על החוויה הרגשית והיחס של נשים להלכות הנידה ומצוות הטבילה לאחר תום הווסת - עדות אישית לצד ראיונות עם נשים, בלניות ומדריכות כלות סביב הנושא.

יחס היהדות לעבירת אונס והטרדה מינית, לצד התמודדת עם הסתירות, הקושי והסילוף המצויים בשיח ההלכתי על הנושא. קריאה לאחריות חברתית וחובת עמידה לצד הנפגעים והנפגעות.

ולֹא הִגַּעְתִּי לְסוֹף דַּעְתְּךָ / וְאַתָּה בָּאתָ אֶל תּוֹכִי / וְלֹא יָרַדְתָּ לְסוֹף דַּעְתִּי / וּבְסוֹף דַּעְתִּי מֻנַּחַת הַיַּמָּה הַגְּדוֹלָה

על שיטת ההגנה עצמית הנשית, או בשמה החדש יותר 'הגנה עצמית מעצימה' - אשר רלוונטית לפיתוח והעצמת המוגנות של כולנו.

כְּשֶׁהִיא צוֹעֶקֶת / מִי רוֹצָה טְבִילָה / אֲנִי לוֹחֶשֶׁת

שני מונולוגים מספרה של אלה קנר, "כל אחת לגופה",על חווית אם ובת לאור המקווה, קשרים משפחתיים ותפיסות של בתולין וקדושה לאורך הקשר הבינדורי.

הַנַּח יָדְךָ, / זוֹ שֶׁאֵינָהּ קְפוּצָה, / עַל קְלַף גּוּפִי

הגוף, כמו הנפש, עובר מהפכה במהלך ההריון, הלידה והתקופה שאחריהן. ד"ר ליאור ברוך מקדישה רשומה זו לגוף האישה ולמצבים הרפואיים השכיחים לאחר לידה.

שׁוּב חָלַמְתִּי / שֶׁאַתָּה יֶלֶד / שִׂחַקְתָּ לְבַדְּךָ / אָחַזְתִּי בְּיָדְךָ

שֶׁאַתְּ תָּמִיד חוֹשֶׁשֶׁת / שֶׁיִּגָּמְרוּ הַמַּיִם / וְלֹא יִהְיֶה מָקוֹם

הוּגֶה בְּלֵיל יָרֵחַ מָלֵא / אַתָּה וַאֲנִי – תְּנוּחָה מְרֻבֶּדֶת.

אֲנִי הַנִּצֶּבֶת אִתְּךָ בַּשָּׂדֶה עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלַי, מְבַקֶּשֶׁת שָׁמַיִם. / רַחֲמִים עַל תַּאֲוַת לִבִּי.

הַגּוּף הַזֶּה שֶׁאָהַב עַד כְּלוֹת / שֶׁחִבֵּק וְחֻבַּק / שֶׁבָּנָה וְיָצַר וְכָאַב וְשָׂמַח / וְלֹא הִפְסִיק לִפְעֹם

הַאִם נִלְמַד לְהַמְתִּין בִּדְמָמָה עַד יַגִּיד? / הַאִם נֵדַע לְלַטֵּף אֶת כַּפּוֹ כְּשֶׁיּוֹשִׁיט? / שׁוֹשַׁן צָעִיר עִוֵּר וּמַרְעִיד

הַחֲפָצִים בַּבַּיִת הֵם נְצִיגֵינוּ / שׁוֹמְרִים אֶת רֵיחֵנוּ, מַבָּטֵנוּ, / אֶת קוֹלֵנוּ הַצָּבוּר בְּתוֹכָם.

הצעה לשבע מֵעֵין בְּרָכוֹת השומרות על גבולות ההלכה והשפה המסורתית, מאפשרות לנשים להשתתף בשמחה ומתאימות לאלו המבקשים אפשרות אחרת לברך על שמחת האיחוד.

חגיגת גיל שלוש לבת המתכתבת עם מסורת ישנה-חדשה, בהשראת טקס התלאתה שיצרה הרבנית שרה סגל-כץ ומתוך תודעה השואפת למימוש עצמי בהווה ובעתיד.

וְאֵיךְ נַבְדִּיל? / בֵּין יַיִן הַמִּשְׁתַּבֵּחַ עִם הַזְּמַן / לְבֵין זֶה שֶׁהוֹפֵךְ בְּאוּשִׁים

עֲלֵי כּוֹתֶרֶת נִתְלָשִׁים / בּוֹקְעִים בְּמָקוֹם אַחַר

חַיֶּבֶת לַחֲזֹר לַקָּפֶה שֶׁלִּי. / אֶל מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה, אֶל הַכֵּלִים, אֶל נֵס הַסִּדּוּר הָאֵינְסוֹפִי / פּוֹתַחַת עֵינַיִם

סוֹרֵק פְּנִימִי מְיַצֵּר בִּי חֲלוֹמוֹת / רוּחִי אֵינָהּ מְוֻסֶּתֶת וְחָסֵר בָּהּ מַנְגְּנוֹן כִּבּוּי בִּנְקֻדַּת הָרְתִיחָה.

הצעה לברכת ההורים לבנם בפני הכהן הפודה והקהל הנוכח בעת פדיון הבן. את ההצעה חיברו חן דרעי וגבריאל אבן-צור. הורים לתינוק בכור המקיימים את טקס פדיון הבן מוזמנים לעשות שימוש בנוסח המשלב פסוקים ומילים אישיות לכדי הודאה בנס הלידה והודיה על הקיים ועל נתיב ההורות הנפתח ונתון בידיהם.

גיתית ועדיאל איש שלום משתפים בהצעה שלהם ל'עיבוד' האיבוד במטרה להבהיר לאלו העומדים בסיטואציה דומה שהם לא לבד ולהציג אפשרות להתמודדות מסייעת.

אַתָּה יְצַרְתָּהּ / אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. / וְאַתָּה נְטַלְתָּהּ מִמֶּנִּי / וְהוֹתַרְתָּ אוֹתִי / לְשַׁמֵּר אֶת זִכְרָהּ בְּקִרְבִּי / לֶעָתִיד לָבוֹא.