ראיון עם הרב ד"ר גבי ברזלי על השינויים הנצרכים בגישה ההלכתית האורתודוקסית, על תפקידו כמחבר בין עולמות ואנשים, ועל הפתיחות הנדרשת ביחס לגוונים שונים של יהדות מתחדשת.
ספר לנו קצת על עצמך.
נולדתי וגדלתי בקיבוץ סעד, חינוך קיבוצי-דתי. צבא, ש"ש בין מקימי קיבוץ מלכישוע (מירב), חתונה ובת ראשונה בגלבוע. שמונה שנים בפתח תקווה, ובגיל 31 התחלתי את לימודי באוניברסיטת בר אילן. 12 שנים מאוחר יותר סיימתי דוקטורט במחלקה לתנ"ך. בית קבע במרכז שפירא, נשוי, אב לחמישה וסב לתשעה (כן ירבו). הוראה ומחקר בבר אילן, במכללות שונות, במרכז יעקב הרצוג, ועוד. קריירה ארוכה בחינוך ובהוראת מורים. בגיל 62 התחלתי לימודים בבית המדרש לרבנות ישראלית, והוסמכתי כרב ישראלי בגיל 64. כעת אני מתחיל קריירה חדשה בליווי קהילתי-רוחני של קהילות בעוטף עזה.
איך הפכת לרב? מהו המסע שהוביל אותך לתפקיד זה?
הגעתי לרבנות בגיל מבוגר, אחרי קריירה בתחום החינוך היהודי. גדלתי בעולם אורתודוקסי, הכרתי רבנים שכיבדתי וכאלה שפחות, היה לי מאוד ברור מה זה רב ולמה זה לא מתאים לי. כשאנשים כינו אותי 'רב' מפעם לפעם, בכל מיני מסגרות שבהן לימדתי, נהגתי להגיד שאני רב רק עם אשתי, וגם זה כמה שפחות.
הגישה שלי השתנתה במהלך שנה וחצי שבהן למדתי בבית המדרש במכון שכטר, בתוכנית 'תורה לשמה', יחד עם תלמידות ותלמידי בית המדרש לרבנות. פגשתי צעירים מחוייבים שהגדירו עבורי מחדש את התפקיד והשליחות שברבנות. הבנתי שרבנות עוסקת בבניה ובחיזוק קהילות, בליווי רוחני ובעזרה לפרטים ולציבור, ולא רק בפסיקת הלכה, ניהול טקסים ודרשות. זמן קצר אחר כך, שמעתי מחברה טובה על בית המדרש של 'הרבנות הישראלית', והרעיון של רבנות מגוונת ועל-מגזרית קסם לי מאוד. נרשמתי לרשימת התפוצה של 'רשת הרבנות הישראלית' והתחלתי לעקוב אחרי הפעילות בה. זה לקח עוד מספר שנים וכמה שיחות עומק עם ראשי בית המדרש ועם בוגרי התוכנית עד שזכיתי להיכנס בשערי בית המדרש ולהתחיל את הלימודים במחזור ה'. שנתיים מאוחר יותר, בגיל 64, הוסמכתי לראשונה בחיי כרב.
האם היה רגע מכונן שבו ההנהגה הרוחנית הפכה מאפשרות לייעוד?
במהלך לימודי בבית המדרש חיפשתי את דרכי בעולם הרבנות ומצאתי מספר נושאים שאני מעוניין להתמקצע בהם. הראשון, שבו התחלתי לעבוד לפני מספר חודשים, הוא ליווי קהילות. כיום אני מלווה שני מושבים בעוטף עזה במסגרת מיזם 'צומחת שוב'. אינני מוגדר כ'רב' באף אחת מהקהילות האלו, אבל העבודה שאני עושה – ליווי קהילתי, תרבותי ורוחני, היא לגמרי עבודה רבנית.
נושא נוסף שמאוד מעניין אותי הוא התחדשות ההלכה והתאמתה לחברה הישראלית כולה. ברוחו של ח.נ. ביאליק, אני מאמין ש'הלכה' היא עיקרון יהודי בסיסי של מחויבות למעשים, ולא רק לאמונות.
לצערי, רוב היהודים בישראל אינם רואים כך את מושג ההלכה. הם סבורים שיש רק הלכה אחת – זו של הדתיות האורתודוקסית, שהם אינם מחוייבים לה, ולכן אינם מחויבים לשום הלכה.
לכל אישה ואיש יש את הזכות לבחור באיזה מבנה זוגי או משפחתי הם רוצים לחיות
אני סבור שזו טעות ושישנה חשיבות רבה בקבלת מחויבות מעשית כלשהי, אבל כיוון שאינני איש הלכה מובהק, אני מחפש שותפים לדרך, במטרה לקדם חשיבה והיכרות עם דרכים הלכתיות חדשות ורלוונטיות יותר לחיים במדינת ישראל.
מי הן הדמויות שליוו את התפתחותך כמנהיג רוחני?
באתי ממורשת הקיבוץ הדתי. מכתביהם של צוריאל אדמונית, ויהודה ברט. מבית מדרשם של טובה אילן, ידידיה כהן ושמעון הקשר. מהגותם של גילי זיוון, אליעזר גולדמן, ויוסקה אחיטוב – אנשי חזון ומעשה ללא תואר 'רב' או 'דוקטור', אנשי "גדול מרבן שמו" שפיהם וליבם שווים. אנשי בית הלל לחומרא שמקדימים בכבוד את דעות החולקים עליהם, ומציבים סימני שאלה ביקורתיים על דעותיהם שלהם. אלו הם מורי הדרך שלי.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
מה מייחד את הגישה ההלכתית והרוחנית שלך?
אני איש גשר. באתי מהעולם האורתודוקסי ואני מכיר היטב את הפרקטיקות, המנהגים והטקסטים הדתיים. עם זאת, חונכתי לראייה ביקורתית ולמדתי לא לקבל דברים כמובן מאליו. אני בוחר לקיים מצוות באופן שמרני למדי ויודע שזו בחירה אישית. אני מכיר גם בחירות אחרות ומכבד אותן. במהלך השנים התנסתי בדרכים דתיות שונות ואימצתי חלק מהן. ההיכרות עם דרכי חיים יהודיות שונות מאפשרת לי לדבר עם כולם ולפשר לעתים במחלוקות מתוך ידיעה ויכולת להסביר וללמד. ביסודו של דבר, אני איש חינוך, אני מאמין שכל אדם זכאי לבחור את דרכו, וכדי לבחור צריך לדעת ולהכיר אופציות שונות. אם אנשים מכירים רק דרך אחת, אין להם באמת אפשרות בחירה. לכן חשוב ללמוד וללמד.
מה ה״אני מאמין״ המרכזי בעבודתך?
אני מאמין בשוויון ערך האדם. לכן אני מעורב ופעיל ביוזמות וארגונים שמקדמים שוויון מגדרי, שוויון הזדמנויות, ושוויון זכויות לכל באי עולם.
איזו סוגיה הלכתית או ערך תורני מלווה אותך כמצפן בשנתיים האחרונות?
"הווא דן כל אדם לכף זכות". זה ערך שהחזקתי בו תמיד, אבל בשנים האחרונות הוא הפך להיות מאתגר יותר, ולכן גם חשוב יותר. כשרבים מאשימים אלו את אלו בפגיעה מכוונת בביטחון האישי והציבורי,
יש צורך ללמוד מחדש את הסוגיות ההלכתיות
בניצול לרעה של אסון, בקונספירציות ובבגידות, אני מקבל על עצמי לא להשתתף במשחק הזה.
מה השתנה בתפיסת העולם שלך בשנתיים האחרונות? כיצד זה מתבטא בפסיקה ובהוראה?
טבח השביעי באוקטובר ערער הרבה מהדעות שלי בנושאים מדיניים וצבאיים. אלו נושאים שאף פעם לא התמחתי בהם, אבל טעיתי לחשוב, כמו רבים אחרים, שאני מבין את המציאות ויכול להביע דעה. היום אני זהיר הרבה יותר. הרבה דעות שאני שומע וקורא, גם באמצעי התקשורות וגם בשיחות עם חברים, נראות לי מוטות. אנשים מייחסים לזולתם כוונות זדון, ואני מסרב להאמין שרבים כל כך מבקשים את רעתם של אחרים. כיוון שאינני מומחה בנושאים האלו, קיבלתי על עצמי לא להביע דעות נחרצות. אני בוחר להתמקד בדברים שאני מבין בהם, ולעשות כמיטב יכולתי לתיקון ושיפור החברה באמצעים שברשותי.
האם יש תחומים בהלכה שלדעתך זקוקים לעדכון או פרשנות מחודשת לשנת 2025?
בהחלט. בתחומי חיים רבים ההלכה המקובלת היא מיושנת, גלותית, לא רלוונטית לחיינו היום. נראה שהסיבה העיקרית לכך היא תפיסת העולם האורתודוקסית הגורסת 'חדש אסור מן התורה'. השמרנות מעקרת את ההלכה מהכוח הבסיסי שלה – היכולת להשתנות ולהתאים את עצמה לזמן ולמקום. חז"ל לימדו אותנו כיצד יש לחשוב הלכה ולפתח הלכה, אבל במקום ללכת בעקבות חז"ל, רוב היהודים היום מעדיפים לקדש את המסקנות של חז"ל. וזה הפך כוונת התורה והתלמוד.
איך אתה מתמודד עם מתחים בין-דוריים או בין זרמים שונים ביהדות?
יש לי נטייה להציג תמיד את הצד הפחות מקובל. בשיחות של ימנים אני שמאלני, ולהיפך. בשיחות של אורתודוקסים אני רפורמי, ולהיפך. אני הולך עם כיפה, ורבים חושבים שהם יודעים מה אני חושב ובמה אני מאמין, ואני נהנה להפתיע. זה לא משחק, זו דרך להראות וללמד מורכבות. אני חושב שרבים מהמתחים בין דורות ובין מגזרים נובעים מחוסר היכרות, מסטריאוטיפים ומדעות קדומות. ולכן הצגת המציאות המורכבת שוברת את הסטריאוטיפים ויכולה להועיל ולהפחית מתחים.
איך אתה רואה את מקומן של נשים בהנהגה הרוחנית כיום? מה השתנה ומה עוד צריך להשתנות?
מעמד הנשים ביהדות הוא דוגמה מצוינת לדברים שכתבתי לעיל. במציאות שבה נשים ממלאות תפקידים מרכזיים בכל תחומי החיים, בחלקם יותר מגברים, אין כל הצדקה להגביל את כוחן בבית המדרש, בבית הכנסת, או בבית הדין הרבני. נשים הן מנהיגות קהילה ומובילות רוחניות מעולות, וכולנו נרוויח אם יהיו יותר נשים בתפקידים כאלה.
מה היה חשוב לך להגיד לזוגות?
הייתי רוצה להיות מעורב יותר בהדרכת זוגות ועריכת טקסי חתונה. בינתיים, לא הרבה זוגות פנו אלי, ומצאתי את עצמי מייעץ לזוגות שנפרדים יותר מאשר לזוגות שמתחתנים. זה תמיד צובט לי בלב לראות זוגיות מתפרקת, ועם זאת, אני מבין שלעתים יש בכך צורך, לטובת כל הצדדים. יצא לי ללוות זוגות עם ילדים בתהליך גירושין, והיה לי מאוד חשוב שהם יבינו ויפנימו שהם מפרקים זוגיות אבל לא משפחה. המחויבות שלהם להמשיך לגדל במשותף את הילדים, קושרת ביניהם והם ממשיכים להיות 'משפחה' אחת. הבנה שכזאת מחייבת אותם לשמור על כבוד הדדי ואכפתיות גם לאורך תהליך הפרידה.
איך אתה מתמודד עם שאלות של זוגיות ומיניות בעידן זה?
אני מאוד פתוח בנושאים אלו. אני מאמין שלכל אישה ואיש יש את הזכות לבחור באיזה מבנה זוגי או משפחתי הם רוצים לחיות, ושכל הדרכים כשרות כל עוד אין בהן פגיעה בזולת, וכל עוד הולכים בהן מתוך מודעות והבנה של היתרונות והחסרונות. תפקידי (אם נשאלתי), להצביע על נקודות העיוורון ועל הקשיים האפשריים, ולהציע דרכי התמודדות עם אתגרים.
האם יש נושא הנוגע במפגש בין זוגיות, הלכה ומיניות שלדעתך עוד צריך בו תיקון ושינוי?
מעמדם ומקומם של להטב"קים בקהילה היהודית הוא נושא שמעסיק אותי מאוד. יש שינויים גדולים בנושא הזה, רבים מהם שינויים לטובה, ועדיין רבה מאוד המלאכה. אני סבור שקבלה חברתית וקהילתית חשובה מאוד, אבל לא מספיקה. יש צורך להתייחס לנושאים אלה גם מבחינה הלכתית, ללמוד מחדש את הסוגיות ההלכתיות, מתוך הבנה מעודכנת של המציאות הפיזיולוגית, הפסיכולוגית והחברתית, ולהציע לעולם היהודי פתרונות 'לכתחילה' לחיים, זוגיות ומשפחה להטב"קיים.
איך נראה יום טיפוסי בחייך המקצועיים?
הימים מתחלקים בין ישיבה מול מחשב לצורך לימוד, כתיבה, ותכנון, לבין נסיעות למפגשים עם פעילות במושבים שאני מלווה, או לצורך הוראה במקומות שונים. יש שבועות שבהם זמני בידי, ואני יכול לעבוד בשעות הנוחות לי, ויש שבועות של יומן פגישות עמוס ושעות רבות של נהיגה.
האם פגשת קושי גדול או נקודת שבר שהציפו בך שאלות יסודיות במסעך המקצועי?
עזיבה של מקום עבודה מבוסס ובטוח והתחלה של דרך חדשה היא תמיד מאתגרת, על אחת כמה וכמה, בגיל מבוגר. אני מאוד שלם עם ההחלטה שלי, ובכל זאת החששות צפים מכל עבר, האם אצליח להשיג עבודה? האם אהיה משמעותי עבור אלה שאעבוד איתם? מה הסיכוי שלי להיות באמת רב של קהילה? וכדו'. 'תסמונת המתחזה' תוקפת אותי כמעט מידי יום, ואני מתמודד איתה על בסיס קבוע.
מי השותפות והשותפים לדרך ולמסע המקצועי?
כאקדמאי וכמרצה התרגלתי לעבוד לבד, אני מול הטקסטים, אני מול המחשב, אני מול הכיתה. קיימתי שיחות והתייעצויות כאשר ראיתי בכך צורך, בדרך כלל בשאלות מאוד ממוקדות. במסגרת בית המדרש לרבנות למדתי ותרגלתי עבודה בצוותים, השתתפתי בשיחות עומק וזכיתי לליווי רוחני מצד קולגות שלימדו ולמדו לצידי. והיום, במסגרת העבודה בליווי קהילות, אני מתנסה בזה שוב ושוב. מפגשי צוות ומפגשי הנחיה אישית קבועים, עבודה מול צוותי הקהילה והתרבות במושבים וכדו'. זה עדיין לא מאוד טבעי עבורי, אבל אני משתפר.
איזה ספר אתה קורא כעת? מה הספר האחרון שריגש אותך?
מדף 'היהדות הישראלית' בספריה שלי הולך ומתמלא. לאחרונה קראתי דיון הלכתי חשוב על השתתפות נשים בתפילה ובמניין בספר 'הן הם יודו' של הרבנים איתן טוקר ומיכאל רוזנברג. נפגשתי עם דמותו המרתקת של א.ד. גורדון בקובץ המאמרים 'אם נדע לבקש חיים'. בימים אלו אני קורא עוד ועוד פרקים בספר 'מדרש רבה' על מהפכת הרבנות הנשית בישראל. ספר החול האחרון שקראתי היה 'חרשתא' של יהודית כגן – ספר פנטזיה יהודית, ונדמה לי שגם הוא יכול למצוא את מקומו באותו מדף של ספרי יהדות ישראלית.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
