עם הסגירה המפתיעה של מקוואות הטהרה עבור נשים – בערים ירושלים ובני ברק>> כאן ו-כאן.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מַשְׁמָעוּת: טבילות מנהג וטבילות מתחדשות בזמנים מיוחדים – הרבנית שרה סגל-כץ
- כ-שרררר? מהו מקווה כשר להלכה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- לקראת הטבילה הראשונה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
- טבילה משלך: להפוך את הטבילה לבעלת משמעות אישית – הרבנית שרה סגל-כץ
- הבלנית קוים לדמותה – הרבנית שרה סגל-כץ
- גבולות האחריות של הבלנית – הרבנית נועה לאו והרב ד"ר בני לאו
- טבילה ללא בלנית (דיון מקוצר) – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- בלנית טובה דיה: לבחור להיות דולה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- טבילה בחלוק מחמת בושה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- האיסור ההלכתי לרחוץ אחרי טבילה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- דחיית טבילה במקווה: האם ומתי מותר לקיים טבילה שלא בזמנה? – הרבנית שרה סגל-כץ
- הכנות לטבילה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
- לצאת חוצץ כנגד החמרות בדיני חציצה בעת הטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- כל כך מתחשק לטבול בכנרת: טבילה בטבע – הרבנית שרה סגל-כץ
- מרחב, מקום: על תהליך עיצוב מקוואות נשים מתוך מחוייבות לקהל הטובלות – לאה סולטר
- לעמעם אורות ולהיות בעלת הבית: היכולת לבחור בלידה ובטבילה – אביה רייכנר
- טובלות בנחת: מרחב נשי לשיתוף בטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- להחזיר את המקווה לקהילה – רני חזון-וייס
- ואולי אותה שתיקה – ד"ר חגית רודריגז גארסיא
- מי שלא ראתה מקווה מרוקאי מימיה – שגית דרעי
- למה אני הולכת למקווה כל חודש? – בלהה אריכא-קריצר
- מקווה משלך – הרבנית שרה סגל-כץ
- תקווה ושמה מקווה – רביטל ויטלזון יעקבס
- ליל הטבילה: להכיר במורכבות – ד"ר מיכל פרינס
- תפילה לאישה קודם טבילת מצווה – ד"ר יעל לוין
- תפילה לפני ההכנות לטבילה – אורה זך
- המפגש של נשים נפגעות מינית עם הטבילה במקווה – רחל שי
לקריאה נוספת:
- נשים, גברים ומים קרים: הוויכוח על חימום מי המקוואות מימי הביניים ועד ימינו – אביתר מרינברג
- או-סי-די וטבילת נשים – מגזין "נשים"
- מים חיים – רביטל ויטלזון יעקבס, מגזין מוצש, מקור ראשון – כתבה על ההתמודדות עם הטבילה במקווה בימי הקורונה, 18.12.20
- כמה שתן יש בבריכות השחייה שלנו (ומה הכלור עושה לו)? – ענת קורול
מוזמנות ומוזמנים לקרוא עוד שירים על נידה, טבילה
