יטבת פייראיזן וייל מראיינת נשים על חוויות הטבילה שלהן שכללה התייחסויות לגופן ולאורחותיהן ומקיימת דיון על מרואיינות שונות, ביניהן הרבנית שרה סגל-כץ.

בכתבה משמעותית שתרומתה לטובלות ולבניות לא תסולא בפז, פורשת יטבת פייראיזן וייל את נפיצות הסיטואציה של אישה המגיעה לטבול ופוגשת בבלנית, ברגעים בהם היא מופשטת מכל הגנה וכל שאלה ומבט צריכים להיות למען חווייתה הטובה ומבלי לחצות גבולות שמשמעם בחוק הטרדה מינית.

מתוך הכתבה:

"זו הייתה בלנית שאני לא מכירה", משחזרת שרית את הטבילה האחרונה שלה במקווה העירוני בירושלים. "פגשתי בה בפעם הראשונה ומהרגע שנכנסתי למקווה היא התחילה לדבר איתי. כשעמדתי מולה ערומה, מכוסה רק במגבת, היא התחילה להעיר לי כל מני הערות על המראה החיצוני שלי- 'את נראית טוב',  'ואוו, את נראית ממש צעירונת' ועוד. בהתחלה חיכיתי שהיא פשוט תפסיק כבר לדבר. ניסיתי לטבול מהר אבל זה לא עזר. היא המשיכה לדבר איתי גם אחרי הטבילה ולחקור אותי על הגוף שלי- האם אני עושה ספורט כל יום ואיך זה שאני נראית כל כך חטובה. זה היה כל כך לא נעים. הרגשתי מתוסכלת שלא הצלחתי להגיד לה להפסיק, שלא ידעתי להציב מולה את הגבול. אמרתי לעצמי שהיא מנסה להיות נחמדה ומתעניינת ומצד שני הרגשתי כל כך נבוכה. רק רציתי לברוח הביתה".

מתוך הכתבה של יטבת פייראיזן וייל, ראשונות – מקור ראשון

בעבור נשים רבות, נוכחותה של אישה נוספת, זרה, בשעת הטבילה, מערימה קושי רב. ישנן נשים המבקשות לטבול ביחידות כי הן מרגישות שהטבילה היא רגע אינטימי שאין בו מקום לנוכחות אדם זר או שהן חוות פער בין המשמעות הרוחנית האישית של הטבילה לעובדה שהיא מתרחשת במרחב ציבורי. אצל חלקן מדובר בעמדה עקרונית לפיה הטובלת אוטונומית, וכפי שאין עליה פיקוח חיצוני הבוחן ומשגיח על קיום המצוות האחרות שלה, כך היא אינה זקוקה להשגחה בקיום מצווה זו. אך ראוי לתת את הדעת והלב לנשים שחוו פגיעה או טראומה מינית שעבורן המפגש עם הבלנית מהווה טריגר ועשוי להיות מטלטל באופן מהותי. עבור מי שחוותה פגיעה מינית, הטריגרים המציפים את הטראומה יכולים להתעורר מכל מילה ואפילו ממבט מסוים, גם כשהוא נטול מטען שיפוטי.

מתוך הכתבה של יטבת פייראיזן וייל, ראשונות – מקור ראשון

<<לקריאת הכתבה המלאה בראשונות- מקור ראשון – לחצו כאן>>

<<לקריאת הכתבה המלאה בראשונות- מקור ראשון – לחצו כאן>>

לשון פסק הדין בתשובה לעתירת טובלות שביקשו לאפשר להן לטבול ללא בלנית – התקבל ב-19.9.2016 >>
הנחיות בתוך חוזר המנכ״ל של המשרד לשירותי דת (2016) על יישום פסק הדין והחובה לאפשר לכל אישה לטבול במקווה ללא בלנית, באם היא מבקשת כך >>

המלצות לקריאת מאמרים מתוך מגזין גלויה, בהקשר לתוכן כתבה:

• בלנית טובה דיה: לבחור להיות דולה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
• גבולות האחריות של הבלנית – הרבנית נועה לאו והרב ד"ר בני לאו
• המפגש של נשים נפגעות מינית עם הטבילה במקווה – רחל שי
• מתח זוגי בקיום הלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• ליל הטבילה: בין הלכה 'פשוטה' להרגשה למעשה – חננאל רוס
• ליל הטבילה: להכיר במורכבות – ד"ר מיכל פרינס

• כ-שרררר? מהו מקווה כשר להלכה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• הכנות לטבילה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
• טבילה ללא בלנית (דיון מקוצר) – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• טבילה בחלוק מחמת בושה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• אחריות אישית מבורכת: בשבח האוטונומיה על האינטימיות – הרבנית שרה סגל-כץ
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות – חננאל רוס

• מרחב, מקום: על תהליך עיצוב מקוואות נשים מתוך מחוייבות לקהל הטובלות – לאה סולטר
• לעמעם אורות ולהיות בעלת הבית: היכולת לבחור בלידה ובטבילה – אביה רייכנר
• טבילה משלך: להפוך את הטבילה לבעלת משמעות אישית – הרבנית שרה סגל-כץ
• טובלות בנחת: מרחב נשי לשיתוף בטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
• לטבול בעיניים עצומות: מערך המקוואות בישראל – מיכל אחרק-ויין ואיילת סימן
• מים עכורים: תברואה והיגיינה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
• מקווה בימי קורונה – מעשיות ואחריות – הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'

• תקווה ושמה מקווה – רביטל ויטלזון יעקבס
• למה אני הולכת למקווה כל חודש? – בלהה אריכא-קריצר
• ואולי אותה שתיקה – חגית רודריגז גארסיא
• על חוויית הטבילה – אלה קנר
• להחזיר את המקווה לקהילה – רני חזון-וייס
• תפילה לאישה קודם טבילת מצווה – ד"ר יעל לוין 
• תפילה לפני ההכנות לטבילה – אורה זך