בַּלַּיְלָה כִּכְּרוֹת לֶחֶם גּוּף נִפְרָסוֹת / גְּבִישֵׁי מֶלַח דִּמְעוֹת יַהֲלוֹם נִקְרָשׁוֹת

עָשִׂיתִי מַעֲשִׂים, הִתְאַמַּצְתִּי / הִרְפֵּיתִי וְהָיִיתִי פְּשׁוּטָה / הָיִיתִי קְרוֹבָה לַמָּוֶת / וְלֹא בָּא.

זוֹכֶרֶת אֶת הַצָּמָא עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת הָאֲגַם הַחַי וְלֹא יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת / וּבְכָל זֹאת הַהַבְטָחָה הַזּוֹ

שְׁתִיקָה צוֹפֶרֶת עֲצָמוֹת סוֹרֶקֶת בַּרְזֶל / חַפְּשִׂי צְעָקָה שֶׁנִּשְׁאֲבָה אֵלַיִךְ פְּנִימָה

מַחֲנָק בִּגְרוֹנִי / מִלִּים שֶׁמְּחַפְּשׂוֹת בַּיִת / בְּדִיּוּק כְּמוֹ אָז

נִשְׁאַרְתִּי עִם הַחֲתוּלָה / בִּפְנִים וּבַחוּץ / הַכַּלְבָּה, / דּוֺמַעַת עֶלְבּוֺנָהּ עַל אַף

הֲרֵי הָרִיתִי אֶת כּוּלְכֶם / חַיִּים שֶׁלִּי, וּמָה / נוֹתַרְתִּי עֲטִיפָה / רֵיקָה, חַפָּה מֵהַפְתָּעוֹת.

וְהִיא עֲדַיִן / בְּכוּתוֺנֶת תַּחֲרָה עֲדִינָה / תַּחַת מַשְׁקוֹף סָדוּק, / מַחֲזִיקָה אֶת הַבַּיִת

אֲנַחְנוּ בְּאֵיזוֺרֵי זְמָן שׁוֹנִים, / אֲבָל אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת / לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ אֶת אָמֶרִיקָה הַלָּטִינִית / וְלֹא קוֺטֶב.

אַתָּה רַב / חוֹבֵל בְּכוּרְסַת הַנּוֹחוּת, / מְעַרְעֵר נְתִיבִים בִּי / מְחוֺלֵל סְעָרָה.

וּמָה עַכְשָׁיו? / לוּחַ עֵץ שָׂרוּט, מוּכְתָּם / שְׁאֵרִיּוֹת.

אֲבָל מָה הוּא אָמַר לָךְ, אִמָּא? / כֻּלֵּךְ שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלָה / גְּדוֹלָה מֵעוֹלָמֵךְ. / וַאֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַבִּיט בְּעֵינַיִךְ / לְהוֹדוֹת בְּמָה שֶׁאַתְּ רוֹאָה בְּעַצְמֵךְ.

לוּ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְהַתְחִיל טְהוֹרָה מִכָּל הָעֶצֶב שֶׁאֲנִי עֲצוּבָה, מִכָּל הַפַּחַד שֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת, הָיִיתִי מִתְעַלָּה מֵעַל הַפְּגִיעוּת, מֵעַל רַגְשָׁנוּת הַיֶּתֶר, לֹא הָיִיתִי כָּל הַזְּמַן קָרְבָּן שֶׁל עַצְמִי הַמַּכָּה,

מִתּוֹךְ חוֹלוֹת בּוֹדְדִים / הִגְשַׁמְנוּ עַם פְּרָטִי / זֶה אֶת זוֹ נָשָׂאנוּ / עַל כַּפַּיִם, / מַסַּע אֲלוּנְקוֹת שֶׁל אַהֲבָה

הַאִם רָאִית אֶת אִמָּא שֶׁלְּךָ / בּחֲדַר מִיּוּן / (רְפוּאָה דְּחוּפָה) / יְשֵׁנָה עַל סַפְסָל נֻקְשֶׁה / מְחַכֶּה שֶׁיִּקְרְאוּ בִּשְׁמָהּ?

יִחַלְתִּי לִשְׁכֹּחַ אֶת הַלֵּדוֹת, אֶת הַכְּאֵבִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁמוֹת, אֶת הַהַשְׁפָּלוֹת, אֵיךְ לֹא הֵבִינוּ שֶׁכְּשֶׁאִשָּׁה יוֹלֶדֶת עוֹלָם עוֹלֶה בְּלֶהָבוֹת.

אֲנִי מְנַסָּה לָשִׂים בַּצַּד אֶת כָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה לָאַחֲרוֹנָה [...] אֲבָל דַּוְקָא אוֹתָךְ אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה.

לְפָנִים, גַּם כְּשֶׁנָּפְלוּ חוֹמוֹת, גַּם כְּשֶׁנִּפְקְעָה עִיר, / הָיְתָה עוֹמֶדֶת, מִתְמַסֶּרֶת לְעֶצֶב הַגּוּף. / פֶּתַח לְבַיִת שְׁלִישִׁי הָיָה חֻרְבַּן הַנֶּפֶשׁ / וְכָעֵת מָה? / שְׁבָרִים מִתְחַנְּנִים לָעוּף.

לוּ רַק הָיָה מָקוֹם עֲבוּרִי / לְהַשְׁלִיךְ חִפּוּשׂ מָזוֹן / נִתּוּרֵי דְּאָגוֹת / כַּלְבֵי דִּינְגוֹ מְאַיְּמִים / מְכוֹנִיּוֹת מְהִירוֹת.

לאחר שחלפת בדקו לי את שני התיקים – עם המחשב שלי ועם המחשב של אמי, ונכנסתי ללוות אותה לטיפול מספר ארבע. האחות ראתה את בדיקות הדם שהגישה לה, הפכה את הדף לצד השני, ושאלה: זה שיר?

אֲנִי מִתְאַוָּה לְהָשִׁיב לְךָ אַהֲבָה / בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב / לְיַלֵּל אוֹתָהּ אֵלֶיךָ כְּתַן / לְהַכְתִּיר אוֹתְךָ בָּהּ / לִשְׁלֹחַ פִּטְפּוּטִים בְּמִכְתָּב / שֶׁל פַּעַם

בֵּינְתַיִם, נִשְׁכְּבָה הַשְּׁכִינָה בֵּין הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלְּךָ לַבֶּטֶן שֶׁלִּי / וְהֻפְתַּעְנוּ אֵיךְ הִתְגַּלְּתָה כָּךְ פִּתְאוֹם אֱלוֹהוּת. / בַּצַּד שֶׁלִּי הִתְיַשֵּׁב גַּם פַּחַד

הִתְחַפְּרָה בֵּינֵיהֶם כַּחֲתַלְתּוּלָה שְׁמַנְמֹנֶת מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹן מִרְפֶּסֶת גָּבֹהַּ בְּיוֹם סְתָיו קְדוֹרָנִי / חִטְּטָה בֵּין דַּפֵּיהֶם כְּיוֹנָה מֻרְעֶבֶת הַמְּלַקֶּטֶת פֵּרוּרֵי לֶחֶם אֲדִישִׁים הַמֻּשְׁלָכִים אֵלֶיהָ.

בַּיּוֹם שֶׁהִפְסַקְתִּי לִכְתֹּב, דָּבָר לֹא פָּסַק. וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי / שֶׁהִנֵּה, עוֹד מְעַט, יָבוֹא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אוּכַל לָשׁוּב.