אנחנו מחשיבים מאד מילים של קרבה וחיבה בין בני זוג, ולכן ראוי שנחשיב גם מילים שנועדו לסמן את המרחק בניהם בימי הנידה. הצעה להתבוננות ולניסוח שעשוי לסייע בהודעת הריחוק
בתודעה שלנו, למילים יש משמעות, והיא רצינית ובעלת משקל. לכן קל וחומר שגם בחיי הזוגיות יש חשיבות לאופן שבו אנו מדברים. כיצד מודיעה האישה לבן זוגה שהגיעו ימי ההרחקה? כיצד נתַקשר זו עם זה בימי האיסור? וכיצד נשתף שמסתיימת הספירה? במילים אחרות, עלינו לתת את הדעת על השאלה: איך השפה משקפת את תהליך ההיטהרות והשיבה אל היחד.
להיפרד מהשפה השלילית
כמי שהעולם המערבי ותרבותו מוטבע בנו עמוקות, רבות מאתנו הפנימו כבר כנערות קונוטציה שלילית לדימום הווסתי, החל מפרסומות למוצרי היגיינה המראות דם כחול, כי דם אדום זה 'מגעיל', ועד לשפה שאין בה כל ביטוי חיובי לתיאור הדימום הנשי. תופעות אלה מעמיקות יחס מנוכר, שמרחיק את האישה מהתהליכים הטבעיים המתרחשים בגופה ורואה בהם מרתיעים ובזויים.
אומנם בשנים האחרונות מתגבר שיח רוחני סביב "אמא אדמה" וכדומה, שמייצר מושגים חיוביים ומעצימים בתחום זה, אבל רובנו אינן נחשפות אליו בגיל צעיר והוא עוד לא חלחל לחברה ולשפה הדתית. בחינוך הדתי הנפרד נחשפים הבנים והבנות למיתוסים שליליים ובאופן כללי לחוסר ידע מעמיק בנושא זה.
בתוך החלל הזה, כאשר איש ואישה נהיים לזוג, עליהם ללמוד לפתח שפה אינטימית, שתבטא לא רק את הרצון בקרבה אלא גם את האהבה בימי הריחוק ואת היכולת לדבר על כך מבלי להישאב לדימויים ולמשקעים השליליים שעליהם גדלו. תקשורת טובה זקוקה לשיח פתוח וחיובי שעוסק גם בימי הדימום ובהשלכותיהם. על כן חשוב לכונן שפה חיובית ומותאמת, ולחשוב על הדרך שבה האישה מספרת לבן זוגה על הגעת הווסת החודשית מתוך ביטחון ופתיחות ולא בחשש.
כשושנה ראיתי
חז"ל מציעים ביטוי ותיק, מוכר וציורי לתקשורת הבין זוגית בנושא זה:
…ומה הוא "סוגה בשושנים" (שיר השירים ז, ג)? אלו מצות הרבה כשושנים. כיצד? היה מתאווה לראות עצמו בתוך חופתו, לפי שאין לו יום בעולם חביב ממנו, שהוא שמח עם אשתו. מה עשה? הוציא הוצאות הרבה, הציע חופתו, בא להיזקק עמה. אמרה לו: "כשושנה אדומה ראיתי". פירש הימנה. זה הופך פניו לכאן, וזו הופכת פניה לכאן. מי הפרישו ממנה? (…) אי זה גדר ביניהם? אלא דברי תורה, שאמרה, "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב" (ויקרא יח, יט). לכך כתיב, "סוגה בשושנים".
(מדרש תנחומא, פרשת כי תשא, סימן ב)
גדר חיה של שושנים פורחות, זה הדימוי החז"לי – להרחקה בין בני הזוג, ויש בו שבח לגבולות העדינים של ההלכה; לא גדר של ברזל ולא יד חיצונית אלא דברי התורה עצמם הופכים לגדר מפרידה. ברם, האם דימוי זה רלוונטי לימנו? הוא כה פיוטי ומרומז, שקשה לחלץ מתוכו מסר ברור. ועוד אולי הגיעה העת לחשוב על ביטוי שלא קשור במראה הדם דווקא, אלא נוגע בהתרחקות עצמה.
הינה כמה אפשרויות: האחת, 'נדודים' (ניתן לומר "יצאנו לנדודים – תכף נשוב"). מילה זו מכילה בתוכה את שורש המילה 'נידה' (נו"ד) ומבטאת גם את הריחוק והתזוזה הפיזיים הנדרשים (אפילו בין המיטות…). אפשר לאמץ מטבעות לשון אחרים ברוח זו, וכן למצוא דרכים יצירתיות להודיע. למשל בהודעה כתובה כשבני הזוג נמצאים כל אחד בענייניו (לימודים, עבודה וכדומה). אימוג'י או תמונה של נדידת ציפורים, יציאה למסע, או כל דבר שיכול להעביר את המידע בצורה רכה ואף משעשעת, שאין בה מסר שלילי ביחס לקבלת המחזור (לא אימוג'י עצוב או "אין כניסה).
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
הטיימינג
לא תמיד הווסת מגיעה בתיזמון הנכון מבחינת בני הזוג, ולפעמים הדבר יכול להוליד רגשות שליליים של אכזבה, אשמה וכדומה. חשוב לזכור: אין לאישה אשמה או אחריות כלשהי על שינוי התוכניות הבלתי רצוי ולכן אין מקום לאשמה מצדה או להאשמה (גם אם סמויה) מצד האיש. דימומים מהרחם הם תופעה גופנית טבעית ויכולים להתרחש מסיבות פיזיולוגיות שונות. טומאה מגיעה לעתים גם בשל הפלה לא רצונית או בזמן הריון – וגם כאן חשוב להימנע מלראות בהם בעיה, ובוודאי לא לייחס אשמה. בסופו של דבר, השכל הישר מורה כי הגעת וסת היא סיבה לשמחה, והכרת תודה על כך שהמערכת הנשית פועלת כשורה.
הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ
את הביטוי התלמודי "מונחת פתו בסלו", אפשר לעדכן בימנו ל"מונחת פתם בסלם" – תיאור מצב שבו יודעים בני הזוג שהם אסורים זה לזה, אבל "הנה זה עומד אחר כתלנו"- בקרוב הם ישובו זה לזה ועל כן ביכולתם לאמץ תודעה נינוחה ולתרגל שחרור ממתח ואכזבה. זמן הריחוק החודשי הוא חלק מתנועה מעגלית של רצוא ושוב, קירבה וריחוק, והלוא בתוך זוגיות אנו נעים בין תקופות כאלה ממילא, כל יום עומד בפני עצמו ואינו זהה למשנהו. כך נעים חיינו לא רק במעגלי הנפש והתודעה, אלא גם בנתיבו של הגוף. במקום להיאבק בכך ולהתעצב כל פעם מחדש, אפשר לקבל בהבנה ובחדווה, את מסריו של הגוף, ולזכור ש"עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק, כי לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם".
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- הקלות והחמרות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מצוות עונה: על מענה בתוך הזוגיות, לפי הרצון והצורך – הרבנית שרה סגל-כץ
- מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
- סליחה, אפשר קצת ספייס? – הרבנית שרה סגל-כץ
- הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותך מגופך – הרבנית שרה סגל-כץ
- מתח זוגי בקיום הלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- לבד בתוך זוגיות – הרבנית שרה סגל-כץ
- תן לי דקה להתרגל אליך שוב – הרבנית שרה סגל-כץ
- להכיר במורכבות של ליל הטבילה – ד"ר מיכל פרינס
- זוגיות בלי שיפוטיות דתית – הרבנית שרה סגל-כץ
- לחצות את הגשר ולנהל שיח רגשי – בנימין מאלב
- האהבה מקלקלת את השורה, לעתים גם זה לטב עביד – הרבנית שרה סגל-כץ
- יש בינינו בית – רביטל ויטלזון יעקבס
- אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
- מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
- הקשבה ואמפתיה: כלים לתקשורת מקרבת – פסית שיח
- בשבח הדייט הזוגי הקבוע – הרבנית שרה סגל-כץ
- קִינְטְסוּגִי: לבחור להדביק שברים בתוך הזוגיות – הרבנית שרה סגל-כץ
- שם קוד "ענבל" – טיפול כחגורת הצלה לזוגיות – גלויה אנונימית
- הנחות המוצא שהבאנו מהבית – נוגה דודסון
- מה שאהבנו פעם – מעצבן אותנו היום – נוגה דודסון
- מה שרציתם לדעת על יעוץ זוגי – קרן חדד טאוב
- מאמר רלוונטי שהתפרסם בynet: מדוע כולם מקווים שבן הזוג יבין אותם ללא מילים? – שולמית שפרבר
- מוזמנות ומוזמנים לקרוא באתר עוד שירים על אהבה, תפילות על הבית ותכנים מתוך ספר האהבה בעריכת יונדב קפלון.