מחויבות טובה דיה: אחריות והתמדה בעולמם של מאורסים וזוגות צעירים (גרסה מקוצרת)

זוגיות ונישואין הם נושאי מפתח בכל הקשור למחויבות; לא רק בשל העובדה שהמחויבות הזוגית עשויה להיות המחויבות המרכזית ביותר בחיים, אלא גם משום שהזוגיות עצמה טומנת התחשבות במחויבויות שונות: של בני הזוג כלפי עצמם, כלפי בן או בת הזוג, כלפי סביבתם הקרובה והרחוקה, כלפי הערכים המשותפים, כלפי התורה והמצוות וכלפי הקדוש ברוך הוא. הרהורים על מושג המחוייבות בקרב זוגות מאורסים ונשואים בשנות העשרים לחייהם, בעידן הנוכחי וביחס למושג המחוייבות באופן רחב.

המאמר המלא פורסם בכתב העת ״דעות״ של תנועת נאמני תורה ועבודה, בנושא מושג המחויבות בעולמם של בני העשרים מן ההווה. המאמר כלול בגליון העוסק במושג המחויבות.

מזה כתריסר שנים אני פוגשת כלות וזוגות לקראת נישואיהם ובמהלכם במנעד גילים. במסגרת זו אתייחס למאפיינים שאני פוגשת בקרב מאורסים ונשואים ׳טריים׳ בשנות העשרים לחייהם.

מחויבות למיסוד

רבים מאפיינים את תמורות העולם המערבי העכשווי בערעור על הצורך במיסוד הזוגיות ובשחיקת מוסד הנישואין. ואולם, בקרב הזוגות שהדרכתי, ניכר הרצון של בני ובנות הזוג לבטא את אהבתם במחויבות זוגית ממשית שמעוגנת במוסד הנישואין ההלכתי ובאופן שישקף את הרגשות והאידיאולוגיות שלהם. זוגות אלו בוחרים להישיר מבט להשלכות האפשריות של מיסוד הקשר ביניהם – אתגרים רגשיים וחומריים שיעמדו לפתחם מיד עם הבחירה במיסוד הקשר. בחירה זו, אם כן, אינה מובנת מאליה ומבטאת נוכחות חזקה של רעיון המחויבות בפני עצמו בחייהם.

מחויבות לפיכחון 

מגמה נוספת שבאה לידי ביטוי בקרב זוגות צעירים היא תחושה ביקורתית חזקה מאוד. בני הזוג, יחד עם בני גילם, משקיעים קשב רב בדיון רפלקטיבי על מוסד הנישואין, וזאת על רקע קיומה של שכבה הולכת וגדלה של ציבור מלומד, בוגרות ובוגרי בתי מדרש שמעורים בשיח ההלכתי. במובנים רבים, הדרך בין נציגי ההלכה, או אפילו בין ההלכה עצמה לצרכניה, מתקצר. אני פוגשת צימאון רב ללמידה גם בתהליך ההדרכה עצמו, הניכר בבחירה לקחת חלק בסדרת מפגשים, ולא להסתפק במפגש הדרכת כלות בודד, ולבחור להקיף עולמות ידע ודקויות. ישנם זוגות שיבחרו לעבור את ההדרכה לקראת החתונה במשותף.

מחויבות שלאחר 'אובדן התמימות'

עיסוק מרכזי בימינו הוא ההתנגשות בין ההכוונה ההלכתית הנוגעת לאישות וזוגיות ובין ערכים פמיניסטיים. לנושא זה יש השלכות אמוניות רחבות, ובני הזוג חשים שותפות אתית ומעשית בדרישה לפלס לעצמם דרך בין פמיניזם להלכה.

במבט ראשון נדמים דיונים אלה כהתנערות מהמחויבות למוסדות ולרעיונות מסוג זה. מחויבות, כך נטען, קשורה בטבורה לתמימות: הפיכחון כרוך באובדן התמימות, ושום תשובה, טובה ככל שתהיה, לא תקרב את המחויבות למצב שלפני השאלה. אולם אני סבורה שזוהי תפיסה אחת מני רבות של מחויבות. המחויבות שלאחר אובדן התמימות אמנם שונה ממנה בהרבה, אך עוצמתית לא פחות: לא רק שבני הזוג מתחייבים להשקיע תשומת לב ורצינות במהלך הדיון עצמו, הם מוכנים לקבל את המחויבות שלהם כנתונה למרות אתגר אובדן התמימות. אכן, נוצרת מחויבות שונה, אולם דווקא התפיסה העצמית של מחויבות זו כלא טריוויאלית מעידה כאלף עדים על המקום שהיא תופסת בחיי הזוג.

מחויבות לאוטונומיה של זוגיות

בשנים האחרונות ניתן לזהות כי זוגות צעירים מבקשים להשתהות ולא לעבור אל שלב הפריון מיד לאחר החתונה, אלא להשתמש בפתרונות מונעי ילודה למשך מספר שנים, ורק לאחר מכן להתחיל את המסע להורות. בחירה זו מוסברת פעמים רבות בשאיפה ללימודים אקדמיים תובעניים או להתנעת קריירה משמעותית; ויש שיסבירו אותה בהתנערות מהמחויבות לשלשלת הדורות ולהמשכיותה. אולם נדמה כי טענות אלה משכיחות את האוטונומיה של המצווה למצוא זוגיות, למסד אותה על ידי חופה וקידושין ולשמוח בה. מצווה זו אינה תלויה במצוות פריה ורביה, ואינה שואבת את כוחה ממנה. למעשה, בחירה זו משקפת מחויבות עמוקה למצוות הקמת התא הזוגי. הזוגות הצעירים בוחרים להדגיש את מצוות 'עונה' ורק אחריה להעניק מקום ל'פרו ורבו', מתוך מחויבות לחזק את אדני הבית היטב לפני בוא הילדים.

תמורה זו משיקה לתמורה מרכזית נוספת בחייהם של זוגות רבים: הבחירה לשים דגש על מיניות בריאה. בחירה זו מבטאת מחויבות עמוקה למימוש מלא והדדי של מרכיב המיניות, כחלק מהותי בקשר שבין בני הזוג. השתיקה שאפיינה בעבר נושא זה שיוותה לה משמעות של קדוּשה ומנעה אפשרות לשוחח על מיניות באופן מסודר וגלוי, מכבד וצנוע. היעדר השיח הוביל להיעדר סיוע ותמיכה, והותיר אנשים רבים במצוקה.

מחויבויות של ציות ומחויבויות של זיקה

המשותף לכל המחויבויות הללו, ולהבדל ביניהן ובין הציפייה של דור ההורים והמחנכים מהזוגות הצעירים, הוא הערעור על הציות כמגדיר הראשי של המחויבות. הזוגות מאמצים מודלים שונים של מחויבות, שמעמידה במרכזה את הזיקה והדיאלוג ולא דווקא את הציות. הם לא רואים את פעולות הערעור שלהם כפרימה של מערך שתי וערב תפור היטב, אלא כהבניה מחודשת של מרחב מעורפל כמארג מוגדר.

אפילוג: ואף אתם פתחו להם!

לאחר מאות הדרכות של זוגות לקראת נישואיהם, ובעקבות מפגש תדיר בקושי, בדמעות או בהשתנקות, אני יכולה להגיד שאחד הדברים שהזוגות הצעירים צריכים יותר מכול הוא שיחה גלויה, מפורטת עם הוריהם. הם זקוקים לקול מן הבית, להדהוד רצף מחייהם, למבט הבוגר. גם אם לא את הכול הם יאמצו, הדיאלוג יתרום להם להיבנות מאוצרות הידע והניסיון.

כך גם ההורים ירוויחו מתחושת הנתינה והמשמעות שהם מהווים עבור הילדים והילדים ירוויחו נוכחות במקום שהם היו נבוכים להודות עד כמה הם זקוקים לה. השער הפתוח מהווה מחויבות הדדית שתתבטא בשגרת היומיום ובעת דאגה שבלבם ואף בשמחות נוספות, מתוך הכרה בטוב דיו הסמוך ונראה.

מאמרים נוספים לקריאה, בגליון ״דעות״ החדש (#98):

• דבר העורך – גלעד הסה
• הדמוקרטיזציה התרבותית – הרב אילעאי עופרן

מאמרים נוספים של הרבנית שרה בכתב העת ״דעות״:

• מרווקות לנישואים – המרה רוחנית לא מדוברת
• מקווה משלך
• לידה מתוך הבית (כתיבה במשותף עם אדם כ״ץ)

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• אתם פתחו להם: הצעה לשיח בין הורים לילדיהם המאורסים – הרבנית שרה סגל-כץ
• 10 עצות לתקשורת עם ההורים בזמן תכנון החתונה – הרבנית שרה סגל-כץ
• חולייה שמחברת שלוש משפחות – קרן חדד טאוב
• דברים שכתבתי לבן שלי – אורית גידילי
• גם ציפור מצאה בית: מאב לבן ולכלה תחת החופה – יונדב קפלון
• אמא, סבתא, דודה, מדריכת כלות – מיכל מינצר
• שמחת אם החתן-הכלה: טקס נשי לקראת חתונת הבת/הבן – הרבה הדס רון זריז
• איך הנחות המוצא שהבאנו מהבית משפיעות על הבית שאנחנו בונים – נוגה דודסון

• "חברים מקשיבים לקולך" – היבטים מגדריים בטקסי חיים – חגית אקרמן והרבנית דבורה עברון
• מחדשים את הקידושין – ד"ר תניא ציון-וולדקס
• הצעות לאמירות ייחוד והקדשה של הכלה ותגובתה לקידושי החתן – צוות גלויה
• למה לחתום על הסכם קדם נישואין – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• אילו הסכמי קדם נישואין קיימים היום? – עו"ד אלה סקעת
• תנאי בקידושין – פיתרון ישן-חדש לבעיה ישנה – עו"ד ניצן כספי-שילוני
• לבחור לבנות את טקסי חיינו – מיכל יחיאלי קופנהגן
• מעשיות ורוחניות: מנהגי חתונה – הרבנית שרה סגל-כץ
• "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" – אירוסין אז והיום – צוות גלויה
• עידן של תמורות: הרהורים על אירוסין ותודעה פוסטמודרנית – אביטל אנגל
• המלצות קריאה למאורסת – צוות גלויה
• הצעות לנוסחים שונים של ברכת כלה

• לחצות את הגשר ולנהל שיח רגשי – בנימין מאלב
• ביחד, ביחד: להתייחס אל הדרכת חתנים כאל חובה – יהושע ברלין
• הדרכת כלות: מה זה ועל מה זה – הרבנית שרה סגל-כץ
• לקראת כלולות: הדרכה פרטנית או הדרכה זוגית? – הרבנית שרה סגל-כץ
• אמא, סבתא, דודה, מדריכת כלות – מיכל מינצר
• הדרכה לקראת כלולות של זוג עם מערכת יחסים ותיקה – מעין רבינוביץ'

בניה זוגית ויחידאית לקראת חיי היחד

• קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• לדבר לקראת ביאת חיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
• אחריות אישית מבורכת: בשבח האוטונומיה על האינטימיות – הרבנית שרה סגל-כץ
• השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות – חננאל רוס
• מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
• לדבר גלויות על מצוות עונה בפודקאסט ״בגוף ראשון״ של מרכז יהל – ד״ר מיכל פרינס והרבנית שרה סגל-כץ
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• זה עניין של דינמיקה – בנימין מאלב
• אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי