הרבה חוויות עוברים הצדדים שבחרו לפרק את הבית במסע הגירושין. הם מוצאים את עצמם בכל יום מחדש מתמודדים לבד מול אתגרי החיים, מנצחים רגעים כהורים, כאנשים. לומדים מחדש את שפת הפיצול ואת האחריות החדשה שנפלה בחלקם. מתוך בחירה או בלית ברירה. רחלי אייזדורפר מתארת דרך עלילת חיי היום יום של גרושה, את האתגר השזור בחיי גירושין של שומרי ההלכה.
בשנים האחרונות מתפתח שיח על מיניות, זוגיות וקידוש הנישואין.
אולם, בעולם מקביל, מתחת לרדאר החיים, מתקיים שיח אחר של אלו אשר פירקו את הבית, של מי שכבר אינם חווים את אותן החוויות של זוגיות ואינטימיות.
הרבה חוויות עוברים הצדדים שבחרו לפרק את הבית במסע הגירושין. הם מוצאים את עצמם בכל יום מחדש מתמודדים לבד מול אתגרי החיים, מנצחים רגעים כהורים, כאנשים. לומדים מחדש את שפת הפיצול ואת האחריות החדשה שנפלה בחלקם. מתוך בחירה או בלית ברירה.
יש עוד נושא שלא מדברים עליו. המפגש של הגרוש/הגרושה עם עולם ההלכה ועם פולחנים דתיים שהם חלק מעולם הערכים שלנו כגרושים. עבור חלקם, המפגש מגדיר מחדש את תפקידם בבית והם נאלצים לבחון מחדש את כל מה שגדלו עליו.
אנסה להביא כאן רגעים שיתארו את המצב.
שני בתים, טשטוש תפקידים ואמביוולנטיות הלכתית
מגיעה שבת. אבא מדליק נרות עם הילדים, או לבד עם עצמו כשהם לא איתו. אמא בבית אחר. בבית האחר, אמא הולכת לעזרת נשים עם הבנים שלא מרגישים בנוח להתפצל ולהיות מעבר למחיצה עם גברים זרים והם יושבים שם בין כל הנשים, אמא מתפללת והם בוהים. חוזרים מהתפילה, עורכים שולחן למשפחה חלקית ואמא מתיישבת בראש השולחן, עד היום היא לא ידעה אם זה נכון שתשב בכיסא הזה.
אחרי מסע ארוך בעולם מטלטל של מי שהייתה שייכת למישהו, היא מנסה לקבל את הסטטוס החדש בתוכה ולא מרגישה בנוח לברוח יותר, היא רוצה את הבית שלה. היא בוחרת להיות שייכת לעצמה, להיות גם וגם, להיאחז בכל העולמות, לשבת בכסא שהיה שלו, אותו איש שכבר לא לצידה, שרה שלום עליכם ואשת חיל לעצמה, כי אם אין היא לה- מי לה. ובבית אחר, באותה שעה, אבא שר שלום עליכם עם הילדים שלו ואשת חיל לבנות המתוקות, או שעכשיו המילים מקבלות משמעות חדשה, כי הוא מייחל לאהבה חדשה שתבוא ותביא לו ברכה.
אמא עומדת, מביאה את היין אל שולחן השבת ומביטה אל הילדים. הם היו מתארחים אצל חברים בשבת כדי שאבא של חבר או חבר של אמא יעשה קידוש לילדים, כדי שהם לא יכירו במצב ההפוך הזה כמציאות, שיראו מודל בריא של משפחה שלמה כמו שגדלה בה היא בעצמה. ואמא עומדת עם גביע היין, אומרת יום השישי ומקדשת כראש הבית את יום השביעי ומניחה על ראש הילדים את ידיה ומברכת ברכת הבנים. בזמן הזה, בבית מקביל, אבא לבד מגיש מאכלים ואמא בבית שלה מברכת למוציא הלחם מן הארץ שהשבת תעבור בשמחה. אבא בבית שלו שר עם הילדים שירי שבת אך ישנו הקול חסר. הכסא של אמא עומד ריק.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
היא נכנסת למיטה הזוגית, לזוגיות החדשה שהגירושין נתנו לה עם עצמה, אחרי שאמרה עם כל הילדים ריבונו של עולם של קריאת שמע על המיטה. היא נזכרת שהערב הזה היה צריך להיות ערב טבילה והיא כבר לא סופרת שבעה נקיים ונזכרת שיש מצוות להתגעגע אליהן ויש מצוות שמזכירות רגעים מכאיבים. בדיון ההלכתי שהתעורר בקבוצת החברות על הקורונה ועל טבילה במקוואות, היא מתכווצת כי פעם גם לה היה מה להגיד ועכשיו היא שותקת. היא ממילא גרושה וכבר שייכת לשיח אחר ופעם אחרונה שהיא הגיעה למקווה היתה כדי לטבול את הסיר הבריא שאחותה קנתה לה. היא עמדה שם בפתח המקווה, מטבילה את הסיר ומברכת על הטבילה ובוכה, בוכה ומחבקת את עצמה.
השבת עוברת ושלושה כוכבים ולאמא מותר לשתות מיין של גברים, ולא יצמח לה זקן למרות שהיא תמיד אומרת את ההבדלה. היא בוחרת מאז הגט בנוסח של בית ילדותה, כי היא לא מרגישה שייכת לנוסח של פרק א' שלה.
וכך עוברים הימים, מגיע האביב, הקורונה מנקה את הרחובות ואי אפשר לברוח.
אמא מנקה את הבית, מכשירה, מגעילה ומלבינה, מטפסת על סולם ומורידה את כלי פסח מהבוידעם. הילדים מחביאים לה פתיתי חמץ בכל הבית והיא לא מבינה מה תפקידה בבדיקה, אך היא מאלצת את עצמה לקרוא ולהפנים "כדי שהם יכירו את המצווה" היא אומרת, "רק בשבילם". אבא בודק חמץ לבד בביתו ואמא לומדת הלכות לקראת החג, שורפת עם הילדים את החמץ שבבית ובנפש וניגשת בערב חג לשיר עם כולם מה נשתנה במרפסת. היא מתחילה לערוך את ליל הסדר לילדים בצל הקורונה בפעם הראשונה ולעבור איתם יחד את יציאת מצרים שלהם, כי אם נצא ממצרים ונקרע את הים רק הפעם הזו, כל מצווה תוכל לצאת מתוכה וגם אם היא לבד, היא תהיה שלמה.
לפעמים האמא לא מצליחה לקחת בעלות על מצוות גבריות. לבנות סוכה, לקרוא בערב פסח סיום עם הבן למסכת בכורות. יש מצוות גבריות שבהם היא תצטרך למצוא לעצמה חלופה כדי ללמד להניח תפילין לקראת הבר מצווה.
בעלות חדשה בהיעדר בעל
כגרושות, גילוי האחריות היהודית על המצוות, מביאה אותנו לקחת בעלות מוחלטת עליהם. תפקידי הבית משתנים, מעמד הגבר והאישה מתהפכים, ההורות החצויה והזוגיות החסרה, נבחנים בכל רגע מחדש ומקבלים משמעות שונה אל מול עולם ההלכה.
מודעות לסיטואציה המתוארת, משמעותה הזדמנות לבחור את אופי המצוות והאופן שבו הם יקרו, הזדמנות לאפשר לילדים לראות מציאות מורכבת מפנים ומחוץ, והזדמנות המוענקת בצורה אוטונומית לחיות חיים של הלכה ללא תלות במישהו, אלא רק בעצמך.
***
* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- הגרושה השקופה – בקשה לפתח מודעות ורגישות לגרושים ולגרושות – רבקה בן ששון
טקס הגירושין החברתי – רבקה בן ששון
על הגירושין ביהדות : טקס סידור הגט – צוות גלויה - דינים מיוחדים הנלווים לגירושין – צוות גלויה
- יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל: על הצורך בטקס ובתפילה המיועדים לעת הגירושין – רות חסין
- תפילה להתרת עגונות ומסורבות גט – ד״ר יעל לוין
- תפילה לאישה לאחר קבלת הגט – ד״ר יעל לוין
- מי שברך לאשה היוצאת לחופשי – טלי"ה – טקסים לנשים יהודיות: הרבה גלית כהן קדם, הרבה נעמה דפני-קלן, הרבה תמר אלעד-אפלבום וד"ר תניא ציון-וולדקס
- מי שחרב עליה ביתה – רות חסין
- תלינו את שטר הגט – אסנת אלדר
- שכינה – רות חסין
