א.
אִשָּׁה אַחַת הִקִּיפָה עַצְמָהּ בְּחוֹמוֹת סְפָרִים.
כְּבָר לֹא הָיָה לָהּ קַר בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם
וְהַשֶּׁקֶט הַנִּפְלָא שֶׁלָּחֲשׁוּ בְּאָזְנֶיהָ הָיָה כְּמוֹ פִּכְפּוּךְ נַחַל מָתוֹק
הִיא לִקְּטָה אֹתָם בָּרְחוֹבוֹת כְּמוֹ נְמָלָה קְטַנָּה עִקֶּשֶׁת
הִתְחַפְּרָה בֵּינֵיהֶם כַּחֲתַלְתּוּלָה שְׁמַנְמֹנֶת מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹן מִרְפֶּסֶת גָּבֹהַּ בְּיוֹם סְתָיו קְדוֹרָנִי
חִטְּטָה בֵּין דַּפֵּיהֶם כְּיוֹנָה מֻרְעֶבֶת הַמְּלַקֶּטֶת פֵּרוּרֵי לֶחֶם אֲדִישִׁים הַמֻּשְׁלָכִים אֵלֶיהָ.
בֹּקֶר אֶחָד קָמָה וְהֵנִיפָה זְרוֹעוֹת אֶל עַל
חֲבַצָּלוֹת הַמַּיִם לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ מֵעוֹלָם לֹא נִרְאוּ יָפוֹת יוֹתֵר

ב.
אִשָּׁה אַחַת הִקִּיפָה עַצְמָהּ בְּחוֹמוֹת סְפָרִים.
הֵם חָסְמוּ אֶת חִצֵּי הַתִּמָּהוֹן הָאָפֵל
הִסְתִּירוּ אֶת לָבְנָם שֶׁל קִירוֹת הַחֶדֶר
הֵם דִּבְּרוּ אֵלֶיהָ דִּבְרֵי חָכְמָה קַדְמוֹנִים
שִׁדְרוֹתֵיהֶם הַחוּמוֹת הָיוּ לָהּ לְמִשְׁעֶנֶת חַמָּה.
אָמַרְתִּי לָהּ פַּעַם:
אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם יֵשׁ לָהֶם תַּכְלִית
מַעְיָנוֹת הַשֶּׁפַע יֵשׁ אֲלֵיהֶם נָתִיב
קוּמִי, עֲשִׂי לָךְ מְחִילָה